כך הגיעה חב"ד למקום הכי לא-שגרתי בעולם ● גלריית ענק, מיוחד
כפר בגובה 3,600 מטר
פליס, בגדים תרמיים, כפפות, כובע צמר, טבליות כלור לטיהור מים, כדורים נגד מחלת גבהים - זה חלק מרשימת הציוד הנדרש לשהייה ממושכת במאנאנג.
השנה החליטו השלוחים לנפאל, הרב חזקי ורעייתו הגב' חני ליפשיץ, שלראשונה ייערך ליל סדר כהלכתו גם במאנאנג. הת' חיים ברוד ומענדי וולוסוב, מישיבת ברינואה בצרפת, שנשלחו לנפאל לקראת הפסח ע"י מרכז שליחות שתחת המרכז לענייני חינוך, הוטלו לביצוע השליחות.
הטרק 'אראונד אנאפורנה', נחשב כמעט טרק חובה לאלפי הישראלים המטיילים בנפאל. הרי האנאפורנה שוכנים ברכס הרי ההימלאיה, ושלוש מבין עשר פסגות ההרים הגבוהות בעולם שוכנות בהרי האנאפורנה.
הכפר הציורי מאנאנג שוכן בגובה 3,600 מטרים מעל פני הים, והוא נקודת העצירה ביום החמישי לטרק. כל מטייל העושה את הטרק חייב לעצור בכפר מאנאנג ל-24 שעות, כדי להרגיל את הגוף לרמות החמצן הנמוכות הקיימות בגובה הרב. בלילה המעלות צונחות למינוס 10 ויותר, וזה ההסבר לשורות הפותחות את היומן.
את יום העצירה, המוגדר גם יום הסתגלות, הוחלט לנצל לעריכת ליל סדר כהלכתו.
העברת המצות היין ושאר הציוד מקטמנדו הבירה למאנאנג הרחוקה, הוא דבר מורכב כמעט כמו שיגור מכולה מישראל לקטמנדו. על סיפורי המכולות של בית חב"ד בנפאל שמעו רבים. פעם אחת התהפכה המשאית, ופעם אחרת נשלחה המכולה בטעות למדינה אחרת. אבל גם הפרוייקט שלנו הוא מורכב ולא פשוט.
הלוגיסטיקה במדינה שלא התפתחה כמעט, קשה ומסובכת. מקטמנדו נשלחו המוצרים לפוקארה, מרחק של 9 שעות. מפוקארה נשלחו המצרכים באמצעות מסוק למנחת מאולתר סמוך למאנאנג. ומהמנחת עלה הציוד לכפר באמצעות 'פורטרים' - סבלים מקומיים.
בישול סדר על מדורת עץ
נחתנו במאנאנג ביום שני, ערב פסח, בשעת בוקר מוקדמת. מיד לאחר הנחיתה במאנאנג התחלנו לחפש 'גסט האוס' מרווח שבו נוכל לקיים את הסדר בערב. לאחר בדיקת כמה מקומות מצאנו מקום במרכז הכפר, שיוכל להכיל את כמות האנשים שציפינו לה.
השמועה על בואנו פשטה בין הישראלים במהירות. חלקם לא האמין שחב"ד הגיעה עד לכאן. באמצע שום מקום, במרחק הליכה של חמישה ימים ממקום יישוב ומכביש סלול, מונחתים 2 חב"דניקים עם חבילות מצות, בקבוקי יין ושאר המצרכים הנחוצים לקיום ליל סדר כהלכה.
ערב פסח, ואין זמן לתחושות הלם ולדיבורים מיותרים. בעוד כמה שעות ייכנס החג, ועלינו להספיק להכשיר את המטבח, לדאוג לשריפת חמץ, להניח תפילין עם המטיילים, להפשיל שרוולים ולהתחיל בבישולים.
הכול רוצים להיות שותפים בהכנות, וכך נוצרות חבורות של מטיילים העוסקות בהכנות לחג, שייכנס בעוד שעות ספורות. זה מקלף, האחר מרסק השלישי מתבל. כולם רוצים לעזור בהכנות. מטייל אחר מתנדב לכתיבת מודעות "חב"ד הגיעו" ולתלייתן ברחבי הכפר.
קצת קשה לנו עם האש. אין לנו ניסיון קודם בבישול על מדורת עצים... קצת קשה עם העובדה שברז המים היחיד נמצא מחוץ ל'גסטו האוס', וצריך לרוץ כל הזמן למלא מים לבישולים.
אבל בחסדי ה', כשהערב יורד, הכול כבר מוכן ועכשיו זה ברור שליל סדר במאנאנג הוא עובדה מוגמרת. הנשים מוזמנות להדליק את נרות החג, והגברים נכנסים לחדר סמוך כדי לקבל את החג בתפילת ערבית של חג.
אווירה מדהימה
האווירה בסדר עצמו הייתה מדהימה. חשמל אין, אז יושבים לאור נרות וקוראים את ההגדה. כל אחד בתורו קורא קטע מההגדה בקול, ואנחנו מבארים על פיי ביאורי הרבי להגדה. השירים ששרנו שם יחד, האוירה המחשמלת סביב השולחנות היא דבר שאי אפשר לתאר בכתב.
ב'שולחן עורך' אנו עושים סבב בין הנוכחים, וכל אחד מתכבד לומר כמה מילים או סיפור קצרצר. התגובות של האנשים מבטאות הערכה עצומה לפעילות חב"ד ולרבי.
למשל, איציק וליאורה הם זוג מטיילים בגיל 50 לחייהם. הילדים מספיק גדולים והם החליטו לקחת הפסקה קטנה מהמולת החיים, ולצאת 'לנקות ראש' קצת, בשפת המטיילים. איציק סיפר שמאז פטירת הורי אשתו, לפני כ-15 שנה, הוא לא חגג את הפסח. בחלום הכי מטורף שלו הוא לא שיער שדווקא כאן, במאננג הנידחת, מרחק כה רב מהארץ, הוא יעשה ליל סדר כהלכתו.
שיחות לתוך הלילה
אחרי חצות, כשרוב המטיילים כבר עזבו לחדריהם, אני יושב עם חבורת צעירים, לשיחה של תוך הלילה ומתחיל הריטואל הקבוע של "מעכשיו אני אסתכל על החרדים אחרת" והפרכת סטיגמות שונות על היהדות וכד'.
למחרת בבוקר התפללנו תפילת חג במניין, וישבנו בחוג מצומצם יותר מאמש לסעודת חג, שנהפכה להתוועדות חסידית. בערב, כשהאנשים כבר ממשיכים הלאה ב'טרק', קשה לנו להיפרד, והם משאירים מספרי טלפון וכתובות להמשך הקשר גם אחרי הטיול.
אפשר עוד להאריך המון על תלאות הירידה מההר, על ההליכה בין נופי בראשית, אבל לא זה העניין. בשביל הרב חזקי וחני ליפשיץ, השלוחים הראשיים, נפתחה נקודה נוספת של חב"ד בנפאל, והם כבר מנסים לבנות בראש תוכנית לבניית סוכה במקום בחגי תשרי.
מאפשרים לכם לקבל
