ככל שנלמד ליישם את דרך הבעש"ט – באהבת-ישראל, בלימוד זכות על יהודים, בהימנעות מדיבורים קשים – תגבר האחדות בתוך העם ויתקרבו המונים לאור התורה
הקיטוב בין חלקי העם מחריף. מצד אחד עומדים תלמידי-חכמים ולומדי תורה, ומהצד השני המוני יהודים שמתרחקים מחיי יהדות. יש מתיחות גדולה בין הקבוצות, וכמעט אין ביניהן שיג ושיח.

זה נראה תיאור של המצב השורר בימינו, אך זה בדיוק תיאור תקופתו של רבי ישראל בעל-שם-טוב, שבחג-השבועות הקרוב ימלאו מאתיים וחמישים שנה להסתלקותו. זו הייתה תמונת המצב בעם היהודי – נתק בין למדנים ליהודים הפשוטים, והמציאות הזאת גרמה להמוני העם להיגרר יותר ויותר אחר הגויים שמסביבם.

ואז ירדה לעולם נשמתו הגדולה של הבעש"ט, והוא הרעיף טל של תחייה על העם העייף, הצמא והמקוטב. באהבת-ישראל אמיתית, שאינה יודעת גבולות, חימם את נפשותיהם של המוני בית-ישראל. באמרותיו העמוקות גילה אור חדש בחיי התורה והמצוות. הוא לימד איך אפשר להתקרב אל הקב"ה על-ידי קיום מצווה בחמימות ובתום-לב, איך אפשר להתעלות למדרגה עליונה על-ידי מידות טובות ותפילה זכה.

היכולת לאהוב

אי-אפשר לתאר את חיי היהדות בדורות האחרונים בלא האור המיוחד שהביא הבעש"ט לעולם. שיטת החסידות שייסד התפשטה בתפוצות ישראל כאש בשדה קוצים, למרות ההתנגדות שקמה עליה בראשית דרכה. כעבור כמה דורות אנו רואים את השפעתה הברוכה בכל פינה בעם-ישראל.

מושגי-יסוד כגון אהבת-ישראל, שמחה, אמונה תמה, השגחה פרטית, תפילה בהתלהבות, אמונת צדיקים וכו' הם כיום לחם-חוקם של כל חוגי היהדות, אבל באותם ימים זה היה חידוש כביר שהביא הבעש"ט. לנו קשה להבין זאת, שכן כל הדברים הללו מקורם בתורה, בתלמוד ובמקורותינו הקדמונים האחרים, אך עובדה היא שהבעש"ט ותלמידיו ניהלו מאבקים וּויכוחים רבים על העקרונות הבסיסיים האלה.

הבעש"ט החדיר בנו את משמעותה של אהבת-ישראל אמיתית. היכולת והצורך לאהוב רשע גמור ממש כשם שאוהבים צדיק גמור. הבעש"ט לימד שאהבת-ישראל קשורה בעצם המהות היהודית, בעצם היות היהודי בנו-יחידו של הקב"ה, חלק אלו-ה ממעל ממש. וכשם שהורים אוהבים את בנם-יחידם, בלי קשר למעשיו, כך צריך לאהוב כל יהודי.

הבעש"ט יצא חוצץ נגד מגידי-המוסר המפחידים, שסבבו בעיירות ישראל ואיימו על היהודים הפשוטים בעונשים נוראים מלמעלה. כמה וכמה סיפורים בידנו על ויכוחים חריפים שהתווכח הבעש"ט עם המגידים האלה. הוא תבע להרעיף על היהודים הפשוטים אהבה, ללמד עליהם זכות ולקרבם אל תוך המחנה.


עומק של חסידות

ללומדי התורה הביא הבעש"ט את אורה של תורת החסידות. פתאום נגלו לפניהם רבדים שלא הכירו ולא ידעו עליהם. התורה היא אותה תורה, והמצוות אותן מצוות – אך הבעש"ט חשף בהן עומקים חדשים וגילה את הפנימיות והסוד שבתוכן. וכך נקבצו אליו גאוני-ארץ ותלמידי-חכמים עצומים, נעשו תלמידיו ולאחר-מכן הפיצו את אור החסידות בשכבות נרחבות בעם-ישראל.

אין ספק שדרכו של הבעש"ט יש בה מזור גם לתחלואי דורנו. פנימיות התורה מפיחה בנו רוח-חיים ומעניקה כוח להתמודד עם הקשיים והאתגרים המיוחדים שנתחדשו בימינו. ככל שנלמד ליישם את דרך הבעש"ט – באהבת-ישראל, בלימוד זכות על יהודים, בהימנעות מדיבורים קשים ומהפחדות ואיומים על בני-ישראל – תגבר האחדות בתוך העם ויתקרבו עוד המונים לאור התורה ומצוותיה.

ובעיקר עלינו לזכור את 'עליית הנשמה' המפורסמת שעשה הבעש"ט, ובה הגיע עד היכלו של המשיח. על שאלתו של הבעש"ט: "אימתי קאתי מר" [=מתי יבוא המשיח], ענה לו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". מעיינות החסידות הם הכנה להתגלות אורו של המשיח, בגאולה הקרובה לבוא.