מאת הרב טוביה בלוי

לא למדתי משפטים. אינני משפטן, וכל-שכן ברמה של שופט עליון. עם זאת תמיד אני יודע מראש, כך גם כל ההדיוטות בענייני משפט כמוני, מה תהיה פסיקת בית המשפט העליון בכל נושא הקשור לתורה ולארץ ישראל. רק פסקי הדין של הימים האחרונים הוכיחו שצדקתי: פתיחת כביש 443 למחבלים, שלילת הכנסה מאברכי ישיבות, ופרשת עמנואל.

מובן שהדבר רחוק מלהיות מבדח, כי אם מקור לעצבות וכאב. למרות זאת – בית המשפט העליון צודק בכל פסקיו מבחינתו הוא. פשוט: ציפיותינו ממדינת ישראל ומוסדותיה מוטעות פעמים רבות, כאשר אנו שוכחים כי מדינת ישראל היא גלות ככל הגלויות. האם ציפינו מעולם לפסקי דין המתחשבים בתורה ובארץ הקודש מבית משפט כלשהו ברחבי העולם?! העובדה שבתחומים מסוימים פה ושם ישנה התחשבות בענייני היהדות – נובעת מקיומה של הנציגות החרדית בכנסת, ולכן הורו רוב גדולי ישראל, ובראשם רבוה"ק נשיאי הדור השישי והשביעי זי"ע, להשתתף בבחירות לכנסת. ברם, מעמדה ותפקידה של נציגות זו דומים למעמדם ותפקידם של השתדלנים בתפוצות שהיו לנו, ושישנם גם היום.

בית המשפט העליון רואה אכן בצדק את תפקידו לעמוד על המשמר שמדינת ישראל תהיה ותפעל כחזון מייסדי הציונות הורתה ויולדתה של המדינה. 'מגילת העצמאות' משקפת בצורה בולטת את היסודות הרעיוניים של המדינה, בהמשך לרעיון הציונות, של "ככל הגויים בית ישראל". אין זכר במגילה זאת לזיקה האלוקית של עם ישראל לארץ ישראל (נוסף על הסילוף הנורא בקביעה ש"בארץ ישראל קם העם היהודי" – קביעה מתריסה כלפי מעמד הר סיני ובחירת עם ישראל ביציאת מצרים). הרעיון של "שתי מדינות לשני עמים" הוא הוא הרעיון הציוני (כולל הדתי) כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתפלה על "ראשית צמיחת גאולתנו" וחגיגת יום ה' אייר, כאשר הדברים מוסבים כלפי ייסוד המדינה במתכונתה שנקבעה ע"י האומות המאוחדות.

אם כן, כאמור, הבג"ץ ממלא את תפקידו בכל פסיקותיו בדיוק כפי הנדרש ממעמדו כנציגם הנאמן של אבות הציונות (כולל הציונות הדתית) מייסדי מדינת ישראל.

● ● ●

דווקא מסיבה זו עצמה, מוצדקת בהחלט כל פעולה של ביזוי המוסד הזה, כמייצג הרעיון הכפרני הציוני.

מילדותי חונכתי, וכך נוהגים רבים משלומי אמוני ישראל, שכאשר נתקלים בכנסייה נוצרית או בכומר ענוד צלב – יורקים ואומרים: "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא". יש בשולחן ערוך יו"ד סימן קע"ט בטורי זהב: "שנוהגין ברקיקה קודם ואנחנו כורעים שם הכל יודעין שהרקיקה היא לבזיון הגילולים של עובדי כוכבים והיא כבוד שמים" (ראה ספר המנהגים). הרעיון של הציונות הוגדר ע"י רבותינו הקדושים, ואיתם כל גדולי ישראל, כרעיון כפרני, וממילא דינו כדין עבודה זרה, כמובן ופשוט.

נזכור שהעונש שהוטל ע"י הבג"ץ על ההורים מתיישבי עמנואל – נקבע רק בגלל 'עוון' ביזוי בית המשפט. נרענן את זכרוננו: בחטא ה'אפליה' המדומה נתבעו למשפט – משרד החינוך, מרכז החינוך העצמאי, המועצה המקומית עמנואל. גם על פי ההגיון המשפטי המעוות השורר במדינת ישראל, לא שייך לתבוע לדין הורה ששולח את ילדו למוסד שהוא, המוסד, 'מפלה' בין תלמידים. למען הדיוק, ההורים צורפו כנתבעים ע"י העותרים רק לאחר שבתביעה המקורית פסק הבג"ץ שיש לבטל את המגמה החסידית. אז הוגשה תביעה נוספת ע"י העותרים על אי קיום פסק הדין וכאן צורפו ההורים כנתבעים, כיון שאינם מקיימים את פסק הדין האמור, ועל כן הטיל עליהם הבג"ץ עונשי מאסר, על ביזוי בית המשפט.

● ● ●

לאור כל האמור – ההורים מתיישבי עמנואל הם שלוחי כולנו לקיים את ההלכה של ביזוי עבודה זרה, למען כבוד שמים, כלשונו של הט"ז.

כל הדיונים והעיונים והפלפולים בנושא האפליה העדתית (אשר, כידוע לכל, קיימת אכן במסגרות חינוכיות שונות, אך אינה קיימת בעמנואל) אינם רלבנטיים כלל בהקשר של מאסר המתיישבים, גם אילו היתה שם אפליה. באופן מוצהר וברור ובלי כל גמגום והיסוס – 'עוונם' של המתיישבים, שבגללו נשלחו לכלא, הוא אך ורק ביזוי העבודה זרה הציונית.

לא במקרה פסק הבג"ץ מה שפסק. צוין בראשית דברנו שהוא עקבי בפסקיו בשני תחומים, הן התחום הנוגע לתורה ולדת, והן התחום הנוגע לארץ ישראל וזכויות היהודים בה. ברור שמבחינה מהותית שני התחומים הם תחום אחד, אבל כפי מראה העיניים בהסתכלות שטחית הם כביכול שני תחומים שונים. בנושא של מתיישבי עמנואל ביטא הבג"ץ את השקפותיו בשני התחומים בבת-אחת, והוא צד, כביטוי העממי, שתי צפרים במכה אחת. הרי מדובר כאן באברכים חסידיים, מדקדקים בקלה כבחמורה ומהדרים במצוות בלי שום פשרה שבחרו, במצוות רבותיהם, להתיישב בשטחי השומרון. לאור זה מובן שהעובדה שהמתיישבים הללו הם שליחינו היא מסיבה כפולה ומכופלת: הם שליחי העם היהודי להתיישבות בארץ הקודש על טהרת הקודש, בשטחים ששוחררו בניסי מלחמת ששת הימים, והם שליחינו לבטא את יחס הבוז שלנו לציונות ולנציגיה, כמתבקש לפי ההלכה.

אגב: יש לציין בסיפוק רב את העובדה שכל גדולי התורה והחסידות מכל החוגים הביעו את אהדתם למתנחלי השומרון, וכפי שכתבתי בכגון דא זה חלק מן הנצחון של כ"ק אדמו"ר זי"ע במלחמות ה' אשר נלחם כדוד אביו.

● ● ●

לאור כל האמור, ניתן, אולי ובדרך אפשר, להבין את המסר העיקרי של ההשגחה האלוקית עבורנו באירוע זה: להזכיר לנו שאנו נמצאים בשיאה של הגלות (ובוודאי לא ב"ראשית צמיחת גאולתנו") כדי לעורר את ציפיותינו לגאולה השלמה והאמיתית בביאת משיח, וממילא את זעקתנו אל הקב"ה: 'עד מתי'? וכן, כמובן, להגביר הפצת מעיינות הבעש"ט הק' כהבטחת המשיח, וכפי שדרש מאיתנו ללא הרף כ"ק אדמו"ר זי"ע כדי שציפייתנו עצמה והזעקה שבוקעת בהמשך אליה – תחיש ותזרז ותמהר את הגאולה השלמה כי כלו כל הקיצים וכבר בא מועד.

אין איתנו יודע עד מה במחשבות תמים דעים, אך אולי לכן מגלגלת ההשגחה העליונה את פסק הדין של הבג"ץ, שהרעיד אמות הסיפים ובוודאי עורר וחיזק, כאמור, את הציפיה לישועה, ליום זכאי, היום הגדול והקדוש יומא הילולא רבא של כ"ק אדמו"ר זי"ע.

ויהי רצון שאכן ישמע אב הרחמים את זעקתנו ויגאל אותנו יחד עם גאולת השכינה, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

● ● ●

בשולי הדברים יושם לב לנקודה חשובה נוספת: אנו רואים לפנינו תופעה של מסירות נפש עבור חינוך בנות לצניעות. האבות והאימהות מוכנים להיאסר כדי שבנותיהם תוכלנה לשמור על דרישות הצניעות כפי הדרכות רבותיהם. ודי בכך לחכם ומבין!