ציור מספר 1:

ההתייחסות לציור זה מוגבלת בשל היעדר ציורים נוספים. עם זאת ניתן לראות עושר פנימי, התפתחות תקינה ומאוזנת מבחינה נפשית.

בבית ניתן לאתר חלונות ודלת עם ידית המאפשרת פתיחה וסגירה - הילדה מרגישה שהבית יכול להכיל אותה והיא בטוחה בו.
עם זאת, הדלת מעט מנותקת מהבסיס וכאן צריך לבדוק יותר לעומק אם מדובר בצורך שלה להקשות מעט על הסובבים אותה להתקרב אליה, או בקושי שלה להיכנס - "זה גבוה מידי" או בסיבות שונות עליהן ניתן לקבל תשובה רק מתוך בדיקת עומק של ציורים נוספים.

השמש הגדולה בציור מייצגת דמות סמכותית בחייה (אם או אב) שהם מאוד דומיננטיים ואולי אף מגנים עליה יתר על המידה ובזאת מקשים עליה לבטא את עצמה באופן עצמאי - דמות האנוש חסרת ידיים ונוטה לכיוונה של השמש: היא מתחתיה, לא לגמרי יציבה, וחסרת כוחות - חסרת ידיים...

ציור מפר 2:

ציור זה הוא דוגמא קלאסית לכך שלא ניתן לנתח או להסיק מסקנות חד משמעיות מתוך ציור אחד, בודד, של ילד. ללא כל ספק הילדים ציירו את הציורים באותו הזמן או שהאחד מהם ראה כיצד האחר צייר והעתיק את הציור, סביר להניח שהקטנה העתיקה מהגדול.

ברגע שנכנס אלמנט ההעתקה - לא ניתן להתייחס באופן רציני לציור המועתק ולכן אתייחס לציורו של מנדי  בלבד. גם לציור זה יש לסייג את ההתייחסות בשל היעדר ידיעה לגבי סוגי הצבעים, מספר הצבעים, התנאים בזמן הציור וכך הלאה.

כמה אלמנטים שיש לתת עליהם את הדעת:
החלונות המסורגים: כאן חייבת להישאל השאלה: האם בביתכם החלונות מסורגים? האם התקיימה סיטואציה לאחרונה שניתן לפרשה כאיום על הבית או על סביבת המגורים? אם התשובה לאחת מהשאלות האלו היא "כן" הילד ביטא בציור הסורגים את התחושה שלו לגבי האיום החיצוני או שהוא מביא את המציאות אל הציור.

אם אין סורגים או שלטעמכם לא קיים איום חיצוני - יכול להיות שהילד חש מאוים, וזה אגב יכול להיות מדבר פעוט בעינכם אך שווה לבדוק אותו עם הילד. אפשרות נוספת - משהו בבית, לתפיסתו של הילד, אמור להישאר בבית. אולי קיומו של סוד שלא ניתן לדבר עליו בחוץ.

קיומה של הארובה והעשן המיתמר ממנה בקו בודד מעידים על תחושה כי קיים פער מסוים בין מה שהילד מקבל מבחינת חום ואהבה לבין מה שהוא מצפה לו. אין זו אמירה שיפוטית או ביקורתית כלפי ההורים - ילדים בדרך כלל רוצים יותר יותר ממה שהם מקבלים ותחושת חסך של ילד היא סובייקטיבית לחלוטין, תמיד.
עם זאת, כדאי לבדוק את הנושא ולראות כיצד מסייעים לילד להרגיש טוב יותר עם עצמו ובתוך הבית כי הילד מספר את תחושתו הפנימית: "חסרים לי חום ואהבה".

כמו כן, הדלת הקטנה מאוד באופן פרופורציונאלי לדמות גם היא מחזקת את הסורגים על החלון - הילד מקטין את פתח הגישה אליו ואל ביתו - הוא מרגיש כי לא ניתן לסמוך על הסביבה שלו לחלוטין ועל כן מצמצם איתה מגע.

לצד כל האמור  - בדמות האנוש הצד השמאלי יציב, חזק ומפותח יותר מהצד הימני (יד גדולה יותר, רגל עבה יותר). שמאל=בית, ימין=חוץ  (בהכללה בלבד) ומכאן שהילד מרגיש בטוח יותר בבית מאשר מחוצה לו.

ציור מספר 4:

מבחינה התפתחותית ניתן בהחלט לדבר על התפתחות תקינה. מאחר ואין לנו ציורים נוספים ופרטים לגבי הסיטואציה בה הילד היה בזמן הציור לא ניתן לדעת אם הבחירה בצבע אחד ויחיד היא פרי בחירה עצמאית או שימוש בחומר היחידי שהיה זמין.
בכל מקרה, התשובה מסויגת שכן לא ניתן כלל לתת מבט מעמיק ללא ציורים נוספים, בסיטואציות שונות ובזמנים שונים.

כדאי לשים לב לשלוש עובדות מתוך הציור:
קיימת דלת אך היא חלקית
קיימים קירות וקיים גג אך חסרה קרקע.
הן הילד והן העץ עומדים בחוסר יציבות מסוים על הקרקע.

לגבי הדלת החלקית - אין הדבר מאוד משמעותי. בגיל זה לא מצפים לזיהוי חזותי מדויק. הילד התייחס לקיומה של דלת ואף צייר חלונות ובזה הוא אומר, בין היתר - יש לי ערוצי תקשורת עם הסביבה.

לגבי היעדר הבסיס בבית והתחושה הלא מאוד יציבה הן של העץ והן של הדמות - שוב, בהסתייגות לאור מה שפורט למעלה, יכול להיות שהילד אינו מרגיש מספיק יציבות בעולמו הפנימי והביתי. יכול להיות שמדובר בעובדה שיש לו שלושה אחים קטנים ושכל אחד מהם זקוק לתשומת לב והעובדה כי הדמויות ההוריות חייבות לחלק את תשומת ליבן בין כל הארבעה היא לגיטימית ונחוצה.
עם זאת, ילד אינו יכול להבין את כל המשמעויות וההשלכות והוא עשוי להרגיש כי מקומו "אינו מובטח" וכי חסרה לו משענת יציבה שהוא יכול להסתמך עליה.

רצוי לנסות לקבוע לילד שגרה יומית קבועה יותר או לפחות זמנים קצובים, גם אם קצרים שהם שלו ושל אחד ההורים, בנפרד מאחיו. זה יכול להיות גם סיפור לפני השינה... העיקר שיהיה משהו שהוא "שלו" והוא קבוע עד כמה שניתן.