הרב שלום דובער לוין

ראיתי רבים המתדיינים באגרת הבעש"ט המקורית, הגנוזה בארכיון הספריה:
א) מה בדיוק כתוב בשורה העליונה, שלפני תחלת האגרת.
ב) מה הן בדיוק אותיות חתימת יד קדשו.
ג) באיזו אופן וצורה היא המעטפה שבה כתב את שם הנמען.
ד) מה הן בדיוק הקיפולים וההדבקות הנראות על סריקת האגרת.

אשתדל להשיב על שאלות השאלות הנ"ל, ועל הסדר:

א) בשורה העליונה נראית ברור רק מילה אחת ויחידה, שהיא "ב"ה". השאר הוא אך ורק מה שבא מיושן הנייר. בדקתי בזכוכית מגדלת ובהירה, ולא ראיתי שום רמז של אותיות נוספות למעלה.

ב) באשר לחתימת יד קדשו: מאז ומקדם התייגעתי הרבה להבין את המשך האותיות אשר בו, ולא הצלחתי לדעת ברור אם כתוב בו "ישראל בש"ט", או "ישראל בעש"ט", או "ישראל ב"ר אליעזר".

ברוב העתקות האגרת העתיקו "ישראל בש"ט", והיינו: (1) בכת"י שבחי הבעש"ט, הגנוז בארכיון הספריה, שנכתב לערך בין השנים תק"מ-תק"נ. (2) בהעתקה נוספת השמורה בארכיון הספריה (מהנייר והכתב נראה שנעתקה לערך בשנת ת"ר). (3) בנדפס בהתמים בשנת תרצ"ה.

אמנם בדפוסים ראשונים של שבחי הבעש"ט (תקע"ה ואילך) העתיקו "ישראל בעש"ט".

בעשר השנים האחרונות, תלוי תצלום האגרת בתערוכת ספריית חב"ד, יחד עם העתקתה. בעת העתקת האגרת, עיינתי בה שוב ושוב, ולא הצלחתי לזהות בדיוק את האותיות שבחתימה, ולכן השארתי בפנים "ישראל בש"ט", ובשוה"ג הוספתי: אולי צ"ל: ב"ר אליעזר.

כך או כך, בודאי נכתבה החתימה שלא בצורה הרגילה: המילה "ישראל" נראית די ברורה, אלא שלפי הנראה לפום ריהטא, התחיל אח"כ את המילה השניה בצורה כזאת, שאת האות "ב" כתב בין האותיות "א-ל", האות "ר" כתב אחרי האות "ל". אח"כ באות אולי האותיות "א-ל", ולאחריהן נראה סלסול ארוך, שנמשך עד למטה בשולי העמוד.

אלא שכל זה הוא, אם נקבל את האות "ב" הראשונה, שהתחיל לכותבה באמצע השם הראשון, שהוא דוחק גדול. ואם נאמר שהתחלת המילה השניה באה אחרי האות "ל", הרי א"א לקרוא בו "ב"ר אליעזר".

בשנים תק"מ-נ, עדיין היו הנייר והדיו בהירים בהרבה, וכיון שהם קראו את החתימה "ישראל בש"ט" מסתבר יותר שאפשר לסמוך עליהם. ומדי ספק לא יצא.

ג) באשר למעטפה, הרי בודאי כך, ובדיוק כך, הי' רגיל בתקופה ההיא:

בארכיון הספריה שמורים עשרות רבות של אגרות התקופה ההיא, ושלפניה, ושלאחריה, וכך הוא הנוהג הרגיל בהן, שאת האגרת היו כותבים בצד אחד של הדף (או בשלושת העמודים של גליון בן 4 עמודים). העמוד החיצוני נשאר חלק, ועליו נכתב שם הנמען והכתובת, ואח"כ היו מקפלים את האגרת, באופן שיראה רק העמוד החיצוני. ובסגנון של היום נקרא לזה "מעטפה".

צורה זו של שליחת אגרות היתה נהוגה בין במדינות הצפון (רוסיה וסמוכותיה) ובין במדינות הדרום (צפון אפריקה). הן בתקופה שלפני הבעש"ט והן בתקופה שלאחריו.
בדרך כלל לא השתמשו אז בדואר רגיל, כי אם היו שולחים את האגרת ע"י "דואר יהודי", כלומר על ידי שליח, שנקרא בדרך כלל בשם "מוכ"ז" [מוביל כתב זה].

לפעמים היו משאירים את האגרת לא מודבקת, כי אין בה משהו סודי. ולפעמים היו מדביקים עליה חותמת שעוה, להבטיח שרק הנמען יפתח את האגרת ולא השליח.
בספר "מבית הגנזים" – של הספריה, שהוצאתי לאור בראשית השנה, נתתי תצלום צבעוני של מספר אגרות עם ה"מעטפות" האלה, הן כאלו שנשלחו (במרוקו) בתקופת עשרות השנים שלפני הבעש"ט (שם עמודים שב, שג, דש), והן כאלו שנשלחו (ברוסיה ובהונגריה) בתקופת עשרות השנים שאחרי הבעש"ט (שם עמודים קכד, קכו, קלד, רצא). הן כאלו שרק קופלו (רובם), והן כאלו שעליהם נשארה שארית חותמת השעוה (שם ע' קכד, קלד, רצא).

את האגרת שלפנינו קיפל ושלח הבעש"ט באותה צורה. אלא שכפי הנראה נכתב על גבי גליון מקופל לשנים, שהדף הפנימי נשאר בלתי כתוב, ורק מבחוץ נכתבה – האגרת בצד אחד ושם הנמען בצד השני, ואחר קופל כנזכר לעיל.

כבר בהעתקה הראשונה שבשבחי הבעש"ט מכנים את העמוד החיצוני בשם "שנכתב בעבר האגרת". והיינו בשעה שהגליון מקופל לשנים, הרי בצד אחד היא האגרת עצמה, ובצד השני הוא שם הנמען.

ד) האגרת המקורית הזאת, כפי שהיא עתה בארכיון הספריה, שני הדפים שבה כבר אינן מחוברות, הן נפרדו כנראה בתקופה קדומה יות. שוב לא יחול עליו הביטוי "מעבר לדף", ולכן אני מכנה תמיד את דף שם הנמען – כדף המעטפה.

אחרי קבלת האגרת ליעדה (בעל התולדות יעקב יוסף), שוב לא היה צורך לשמור את האגרת מקופלת בצורת מעטפה, ועל כן שמרוה בצורת דף רגיל, מקופלת בצורות אחרות. שהם גרמו לכל הקיפולים המאוחרים יותר, הנראים לעין בסריקה שלפנינו.

במשך התקופה הארוכה של האגרת הזאת, כנראה חששו בעליה, שהנייר ה"דק" של האגרת יתקלקל, וכדי לשמרו טוב יותר, הדביקוהו על גבי נייר עבה יותר (כעין זה יש בספריה כמה דפים, שהדביקום על נייר עבה יותר לשמירה יתירה). מתקופה שלישית זאת, רואים אנו בסריקה שלפנינו את ההדבקות אשר בה.