מערכת COL | יום א' אב ה׳תש״ע 12.07.2010

פדיון שבוים בכל מחיר? ● דעת ההלכה

האוייב רואה את הלחץ הציבורי המופעל בארץ. הוא קורא את המאמרים המופקרים בעיתונות הישראלית. והוא אומר לעצמו שאין לו שום סיבה להתגמש. אצלו בבית אין לחץ לעסקה 'בכל מחיר'. להפך, שם תובעים להעלות את המחיר ולהוסיף לרשימה עוד ועוד מרצחים ● COL מגיש: מאמר שני מאלף מאת עו"ד נחמה ציבין, העוסק בשאלת "פדיון שבוים בכל מחיר"?, מהו "מחיר מופרז", הסכנה לשבוי מול הסכנה לציבור, ודאי סכנה מול ספק סכנה, יחיד מול ציבור, וביטחון הציבור ● חלק שני  למאמר המלא פדיון שבויים תמורת מחבלים ● דעת הרבי
פדיון שבוים בכל מחיר? ● דעת ההלכה

פדיון שבויים (רשימה שנייה)
מאת: עו"ד נחמה ציבין

הגבלות לפדיון שבוים, לא פודים כל אחד, לא בכל תנאי ולא בכל מחיר


בצד היות המצווה, ראשונה במעלה בדיני צדקה, קבעו חז"ל הגבלות בדיני פדיון שבויים, נאמר "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן,  מפני תיקון העולם, ואין מבריחים את השבויים מפני תיקון העולם" (משנה גיטין ד: ו). לאמור, אומנם כן, מצוות פדיון שבויים, הינה מצווה גדולה וחשובה אך בישומה מתעוררים קשיים ושאלות, העקרית שבהן היא, האם הצלת שבוים מצדיקה את עיוות הדין ואת הסיכון בשחרורם של מחבלים, לדוגמא. העובדה כי צרתו של השבוי קשה ובשביו הוא צפוי לייסורים ומוות (בבא בתרא ח:) ואשר על כן נפסק "בשולחן ערוך" (יורה דעה, רנ"ב א-ג) כי מצוות פדיון שבוים קודמת לכל צדקה אחרת וכי בכל רגע שמאחרים לפדות, הרי זה כאילו שופכים דמים, וכי אין מצווה כפדיון שבוים ואין בה לסתור את השאלות הרבות אשר צצות, כאשר אנו עומדים בפני מקרה קונקרטי של פדיון שבוים. הבעיות אשר ההלכה התמודדה בהם לאורך ההיסטוריה, בנדון פדיון שבוים היו בעיקר, אלה הבאות:

פדיון שבוים בכל מחיר?

לאמור, האם החובה לשחרר את השבוי, מחייבת אותנו לשלם עבורו כל מחיר שיידרש, או שיש גבול לכך? חז"ל תיקנו שאין לפדות את השבויים יותר על כדי דמיהן (גיטין מה, א), דהיינו, אסור לשלם עבור שבוי יהודי מחיר גבוה יותר מזה המשולם עבור שבוי אחר, טעמה של תקנה זו הוא (שו"ע שם, ד) שלא יהיו האויבים מוסרים את עצמם לשבות דווקא יהודים, בשל המחיר הגבוה שהם מקבלים עבורם, ונמצא שהצלת הנמצאים בשבי, במחיר מופרז תגרום בעתיד לחטיפתם של יהודים רבים אחרים. שונה היא ההלכה כאשר מדובר בשבוי עשיר, זה יכול לפדות עצמו בכל סכום שהוא, למרות התקנה שאין פודים שבויים יתר "על כדי דמיהן …". לענין זה נפסק בשולחן ערוך "אבל, אדם יכול לפדות את עצמו בכל מה שירצה" (יורה דעה: רנב, ד). דההינו, אומנם הציבור חייב לנהוג בהתאם לתקנה ולא לפדות שבויים במחיר מופקע, אך היחיד, שבוי עשיר, מותר לו שיעשה הכל ע"מ להציל את עצמו ברכושו ואין במעשה זה, משום הזמנה לסחיטה מצד החוטפים, הואיל ונדיר שאדם פודה עצמו ברכושו.  

מהו "מחיר מופרז"

תקנת חז"ל אשר קבעה כי אין לפדות את השבוים "יותר מכדי דמיהן" תוקנה בתקופה שבה נמכרו שבוים כעבדים בשוק ואז היה שווי לאדם, לאמור, סכום הכסף שבו הוא נמכר בשוק כעבד, יותר מזה היה קרוי "יותר מכדי דמיו", אך נשאלת השאלה כיצד נעריך שווי של שבוי בימינו, כשאין אנשים נמכרים בשוק כעבדים? ומה אם תמורת השבוי לא נדרש כסף אלא נפשות (מחבלים תמורת שבוים) כיצד נעריך מהו התשלום הראוי ומהו תשלום מופרז? נראה כי קנה המידה הוא: מה מוכנות שאר הממשלות לשלם עבור שבוייהן (עיין שו"ת רדב"ז, א', מ') יותר מזה יחשב מחיר מופרז, המהווה כניעה לסחטנות ופיתוי למעשי חטיפה רבים נוספים. נראה, איפוא, כי על פי תקנת חז"ל, שחרור מאות מחבלים תמורת שבוים בודדים שלנו יחשב למחיר מופרז ואין לשלמו, בנדון זה הבאנו, ברשימתנו הקודמת, דעתו הברורה והנחרצת של הרבי.

הסכנה לשבוי מול הסכנה לציבור

רוב הראשונים והאחרונים סוברים (עיין גיטין, נח. א תוס' ד"ה "כל ממון" ובראשונים שם: רמב"ם מתנות עניים ח, י-יב', שו"ע יו"ד רנב ובפתחי תשובה שם סק' ד'. ים של שלמה גיטין ד', סו, כי אין משלמים עבור השבוי היהודי מחיר מופרז, גם אם הוא נמצא בסכנת נפשות, אומנם פיקוח נפש דוחה את כל האיסורים, אבל במקרה זה, אם נפדה את השבוי ביותר מדמיו, נגרם לכך שייחטפו יהודים רבים אחרים ונמצא שבכך אנו מסכנים אחרים, כלומר סכנת הנפשות של השבוים עומדת מול סכנת הנפשות של אנשי הישוב ואין להציל את השבויים מסכנה על ידי סיכון חיי יושבי הארץ, כי "אין דוחים נפש מפני נפש" (כל צופייך, הרב גרשוני).

נראה כי לענין עיסקאות פדיון שבויים – שחרור מחבלים רבים תמורת חיילים ושבוים אשר ממשלת ישראל דנה בעבר – וקרוב לודאי, למגינת לבנו, תדון גם בעתיד – על הגורמים הממשלתיים המחליטים, להתחשב בעקרונות הבאים:

1. חלק מהמחבלים המשוחררים יחזרו ויצטרפו לכוחות הטרור הפועלים נגדנו.
2. המחבלים יגבירו את מאמציהם לחטוף יהודים, כדי שישמשו להם בני ערובה לצורכי סחיטה: לשחרור אסיריהם או לצרכי אחרים.
3. פדיון שבוים, נוסח כזה שנעשה, יבטל ההרתעה שבעונש למבצעי מעשי רצח וחבלה, כיוון, שהמחבלים נוכחים לדעת שלאחר תקופה מסוימת של ישיבה בכלא (בתנאים לא רעים) קרוב לוודאי שישוחררו תמורת שבוי יהודי שייתפס בידם (ה"צופה", סיוון תשמ"ה, הרב גורן – ויוצאים  למלחמת רשות, כלומר מסכנים נפשות היחידים בשביל קיום הציבור, גם כשמטרת  המלחמה איננה הצלת נפשות ישירה). המסקנה, לאור האמור לעיל, היא כי אין לפדות את השבוים שלנו, למרות הסכנה שהם נמצאים בה, כי בכך אנו מסכנים את תושבי המדינה.

ודאי סכנה מול ספק סכנה

העמדה של סכנת השבוי מול סכנת הציבור כשתי סכנות שוות, אינה פשוטה כלל ועיקר, שהרי השבויים נמצאים בסכנת נפשות ודאית ובהווה ואילו סכנת הציבור, כתוצאה משחרור מחבלים, למשל, נראית יותר מסופקת וגם יותר רחוקה: זהו חשש סכנה מעתיד, לפיכך יש מקום לומר, שעדיף לשחרר את השבויים מסכנתם הוודאית העכשווית ואין להימנע מכך בשל חשש סכנה עתידי לציבור.  אלא ששאלה גדולה היא: האם אדם חייב להכניס את עצמו לספק סכנה כדי להציל את חברו הנמצא בסכנה ודאית?. בזה נחלקו הפוסקים: יש מחייבים להציל כי ודאי סכנת חברו, עדיף על ספק סכנתו ויש שוללים באומרם שספק סכנה שלו עדיף על ודאי סכנת חברו ( שם, עיין גם הל' רוצח סוף פ"א ורדב"ז ג', תרכ"ז). נמצא שבענייננו, יש להטיל ספק אם אנו חייבים ליטול על עצמנו סיכונים, אפילו מסופקים ועתידיים, כדי להציל שבויים מסכנתם, אפילו היא וודאית וקרובה.

יחיד מול ציבור

כאן עומדת סכנת יחידים השבויים מול שלומו ובטחונו של הציבור בכללו. נראה שלכל הדעות יש להעדיף את בטחון הציבור על פני חיי יחידים, שהרי יוצאים למלחמה ולפעולות צבאיות של חילוץ שבויים, למרות שבזה מסכנים חייהם של חיילים בסכנה ודאית קרובה, למען בטחון והשלום של כלל הציבור. לפיכך נראה, שאם אכן ההערכה היא כי שחרורם של מחבלים רבים יפגע ביבטחון הציבור, אין לשחררם, למרות שעקב כך יישארו שבויינו בידי שוביהם ויימצאו בסכנת מוות.


בטחון הציבור – היבטים שונים

אמרנו כי בטחון הציבור עדיף על פני טובת יחידים, אבל, האם פשוט לקבוע שפדיונם של חיילים שבויים, תמורת שחרור מחבלים רבים פוגע בביטחון המדינה? לעיל עמדנו על הסכנות שבכך: הצטרפות המשוחררים לארגוני טרור, חטיפת יהודים כבני ערובה, ביטול ההרתעה מעונש וכו', מתוך כך היה נראה ששחרור החיילים מסכן את תושבי המדינה. אולם, יש טוענים (עשה לך רב, ז, הרב ח.ד. הלוי) שאנו נמצאים במצב מלחמה ממושך עם ארגוני טרור ובין כך ובין כך, הם עושים ככל אשר לאל ידם כדי לפגוע בנו וכדי לחטוף חיילים ואזרחים יהודים ואם אינם מצליחים בכך, הרי זה תודות לדריכותם של זרועות הביטחון המגינים עלינו בע"ה. נמצא שחרורם של כמה מאות מחבלים, אינו יוצר סכנה חדשה שלא הייתה קיימת קודם. ועוד נקודה חשובה, המוראל של חיילי צה"ל: כאשר חייל יודע כי אם יפול בשבי, מדינת ישראל תעשה הכל כדי לשחררו – יילחם במסירות נפש. אולם אם יחשוש שגורלו מופקר, האם הדבר לא ישפיע לרעה על כושר לחימתו? מעתה יש לבחון מהו הנזק הביטחוני הגדול ביותר – שחרורם של מחבלים רבים אן פגיעה במוראל של חיילי צה"ל ונכונותם הנפשית להלחם במלחמות שעלולות לבוא עלינו ח"ו? נמצא שדווקא הדאגה לשלום הציבור עשויה לחייב החלטה לפדות את החיילים השבויים, למרות שהדבר כרוך השחרור מספר רב של מחבלים, משום שהפגיעה במוראל חיילי צה"ל, עלולה להוות סכנה ביטחונית חמורה פי כמה לקיומה של המדינה מאשר הסכנה שבכמה מאות מחבלים משוחררים. אכן הבעיה קשה, ישנם כאמור, צדדים לכאן ולכאן, אין אני מתיימרים להחליט ולקבוע עמדה, ניסינו לפרט עקרונות הלכתיים, להביא דעות ולהפנות למקורות,אך אחת נאמר, על שרי הממשלה מוטלת אחריות כבדה, חובתם לשקול את שיקוליהם בהתאם לטובת בטחון האומה, ללא שיקולים צדדיים ומה טוב, לו היו פונים לסמכות הלכתית מקובלת לקבלת פסק הלכה.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.