מנדי ריזל , COL

גם אני, כשהתקשרתי אתמול בלילה לטלפון הנייד של הגב' לאה רובשקין - רעייתו של הרב שלום רובשקין מפוסטוויל-איווה, עליו נגזרו בתחילת השבוע 27 שנות מאסר בכלא האמריקאי, לא האמנתי לאן תתפתח השיחה ועם איזו בקשה ומסר נרגשים אצא ממנה.

לגב' רובשקין התקשרתי במסגרת כתבה שתכננתי לערוך למגזין הוירטואלי "שישי" של COL, על הרגעים הקשים שחווים כעת בני משפחתו הקרובה של רובשקין - רעייתו וילדיו.

הגב' רובשקין נשמעת איתנה ונחושה. רוחה לא נפלה עליה ונדמה שהיא לא מתכוונת להכנע, גם אם השבוע האחרון היה השחור ביותר בחייה, כזה שלא תיארה אפילו בחלומותיה הגרועים ביותר שתגיע אליו.

ביררתי אצלה בעדינות על רגשות התא המשפחתי עקב גזר-דינו של האב. "כולנו חזקים", אמרה. "הילדים אכן עוברים תקופה לא קלה בכלל, אבל אנחנו רגועים ומרגישים טוב. גם אני, גם בעלי וגם הילדים".

מאין הבטחון העוצמתי הזה, תהיתי. "הקב"ה לא עזב אותנו. הוא איתנו תמיד והוא בעל-הבית האמיתי, לא השופטת", השיבה בנחרצותו מעוררת התפעלות.

מגישים ערעור

הצעד הבא, לדבריה, יהיה הגשת ערעור: "אנחנו נערכים להגיש ערעור בערכאה גבוהה יותר. בנוסף, יש המון אנשים שעוזרים ומעוניינים לסייע ככל יכולתם ואנו עובדים ביחד על הצעדים הבאים. מעבירים הילוך לשלב הבא של המלחמה".

ל-COL נודע כי לאחר הגשת הערעור יבקשו עורכי-הדין של רובשקין לשחררו לביתו בערבות עד לתוצאות הערעור. משפטנים רבים נותנים לאפשרות זו סיכויים גבוהים ביותר, ואם יעשה כן, יוכל רובשקין כבר בקרוב לשהות בחיק בני משפחתו הדואגים, אולי כבר בשבועות הבאים.

העברית שלה לא ממש טובה, היא מדברת באיטיות, שוברת את השיניים ומתאמצת למצוא את המילים הנכונות. משלבת בין לבין מילים באידיש ובאנגלית.

שאלתי אותה לדעתה על ההתגייסות הנדירה שאיחדה את הציבור החרדי, בעיקר בארה"ב, מקיר לקיר. היא ענתה כי הדבר מחזק אותם מאוד. "כל האסיפות והכינוסי אחדות מחזקים אותנו ונותנים לנו כח להמשיך במאבק על פסק-הדין המוזר שנתנה השופטת".

באופן טבעי, כשהיא מדברת על השופטת, היא נשמעת כעוסה ופגועה. שאלתי אותה האם היא מאמינה שמדובר בפסק-דין שערורייתי בגלל שיקולים אנטישמיים. הגב' רובשקין מתחמקת ומעדיפה לא לענות במפורש.

"ההחלטה של השופטת מעוררת תמיהה גדולה. אני שואלת את אותה השאלה בדיוק: מה המניעים שלה? הרי לא מזמן דנו כאן מנהל בכיר שגנב עשרות מליונים מהבנק בו עבד לשנת מאסר אחת בלבד. ובכלל", היא מתקוממת, "איך יתכן שהיא גזרה עונש חמור יותר מזה שדרשה התביעה"?

למרות האמונה והבטחון, היא זועמת על העוול שעשתה השבוע השופטת לינדה ריי בפסק-הדין. היא גם לא סולחת לגורמים בממשלה האמריקאית: "יש כאן התנהלות של מאפיה. האנשים שאחראים על התיק הזה התנהגו בצורה מבישה. כל הסיפור של האשמות הפיננסיות וה"רמאויות" שהיו לבעלי, כביכול, כנגד הבנק, צץ רק לאחר הפשיטה הגדולה ותפיסת העובדים הזרים - ממנה הוא זוכה. עד אז הבנק ידע שלא מדובר בעבירה מצידו של בעלי, אלא בהסכם לא כתוב בינו לבין הבנק לגבי גובה מסגרת האשראי".

"עוד ננצח"

לדברי הגב' לאה רובשקין, היא, ילדיה ובעלה לא האמינו למשמע אוזניהם כששמעו השבוע בבית המשפט הפדראלי על עונש המאסר של 27 השנים. הם ידעו שהיא לא מחבבת אותם במיוחד אבל קיוו שגם אם היא תחליט להטיל עונש מאסר, הוא יהיה קצר בהרבה מזה שדרשה התביעה. 

במהלך השיחה היא התנצלה לרגע. ברקע שמעתי צלצול טלפון. היא ענתה ואמרה לי בהתרגשות: "זה בעלי. הוא צלצל מהכלא". 

אמרתי לה מיד שאמשיך את הראיון איתה אח"כ, ורק ביררתי אם היא תוכל לנצל את ההזדמנות ולשאול אותו שתי שאלות קצרות. הוא הסכים בשמחה.

ביקשתי ממנה לשאול אותו מה הוא מבקש מאיתנו - הציבור החרדי בכלל והחב"די בפרט לעשות למענו. היא תרגמה את דברי לאנגלית וברקע שמעתי אותו עונה לה. היא המירה את מילותיו לעברית ואמרה כי הוא מבקש: "להתאחד למענו, להתפלל לנצחונו ולהוסיף בקבלת החלטות טובות לשחרורו המהיר". 

את האמת, צמרמורת אחזה בי. ניסתי לדמיין אותו כשהוא יושב בין קירות הכלא הקלופים, ומסביב לו אלפי אסירים גויים, חלקם מסוכנים ביותר, עם מבט רצחני בעיניהם למראה האסיר בעל החזות היהודית. בעיני רוחי תיארתי אותו כמושק'ה היהודי מהסיפורים, היושב בתוך בור הפריץ.

עוד שאלה אחת, ביקשתי ממנה. תגידי לו שכל הציבור החב"די חרד לשלומו. איך הוא מרגיש? הדברים שוב תרגומו לאנגלית ואח"כ אלי, לעברית. 

"הקדוש-ברוך-הוא איתי בכל מקום", השיב ר' שולם רובשקין לשאלתי מתוך הכלא הפדראלי האמריקאי. "יש לי בטחון ואני מתפלל כל העת. אל דאגה. אנחנו עוד ננצח!".