לעבן מיט דעם רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

עד"ז איתא גם בגמרא מגילה: תניא רשב"י אומר, "כמה חביבין ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם".   ...וענין זה נותן חיזוק נוסף, ונתינת כח נוספת בעבודת האדם, אשר אפילו אם ירצה לוותר על עמו ח"ו ולצעוק איזה אסון גדול יקרה אם ישאר עוד רגע בגלות?... ובפרט שבשביל אותו "רגע אחד" יצטרך להתאמץ ולשנות את טבעו, ולעסוק בעניני הפצת התורה והיהדות עם הזולת, ולעסוק בעניני יהדות עם עצמו, וכל-זה – טוען הוא – כדי שהגאולה תבוא רגע א' קודם – [טוען הוא:] לא כואב לו להיות עוד רגע בגלות, שכן לאחרי שהגלות נמשכת כבר למעלה מאלף ותשע מאות שנה – יכול הוא לישאר עוד רגע, העיקר שיוכל לישון במנוחה ברגעים האחרונים של הגלות; שכן, אין ברצונו להתאמץ! הוא התאמץ כבר די והותר, עתה רצונו לישון! [אין הוא רוצה] שיבואו וייגעו אותו ויאמרו שהוא חייב ללמוד תורה, ולקחת מזמן השינה שלו, וחייב לקיים מצוות בהידור, ועבור זה עליו להוציא עוד כמה דולרים על ענינים של תורה, ולעסוק עם יהודי אחר ביתר חיות – כדי שהגאולה תבוא מהר יותר – שכן, הוא רוצה לישון! הוא יהודי עייף! אחרי 1900 שנות גלות! רצונו שלפחות בימי הגלות האחרונים – יתנו לו לישון בשקט! ואחר-כך יוכל לקום לביאת משיח צדקנו כשהוא רענן וערני, מגולח, ככל העניינים שיש המנצלים את ל"ג בעומר כדי רחמנא-ליצלן להבהיר את העניינים שאסור לעשות בספירת העומר.

ועד לעניין כפשוטו, שאומר: הנני מוחל שהגאולה תבוא רגע א' קודם; לא איכפת לו שתבוא רגע מאוחר יותר, אבל בימי הגלות האחרונים רצונו להנות מהרחבות שיש בארצות הברית, להנות מהכסף שיש לו... - הוא אפילו לא משתמש בכסף, מלבד לשבת ולספור את ה"ניירות", ולחשב כמה דולרים יש לו בבנק! איזו הנאה יש לך מזה? – לצרכי צדקה אינך נותן יותר מכך וכך, ולצרכי פרנסת ביתו ובני ביתו – הרי, גם אם ירצה לא יוכל לאכול כל היום כולו זבחים וכל עניני מאכלים טובים... ואפילו אם ירצה, בעל כורחו יצטרך לנוח בין סעודה אחת לחברתה. כי כן הוא טבע הגוף!

וגם אם ירצה לבושים הכי יקרים, יותר מי"ח לבושים – הרי הדין בהלכות שבת הוא, בנוגע לכמות הלבושים שמותר להוציא בשבת ע"י לבישתם על גופו, שהמקסימום הוא – י"ח לבושים! ואם-כן, למרות שיש לו ריבוי דולרים ויכול לקנות ל"ו לבושים – הרי זה לא יועיל לו, כי לא יוכל ללבוש יותר מי"ח לבושים! ובמילא, מה יוצא לו מהכסף – שנוסף לו עוד "אפס" בבנק! מבלי שיוצא מזה ענין של פועל: עד עתה הי' לו "אפס" אחד פחות; וכאשר נוסף עוד "זירו", עוד ענין של "אפס" [כפי שקרוי האפס עתה בלשון עם זו] – אזי מיתוסף עוד אפס מאחוריו, - לא לפניו; מיתוסף אפס מאחוריו – ועי"ז נעשה עשיר פי עשר, וצועק: "שישו בני מעי"!

 מה יצא לך מהדולרים שלך? נצל אותם לדבר טוב! לא – אומר הוא – הוא חייב להיות גביר! - מה יצא לך אם תהי' גביר, תהי' בעל "אפסים" רבים אחרי ה"אחד"? - זהו החוש שלו (עונה הוא), ובשביל זה אינו מפרגן לעצמו להשתמש בדולרים; ואינו מפרגן לאחרים וכו' וכו'.

אומרים לו, הן אמת שזהו הרצון שלך, לא בא בחשבון להתקוטט עמך... הנך מוותר על כל הענינים – כי רצונך ליהנות – – כשיבוא משיח הדולר לא יתפוס מקום. צועקים הגבירים: היתכן, עבדנו כל כך הרבה לחסוך דולרים ולהטמינם בבנק שמשלם כך וכך אחוזים, אחוז א' יותר מכפי שמשלם הבנק השני – ופתאום בא משיח, וכל המציאות שלו אינה תופסת מקום! שכן לא זקוקים לדולרים, "אין רעב ללחם אין צמא למים" כי אם ל"דבר הוי'". ואז ישאלו אותו: יש לך ריבוי דולרים – מי צריך אותם עכשיו? הרי עכשיו אין להם ערך כלל, וחדלו להיות "מטבע המהלכת"...

צועק הוא: הניחו לי להיות עוד רגע בגלות, ואז אלו שמוציאים לאור [בעיתונים] כמה מליונרים יש בארה"ב – יכללו אותו ברשימה! ובשביל זה כדאי לו הגלות! ועאכו"כ אם [העשירות] קשורה בכך שעי"ז יש לו מכונית אחת יותר מלחבירו, והוא לא צריך לנהוג בעצמו, אלא יש לו משרת – שמזיק וחובל במכונית ("פאַרפירט און צוהאַקט אים") עם כל העניינים... – אבל הוא יושב "מאחור": הנהג יושב קדימה, ואילו אותו הושיבו מאחור... אבל בזה מתבטא הכבוד... בכך שהוא יושב מאחור, והנהג יושב קדימה, והוא צועק: "שישו בני מעי", הנני הגביר! ואח"כ משתדלים להדפיס ולפרסם אודותיו... צועק הוא: אבל זוהי ההנאה שלו! תן לו להנות! ובפרט שאינו יכול לשכוח: כבר 1900 שנה הוא נמצא בגלות, וב-1900 שנה אלו הוא הי' בארצות הברית ואינו יודע גלות מהי, כי אינו יודע גאולה מהי [להרגיש את הגלות באמת אפשר רק כמרגישים את החירות באמת, שאז אפשר להרגיש באמת גלות מהי], כיון שהוא נולד כך מלכתחילה [בגלות], ופיתו אותו לחשוב שבכך מתבטאת חירותו!באם ירוויח עוד דולר אזי יהי' בן חורין; ואם ירוויח ב' דולרים – יהי' עוד יותר בן חורין; ואם ירוויח ג' דולרים – אזי בכלל יהי' ("ניט שייכות צו זאגן") "אדם המורם מעם"!

וכיון שהוא חי באופן הזה, וטוען כו' ומבקש מהקב"ה – והרי הקב"ה הוא "עצם הטוב להטיב", וכמ"ש "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", ופירשו הפשטנים, שכיון שהבעל-חי רוצה באופן מסויים – ממלא הקב"ה את רצונו! רצון עקום אמנם – אבל אעפ"כ הקב"ה ימלא רצונו...

אלא שרחמנות עליו... צריך סוף-כל-סוף להוציאו מגלות הדולרים שלו!

ובכן, מספרים לו איפוא, שידע שכל רגע שנמצא בגלות – שכינה עמו!

ואין ענין יוצא מידי פשוטו: אין זה ענין של דרוש, ולא ענין של "פשט'ל" ולא מנסים כאן לשכנע את פלוני כדי להרגיע את לבו... דברים אלו נאמרו בתורת אמת, שכאשר יהודי נמצא בגלות – הרי הוא מעכב את השכינה עמו בגלותו! ובלשון רבינו הזקן: הוא מעכב בגלות את "חלק אלוקה ממעל ממש"!

וענין זה אומרים לאותו יהודי: אפילו לפי רצונך, אפילו לפי שיטתך, אשר תוספת אפס בממון הוא דבר שאין לשער, כי עי"ז מיתוסף פי עשר בממון, ואף מביא ראי': הרי כך אמר לו ה"רואה חשבון" שלו, כך אומר הבנק, וכך אומר ה"דאן ענד בראדסטרעטער" השולח את המסמכים והידיעות לידע מיהו גביר, ומיהו גביר גדול יותר, ועי"ז [שייחשב גביר כו'] יהי' לו אשראי להלוואה גדולה יותר... - השומעים אתם מהו ה"אויפטו" והתועלת שבדבר? – שעי"ז יוכל לקבל הלוואה גדולה יותר!

באים ואומרים לו: תהי' אנושי לכל הפחות! דע לך, שהנך מעכב בגלות את הקב"ה בעצמו כביכול! וכמ"ש בתניא בנוגע לעבירה, שאפילו אם אין זה אלא לרגע קטן – הרי-זה כמשל הנוטל ראשו של... [המלך] ומכניסו באותו מקום... [בבית הכסא] וכשישמע זאת, הרי מצד אנושיות גרידא הוא יוותר על שינתו שערבה לו כשישן על-גבי כרית עשויה מדולרים, שזוהי בעצם הסיבה שרצה לישון, כדי שמשיח לא יבלבל אותו מלהנות מהדולרים שלו...

ועל-זה אומרים לו: רחם על הקב"ה! השכינה נמצאת יחד עמך "בכל מקום": בהליכתך לבנק, ביושבך מאחורי הנהג מתוך הנאה מענינים של מה-בכך, נמצא עמך אז הקב"ה כביכול, [וכשישער לעצמו] כללות המצב, שמדובר כאן על רגע אחד של מלך מלכי המלכים הקב"ה, אזי באם רק יש לו שמץ חוש של אנושיות [בלי קשר אפי' ליראת שמים] – הרי הוא יעשה כל התלוי בו לוותר על שנתו העריבה – אף שנדמה לו שזהו הנחת האמיתי שלו – כדי להיות יהודי חי, ע"י תורת חיים ומצוותי' עליהם נאמר וחי בהם.