לעבן מיט'ן רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

להאזנה לשיחה לחצו כאן


הדגשה זו נמצאת בבירור יותר ובאותיות בולטות בילקוט שמעוני בספר ירמי' ובנבואה שלו בתחילתו, בסימן ראשון, ושם אומר, דזה ש"עלה ארי'", ש"זה נבוכדנאצר", "במזל ארי'", שזהו המזל דחודש החמישי, "והחריב ארי'", דהיינו "אריאל", דקאי על בית-המקדש בכלל או על המזבח שבבית-המקדש – הרי הוא מיד ממשיך, דזהו "על מנת"; למה אירע דבר זה? – כדי שאח"כ יוכל להיות כל הענין, האמור בהמשך דבריו, "על מנת שיעלה ארי', זה הקב"ה שנאמר ארי' שאג מי לא ירא", "במזל ארי'", בחודש החמישי, שאז יהי' – כמו שמביא שם הפסוק – "והפכתי אבלם לששון", שחודש זה שעליו נאמר ד"משנכנס" אינו ענין של ששון, ואדרבא "ממעטין" – יהי' "והפכתי אבלם לששון", "ויבנה ארי', שנאמר בונה ירושלים הוי' נדחי ישראל יכנס".

הנה מובן, דלכל ענין הניתן מלמעלה יש לעשות עבורו הכלים המתאימים למטה, וכאשר עושים כלים מתורה ומצוות, אזי יש בהם התכונה, דאינם רק כלי לדבר הנמשך גם לולי הכלי, אלא זה כלי הממשיך ומזרז את הענין שימשיך אח"כ בכלי, וכמו כן בענין האמור, ד"יבא ארי' – זה הקב"ה", "במזל ארי'" – בחודש החמישי, "ויבנה אריאל, שנאמר בונה ירושלים הוי'", (ואח"כ כתיב "נדחי ישראל יכנס"), הרי הכלי לזה, היות שהוא כלי המתאימה, כדבעי – הרי הוא ממשיך וממהר יותר, שבמהרה בימינו יהי' "יבוא ארי'", "במזל ארי'", "ויבנה ארי'".

מה הם הכלים המתאימים? הרי הם כתובים בסיום ההפטורה דפרשת חזון, [ששבת זו מתחילה באחד בשבת בשבוע זה, וזה נמשך לאחרי זה באור ליום ב' שבו נמצאים עתה, בסיום וחותם דיום ראשון], דסיום ההפטורה הוא, [שהוא חותם ההפטורה, שההפטורה היא ה"חותם" והסיום ומפטיר דכל הפרשה], "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה", ומזה מובן, שהכלים המתאימים והממשיכים – הם ענין ד"משפט", דהיינו כמו שמבאר אדה"ז בדרושים עה"פ "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה", דקאי על הלכות התורה – לימוד ההלכות שבתורה, "ושבי' בצדקה" - הענין דצדקה וגמילות חסדים.

ואף על פי שבזה נכללים כל המצוות, הרי [הדוגמא שהובאה] היא בדיוק: כשם שבתורה ישנם כמה חלקים, וכאן מדייק "כמשפט" – "כהלכתא", על דרך זה בענין הצדקה.

וממשיך אח"כ בדרוש, שכל הענינים שיהודי עושה אותם,הרי כדי שייעשו כדבעי, ועי"ז יעלו אח"כ גם כן כדבעי – הרי זה ענין עבודת התפילה, שהיא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", ועי"ז נמשך ליהודי זה הסייעתא דשמיא, על ידי תפילתם ובקשתם שמבקשים בכוחו ובברכתו של הקב"ה, שיעשו כל הענינים המוטלים עליהם, הן תורה והן הלכה והן צדקה כפשוטה, כולל פנימיות הענינים שבזה, והן עבודת התפילה, דענינים אלה הם כללות הענין דתורה, עבודה וגמילות חסדים.

והנה בנוסף לזה מסופר במדרש על הפסוקים הראשונים דמגילת איכה, על מה שכתוב שם שבירושלים עיר הקודש הי' "מלאתי צדק", ומבאר, ש"מלתי" חסר אל"ף כתיב, והוא בגימטריא ארבע מאות ושמונים, ת"פ, והיינו שבירושלים עצמה היו ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות, וכל אחד מהם הי' בו בית משנה ובית לימוד שבו לימדו ילדים, וזהו מה שאמרו, שאין להם מפני מה לפחד מהאויבים, והצמח צדק מסביר במספר ת"פ, שהוא שם הוי', שהוא שם העצם ושם המפורש ושם המיוחד, שבו יש י"ב צירופים שונים, [היות ששתי אותיות בו הם שווים, ה"א ראשונה וה"א אחרונה], ובכל צירוף ד' אותיות, נמצא שכולם יחד הם מ"ח אותיות, והם נמצאים בשלימות באופן של מלא, כלול מעשר – וזה בגימטריא ארבע מאות ושמונים.

והביאור בזה באותיות פשוטות, דשם למדו עם ילדים באופן שקישר אותם למעלה משם אלקים בגימטריא הטבע – אלא עם שם המפורש, שהוא שם המיוחד, שהוא שם העצם, דהיינו שם הוי'.

ולכן מתאים, שבכל יום ויום, החל מר"ח אב שהוא במזל החמישי, שבו בא ה"ארי'" ב"מזל ארי'", דזהו המזל דחודש מנחם-אב, והוא בונה "אריאל", הכולל כל ירושלים, כמבוא שם הפסוק "בונה ירושלים", לכן מתאים, שבימים אלה, החל מראש-חודש, בכל יום ויום ישתדל כל אחד, נוסף על רגילות בתפילה תורה וצדקה – שתהי' הוספה, היות שנמצאים בחודש ד"והפכתי אבלם לששון", בחודש שבו בא "ארי'" זה הקב"ה, "ארי' שאג מי לא ירא", ואפילו אם יקבל ע"ע דבר זה בלי נדר, הרי בפשטות בוודאי יקיימו, היות שיקבל ההחלטה כדבעי, ...ובפרט בכל מחנות הקיץ, וכל המחנות היומיים, שבהם נמצאים הילדים ביחד שאז שורה ע"ז ברכה יתירה, ובמילא שורה ע"ז זכות יתירה, בענין שישתדלו ביתר שאת וביתר עוז בכל ג' הענינים, ומה טוב אם את ענין הצדקה יעשו – הן בבוקר, לפני תפילת שחרית, והן בתפילת המנחה, ש"הזהר בתפילת מנחה שאפילו אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה", ואליהו הוא נביא הגאולה, ה"מבשר טוב", שמגיע משיח צדקנו.

והאמור בנוגע לילדים הנמצאים במחנה קיץ ומחנה יומי – חל על כל מחנות הקיץ ולכל מחנות היומיים, ועליהם להשפיע על הילדים שמאיזו סיבה שתהי' אינם נמצאים במחנה כזה שבו נוהגים באופן כזה – דבאיזה מקום שרק יהיו, יעשו כל ג' ענינים אלה, אמנם בלי נדר אבל בכל יום, ומה טוב – פעמיים בכל יום, הן לפני תפילת שחרית, והן לפני תפילת המנחה, ושזה יהי' בהוספה, דנתינת הצדקה הנדרשת מצד הדין הכתוב בשולחן-ערוך, שלפני התפילה צריך לתת צדקה, "שנאמר אני בצדק אחזה פניך", וכמובא להלכה בשולחן ערוך בפסק דין גמור –  תהי' בהוספה, היות שגם רוצים הוספה בענינים הבאים על ידי זה, הנפעלים על ידי התפילה.