הרב דוד-מאיר דרוקמן

מספרים על מאן-דהו שהיה כבד פה וכבד לשון. קורה. אלא שפלוני זה, ונקרא לו יענקל לצורך העניין, דווקא החליט לפתח קריירה של ..קריין ב'קול ישראל'. הוא הציג את מועמדותו, הוזמן לריאיון, ומיותר לנחש כי נפסל לתפקיד זה על הסף.

חוזר אותו יענקל המגמגם נעבאך לביתו ולשטיבל בו הוא מתפלל כשהוא מלא תלונות וטרוניות: ....."הה...צ..יויויוי....י....םםםם אאאא...נ....טיטיטיט....ששששש....מים..מים..." , כלומר (למי שאינו קולט היגוי מגמגמים): "הציוינים אנטישמים"...

לא אחת יהודים 'משלנו' עושים ככל העולה על רוחם, ובאופן של לית דין ולית דיין, אין חוק, אין סדר, אין התחשבות, אפס 'מענטשליכקייט', ואילו היו נוהגים כך בניו יורק למשל, היו בהחלט מבינים כי בסיטואציה שכזו המשטרה המקומית איננה יכולה לעבור לסדר היום, ויתירה מזו: לעיתים (והלוואי רק לעיתים...) קורה אף שפלג חרדי אחד מזמין את ה-POLICE ('פוליציי' בלשון הקודש..) כנגד פלג חרדי אחר המתחרה לו, ואת כל זה לא תמיד מגדירים כ 'אנטישמיות'.

● ● ●

כלפי מה ומי דברים אמורים?

אני, הצעיר באלפי ישראל, נוסע בל"ג בעומר למירון זה כיובל שנים (חוץ מעוד כמה פעמים בשנה), והשנה זו הפעם הראשונה בחיי שכוחותי הפיזיים לא עמדו לי להיכנס, יותר נכון; לחדור ל'מערה', והסתפקתי באמירת התפילות והבקשות בחצר הציון בסמוך לקיר החיצוני הצמוד לציון, וגם זה עלה לי במאמץ פיזי לגמרי לא מבוטל.

חשבתי לתומי, שאולי עקב קשישותי 'המופלגת' פשוט נחלשתי ל"ע, ברם לאחר בירור קצר ו'החלפת רשמים' בין ידידים - התברר שלא הייתי 'בן יחיד' במובן זה, וגם צעירים וחזקים ממני לא עמדו בזה, וכך ויתרו בעל כורכם על התענוג העילאי לשפוך צקון לחשם על המצבה שב'מערה' עליה התרפקו במשך דורות צדיקי עולם ומצוקי ארץ זצ"ל ושליט"א.

לאחר שסיימתי את סדר יום הכפורים בשפיכת ליבי נוכח פני ה', (וכלשון הזוהר הק' "מאן 'פני האדון ה'' – דא רבי שמעון בר יוחאי"), עברתי לסדר 'שמחת תורה', והשתלבתי בהתרגשות יתירה במעגלי המכרכרים והמפזזים בכל עוז לכבוד הרשב"י זי"ע, ביחד עם "באבא נחום (כהן)" לקול צלילי מוסא ברלין ובנו, יענקל רוזנקרנץ, בנדר, חיליק פראנק וכמובן "פישר, פישר, פישר...".

● ● ●

אלא שבסמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר פרשו ה'כליזמרים' הנ"ל לכיוון ההילולא המסורתית שעל ציונו הק' של רבי יוחנן הסנדלר, ואז נשארו על בימת התזמורת כנראה רק ה'קנואים' הלוהטים.

ואז, לפתע הושלך הס, ומישהו אדמוני בוער שם למעלה על בימת התזמורת הכריז בדרמטיות (כמעט באותו טון של בן גוריון בהכריזו על הקמת המדינה) כי "אנו מפסיקים כעת המוסיקה".

לרגע, חדל ליבי לפעום, ובהכרח נזכרתי ל"ע ול"ע על האסון שהתרחש רחמנא ליצלן בשנה שעברה, אותה תאונת דרכים זה נהרגו כמה יקירים בדרכם ירושלימה מההילולא במירון.

ברם, חיש מהר נרגעו עצבי, וזאת כאשר הג'ינגי' הנ"ל הכריז בפאתוס רב ש-"אנו מבקשים ממשטרת ישראל לעזוב את מיתחם הציון" "אנו לא זקוקים לעזרתכם – נסתדר לבד בלעדיכם" (אתם שם במונרו, ויליאמסבורג, 'גבעת הישיבה' ועוד, שמעתם" קלטתם? "נסתדר גם בלי המשטרה"...).

ואז, לפי התכנית פצחו כמתבקש בכגון דא כמה מעגלי צעירים בשירה אדירה של "בשלטון הכויפרים אין אנו מאמינים...לקדש שם שמים, לקדש שם שמים ...", משל, הם חסידי חב"ד או ברסלב המועמדים להישלח בקרוב לסיביר ע"י סטאלין או כרושצ'וב.

● ● ●

ובהכרח אני נזכר, ביום ההילולא של אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש החל בג' תמוז, ב'בית החיים' מונטיפיורי שבקווינס-ניו יורק, כאשר המשטרה המקומית נאלצת 'לעשות סדר' וזאת למען: א. מניעת פקוח נפש, ב. מתן אפשרות לכל אחד להשתטח על הציון, והיא מאפשרת לנכנסים למיתחם ה'אוהל' בו טמונים רבותינו הק' הרבי הריי"צ וחתנו הרבי בעל ההילולא– זי"ע אך ל-5 דקות בלבד, ואין פוצה פה ומצפצף.

אף רבנים, אדמורי"ם, מיוחסים, וחסידים אנשי מעלה מקבלים את הגזירה בדומיה ובהבנה, והבנה בענין זה פירושה, שאותו צדיק שעל קברו אנו מפילים תחינה – תובע ומצפה מאיתנו ליישם את מאמר רבי עקיבא רבו של הרשב"י "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה" ובעברית קלה: התחשבות גם בזולת, ולא רק "אני" ושוב "אני" והאגו "שלי" קיים בעולם.

ובענין זה: בזוהר הקדוש מסופר כי פעם הייתה עצירת גשמים, ובמטרה להוריד גשם עלי אדמות אמר הרשב"י 'תורה' על הפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", היינו, ע"י ה"יחד" – מבטלים גזירות, וממשיכים גשמי ברכה.

איך אמר הרבי מקוצק זי"ע? "יהודי צריך לגדול לגובה, אבל לא לרוחב. כי אם הוא גודל ומתפתח לגובה – זהו על חשבונו, אבל אם הוא מפתח מימדים לרוחב – זה כבר על חשבון מישהו אחר"....

● ● ●

אני מאד מבין את הרצון האלוקי שיש ליהודי לגמור את כל ספר התהילים בסמוך לציון הקודש של הרשב"י, אבל מה נעשה, שחוץ מאותו יהודי, ישנו עוד יהודי שרוצה לגמור לפחות את ספר רביעי בתהילים, והחבדני'ק רוצה לסיים את נוסח המ'מענה לשון', והברסלבר את ה'תיקון הכללי' ויהודי תמים אחר רוצה לגמור את כל התפילות שעל הפלקטים, וגם, כל אחד חפץ להזכיר את כל יו"ח, ילדיו נכדיו וניניו, והאחר בא עם פעקלאך של קוויטלאך מכל השכונה וכו' וכו'.

איי, יש עוד יהודים חוץ ממני שנדחקים בפתח המערה ומשתוקקים להיכנס - מה זה נוגע לי, 'אני ואפסי עוד'! איי, שבשביל אהבת ישראל צריך לעשות 'דיאטה' בנפח כדי לא להצר לזולת? - א נייע מעשה – רשב"י הרי רוצה רק אותי בציון הקדוש....

ואז באה המשטרה, פויי הציוינים האלה, ועושים קצת סדר במקום. אפילו על גויים נאמר "חכמה בגויים תאמין" ולכן הכלל הזה גם עלול להתרחש אוי וויי אצל הציוינישע פוליציי", והשוטרים הגברתנים פועלים תחת הסיסמא כי מה שהלב חושק – גודל המקום והמיתחם של הציון – עושק, והם רוצים וחייבים לבצע את תפקידם, כאשר המטרה והמשימה שגם יהודי פשוט כמוני בתוככי עוד כמה אלפים תהיה להם הזכות לפחות כמה שניות להניח יד על הציון הק' ולהניח את הקוויטל-הפ"נ במקום הנחת הפתקאות. באמת עוולה גדולה מצד המשטרה, ואנחנו, לא ניתן לעבור על כך לסדר היום, ועוד נשארו כמה פחי אשפה במאה שערים מיועדים ומועדים להמשך ההדלקה דהילולא דרשב"י – כמחאה על אכזריותם של השוטרים והקלגסים.

● ● ●

וכל הנ"ל כמובן ל'כבוד הרשב"י', כן, אותו רשב"י שכל כולו דאגה ואהבה לכל אשר בשם ישראל יכונה, ולא אלאה את מחוללי המהומות בהסבר משמעות הספירה "הוד שבהוד" השייכת לל"ג בעומר, אלא ואולי הרציניים שבקנואים' יפתחו את 'סידור הרב בעל התניא' ('סידור עם דא"ח') ויתעמקו במאמרו הק' "להבין ענין הילולא דרשב"י" ויווכחו ש"הוד שבהוד" מבטא את השייכות והאהבה של רשב"י אפילו ליהודים הפשוטים ביותר ששייכים רק ל"מודה אני" ("הוד" מלשון "מודה"-הודאה – הדרגה הכי נמוכה בהשגות של עבודת ה'), ובענייננו, קרי: שייכות ו'אהבת חינם' גם לשוטרים הציוינים, ואם לא לשוטרים, לפחות לשכן שלך בספסל ביהמד"ר 'אהל שרה' שבזכות השוטרים האלה, יהיה מסוגל גם הוא פיזית להידחק ולהתרפק על ה'ציון' הקדוש שב'מערה'...

● ● ●

א קיצור: "אהבת ישראל" בל"ג בעומר היא לא רק חלוקת ח"י ראטעל (עם כל הכבוד – ויש כבוד!) , אלא, אהבת ישראל משמעותה, בן היתר, צימצום 'ההתפשטות' לצדדין, וקצת התחשבות בזולת, אותו זולת שגם הוא כמוך רוצה להיות קרוב לאדוננו בר יוחאי – זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל להיוושע בדבר ישועה ורחמים!

(פורסם היום כ"ג אייר תש"ע בשבועון "שעה טובה")