התמיכה שהבענו בגיליון זה במחאת הציבור החרדי נגד החלטת בג"ץ בפרשת עמנואל, עוררה שאלות אצל מקצת הציבור. האם חסידות חב"ד תומכת בהפליה עדתית? – נשאלנו. האם חב"ד, שקולטת במוסדותיה את כל הפונים אליה, מביעה הזדהות עם מי שדוגלים בהסתגרות ובהפרדה?

ראוי להבהיר את הדברים. קודם כול הדגשנו היטב כי אנו, כמו הציבור העצום שיצא אל הרחובות בהפגנות הענק בירושלים ובבני-ברק, לא באנו לצדד בצד זה או אחר בפרשת עמנואל עצמה. אין לנו הכלים לשפוט אם אכן הייתה שם הפליה עדתית פסולה, או כטענת הורי המגמה החסידית, ובהם גם הורים יוצאי עדות המזרח, הייתה הפרדה זו על רקע של רמת דתיות ויראת-שמים. זו שאלה שרק בית-דין שנכנס לעובי הקורה יכול להכריע בה.

המחאה הייתה על התערבות בג"ץ בחינוך החרדי, וניסיונו לכפות על הורים כיצד לחנך את ילדיהם. אילו היה מסתפק בשלילת תקציבי מדינה מבית-הספר, עדיין היה אפשר להבין זאת, אבל ברגע שניסה להכריח הורים לחנך את ילדיהם שלא על-פי הכרתם והוראות רבותיהם, עד כדי השלכתם לכלא – מעשה זה נהפך לכפייה אנטי-דתית, שכנגדה יש להתקומם בכל העוצמה.

נכונות להקרבה

אכן, דרכה של חסידות חב"ד היא דרך של קירוב לבבות ופתיחת השערים לכל אדם מישראל. במוסדות חב"ד אין ברוך-השם 'מכסות' לבני עדות כאלה ואחרות, אלא כל הבא – ברוך הוא. כל ילד הוא בן אברהם יצחק ויעקב, וכל ילדה היא בת שרה, רבקה, רחל ולאה. כל יהודי הוא בבחינת בנו-יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, וזכות גדולה היא לחנכו לתורה וליראת-שמים.

במוסדות חב"ד נקלטים תלמידים מבתים מגוּונים. אין זה דבר קל. ילדים לומדים יחדיו וקושרים יחסי חברות, אבל אין הם יכולים להתארח אצל כל חבר כיתתם ולאכול בביתו, בגלל הבדלים ברמות הכשרות. צריך גם להתמודד עם השפעות לא-חיוביות שנובעות מחשיפה לתכנים מסויימים באותם בתים. ובכל-זאת חב"ד קיבלה עליה אתגר זה, ופיתחה כלים מיוחדים להתמודד עמו.

זו הדרך שביסס הרבי מליובאוויטש, שהחדיר בשומעיו את האחריות לכלל-ישראל. המחוייבות ליהודי שני מצריכה מסירות-נפש ונכונות הקרבה. כשם שהיית מוכן לתת מלחמך בעבור אדם רעב, כך עליך להיות נכון לוותר על שלמותך הרוחנית כדי להציל את הזולת שנשמתו הצמאה זועקת. ובסופו של דבר, דווקא הגישה הזאת מחשלת את הילדים וגורמת להם להרגיש אחריות ותחושת 'שליחות'.

ועם זה, יש חוגים ביהדות החרדית הדוגלים בגישה אחרת. הם שואפים להקים חומות בינם ובין הרוחות הרעות המנשבות בעולמנו, ולגדל את ילדיהם בחממה מגוננת. אפשר להתווכח איתם על כך, אבל אי-אפשר לשלול את זכותם לחיות לפי דרכם ולגדל את ילדיהם על-פי תפיסתם. אין לרשויות המדינה שום סמכות לשלול מההורים האלה את זכותם לחנך את ילדיהם על-פי שיטתם והוראות רבותיהם.

תקדים מסוכן

בג"ץ אינו הכתובת להכריע בין גישות אידאולוגיות ותפיסות חינוכיות, ואסור להניח לו להתערב בחינוך הדתי והחרדי. התערבות כזאת יודעים היכן היא מתחילה, ואין לדעת היכן תסתיים. יש מדינות בעולם שבהן בתי-משפט כפו על בתי-ספר דתיים לקבל תלמידים לא-יהודים, או אסרו שחיטה כשרה ועריכת ברית-מילה שלא בחדר ניתוח. זה עלול לקרות גם פה.

הפליה על רקע עדתי פסולה ומכוערת, ויש לעקור אותה מן השורש. פרשת עמנואל חשפה כמה כאב ועלבון חשים המוני יהודים יקרים, שנפגעו מהפליה כזאת. אין לה שום הצדקה, בוודאי לא על-פי התורה. אבל זו פעולה שצריכה להיעשות בזירה הציבורית והחינוכית, לא באמצעות בית-המשפט.