מערכת COL | יום י"ד סיון ה׳תש״ע 27.05.2010

האגרופן האלים המתין בכניסה לבית-חב"ד: "אני יהודי" ● מצמרר

מי שעמד בראש החבורה, בחור מגודל עם רעמת קוצים על ראשו, איבד קצת את העשתונות: "תראה, אני עם דיפלומה באיגרוף..כדאי שתתקדם לפני שאצטרך להראות לך את כוחי הגדול ואת זרועי הנטויה"... ● שליח חב"ד הרב יואל קפלן מסלוינקי שביוון בסיפור מצמרר  לסיפור המלא
האגרופן האלים המתין בכניסה לבית-חב

קלטתי אותם כבר מרחוק. קבוצה דיי קבועה של סטודנטים שיוצאים להפסקה וחוסמים את המעבר על המדרכה. מרכז העיר, הדרך לדואר המרכזי אמצע היום והם עומדים ומפטפטים.

כבר הורגלתי..ברגע שאני נקלט בזווית העין של אחד מהם.. אני, כמובן הנושא לשיחה.  בעצם איך לא? יהודי בלבוש מלא, אוטנטי, זועק ביהדותו..

אני כבר רגיל עד כדי אדישות לליחשושים הרמים ולפרצי הצחוק הגסים שבאים בעקבותיהם. פעם או אפילו פעמיים עשיתי עיקוף או שפשוט וויתרתי על הדואר באותו היום.

באותו היום מיהרתי. לאחרי ימים ספורים של שביתות חוזרות ונשנות של סניף הדואר, ישנם משימות דואר שאינם סובלות דיחוי.

עטוף בקיטונות של אדישות עברתי ביניהם. מתכוון להמשיך הלאה וכמה שיותר מהר. לא בגללם, בגללי, כדי שאספיק לעשות מה שאני צריך.

הבעיה הייתה שהלחישות באותו היום הפכו לדיבורים רמים. מה שאמרו ביוונית הבנתי חלקית אבל הם ביצעו בשבילי שירות תרגום אישי. ספיישל בשבילי. כמה מתחשב.

במחשבה ראשונה ובעצם כבר בפסיעה ראשונה המשכתי הלאה.. אבל, משהו לא מובן, איזו הרגשה מוזרה שעטפה אותי, החזירה אותי אליהם.

וכך אני עומד מולם מחייך ומראה פנים שוחקות. "בוקר טוב גם לכם".. אמרתי.

"מי דיבר איתך?" הותרסתי.

"איתי אף אחד לא דיבר אבל על העם היהודי באשר הוא דיברתם גם דיברתם."

"על אותו עם גזלן חמסן וחמדן דיברנו ודיברנו וכך נמשיך ונעשה"..

אני עוד עומד ומאיר פנים ומחלץ מפי חצי משפט "לו הייתם יודעים את האמת לא הייתם מתייחסים אלי או לכל יהודי בצורה שכזו ולהיפך"..

מי שעמד בראש החבורה בחור מגודל עם רעמת קוצים על ראשו איבד קצת את העשתונות: "תראה, אני עם דיפלומה באיגרוף..כדאי שתתקדם לפני שאצטרך להראות לך את כוחי הגדול ואת זרועי הנטויה"..

תיאור השיחה הוא עידון גדול מהמציאות בה נאמרו הדברים, כמובן. כמה מוטבים שאסור להעלותם על בדל המחשבה על אחת כמה וכמה על בדל הכתיבה..

בשלב זה כבר הרגשתי צורך לסגת לא לפני ששוב בירכתי כל אחד במאור פנים ובלובן שיניים..

נכנסתי לסניף הדואר שעוד עומד בשיקום ותיקון מהנזקים שנגרמו מההפגנה הסוערת האחרונה, וסידרתי את ענייני.

כשיצאתי יכולתי לפנות שמאלה ולהקיף את החבורה העליזה, אך אמון על הכלל "כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין".. החלטתי להמשיך בדרך המלך ולפנות ימינה.

ככל שאני מתקרב נחלשו הקולות מהדיון הסוער, ואני מאיר פנים.. "יום טוב לכולם, הצלחה לכולכם"..

"גם לך" הושבתי, דיי בעדינות לשם שינוי.

פליאתי גברה שבעתיים כשראש החבורה פנה רשמית והתנצל: "חשבנו קצת על הדברים, אתה צודק, אנחנו אולי מושפעים מדברים שאנחנו שומעים.."

"אני שמח לשמוע את הדברים", אמרתי. "אתם צריכים להתייחס לכל אדם בצורה מכובדת, לא משנה מהם דיעותיו ומחשבותיו"..

כרטיס ביקור שנשלף מכיסי היישר לידיו של המתאגרף, השלימו את חילופי הדברים.

"תהיה בקשר, אם תרצה נשב לקפה, נלבן את הדברים".. ונפרדתי לשלום.

אני יודע שלא נהגתי בצורה חכמה כשבכלל קרבתי אל הדוברים המתלהמים. אבל הנה זה נגמר בטוב, רוממתי את רוחי ומתוך גאון יעקב נתתי להם ולו במעט להרגיש ולטעום מרוממותו של העם היהודי.

זה יכול היה להסתיים כך.

הטלפון שהגיע באמצע השבוע שעבר היה דיי טורדני. ערב חג, טרדות וריצות.. "כאן אלכסנדרוס הבחור מהרחוב, אתה זוכר?" איך אשכח?...

"אני כאן ליד ביתך, נוכל לשבת לקפה לחצי שעה?"

המתאגרף המדופלם יושב עם המאוגרף כמעט...ומשוחחים.

מה שמתגלה הוא פלא פלאים. הדבר האחרון שעוד יכולתי לדמיין. אלכסנדרוס הוא עוד נשמה יהודית תועה..

אחרי חילופי הדברים ברחוב, מאור הפנים והצורה העדינה בה נאמרו דברי, פעלו על נפש הבחור. "רציתי לשוחח איתך בדחיפות אחרי שאמתתי את הדברים.."

מסתבר שסבתו, אם אימו היהודיה היא ניצולה יחידה מהתופת. היא כמו מאות ספורות של יהודי סלוניקי ברחה להרים בגפה. בעלה ובנה אז היחיד נלקחו על ידי הגרמנים.

אחרי המלחמה היא נישאה לנוצרי קתולי וכך נולדה אימו. אביו של אלכסנדרוס, גם נוצרי אדוק, לא הוסיף כמובן לרוח היהדות ממנו התנתקה הסבתא ביודעין ובמוצהר.

סוף טוב? לא יכול להיות יותר טוב מזה. ביקור מרגש בבית הסבתא הקשישה עם מזוזה מהודרת והנחת תפילין מרגשת של המתאגרף המדופלם אלכסנדרוס ששמח בגילוי יהדותו הוא סוף מעשה שכל סופר מתחיל רק יכול לחלום עליו.

הפגנה על כלום

מחקר מעניין שעשה אחד מהכתבים הפופולאריים ביוון גילה שלמעלה מ-85% מהמפגינים כלל אינם יודעים על מה ובאיזה סיבה הם מפגינים ומתלהמים.

המצב הכלכלי הקשה והגרעונות הכבדים בהם נמצאים החברה היוונית מצריכים רפורמה. ויתור על משכורת שלש עשרה, וארבעה עשרה (!! איפה בעולם עווד משתכרים במשכורת 14??), כמו ויתורים כואבים נוספים הם צעדים מוכרחים בשביל קבלת הסיוע.

אז על מה כל המהומה? סקר פרטי משלי שערכתי מקרב מפגינים ומוחים נלהבים, הוציא להם את הרוח מהמפרשים..

יש בהפגנות אמנם משהו צודק, כשכואב צועקים.. אבל יש זמנים שצריך פשוט לחשוק שפתיים ולהבין את המציאות הכואבת האמיתית ודרכי הפעולה הנכונות.

כשכל זה מגיע לאנטישמיות זה כבר הקו האדום. מילולית זה לא העניין. לא מתייחסים כלל, מפתחים מנגנון אדישות יוונית טיפוסית, או שנוהגים כמו שנהגתי, תשובה עדינה ואמיצה תוך כדי חיוכים ושאננות לרוב.

עליית מדריגה כמובן זו היא פגיעה ברכוש. דקירה בלב ליבו של יהודי סלוניקי הוא פגיעה בבית העלמין היהודי בהם טמונים אלו ששרדו את התופת. בית עלמין בו מוצב יד לזיכרון לאותם יהודים שחיו בעיר זו מתוך חיים יהודים פעילים ומפוארים ולא זכו לבוא בקבר ישראל.

עוד יותר כואבת העובדה שבית עלמין זה הוא למעשה בית העלמין החילופי שהוקם אחרי שנות התופת. בית העלמין המקורי בו קבורים קדושי עליון, הושחת עד היסוד. על חורבותיו נבנו בנייני האוניברסיטה של סלוניקי. מישהו שאל על פינוי עצמות? פינוי מצבות נעשה לריצוף שכונות ובניית חומות בצורות..

מה שמוטל עלינו הוא להמשיך להקרין את האור החיובי שיש בנו, להפוך את העולם לטוב ועדין יותר. לא תמיד זה יעבוד, לא תמיד יש עם מי לעבוד, אבל הרוח והנחישות, גאון יעקב,  היא זו שתנצח..

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.