לעבן מיט'ן רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

להאזנה לשיחה לחצו כאן

וכאמור לעיל, המעשה הוא העיקר:

אין הכוונה בדברינו לומר פשט'ל או דרוש או ביאור בפסוק – אלא הכוונה בזה היא, דהיות שברוב המדינות, מאיזו סיבה שתהי', [בין אם מרוצים מזה, או שמאוד לא מרוצים מזה], יש זמן שבו מוכרחים להקדיש כמה שעות, בפרט בילדים קטנים, ללימודי חול, בא השם ["זמן חופשי"] עצמו ומזכיר, שבזמן זה משחררים אותו מעול דרך ארץ, ויותר מזה – מעול מלכות בשר ודם, ומוסרים זמן זה לרשותו כדי שיכניס את הילדים – עד כמה שיהיו קטנים או גדולים בשנים – לחינוך של תורה ומצוותי' החדור ביראת השם ובאהבת השם, ע"י שישימו אותם, ויכניסו אותם, וימשכו אותם, ויראו לעשות כל שביכלתם שיכנסו מיד לישיבה או לתלמוד-תורה או לבית-ספר, [בלי הבדל מה שמם שזה תלוי בכל מדינה לפי ענינה], בשעות שיש להם חופשי לעצמם, נוסף על השעות שבהם בלאו הכי למדו לימודי קודש, וכאשר הבתי-ספר ננעלים, או שזקוקים לחיזוק בריאותו של הילד, לאמיתתו – יש לרשמו ולמסרו ולהכניסו מיד למחנה יומי, למחנה שבו יהי' כל היום כולו במשך שבועות רצופים כשכולו מוקף ברוח אהבת השם ויראת השם ושיעורים בתורת השם מידי יום ביומו, ובהוספה ביום השבת ש"קודש הוא לה'".

ואז הקיץ הוא בריא באמת, כי זה מבריא את הילדים הן בגשמיות והן ברוחניות.

ועי"ז – כפי שרואים בפשטות – נוסף גם בבריאות ההורים המונחים בבריאות ילדיהם – כאשר הם רואים שילדיהם משגשגים הן בגשמיות והן ברוחניות, ומנצלים את הקיץ, באופן שבכל השנה שלאח"ז "שטרי קודם": כל ילד מרגיש, שלכל לראש ה"ה עבד השם, ורק אח"כ עליו לברר מה קורה בעולם, אם יש לו מה להוסיף בזה – באופן המותר על פי השולחן ערוך – מצד דינא דמלכותא.

ודבר זה אפשרי כאשר מוסרים את הילד למשך עשרים וארבע שעות ביום ולמשך שבעה ימים בשבוע ברציפות, אל מעמד ומצב של תורה ומצוות ואהבת השם ויראת השם בלבד, ומסבירים לילד, שאפילו אכילתו ושתייתו וטיולו וכל הפרטים שבקעמפּ הם כדי שיקיים את המצווה ד"ושמרתם לנפשותיכם", וכשם שצריך שהגוף יהי' בריא בגשמיות, צריך גם להיות בריא ברוחניות – שיחי' עם תורת חיים, ויקיים את מצוותי' שעליהן נאמר "וחי בהם".

וזמן זה בשנה הוא הזמן המתאים ברוב המדינות, כאמור, עד שרואים שאפילו במדינות ובגיל שבהם אין לימודי חול, נוהגים בישיבות רבות שבהם לומדים כל השנה כולה, שאין הקפדה כל כך על לימוד רצוף במשך כמה שבועות – ואלו הימים הבאים לאחרי ההכנה דחודש תמוז, שבהם יש את הלימוד מי"ב-י"ג תמוז, דאף על פי שאז אין הקפדה כ"כ על סדרי הישיבה ואינם רצופים כ"כ, ואינם רבים כ"כ בכמות – יש לנצל את הזמן המתפנה מזה להפצת התורה בכל הסביבה.

והיות שיש מקומות שבהם הישיבה סגורה לגמרי, [אשר זהו מנהג מוזר ומשונה, שבחור שרוצה ללמוד גם אז – מוצא את הדלתות נעולות, אבל בעזר השם משנה לשנה פוחתים והולכים מספר הישיבות [שנוהגים כן]: כי אפילו כאשר משחררים את התלמידים, משאירים את פתחי בית הכנסת ובית המדרש, וחס ושלום אין ענין של "אחז בתי כנסיות ובתי מדרשות", אלא מזמינים ומשכנעים אותם שילמדו גם בימים אלו], הרי בימים אלה, שבהם מוכרח, מאיזו סיבה שתהי', שתהי' מנוחה מהסדר הכי חמור וגדול, בכמות ובאיכות, דכל השנה כולה, כדי לנוח מזה - אפשר לנצלם לענינים של הפצת התורה, והנה אברכי ישיבה, תלמידי ישיבה, ש"תורתם אומנתם", צריכים גם עניני הרשות שלהם, ועניני המנוחה שלהם – להיות בענינים של תורה:

ואפילו כאשר מאיזו סיבה שתהי' מוכרחים לנוח מהלימוד בעיון, שהוא מוכרח להפסק בזה – ביכלתו גם אז ללמוד למיגרס; ואפילו אם הוא מוכרח לנוח גם מזה ע"פ ציווי הרופא וכו' וכו' – ביכלתו לנצל זמן זה להפצת התורה בגופו, או על כל פנים הפצת התורה על ידי השתדלות עם אחרים, שיפעלו בהדרכתו, כפי שהנהיגו בכמה וכמה ישיבות.

ועל דרך זה יש הוראה לגדולים, החושבים, שהם כבר מבוגרים וגדולים דיים, וכבר אינם צריכים ללכת לישיבה, וזה גם כולל את האנשים שסוג העבודה והחיים שלהם הוא בסוג ד"זבולון", "שמח זבולון בצאתך", הוא יוצא לפרקמטיא, ואח"כ ע"י הכסף מחזק "ישכר באוהליך" – הרי גם להם נוגע זמן זה, שרואים כמנהג העולם, שיש מנוחה – או על כל פנים זמן שאינו מתאמץ ומתעסק כ"כ – בעניני מסחר, וזהו בשבועות ספורות אלה שבמשך זמן הקיץ, לאחר י"ב-י"ג תמוז, ע"כ יש להם לנצל את זמן החופש מהיגיעה והבלבול בעניני מסחר – להתמסר, וביתר חיות מאופן עסקם בעניני עסק ומסחר, בענין הפצת התורה ומצוותי' בכל מקום שידם מגעת.

וכאמור לעיל, זו גם הכנה טובה בנוגע למסחר, שלאחר שיסתיים ה"וואַקיישאָן" – החופש – שבו מוריד מעבודתו במשרדו או בעסקו או במשרתו; היות שהוא חייב לנוח בכמה שבועות אלה, אך הוא נח רק מהמסחר והעבודה; אבל הוא עוסק ביתר שאת וביתר עוז בהפצת התורה ומצוותי' – הרי זה מציב את היסוד החזק, שתהי' הצלחה לזבולון כאשר יבא אח"כ הזמן שעל פי שולחן ערוך מתחיל הוא לעסוק ב"משאו ומתנו באמונה" – שזה יהי' ביתר הצלחה ובפחות פיזור הנפש ובפחות טרדות.

וכמדובר כמה פעמים, שצ"ל "יגיע כפיך כי תאכל": יש להתייגע עם הידיים בלבד, אבל הראש והלב מונחים אצלו ביהדות, בתורה ומצוות – ואז יצליח יותר ב"יגיע כפיך", בעצם הריוח, וגם – הצלחה לנצל את הריוח לדברים בריאים וטובים ויהודיים בלבד, ויעסוק בכל ענינים אלו מתוך שמחה וטוב לבב, ע"י ההכנה של ההחלטה – ואח"כ מביאה לפועל – שאת ימי החופש מעניני חול ממלא בקודש ועניני קודש, וילך "מחיל אל חיל" במשך ימי החופש – ועי"ז הרגל נעשה טבע, שממשיך בדרך זו לאחרי ימים אלו ובמשך כל השנים כולם.