לעבן מיט דעם רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

להאזנה לחצו על כפתור ההפעלה:

לא מצליחים להאזין? לחצו כאן (להורדה)

ובשייכות לזה הובא גם א' מעיקרי חוקי התורה, כמוזכר בהתוועדות דשבת.

בכלל, כשם שאנו רואים באדם, שלראות ולמשש ולהתעסק – הרי זה עם הגוף שלו. אבל על ידי הגוף – מגיעים אל הנשמה, אדרבא, הנשמה היא העיקר, רק שהדרך להגיע אל הנשמה, בין של האדם עצמו או זו של הבעל, הילד או הורים – הרי זה על-ידי-זה שפונים ומתקשרים אל הגוף שלהם, מדברים על ידי אזניים הגשמיות, ורואים בעיניים הגשמיות – שעל ידי זה מתקשרים עם הנשמה. הנשמה היא העיקר; הגוף אינו אלא אמצעי להגיע אל הנשמה – כמו כן בנוגע למצוות וחוקי התורה: ישנם החוקים כפי שנראים בחיצוניותם, ההסברה כלפיהם היא, כי כיון שה"נשמה" – התוכן – של הדבר הוא באופן מסויים, לפיכך באים ומתגלים החוקים, ההוראות, מצות התורה, גם כן באופן כזה.

ועל זה הובא חוק-התורה הידוע אודות חילוקים בקרב בני ישראל: ישראל נחלקו לכהנים ולויים וישראלים. כולם יהודים המה, אבל בזה גופא יש הנהגות מיוחדות השייכות אך ורק לכהנים, ועל דרך זה כאלה השייכות ללויים, או לישראלים, או לכולם כאחד.

ומובן מעצמו, שלכל לראש נחוץ וחשוב, שזהו יהודי, איש או אשה, ורק לאחרי זה באים לחלק ולהבדיל בין ישראל, לוי, וכהן, או ישראלית, לוי' וכהנת [כשמותיהן של הנשים בחלוקה זו].

ובזה ישנה ההוראה והחוק, שהקביעה מיהו כהן ומיהו לוי ומיהו ישראל – תלוי' בזהות האב: אב כהן – גם ילדיו כהנים וכהנות, לא משנה זהות האמא. וכן בנוגע ללויים וישראלים.

ברם, בנוגע לדבר העיקרי – הקביעה כי זהו יהודי והוא (שייך ו) קיבל את התורה והמצוות לעולם ועד, שבאמצעותם מתקשר הוא עם הקב"ה, עם אלקי עולם – דבר זה תלוי בזהות האמא. באם רק האמא היא בת ישראל, לא משנה זהות האב ואופן הנהגתו – הילד יהודי, בן או בת.

עד כאן הוראת וחוק התורה.

וטעם הדבר, כמדובר לעיל: כי ה"נשמה" ותוכן הדבר הוא כך:

הקביעה שהילד יגדל ויתחנך (ואחר כך יחי' כל משך השנים שנותן לו הקב"ה לחיות) כראוי ליהודי – הרי זה תלוי לכל לראש ובעיקר באמא. לא משנה איך האבא ינסה להתנהג, בהתאם לאופן שהאמא מנהיגה את ביתה – כך ינוהל הבית, ובמיוחד הילדים, המתחנכים וגדלים בבית להיות יהודים כפי שהקב"ה רוצה שיהודים יתנהגו ויחיו עלי אדמות.

בהמשך, כאשר על הפרק תעמוד ההכרעה באיזו ישיבה ילמד הילד, והילדה באיזו בית-ספר היא תלמד, כמו גם עד כמה ("ווי הויך") היא תשגשג בלימודים, והבחינות על חומר הלימודים – הרי זה תלוי במידה רבה באבא,  כנראה במוחש, שלהכין את הילד ללימודים מכינה אותו האמא; לבחון אותו בלמודיו הנה רובא דרובא ("נאָרמאַלערווייז") הרי זה נעשה בידי האבא, הבוחן את הילד, ומראה לו כיצד יש לשגשג בלימודים.

מתאים לחילוק – גם בלימודיהם – בין כהן לוי וישראל; ומהתורה, מהלימודים, משתלשל אח"כ במצוות.

וזהו החילוק בעצם ההתחלה: כאשר ילד יוצא לאויר העולם, האמא יודעת, כי הקב"ה העניק לה הכוחות, להנהיגו למן הרגע הראשון ולהבא כראוי לילד יהודי. ועי"ז כל משך ימי חייו זה ישאר ויקבע כך, שהוא נשאר יהודי.

וכיון שזו ציפייתו של הקב"ה מאשה בישראל – מובן, כי הוא הקדים ונתן לה כוחות מיוחדים, להצליח למלא שליחותה באופן הכי טוב, ובשלימות ("אין דעם פּערפעקסטן אופן").

ורק לאחרי זה "נכנס" התפקיד ("די ראָלע"), העבודה והמשימה של הבעל-האב – לעזור ולסייע לילד איך להתעלות מחיל אל חיל.

אבל אין לחשוב, כי אז נותר לאמא תפקיד קטן במשחק, או תפקיד של מה-בכך –ספרת לנו הגמרא, כי הדרגא הכי נעלית שאלי' הי' יכול ילד יהודי להגיע – הי' זה לא רק למעלה מישראל, שמעליהם הרי יש לויים, ומעליהם כהנים; ובכהנים גופא – דרגת השיא היא "כהן גדול".

מספרת הגמרא, כי מדוע זכתה משפחה בישראל לבנים כהנים גדולים, [ומזה מובן גם דרגתן הנעלית של בנות המשפחה], הי' זה – בזכות שהאמא שלהם התנהגה (כראוי לבת-ישראל) בצניעות, בצורה כזו, שאפילו בהיותה בביתה, ראו, שהיא מתנהגת בצניעות ובכשרות. ולכן זכתה לבנים שהגיעו למדריגה הכי נעלית, להיות "כהנים גדולים".

כאשר הגמרא בפרט, והתורה בכלל, מספרת סיפור – אין זה כדי להודיע לנו סיפור יפה, אלא זהו גם-כן "תורה", הוראה ולימוד, לכל השנים לאחרי שהסיפור ניתן לנו, כך שכאו"א יכול ללמוד מזה את התלוי בו.

ובכן: בזמננו, אשה בישראל צריכה לדעת, כי הקב"ה העניק לה כוחות מיוחדים וברכות מיוחדות, שכאשר הנשים מעמידות את הבית כיאות – אזי ישנה הודאות, שהילדים נשארים יהודים, ובתכלית השלימות כפי שהקב"ה מצפה מהם, לכל משך ימי חייהם.

כן ישנה הודאות, כאשר הבית מתנהל באופן של צניעות, דבר התלוי ב"דוגמא חיה" שמראה בעלת הבית, (האשה, אֵם הבית) בהנהגתה האישית – שאז, לא רק שהילדים יצייתו וימלאו את ההוראות הטובות שמקבלים מאביהם, אלא יתירה מזו, על ידי צניעותה – היא תשיג, שהילדים יתברכו עוד יותר ממאמצי וכוחות אביהם, עד שהם יגיעו לדרגא הכי גבוהה ביהדות, בטהרה ובקדושה, הצועדת בד-בבד עם הדרגא הכי גבוהה בברכות השם, כמסופר בתורה לגבי כהן גדול, שהקב"ה ציווה, ופעל, שהוא יהי' עשיר גם בפשטות, בנוגע לפרנסה וכל הוצאותיו הוא, כמו גם של בני-ביתו.

וכמו כן בזמן הזה: למרות שלעת-עתה טרם נבנה בית-המקדש, הלוא מקוים אנו יום יום, שהנה-הנה משיח בא ויבנה בית-המקדש – בכוחה של כל אמא בישראל להכשיר את ילדיה, להתעלות; לא רק להיות יהודים ("זיין אידן") בתכלית השלימות, אלא גם ביהדותם ("אין אידישקייט") יתעלו מחיל אל חיל.

והדבר תלוי בחינוך שהיא מעניקה לילדים וכן באופן הנהגת הבית, ולכל לראש – בהנהגתה האישית בצניעות ובכשרות, ובכל שאר המצוות, אז דבר ברור הוא, שהקב"ה מקיים הבטחתו ונותן כל הברכות האמורות.