היום לפני 43 שנה, בכ"ו אייר תשכ"ז, פרצה מלחמת "ששת הימים" שהיתה מלחמה בין ישראל לבין מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, ושנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.

המלחמה התחילה במהלומה צבאית ישראלית, לאחר תקופת המתנה בה נעשו ניסיונות להימנע מהמלחמה. הסיבות לפתיחת המלחמה היו נעוצות במעשי מצרים ושותפותיה הערביות שגירשו את כוח האו"ם מסיני, חסמו את מצרי טיראן לשיט ישראלי, יצרו פיקוד צבאי מאוחד של מצרים, סוריה וירדן והזרימו יחידות רבות של הצבא המצרי לחצי האי סיני.

ריכוז הצבא המצרי בחצי האי סיני יצר איום שאילץ את ישראל לגייס את כוחות המילואים שלה, תוך פגיעה קשה ביותר בפעילות המשקית וכניסת כוחות עיראקיים לירדן, בדרכם לגדה המערבית של ירדן, יצר איום בביתור ישראל תוך תקיפתה בבטנה הרכה, ברצועה הצרה שחיברה את צפונה עם דרומה.

המלחמה, שהחלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי ב-5 ביוני 1967, ארכה שישה ימים ובמהלכה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל שנכבש היה גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה.

החשש היה כי ל"ע בפעם השנייה בתוך דור, העולם יעמוד מנגד ויאפשר לאויבים ישראל לטבוח בעם היהודי, אך הנס הגדול אירע, וניצחון גדול נרשם לצבא הגנה לישראל, דבר שהביא להתעוררות גדולה של חזרה בתשובה, והודייה על הניסים והנפלאות.

הרבי, הכריז על מבצע הנחת תפילין, והתייחס רבות לנס הגדול של מלחמת "ששת הימים". אלפים נהרו לכותל המערבי ששוחרר בידי הצבא, הניחו תפילין, והודו על הניסים.