מאת הרב דוד-מאיר דרוקמן

"לוויה כזו עוד לא נראתה בארץ", - הביטוי הלזה כבר הפך לקלישאה, הייתי אומר כמעט שחוקה. כשנסעתי לאשכבתיה דמרן הראשל"צ רבי מרדכי אליהו זצוק"ל, נאלצתי להחנות את ריכבי בצידי הדרך אחרי מחלף שער הגיא עקב תקלה במנוע, וכך תוך כדי עמידה בשולי הכביש בהמתנה לרכב גרר שיחלצני, עקבתי וראיתי את המחזה המבהיל והנאדר בקודש של פקק תנועה אין סופי, נחש ארוך ומתפתל של כלי רכב ובתוכם רבבות אלפי ישראל העולים ירושלימה ללוויה, לרבות כאלה ש'מיהרו' וגמרו אומר לעלות לרגל, וברגל כפשוטו, עקב התנועה האיטית, המזדחלת והבלתי נגמרת. (בדרכים למירון ביום ל"ג בעומר לא נתקלתי בכמות אדירה ומסות ענקיות כאלה של רכבים ואנשים). "כל פנים קיבצו פארור" ועיניהם אדומות מבכי בדרכם להשתתף ב'אשכבתא דרבי מרדכי'.

הבחנתי שם באשכנזים, ספרדים, חרדים וחרדלי"ם, חובשי כיפות סרוגות – קטנות וגדולות,אברכים וזקנים עטורי מגבעות ליטאיות וחסידיות. כבר השתתפתי בימי חלדי ונכחתי בעצרות, בהפגנות וגם ל"ע בהלוויות, אבל המחזה הלזה היה באמת ואכן, ולא שמץ של גוזמא נוסח דיווח עתונאי - לא זכור מעולם, והיה ללא תקדים ממש! ואז נזכרתי בדברי הגמרא על מי שמת ו"פניו אל העם – סימן יפה לו". שכן, ההערצה ועוד יותר האהבה שהיה לעם על כל שדרותיו ועדותיו ל"חכם מרדכי אליהו" חצתה גבולות ועדות. רבי מרדכי אליהו זצוק"ל כל ימיו ועד עלייתו סערה השמיימה היה בבחינת "פניו אל העם", וכמו שהגדיר יפה אחד מספדניא את אישיותו של המנוח: הוא היה "רבי לוי יצחק מבארדיטשוב הספרדי" של דורנו", ואמנם כמים הפנים לפנים - העם השיב לו אהבה בהתאם.

● ● ●

אין ספק, הגאון הצדיק המקובל רבי מרדכי אליהו – חסיד היה. ולא רק חסיד במובן של חסיד המתחסד עם קונו ונוהג בהידורים וחומרות של לפנים משורת הדין, ועל הנהגותיו והידוריו בקודש אלו יש לייחד מאמר בפני עצמו – אלא חסיד היה גם במובן שקשור היה בפנימיות נפשו אל תורת הבעש"ט ותלמידיו, ותלמידי תלמידיו עד דורנו אלה. כמפורסם ומקובל אצלנו ממגידי אמת שאמרו כי אילו היו נפגשים הבעש"ט הקדוש עם האור החיים הקדוש הייתה כבר באה הגאולה, אבל כשנתבונן בצורה תמציתית (ותחת מגבלות עריכה של מאמר בעיתון) בקשר הרוחני השמיימי (מה שקוראים היום בעגה המודרנית – "'המיסטי') בין גדולי חכמי המזרח לבין מורנו הבעש"ט וממשיכי דרכו – נבחין בתופעה טמירה, נעלמה ונפלאה. ושוב, לא מדובר כאן בביטויים של כבוד והערכה גרידא שבין צדיקים מחוגים שונים, אלא במשהו עצמותי מהותי ופנימי ביותר אשר יסודתו ושרשו בכבשונו של עולם.

● ● ●

כשנסקור ואך בקצרה את הרקע ממנו צמח מרן הראשון לציון זצוק"ל – נוכל לגעת בקצה המטה בכל הקשור בשליטתו המופלאה והגאונית של הגר"מ אליהו ויכולת החיבור שלו והשילוב המדהים שעשה בין תורת הנגלה ותורת הנסתר וגם לחדור, לפחות דרך סדק צר, לקשרים המופלאים שהיה למרן הראשל"צ עםדרך הבעש"ט בכלל, ובפרט גאון ישראל וקדושו הרבי ש זי"ע שבהשחת פרטית סתיימו ימי ה"שעה" לאבלותו בסצוך ליום – ב ג' תמוז יום ההילולא רבא של רבנו זי"ע ועכי"א, כפי שיתואר במקצת להלן.

ברם, בל נקדים את המאוחר; מן המפורסמות הוא שרבינו מרדכי אליהו, אמנם לא היה כמובן פיזית בתקופת הרב החיד"א זי"ע, אבל אפשר לומר ללא כל גוזמא שהוא 'נשם' יום יום את החיד"א . זה לא התבטא רק בכך שזכה להתעסק בהעלאת עצמותיו של הרב החיד"א מליווארנו שבאיטליה לארץ הקודש (וגם סיפור העלאת העצמות היה כרוך במעשי מופתים גלויים ממש שהגר"מ אליהו היה שושבין ראשי להם),ואשריו וטוב חלקו ומה נעים גורלו שבדין זכה רבי מרדכי אליהו להיטמן בסמוך לציונו של הרב החיד"א בהר המנוחות ושם חלקת מחוקק ספון עדי יקויים והקיצו ורננו שוכני עפר במהרה בימינו.

החיד"א זי"ע כידוע, גם הוא חיבר נגלה ונסתר, ובתוך הנסתר שבתורה ראה את ה'גליא' דתורה, ובתוך הנגלה שבתורה ראה את הנסתר, והדברים באים לידי ביטוי בעשרות חיבוריו הקדושים., החיד"א מחובר היה לחכמי האשכנזים (וגם חיתן את ילדיו עם אשכנזים, ובתוכם חסידי חב"ד) . על השל'ה הקדוש, למשל, כותב החיד"א בספרו 'שם הגדולים' ביטויים נפלאים; "הוא הקדוש המפורסם בתפוצות ישראל ...חיבר..שני לוחות הברית חיבור נורא וגדול.." . על הבעש"ט: "הרב המפורסם קדוש יאמר לו", ומעניין שבקשר לספר 'אור החיים' לרבינו חיים בן עטר – כותב מרן החיד"א: "ושמענו כי עתה בפולניא הם מחשיבים אותו הרבה...ונתעורר ע"י שהרב החסיד הקדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח...".

● ● ●

מאותו בית מדרש צמח עלה ונתעלה עד שמי רום הרב הדומה למלאך ה'
צבאו-ת הלא הוא רבי יוסף חיים מבגדד ה"בן איש חי". לפני מאה שנה לא הייתה כמעט תקשורת בין ארצות ויבשות, ולפלא שהבן איש חי (שחי בבבל-עירק) לא מפסיק מלהביא תדיר את דעתו בהלכה של "רבינו זלמן" (שחי ברוסיה) הלא הוא כמובן אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך ('הרב') מייסדה ומחוללה של תנועת חב"ד-ליובאוויטש. גם הוא זי"ע כמו החיד"א ביטל את המחיצות בין נגלה דתורה לנסתר – נשמתא דאורייתא (כלשון הזוה"ק). אגב, ובאותו עניין; רבינו מרדכי אליהו לא רק שפסע בכל הליכותיו בהלכה בנתיבותיו של הבן איש חי, אלא גם כידוע היה קרוב משפחתו של בעל הרי"ח הטוב, והדברים ארוכים.

● ● ●

הציפיה לגאולה ולגואל שעמדו במרכז הווייתו של הגר"מ אליהו – גם את זאת ינק הגר"מ אליהו מהחיד"א, וכך סיפר פעם הראשל"צ זצוק"ל בעצמו אודות מורה דרכו הרב החיד"א:
"...פעם נסע (החיד"א) למדינת איטליה ושהה שם בתשעה באב. ושם נהגו הנשים הספרדיות שבתשעה באב היו קונות צבע וסיד וצובעות ומסיידות את כל הדירה. כך נהגו גם באלג'יר ובמרוקו. החיד"א בראותו זה, העיר בבית הכנסת על כך באומרו: "הייתכן בתשעה באב? מה השמחה הזאת?"

יום אחד הולך הרב חיד"א ברחוב ובדרך הוא רואה שתי נשים המדברות אחת עם רעותה ומצביעות עליו. ביקש הרב החיד"א מאת המלווה המתורגמן שלו לשאול את הנשים על מה הם מדברות ומצביעות עליו. ניגש המתורגמן ושאלן, וחזר אל החיד"א, באומרו כי אחת הנשים אמרה לחברתה כי משיח לא יבוא (ח"ו), וכששאלה אותה חברתה "מי אמר לך", ענתה והצביע הנה זה הרב הקדוש מירושלים.

הזדעזע הרב החיד"א וביקש לדעת מדוע הן אומרות שמשיח לא יבוא? ח"ו. אמרו לו, לא אתה אמרת לנו לא לסייד ולא לצבוע את הבית? אנחנו שמאמינים שהמשיח יבוא, לכן אני מכינים את הבית לכבודו בתשעה באב והנה אתה אמרת לא לסייד, סימן שמשיח לא יבוא ח"ו. ישב החיד"א וכמעט שנתעלף. מייד ביקש שהגבאי לזמן אליו את כל הגבאי וראשי בתי הכנסת וכל הרבנים באיטליה והודיע להם באופן ברור: רבותי! אם הייתם מסיידים חצי חדר תסיידו חדר שלם אם הייתם משתמשים בצבע פשוט תשתמשו בצבע טוב ויפה יותר, כיוון שמשיח יבוא!!! "

● ● ●

רבו של הראשל"צ רבי מרדכי אליהו היה הראש"לצ הגאון הגדול רבי יצחק ניסים זצ"ל בעהמח"ס שו"ת' יין הטוב'. לא רבים יודעים כי רבי יצחק ניסים הסתופף רבות בשנים קדמוניות בצילו של הגאון האדיר והצדיק הפלאי רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצוק"ל אשר היה ידוע בקנאותו (מעניין שביחד עם רבי יצחק ניסים חילו את פני הגרש"א אלפנדרי - הגה"ח המקובל 'שר בית הזוהר' הקנאי רבי ישעי' אשר מרגליות זצ"ל, ומנהיג נטורי קרתא הרה"צ רבי עמרם בלוי זצ"ל). כך שמי מחפש את הרקע לקנאותו כמו חסידותו של רבי מרדכי אליהו לא צריך להרחיק לכת... אלא, שבעניין זה ישנו פן נוסף: אחד חסידיו, ואפשר לומר גדול חסידיו של הגרש"א אלפנדרי – היה לא אחר מאשר הגאון הקדוש אדמו"ר בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש שבהונגריה, אשר למרות שראה את הרב אלפנדרי פנים אל פנים אך בערוב ימיו של הרב - התבטל בפני הרב אלפנדרי כעפרא דארעא כעבדא קמיה מאריה ממש וראה בו 'משיח ה', וכנראה ניסה בצוותא חדא עימו לקרב את קץ הימין, ואף נסע לאה"ק במיוחד כדי לחלות את פני קדשו של הרב אלפנדרי וכינה אותו בשם 'הסבא קדישא' (וכשבועיים לאחר הפגישה המופלאה הזו הסתלק הרב אלפנדרי), והדברים עתיקים ומפורטים ולא עתה עת האסף המקנה.

● ● ●

זכה דורנו לאור באורו של האי סבא קדישא ה"בבא סאלי" זצוק"ל. מי שראה אדמו"רי"ם עומדים קמי רבי ישראל אבוחצירא בביטול מוחלט, מי שהשתתף בסעודותיו רוויות התקרובת וריבוי ה'משקה'-עראק ('מאחי'ה') בראשות הבאבא סאלי בימי הילולא של תלמידי הבעש"ט והשתפכותו בסיפורים על עיזוז קדושת דרך הבעש"ט – היה משתאה נוכח החזיון הזה. וכבר נודע בשער בת רבים שהצדיק סידנא באבא סאלי בקנאותו את קנאת הבעש"ט הקדוש - נטש בקפידא את אחת הערים בישראל, וזאת לאחר ראש כולל גאון מפורסם מפורסם ניכנס לחדרו של באבא סאלי והתבטא קמעא בקרירות אודות מורנו הבעש"ט. נוכח התבטאות אומללה זו - הקפיד הבאבא סאלי נוראות ואמר לאותו רב: "מי אתה שתכניס עצמך בנושא כזה...אני יודע מיהו הבעש"ט! ועכשיו קום ותצא מכאן, אינני רוצה לראות אותך על ידי!", ובכך לא די, לאחר איזה זמן הודיע הבאבא סאלי שבעקבות זאת הוא עוזב את העיר, ועבר להתגורר באשקלון...

רבנו מרדכי אליהו התמנה בראשית דרכו ובצעירותו ע"י הראשל"צ הגר"י ניסים לדיינות, ונחשב אז כדיין הצעיר ביותר בישראל. תחילת כהונתו בקודש בדיינות הייתה בעיר הדרומית באר שבע, ושם נוצר קשר אמיץ ואיתן בינו לבין הבאבא סאלי ודבק בו ברוב עוז ותעצומות, , ואך טבעי, שאצל "חכם מרדכי אליהו" התעצם עוד יותר הרגש כלפי גדולי החסידות ובמיוחד כלפי רוח אפינו ומשיב נפשנו אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, שכן, יכלה הדיו וישתברו הקולמוסים בתיאור ההערצה בלי גבול שהיה למרן הבאבא סאלי כלפי הרבי מליובאוויטש: (בשפה ערבית אמר) "הוא הגדול מכולנו", "הוא ישראל שלם, הוא שלימות הכל, ואנו הלוואי ונזכה ללמוד ממנו לפחות מעלה אחת" (עדות הרה"צ רבי יורם אברג'ל שליט"א מנתיבות), ואת בת הזקונים שלו חיתן עם חסיד חב"ד (הרב ישר אדרעי שליט"א).

● ● ●

מאידך, הערצת ואהבת הרבי נשיא דורנו לגאון הראשל"צ רבי מרדכי אליהו זצוק"ל לא היה לה אח ורע. רגיל היה רבי מרדכי אליהו לספר בהתפעלות כי בחדרו הקודש של הרבי, ובשיחותיו עמו 'התעופפו' ש"ס בבלי, ירושלמי, קבלה וסתרי תורה. באחד מביקוריו של הגר"מ אליהו אצל הרבי, אמר לו הרבי כי כשיבוא לארץ הקודש הוא יבוא ל"היכל קדשו" של הגר"מ אליהו, וכאן נבעו-השתפכו מפיו הטהור של רבי מרדכי ביטויים של שמחה גדולה כשהוא קורא בקול גדול "ברוך הבא בשם ה'"!.

ובכלל, ה'ריתחה'-ההתמקדות ('קאך' באידיש) סביב הציפיה הדרוכה להתגלות משיח צדקנו, כמו הקנאות הבלתי מתפשרת סביב אהבת ארץ הקודש והחרדה לשלימותה הוסיפה לדבק ולדביקות שבין האדמו"ר לרבי מרדכי אליהו, וניתן להאריך בזה כהנה וכהנה וקצר המצע מלהשתרע.

● ● ●

וכאן עימנו מקום להזכיר שוב חלק מדברים נפלאים שאמר רבי מרדכי אליהו על כ"ק אדמו"ר זי"ע כאשר הוא מביע את התרשמותו מאחת מפגישותיו עם הרבי;

"...למרות השעה המאוחרת (1:00 בלילה) – הרבי היה ערני בצורה שקשה לשער. ראינו אותו כיצד הוא שט כל הזמן בעולם רוחני. ראינו כיצד התורה כולה ממש, הש"ס והפוסקים, אגדה מדרש וקבלה, הכל, הכל ממש, כמו שהכל פרוס לפניו בצורה הבהירה ביותר.. כל ביקור יוצר, ב"ה, יותר התקרבות, ולא פחות מההתפעלות מחכמת התורה המופלאה – היא תחושת הקדושה. כאשר ישבנו לידו (ביחד עם עמיתו הגר"א כהנא שפירא זצ"ל) , חשנו כי יושבים אנו בהיכל הקדושה, במי שהקדושה מרחפת ושורה במלא עוזה בד' אמותיו. כשיושבים לידו מרגישים במוחש ממש את דברי הגמרא "לית דין בר איניש". בשיחה זו ראינו אצל הרבי את הדאגה הכבירה שלו לכל עם ישראל. אן פה דאגות פרטיות לחוג זה או אחר. 'איש כללי' במלא עומק המובן...אשרי הדור שהרבי מנהיגו. מה שהכי הפליא והכי הדהים אותי, וגם מאד ריגש אותי – הייתי אצל הרבי ביום ראשון בשבוע, כאשר מהבוקר עד הערב עמד על רגליו הק' בלי הפוגה, בלי רגע של מנוחה, וקיבל את קהל האלפים. בדרך הטבע הייתה צריכה להיות ניכרת עליו איזושהי עייפות...אבל למעשה, התפעלתי והתרגשתי מצלילות המחשבה ובהירות הרעיון, בצורה מדהימה שאין לה כלל אחיזה בדרך הטבע. כל פעם שהעליתי עניין מסויים בתורה, מיד העיר הרבי ודיבר בו כאילו עתה ברגע זה ממש, סיים לעסוק במסכת זו ובסוגיה זו, והכל בהיר ונהיר לפניו. הרבי היה צלול ורענן באופן נפלא, ממש לא יאומן כי יסופר, איך אדם מסוגל לכך, וכבר אמרתי "לית דן בר נש", אלא מלאך קדוש לפנינו..." (מתוך הס' ממלכת התורה).

להבדיל בין החיים לחיי החיים - זכיתי אני הקטן לשמוע באופן אישי ממרן הראשל"צ על קירוב מופלא מהרבי - שזכה לו הגר"מ אליהו מה שלמיטב ידיעתי לא זכה לכך כמעט איש מבלעדו;

ערב אחד, ויהי בחצי הלילה והרבי מתקשר אישית טלפונית להגר"מ אליהו (בכללות, הרבי וטעמו בקודש עימו לא היה משוחח בעצמו בטלפון, אלא באמצעות מזכיריו), ובפתח דבריו שואל את הרב אליהו: "האם כבוד תורתו נמצא לפני תיקון חצות או לאחר תיקון חצות?...". לכאורה, הייתה זו אך פתיחה לשיחה בנושא אחר בבחינת "להיכנס עימו בדברים". ברם כשנתבונן בדבר, נפנים כי לא דבר ריק הוא: כל מהותו של הגר"מ אליהו הייתה כיסופים וגעגועים וקנאות לוהטת למה שאומרים בתיקון חצות: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס".

רבי מרדכי אליהו נשבר ליבו כידוע ושחה קומתו לאחר חורבן גוש קטיף, ושבר על שבר נקרא - עקידתם של הקדושים הי"ד בחורי החמד תלמידי ישיבת 'מרכז הרב' ע"י הזדים ימ"ש ("הפרטנרים לשלום" של שמאלנינו - ישלח להם השי"ת רפואת הנפש במהרה).

אכן ברוח הדברים שאמר רבנו הקדוש נשיא דורנו לרבי מרדכי אליהו – בל נסיח חלילה דעתנו לרגע; אנו מצויים בעידן "חצות" – "בשעת האפס" לעתיד ארץ הקודש ועם הקודש!!

בטוחנו ברחמי השי"ת כי רבי מרדכי אליהו אשר בודאי זוכה ומתקיימים בו בעולם העליון דברי חז"ל "רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק" - ימשיך "לדפוק על השולחן" (כדרכו בקודש, כידוע, בשיעוריו בעלמא דין), ויזכיר לפני כסא הכבוד את שבועתו ית': "אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבייך, ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו".

ובזכות מאבקו בקודש נטול הפשרות של אותו צדיק הראשל"צ למען ארץ ישראל- תקויים בנו בודאי ההבטחה: "כי אלוקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה", ונזכה כולנו לקיום היעוד והקיצו ורננו שוכני עפר והם בתוכם,ירו עינינו וישמח ליבו ותגל נפשנו בקול אליהו מבשר הגאולה ובביאת מנחם לציון בגילה וברננה בגאולה האמיתית והשלימה ומשיח צדקנו בראשנו.