לעבן מיט דעם רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

להאזנה לשיחה לחצו כאן

מסופר בפרשה, שכשבנ"י היו במדבר, והרי "מדבר" בכללות היינו דוגמא לבנ"י בהיותם בגלות, שהרי בנ"י צריכים להיות "על שולחן אביהם" – במקום שבו הי' ביהמ"ק, ושבו נמצא הכותל המערבי עם כל הענינים הקשורים בזה, וכאשר בנ"י נמצאים במקום אחר, למרות שאין זה אלא פירוד בגשמיות, במקום בלבד - אעפ"כ הרי בשעת מעשה נמצאים בגלות, ולא במקום שבו נמצא ביהמ"ק – בהר הבית, ואפילו לא – כבנדו"ד – אפילו לא בארץ ישראל בכלל.

ומסופר בפרשה, שכאשר בנ"י היו בביהמ"ק, הקב"ה צוה עליהם לבנות משכן, ועל המשכן אומר הקב"ה "ועשו לי מקדש": ה' קורא לזה דבר-קדוש; אע"פ שנעשה בידי אדם – ה"ז מקבל קדושת ה', ועד באופן שהקב"ה אומר עליו "ושכנתי", היינו שתחת להיות קשור עם הרקיעים – הוא מתחבר דוקא עם המקדש (ומשכן) שבנ"י בונים עבורו, ובונים זאת עבורו במדבר, בגלות – [אעפ"כ,] מאחר שהם עושים זאת "לשמי" – לשם ה', כדי שהקב"ה יקבל עי"ז את האפשרות לפעול דרכו דברים טובים ולהפיץ צדקה וחסד, ובמיוחד - להפיץ תורה לכאו"א מישראל וכלל ישראל – הרי"ז מקבל ברכה והצלחה מאת ה', כך שאדרבה – מקום זה נעשה עיקר המקום שה' מצוי בו, ועד כפי שממשילים על-זה משל ודוגמא, שבמקום שה' יהי' ברקיעים – הוא נמצא בתוך בנ"י כאן בגלות, ואפילו בגלות בחוץ-לארץ, ודוקא שם אומר ה' "ושכנתי", היינו שזה נעשה עיקר הבית שלו, עיקר המשכן שלו, ועי"ז נפעל ג"כ "ושכנתי בתוכם", היינו שהעיקר הוא, שעי"ז – אומר הקב"ה – המשכן שלו נעשה הנשמה של כאו"א מישראל ולב כאו"א מישראל, ועי"ז גם – לב כל בני משפחתו, ועד שהקב"ה אומר, שכללות הבית, כללות הדירה שלו, נעשית "מקדש מעט" לה'; במקום להיות ברקיעים – ה' נמצא בכל בית יהודי, ונמצא שם בשמחה ובטוב לבב. 
 
ה' הרי רצה, כאמור, שהמשכן יבנה דוקא בידי בני-אדם, ע"י בנ"י - ולכן הוא מינה ונתן כשרונות מיוחדים לבצלאל ואהליאב, אנשים מסוימים בעת ההיא, שהם יוכלו לבצע זאת באופן נאה וטוב, והעיקר – באופן מהיר, כדי שיותחל "ושכנתי בתוכם" מהר ככל האפשר, וכמסופר בחומש, עניין זה התחיל באופן של קבע בר"ח ניסן, "בחודש הראשון", ובראש חודש, "ביום הראשון" – אשר זהו גם ראש-החודש שעומדים לברך בשבת הבאה לאחרי-זה, ותיכף לאחרי' חל ראש-חודש, ונפעל כבר עתה, ז' ימים קודם לכן, כבר הייתה ההתחלה, ה"חינוך" וההכנה דכל ענינים אלו, כמסופר בחומש פרשתנו.

ומסופר בזה בחומש דבר-פלא, שכשר בצלאל ואהליאב, ואח"כ גם משה ואהרן ונשיאי השבטים, עסקו במילוי ציווי ה', ועשו זאת בשמחה ובטוב לבב, ולאחר שחלפו ז' ימים הראשונים שנועדו להתרגל כיצד לחיות עם המשכן וכיצד להתנהג עם המשכן – הנה ביום השמיני נוסף דבר חדש.

מהו הדבר חדש? – שלמרות שהמשכן נבנה באופן הכי טוב והכי מהיר, שהרי בנאיו היו משה ואהרן ובצלאל ואהליאב – הקב"ה לא הסתפק בזה, ולאחרי ז' ימי החינוך – בבוא "ויהי ביום השמיני" – התחלת ופרשת שני דפרשת השבוע – אזי משה קרא לכל ישראל ואמר להם, להתאסף סמוך למשכן, ואזי תראו כיצד הקב"ה מגלה עצמו ע"י כבוד ה', למרות שזהו ע"י האש, את המשכן – אע"פ שגם לפנ"ז הקב"ה הצליחם והכל נפעל ע"י וע"פ ציווי ה', וע"י ברכות ה' –[אעפ"כ,] רצה הקב"ה יתירה מזו, שגם בעיני בשר יראו אש וענן שה' מבשר ששם הוא נמצא ומתגלה ביתר-שאת עד שעיני בשר יראו זאת, ולמרות שהנשמה וגם הגוף, ידעו גם לפנ"ז, בז' הימים – ובטח בתחילת יום השמיני – שכאן נמצא ה' בעצמו – [מ"מ,] רצון ה' הוא, שגם עיני בשר יראו את ההצלחה שמקבלים עי"ז שבונים ועושים משכן לה', ע"י הפצת היהדות והפצת תורתו ומצוותיו באופן שיילמדו ויקוימו ע"י יהודים רבים יותר ויותר, עד ע"י כלל ישראל, ושכל זה ייראה בדבר שאפילו עיני בשר רואים אותו, ועד שאפילו אינם-יהודים שבאיזור רואים שאלו הם אנשים, יהודים, שהינם "אתה בחרתנו", היינו שה' בחר בהם לעשות מעוה"ז הגשמי דירה לו ית', ונבחרו באופן שה' מקשר זאת עם ברכות, שיהי' להם טוב גם בפשטות – בפרנסה ובממון ובכבוד ובכל הדברים הטובים, וכאשר יהודי נטול קשיים ובעל תוקף – אזי בטח סוכ"ס מוסיף ביתר-שאת בהפצת צדקה סביבו והפצת יהדות סביבו, ועושה כל-זה בדרך של ריבוי יותר ויותר. 

ההוספה (כאמור) בסיפור שבחלק היומי בפרשה, היא, שה' לא הסתפק בזה שה' יודע בודאות שהדבר הוא כך; כאו"א מישראל מרגיש בליבו שהדבר ודאי כך הוא –אבל הקב"ה רוצה שיהודי ירגיש זאת גם באופן גלוי, ועד שהשכנים שלו, ואפילו שכניו שאינם-יהודים, יראו ג"כ שהוא פעל במילוי ציווי ה', לא רק עי"ז שהוא מתנהג כמו יהודי, אלא הוא מתנהג באופן שכל העולם שסביבו יהי' טוב ומואר יותר וחדור יותר בקדושת ה' וצדקת ה', ובאופן שכל זה ילך הלוך ומוסיף ורב.

וכאמור, הדבר הנוסף בחלק היומי בפרשה הוא, שה' מוסיף עוד יותר בהצלחה, שההצלחה תהי' באופן גלוי, ותהי' גלוי' באופן שהי' אז שבנ"י היו עשירים בפשטות, עשירים גם בגשמיות, ופעלו ביתר-שאת מתוך הרחבה בכל הדברים הטובים בכלל ובמילוי רצון ה', עד באופן שה' אמר והכריז, כמסופר בחלק הפרשה דיום זה, שאע"פ שכבר קיבלתם עיקר מכל הענינים, כמסופר כבר בפרשה שלפנ"ז, ובפרט שכל-זה נעשה ע"י עסקנים ציבוריים כבצלאל ואהליאב ומשה ואהרן, שהם משתקפים בעסקנים הציבוריים שבכל דור בתוך בנ"י, ובפרט שהעסקנים ציבוריים, כפי שה' זיכה אתכם, עושים זאת מתוך לב יהודי ונשמה יהודית ומתוך התמסרות יהודית לכלל עם ישראל –[עם כל זה] ה' מוסיף עוד יותר שהם עצמם יראו וירגישו שמקבלים בזה ברכה מוגדלת מאת ה', וברכה זו באה באופן גלוי, באופן שה' ימשיך גם הלאה ליתן לו תוספת פרנסה ותוספת בריאות ותוספת הרחבה בכל הדברים הדרושים.