לפני כארבע שנים, אור לכ' באלול תש"ס, נערכה בנתניה חגיגת בר-המצווה של יוסף סורוצקין. החגיגה הייתה מרגשת במיוחד משום שיוסף, נער חביב ומחונן, נולד עם נכות פיזית של מאה אחוזים, ובמאמצים גדולים של הוריו, עם כוח רצון עז שלו, הגיע עד הלום. ההתרגשות הכללית גברה בשעה שסב החתן, הרב ישראל-מאיר לאו, אז הרב הראשי לישראל, התייצב לצד נכדו ופתח בדברי תורה וברכה. בסוף דבריו אמר בהתרגשות גדולה: "זה בעצם נס גלוי, ואני חייב לשתף אתכם בו, משום שאני חייב למלא כאן שליחות-קודש ולסגור מעגל". לתת ביום הבר-מצווה והוא סיפר: "לפני כעשר שנים, ביקרנו אני, זוגתי הרבנית ובתי, אם בר-המצווה, אצל הרבי מליובאוויטש. היה זה ביום ראשון, י"ז בסיוון תש"נ, בעת 'חלוקת הדולרים' המפורסמת. סיפרנו לרבי על מצבו הרפואי של יוסי. באותו זמן היה מצבו קשה ודעתם של הרופאים הייתה פסימית מאוד. "הצגנו את חוות-דעתם לפני הרבי, ואז – בניגוד לכל מה שכולם חשבו ואמרו – נתן הרבי ביד הסבתא של בר-המצווה, זוגתי הרבנית, דולר נוסף ואמר: 'כאשר הילד יגיע לבר-המצווה שלו תמסרו לו זאת' [את הדולר]). באותם רגעים היו הדברים האלה נראים מנותקים מן המציאות לחלוטין, אך הרבי אמר זאת בביטחון שנסך שלווה וביטחון בכולנו". דמעות התרגשות בחרדת-קודש הוציא הרב לאו את הדולר מכיס מעילו ואמר: "בזה אני ממלא את השליחות שהוטלה עליי ועל זוגתי הרבנית על-ידי הרבי מליובאוויטש לפני יותר מעשר שנים, למסור לך את הדולר. הנה, אתה יכול לראות שנכתב עליו בזמנו: 'למסור ביום בר-המצווה לברכה עבור יוסף בן מרים נ"י'". כשדמעות ניגרות על לחייו מסר הסבא, הרב לאו, את הדולר לידי נכדו, ושוב אמר: "את זה נתן הרבי מליובאוויטש להעביר לך היום". בין כאלף המוזמנים באולם נכח באותה שעה גם א' סמית, שפרסם את הסיפור לימים בשבועון 'כפר חב"ד'. מספר סמית: "אודה ולא אבוש, דמעות ניגרו גם מעיניי ומעיני רבים בקהל. למחרת החגיגה פגשתי את הגב' מרים סורוצקין, אימו של יוסף, והיא הואילה לחשוף לפניי פרטים נוספים מאותה פגישה מעניינת של אביה, הרב לאו, עם הרבי". ברכה שנתנה תקווה וכך סיפרה: "לאחר שהעניק הרבי לאימי דולר נוסף עבור יוסי, שוחחו אבי והרבי בענייני מקוואות. בסיום הפגישה פנה אליי הרבי, נתן לי דולר ובירכני בהצלחה רבה, ולאחר מכן העניק לי דולר נוסף.'זה תני לסופר שיכתוב את פרשיות התפילין של יוסי לפני הבר-מצווה שלו'. זו הייתה בעצם חזרה על הברכה שהעניק להוריי. אני חייבת להודות, שהברכה הייתה נראית רחוקה מאוד במציאות המרה שבה היינו שרויים באותה שעה, ודברי הרבי נסכו בנו ביטחון. "זה כעשר שנים אני נושאת עמי את הדולר. הוא עבר מארנק לארנק. עתה ביצעתי את השליחות והעברתיו לסופר שכתב את הפרשיות של יוסי. כאשר שמע הסופר את סיפורו של הדולר, החזירו לנו ועתה הוא שוב שמור עמי".