לראות – ולגלות את האמת
מאת משה א'

ציטוט חלקי מתוך טקסט מקורי ארוך הוא דבר מקובל ואף לגיטימי. אך זאת בתנאי שהציטוט החלקי אינו משנה את מהות הדברים במקור ובוודאי שאיננו מעניק להם פירוש הפוך מכוונתם האמיתית.

לדוגמה, נניח שמורה אומר לַתלמיד המצטיין בכיתה, שקיבל במבחן מסויים (רק) 80: "דע לך, שהציון שלך במבחן האחרון ציער אותי אפילו יותר מה-60 שקיבל חיים (=תלמיד אחר בכיתה) במבחן הזה. כי אתה תלמיד מצטיין, ואתה מסוגל לקבל 100, והציפיות שלי ממך הן בהתאם ליכולות שלך. לעומת זאת מחיים אין לי שום ציפיות ולכן כל הכבוד לחיים על הציון שהוא השיג. זה אולי יפתיע אותך, אבל הציון של חיים הוא הישג גדול בשבילו בהשוואה לציון שאתה קיבלת".

ובכן, כל מי שקורא את הדברים קולט מיד מי כאן התלמיד המצטיין ומי התלמיד הנכשל, וגם מבין כי דברי המורה אינם אלא 'זריקת מוטיבציה' לתלמיד המצטיין, להתעורר ולהביא לידי ביטוי את יכולתו הלימודית האמיתית.

כעת תארו לעצמכם שמישהו יצטט באופן חלקי את דברי המורה, כך: "דע לך, שהציון שלך במבחן האחרון ציער אותי. לעומת זאת כל הכבוד לחיים על הציון שהוא השיג. הציון של חיים הוא הישג גדול בשבילו בהשוואה לציון שאתה קיבלת".

אין בציטוט הזה אפילו מילה אחת שלא נאמרה על-ידי המורה. אבל הטקסט נחתך והודבק באופן כזה היוצר רושם מטעה ולפיו חיים הינו התלמיד המצטיין ואילו התלמיד שהמורה 'נוזף' בו הוא-הוא התלמיד הנכשל של הכיתה...

ציטוט חלקי מהסוג הזה איננו לגיטימי כלל וכלל.

*

תחת הכותרת "מה 'זרעו בחיים' – באותו אופן 'הוא בחיים'", הביאה השבוע תוכניתה השבועית של חברת 'לראות את מלכנו' קטע מהתוועדות הרבי בי' שבט תשכ"ו. כבר מהכותרת אפשר היה להבין את הסיבה שאנשי 'לראות' בחרו בקטע המסויים הזה, שכן יש בו (לכאורה) חיזוק לקו הידוע שהם מובילים, לפיו שום דבר מהותי לא התרחש בג' תמוז, שהלוא גם עתה "הרבי חי וקיים בגוף גשמי, כפשוטו ממש, בלי שום שינויים" וכו' וכו'.

ואכן, בקטע הצפייה (של דקה ו-16 שניות) הובא חלק מהשיחה הנזכרת וזה לשונו:

"שזהו לא כאלה שברצונם 'לדלל' את העניין, וברצונם לפרש זאת שעל-ידי זה ש'זרעו בחיים' זה כאילו שהוא היה בחיים – הנה ראשית הרי יוצא, שאז הגמרא התחרטה ממה שהיא אמרה קודם ש'יעקב אבינו לא מת', ויוצא שכן, אלא מאי – זה כאילו, על-ידי זה ש'זרעו בקרבו' ממילא זה כאילו יש לו הנאה כמו שהוא היה חי. שנית, זה היפך מלשון הגמרא: הגמרא אינה אומרת שעל-ידי זה ש'זרעו בחיים', אזי 'כאילו הוא בחיים' – אלא הגמרא משווה זאת, ש'מה זרעו בחיים' – באותו אופן אף 'הוא בחיים'. ולא בחיים בכ"ף הדמיון, ולא בחיים עם פשט'לך, אלא בדיוק כשם ש'זרעו בחיים': כשם שיהודים אלה חיים וביכולתם לפעול, וביכולתם לכבוש את העולם – כמו כן 'אף הוא בחיים' כעת גם-כן".

ובכן, מי שרואה ושומע את הציטוט כמות שהוא, מסיק ממנו שלפי הרבי לא הייתה הסתלקות, לא קרא שום דבר (אפילו) לגוף הגשמי של הרבי הקודם נ"ע, אלא הכול ממשיך בדיוק כמו קודם לכן; והחיים של הרבי – לא רק החיים הרוחניים אלא גם החיים הגופניים-הגשמיים – נמשכים בדיוק כמו חייהם הגשמיים של ה"זרעו (בחיים)" ש"ביכולתם לפעול, וביכולתם לכבוש את העולם". 

*

בהשגחה-פרטית, השיחה הזאת (מהתוועדות י' שבט תשכ"ו) מופיעה השבוע בקונטרס 'דבר מלכות', כך שכל אחד ואחד יכול לפתוח ולראות את הדברים במו-עיניו, בלי צורך במתווכים.

ובכן ראשית, יש להקדים ולציין כי המשפט האחרון בציטוט הנ"ל ("ולא בחיים בכ"ף הדמיון, ולא בחיים עם פשט'לך, אלא בדיוק כשם ש'זרעו בחיים': כשם שיהודים אלה חיים וביכולתם לפעול, וביכולתם לכבוש את העולם – כמו כן 'אף הוא בחיים' כעת גם-כן") – כלל איננו מחובר לכל מה שנאמר קודם לכן, אלא יותר משלושה עמודים של שיחה מפרידים בינו לבין מה שקדם לו בציטוט הנ"ל. העריכה של 'לראות' הינה 'מושלמת', והיא מטעה את הצופה לחשוב שיש פה רצף אחד של דיבור.

תאמרו, ומה בכך? כאשר מגבלות הזמן (של התכנית) אינן מאפשרות להביא את כל השיחה – מה פסול להביא רק קטע ממנה?!

ובכן, כאמור, אין כל בעיה לצטט חלק משיחה, אך זאת בתנאי שהציטוט החלקי לא משנה ועל-אחת-כמה-וכמה לא הופך את כוונת הדברים על-פיהם.

מה אפוא כתוב בכל אותם שלושה עמודים שאנשי 'לראות' חסכו מאיתנו ויש לשער שלא במקרה...?

שם כתוב בדיוק להפך מהמשתמע מהקטע הערוך הנ"ל. שם הרבי מסביר באריכות כיצד למרות שהייתה הסתלקות של הגוף ולמרות שהיו עניינים של 'הפסק' ולמרות שהעניין של "ספדו ספדנייא, וחנטו חנטייא וקברו קברייא" הם דברים ש"נעשו באמיתיות, שהרי כך מסופר בתורה" ושמדובר ב"פעולה אמיתית שהייתה במציאות, ונעשו הדברים על-פי שולחן-ערוך" – למרות כל זאת אין הגמרא חוזרת בה מקביעתה כי "יעקב אבינו לא מת", אלא "הוא בחיים". ועל כך נסובה השיחה – לתווך בין הדברים ולהסביר כיצד אין ביניהם סתירה.
 

*

נקודת הביאור בשיחה של הרבי היא, למעשה, מה שכבר ידוע לכל חסיד בר-דעת (שאינו מנסה להמציא רעיונות שלא שׂערום אבותינו ושאינו מתאמץ ליצור פלפולי סרק חסרי אחיזה בהיגיון האנושי ובקביעה התורתית):

נקודת הביאור היא שאמנם הייתה הסתלקות בגשמיות, אך מכיוון שאצל הצדיק (יעקב אבינו וכך גם אצל הרבי הקודם) העניין הגשמי היה 'טפל' (ועד שהוא לא תפס מקום כלל), אזי "מובן, שכאשר נוטלים ממנו את הדבר הטפל ונשאר הדבר העיקרי, אי-אפשר לקרוא לזה בשם מיתה, מכיוון שדבר זה שייך לומר רק על מי שחייו היו קשורים עם הדבר הגשמי שבגוף והגשמיות בעולם. אבל אצל הצדיק, הלוא גם בשעה שהיה נשמה בגוף היה זה אמנם גוף התופס מקום, אך אצלו לא היה הגוף עיקר, אלא הרוחניות שבזה; רק הלבוש החיצוני היה לבוש גשמי. לכן, כשפשט לבוש אחד ולבש לבוש אחר, אין זה חיסרון בחיות שלו. ממילא 'יעקב אבינו לא מת'" (שם, סעיף ג').

כלומר – מסביר הרבי – אין סתירה בין הדברים: מצד אחד היה עניין של קבורה והספד וכו' כמתואר בתורה. ומצד שני, אין זה נוגע בעצם הגדרת מהות ה"חיים" אצל הצדיק. ולכן, על-אף הפטירה הגשמית – "הוא בחיים". המהות האמיתית של הרבי – חיה.

יותר מזה – מוסיף הרבי לקראת סוף השיחה – שזה "לא בחיים בכ"ף הדמיון, ולא בחיים עם פשט'לך, אלא בדיוק כשם ש'זרעו בחיים': כשם שיהודים אלה חיים וביכולתם לפעול, וביכולתם לכבוש את העולם – כמו כן 'אף הוא בחיים' כעת גם-כן".

כלומר, שהרבי בהיותו 'חי' על-פי מה שאצלו נחשב כל השנים "חיים" – דהיינו חיים רוחניים, "אמונה יראה ואהבה" – יכול לפעול גם בתוך מציאות העולם הזה הגשמי; ובנקודה הזאת הוא 'חי' בדיוק כמו 'זרעו'; "כשם שיהודים אלה חיים וביכולתם לפעול וביכולתם לכבוש את העולם" בעולם הזה, כך גם בכוחו של הרבי לפעול ולכבוש את העולם.
 

*

כעת, הנה מספר ציטוטים מתוך אותה שיחה ומתוך אותם שלושה עמודים שאנשי 'לראות' 'חתכו' תוך כדי עריכתם המגמתית והמסלפת – קטעים שלחלוטין אינם עולים בקנה אחד עם התיאוריה המשונה שהם מנסים להטיף לה:

1) "לכאורה מתעוררת כאן הקושיה: הרי קרה דבר-מה לפני כך וכך שנים, ובעצמנו היינו שם ועשינו כמה עניינים, לא רק מצד רצון הנפש-הבהמית, אלא גם כמה דברים על-פי שולחן-ערוך, עניינים הקשורים עם הֶפְסק!".

2) "בשעה שנשמה זו, שעליה מדובר, הייתה בגוף, עיקר חייו היו אהבת ה', יראת ה' ואמונת ה', כפי שעניינים אלה יורדים ומתלבשים בגוף גשמי בעולם הזה".

3) וכשיש קושיה: הרי 'ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קבריא'? – המענה הוא: את כל הפעולות האלו עשו בגשמיות של גופו".

4) "כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, בחיים חיותו בעלמא-דין".

5) "כשרואים ש'זרעו בחיים', זו ההוכחה ש'הוא בחיים'. מה שנטלו ממנו – זהו רק הלבוש הגשמי ומבחינת הלבוש – הרי ניתן לו לבוש טוב יותר!".

6) הגמרא יודעת ש'ספדו ספדנייא', ושזהו פסוק בחומש, וקשור עם דין וכו' וכו', אך אין מזה סתירה, כי כל זה נעשה עם הלבוש הגשמי, ולבוש זה הוחלף, על מנת שיהיה עתה בלבוש אחר".

7) "בקשר לזה מתאספים כאן יחד כמה שנים אחרי זה, אף-על-פי שיודעים ש'ספדו ספדנייא' וכו', מכיוון שאדרבה, כפי המבואר באגרת-הקודש, עתה סרו הגבלות הגוף. שלא כפי שהיה עד עתה, שבכדי לגשת להיכנס לחדר היו זקוקים לכמה ממוצעים וכדומה, עתה סרו ההגבלות".

[אגב, מכאן תשובה למקטרגים על כך שאחרי ג' תמוז "מעיזים להיכנס לחדרו הק' של הרבי, דבר שלא היו מעיזים לעשות קודם לכן". הנה, הרבי בעצמו מדבר על כך בנימה חיובית ורואה בכך חלק מהמצב של 'סרו הגבלות הגוף']

לסיכום: יש לחדול מהמנהג המגונה של עריכה מגמתית ואף מסלפת של דברי הרבי. טוב לנו בדברים כמות שהם ואיננו זקוקים לפרשנים ולפרשנויות.

ונסיים בנקודה מעשית – שאיננה קשורה לדברים דלעיל – מתוך דברי הרבי לקראת סיומה של אותה שיחת-קודש:

"וזו ההוראה לכל אחד ואחד, שהוא צריך להיות באופן של 'זרעו בחיים', ולא מתוך שינה, שהיא 'אחת משישים וכו'' (ודאי שלא יהיה יותר מאחת משישים), כי אין זה עניין הנוגע רק לו, וגם לא רק לבני ביתו, אלא זהו עניין הנוגע לאיש זה שעליו פוסקת הגמרא ש'הוא בחיים'. כי כיצד יודעים זאת? על-ידי ש'זרעו בחיים'".