יום חמישי, י"ד בסיוון שֶׁפַע הַגְּאֻלָּה עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתִּתַּמֵּר כַּדֶּקֶל וְעוֹלָה בְּרֹאשׁ הָרִים. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ צַעַר לְקָצְרָהּ? תַּלְמוּד-לוֹמַר: "יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ" – הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מֵבִיא רוּחַ מִבֵּית-גְּנָזָיו וּמְנַשְׁבָהּ עָלֶיהָ וּמַשִּׁירָה אֶת סָלְתָּהּ, וְאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא מְלֹא פִּסַּת יָדוֹ, וּמִמֶּנָּה פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ... עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּהֵא כִּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל. (כתובות קיא,ב) יום שישי, ט"ו בסיוון לֹא מַסְכִּימִים לְהַמְתִּין יֵשׁ מִי שֶׁטּוֹעֵן: יֵשׁ לוֹ כְּבָר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לִלְמֹד תּוֹרָה מִתּוֹךְ מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ וּמְנוּחַת הַגּוּף, וְאִם-כֵּן, מָה יוֹסִיף לוֹ כְּבָר מָשִׁיחַ?! אַדְּרַבָּה – מָשִׁיחַ יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ וְיַפְרִיעַ לוֹ. עַכְשָׁו – עוֹמֵד הוּא בְּרֹאשׁ עֵדָה שְׁלֵמָה וְכָל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה; אוּלָם כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, יִצְטָרֵךְ לִשְׁאֹל אֶת מָשִׁיחַ מָה לַעֲשׂוֹת, וְ"יִתָּכֵן" שֶׁמָּשִׁיחַ יֹאמַר לוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא לְפִי רוּחוֹ!... וּכְשֶׁהַדָּבָר יִהְיֶה שֶׁלֹּא לְפִי רוּחוֹ – עָלוּל לִגְרֹם לְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁבָּאִים כְּתוֹצָאָה מִזֶּה!... אָמְנָם, כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי אוֹמֵר בִּתְפִלָּתוֹ "כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם" – בְּשׁוֹמְעוֹ "פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת", וּמְסַיֵּם "בָּרוּךְ אַתָּה הוי'", וְאוֹמֵר כָּל זֶה "כְּעַבְדָא קַמֵּי מָרֵיהּ" – בְּוַדַּאי לֹא יַסְכִּים לְהַמְתִּין אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד בִּלְבַד! (ל"ג בעומר תשמ"ה; התוועדויות' תשמ"ה כרך ג, עמ' 2014) יום שבת-קודש, פרשת בהעלותך, ט"ז בסיוון לְהַעֲלוֹת אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת אַף-עַל-פִּי שֶׁ"אַכְשַׁר דָּרֵי" (בִּתְמִיהָה) [=כְּלוֹמַר, וְכִי הַדּוֹר שֶׁלָּנוּ מֻכְשָׁר וְרָאוּי?!], וּבִפְרָט בְּעִקְבְתָא דְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, כַּמְּבֹאָר בְּחוֹתַם מַסֶּכֶת סוֹטָה, שֶׁגַּם הַמַּעֲלוֹת שֶׁל דּוֹר זֶה בָּאוֹת כְּהֶמְשֵׁךְ לַדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו, וּמְקַבְּלִים אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת וְאֶת רִבּוּי הָעֲבוֹדָה בְּתוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ מֵהַדּוֹרוֹת שֶׁקָּדְמוּ לוֹ, עַד שֶׁהַ"הַדְלָקָה" שֶׁל הַ"נֵּרוֹת" בְּדוֹר זֶה בָּאָה כְּתוֹצָאָה מֵהָעֲבוֹדָה וְהַהַדְרָכָה שֶׁל הַדּוֹר שֶׁלְּפָנָיו וְכוּ' – אֲבָל הַכּוֹחַ עַל זֶה יֶשְׁנוֹ, שֶׁמִּיָּד אַחַר-כָּךְ תִּהְיֶה "שֶׁלַּהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ". וְאַדְרַבָּה: דַּוְקָא הֶעָקֵב שֶׁבָּרֶגֶל, הַדּוֹר הֲכִי אַחֲרוֹן, יֵשׁ בְּכוֹחוֹ לִהְיוֹת "עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ" וּלְהַעֲלוֹת אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁלִּפְנֵי זֶה, עַל-יְדֵי זֶה שֶׁהַדּוֹר הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַגָּלוּת נַעֲשֶׂה הַדּוֹר הָרִאשׁוֹן לַגְּאֻלָּה – הַגְּאֻלָּה שֶׁל כָּל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת! (שבת פרשת בהעלותך תנש"א; התוועדויות תנש"א כרך ג, עמ' 346) יום ראשון, י"ז בסיוון תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה לָעוֹלָם כֻּלּוֹ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם – חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. חָטָא חֵטְא אֶחָד – הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, וְגָרַם לוֹ הַשְׁחָתָה. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת – הֲרֵי הִכְרִיעַ עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת, וְגָרַם לוֹ וְלָהֶם תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה. (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג, הלכה ד) יום שני, י"ח בסיוון כּוֹחָהּ שֶׁל פְּעֻלָּה אַחַת פְּסַק-דִּינוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם מְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאָדָם אֶחָד, עַל-יְדֵי פְּעֻלָּה אַחַת – בְּכוֹחוֹ לִפְעֹל "תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה" לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אָמְנָם, עִנְיָן זֶה הוּא בְּאֹפֶן שֶׁל אֱמוּנָה, כְּלוֹמַר, יְהוּדִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה שֶׁפְּסַק-דִּין הָרַמְבַּ"ם – הֲלָכָה בַּתּוֹרָה – הוּא בְּוַדַּאי אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן, רְצוֹנוֹ שֶׁיַּסְבִּירוּ לוֹ אֶת הַדָּבָר גַּם בַּשֵּׂכֶל הַפָּשׁוּט... וּבְכֵן, בְּיָמֵינוּ אֵלּוּ, רוֹאִים דָּבָר זֶה בְּמוּחָשׁ: אָדָם אֶחָד, "נַעַר קָטָן", בִּפְעֻלָּה אַחַת בִּלְבַד, לְחִיצַת כַּפְתּוֹר – יָכוֹל לִפְעֹל שִׁנּוּי בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! אָדָם זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת "מְלֻמָּד גָּדוֹל" שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין כֵּיצַד פּוֹעֵל הָ'אָטוֹם', וְכֵיצַד יִתָּכֵן שֶׁלְּחִיצַת כַּפְתּוֹר תִּפְעַל בְּכָל קַצְוֵי תֵּבֵל; לֹא נוֹגֵעַ כָּאן עִנְיָן שֶׁל שֵׂכֶל וַהֲבָנָה, כִּי אִם מַעֲשֶׂה בְּפֹעַל – לְחִיצַת כַּפְתּוֹר! עַל-אַחַת-כַּמָּה-וְכַמָּה שֶׁעַל-יְדֵי פְּעֻלָּה אַחַת בְּמִלּוּי רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – יְכוֹלִים לִפְעֹל שִׁנּוּי לְטוֹבָה בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, עַד לַ"תְּשׁוּעָה וְהַצָּלָה" הָעִקָּרִית – גְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה עַל-יְדֵי מְשִׁיחַ-צִדְקֵנוּ. (יו"ד שבט תשמ"ו; התוועדויות תשמ"ו כרך ב, עמ' 459-458) יום שלישי, י"ט בסיוון רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ כְּתִיב: "חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". אָמַר ר' אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי: עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֱמוּנָתֶךָ רַבָּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בַּר-אַבָּא: עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבָקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֱמוּנָתֶךָ רַבָּה לִגְאֳלֵנוּ. (איכה רבה פרשה ג) יום רביעי, כ' בסיוון כָּל פְּעֻלָּה נוֹגַעַת וַחֲשׁוּבָה כָּל פְּעֻלָּה וּפְעֻלָּה שֶׁל יְהוּדִי בְּעִנְיְנֵי תּוֹרָה וְיַהֲדוּת, שֶׁתָּכְנָהּ וּנְקֻדָּתָהּ לְהַחְדִּיר וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת "אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם" – נוֹגַעַת וַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר לְהֶחָשַׁת וְזֵרוּז הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, מִכֵּיוָן שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְהַפְּכִים "גּוֹלָה" לִ"גְאֻלָּה". וְלָכֵן, אַל יִתְפַּתֶּה הָאָדָם לְדִבְרֵי הַ"יֵּצֶר", "מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" שֶׁאֵין חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת (וּבְוַדַּאי – לֹא מַכְרַעַת) לִפְעֻלָּתוֹ שֶׁל יְהוּדִי אֶחָד. (י"ט בכסלו תשמ"ה; התוועדויות תשמ"ה כרך ב, עמ' 841) יום חמישי, כ"א בסיוון כָּל מָה שֶׁיְּבַקְּשׁוּ לֶעָתִיד לָבוֹא נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כָּל מָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ. וְאִם תָּמֵהַּ אַתָּה עַל הַדָּבָר, רְאֵה מָה עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוֹרִיד לָהֶם הַמָּן, שֶׁהָיָה בּוֹ מִכָּל מִינֵי מַטְעַמִּים, וְהָיָה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל טוֹעֵם כָּל מָה שֶׁהָיָה רוֹצֶה, שֶׁכֵּן כְּתִיב "זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ, לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר". (שמות רבה פרשה כה) יום שישי, כ"ב בסיוון לְעוֹדֵד וּלְזָרֵז גַּם הַיְּהוּדִים הַנִּמְצָאִים כְּבָר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – נִמְצָאִים הֵם בְּחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל שֶׁל זְמַן הַגָּלוּת, שֶׁהֲרֵי בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ אֵינוֹ בָּנוּי, וְכָל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בִּזְמַן שֶׁבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם אֵינָן שַׁיָּכוֹת עַתָּה... וְאַף-עַל-פִּי שֶׁבְּטוּחִים אָנוּ "שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ" – הֲרֵי פְּעֻלָּה זוֹ צְרִיכָה לְהֵעָשׂוֹת עַל-יְדֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא (שֶׁהוּא נוֹתֵן שְׁלִיחוּת זוֹ לִמְשִׁיחַ-צִדְקֵנוּ), וּבְפֹעַל רוֹאִים אָנוּ שֶׁ"עֲדַיִן לֹא נוֹשַׁעְנוּ!" וְאִם-כֵּן, גַּם הַיְּהוּדִים הַנִּמְצָאִים בְּאֶרֶץ-הַקֹּדֶשׁ שְׁרוּיִים בְּחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל דִּזְמַן הַגָּלוּת!... וּמוּבָן, שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה בָּזֶה לִפְעֹל עַל יְהוּדִי נְמִיכוּת-רוּחַ וְעַצְבוּת חַס-וְשָׁלוֹם, אֶלָּא הַכַּוָּנָה בָּזֶה הִיא – לְעוֹדֵד וּלְזָרֵז אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַתָּלוּי בּוֹ כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת סִבַּת הַגָּלוּת, שֶׁאָז תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, וְיִבָּנֶה בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. (כ"ב בסיוון תשמ"ב ל'מסיימות'; התוועדויות תשמ"ב כרך ג, עמ' 1659) יום שבת-קודש, פרשת שלח, כ"ג בסיוון לֹא לִפֹּל בְּרוּחֵנוּ כַּאֲשֶׁר חוֹשְׁבִים עַל אֲרִיכוּת הַגָּלוּת, יוֹתֵר מֵאֶלֶף וּתְשַׁע-מֵאוֹת שָׁנָה (מֵאָז חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, מִלְּבַד שְׁנוֹת הַגָּלוּת שֶׁלִּפְנֵי-זֶה כוּ'), אֲשֶׁר לְאַחֲרֵי כָּל אֲרִיכוּת וְקֹשִׁי הַגָּלוּת, וּלְאַחֲרֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַצְּעָקָה "עַד מָתַי", עֲדַיִן לֹא בָּא – עָלוּל יְהוּדִי לִפֹּל בְּרוּחוֹ חַס-וְשָׁלוֹם. הִנֵּה עַל זֶה אוֹמְרִים לוֹ: דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד נִכְנָסִים לָאָרֶץ – מִכָּל-שֶׁכֵּן וְקַל-וָחֹמֶר מֵהַהַדְגָּשָׁה שֶׁבְּפָרָשַׁת שְׁלַח, בִּסְמִיכַת פָּרָשַׁת נְסָכִים לְפָרָשַׁת מְרַגְּלִים, שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד לְאַחֲרֵי גְּזֵרַת הַמְּרַגְּלִים, כְּשֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת נְפִילַת הָרוּחַ כוּ' שֶׁל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, "בִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ". וְעַל-אַחַת-כַּמָּה-וְכַמָּה בְּיָמֵינוּ אֵלּוּ, שֶׁקְּרוֹבִים אָנוּ בְּיוֹתֵר וּבְיוֹתֵר לַכְּנִיסָה לָאָרֶץ (לֹא רַק כְּבִזְמַן יְהוֹשֻׁעַ, אֶלָּא) בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. (שבת פרשת שלח תשמ"ז; התוועדויות תשמ"ז כרך ג, עמ' 544) יום ראשון, כ"ד בסיוון לְנַצֵּל כָּל רֶגַע לַעֲבוֹדָה עַתָּה הוּא זְמַן תָּכוּף קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְכָל רֶגַע וְרֶגַע יָקָר בִּמְאוֹד, וְאֵין לְבַלּוֹת הַזְּמַן עַל עִנְיָנִים שֶׁל מָרָה שְׁחֹרָה וְחִפּוּשׂ אַחֲרֵי טְעָמִים וְנִמּוּקִים, מִפְּנֵי מָה הַמַּצָּב בְּאֹפֶן כָּזֶה וְלֹא טוֹב יוֹתֵר, כִּי-אִם צָרִיךְ לְנַצֵּל כָּל רֶגַע וְרֶגַע לַעֲבוֹדָה, הֵן בְּעַצְמוֹ וְהֵן בְּזוּלָתוֹ, וְאָז מִמֵּילָא רוֹאִים שֶׁאֵין כָּל יְסוֹד לְהַמָּרָה שְׁחֹרָה, כִּי כְּשֶׁמְּחַפְּשִׂים אֶת הָאֱמֶת – מַצְלִיחִים. (אגרות קודש כרך ה, איגרת א'תפה) יום שני, כ"ה בסיוון לְהִזְדַּכֵּךְ וְלִהְיוֹת רְאוּיִים "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ". צָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מְשִׁיחַ-צִדְקֵנוּ, וְתִהְיֶה זוֹ חֶרְפָּה לָנוּ לְקַבֵּל אוֹרֵחַ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ כָּל-כָּךְ בְּמַצָּב מְלֻכְלָךְ כָּל-כָּךְ, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְכֶם. בְּכוֹחַ אֱלֹקִי הֱטִילָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לַגָּלוּת הַמָּרָה, וּבְאוֹתָהּ עָצְמָה אֱלֹקִית יוֹצִיאֵנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מֵהַגָּלוּת, אֲבָל עָלֵינוּ לְהִזְדַּכֵּךְ וְלִהְיוֹת רְאוּיִים לְקַבָּלַת פְּנֵי מְשִׁיחַ-צִדְקֵנוּ. (ספר השיחות תש"א, עמ' 174) יום שלישי, כ"ו בסיוון אַשְׁרֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לָעוֹלָם הַבָּא כֵּיצַד? הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יוֹשֵׁב בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ שֶׁלּוֹ, וְצַדִּיקֵי עוֹלָם יוֹשְׁבִין לְפָנָיו, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתְנִין לוֹ מְאוֹר פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עוֹמְדִין סָבִיב לְיִשְׂרָאֵל וּבוֹכִין בְּלִבָּם וְאוֹמְרִים: אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַצַּעַר וְהָעִנּוּי וְהַלַּחַץ שֶׁהָיָה לָהֶם, חָלַף וְהָלַךְ לוֹ, וְעַכְשָׁו כָּל אוֹתָהּ הַטּוֹבָה וְהַגְּדֻלָּה יֵשׁ לָהֶם. (תנא דבי אליהו רבא פרשה ה) יום רביעי, כ"ז בסיוון אוֹר הַגְּאֻלָּה מֵעַל הָרֹאשׁ רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵרוּזִ'ין אָמַר, שֶׁאוֹר הַגְּאֻלָּה כְּבָר מָצוּי עַתָּה בְּרָקִיעַ הַנִּקְרָא וִילוֹן, שֶׁהוּא לְמַטָּה מִכָּל שִׁבְעַת הָרְקִיעִים. הוֹסִיף רַבִּי אַבְרָהָם-יַעֲקֹב מֵסַדִיגוּרָא: וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאוֹר הַגְּאֻלָּה כְּבָר נָטוּי עַל רָאשֵׁינוּ מַמָּשׁ. אַךְ מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים שְׁחוּחִים וּכְפוּפִים מִכֹּבֶד הַגָּלוּת... בָּרֶגַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יַגְבִּיהַּ מְעַט אֶת רָאשֵׁינוּ – נִהְיֶה בְּתוֹךְ הַגְּאֻלָּה מַמָּשׁ. (אספקלריא המאירה) יום חמישי, כ"ח בסיוון אַשְׁרֵי הָעָם הַזֶּה כְּשֶׁיַּגִּיעַ יְמוֹת בֶּן-דָּוִד וְיִתְבַּטֵּל מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה מִן יִשְׂרָאֵל, יִהְיוּ כָּל הַגּוֹיִים אוֹמְרִים: "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְגוֹ'" שֶׁעָלָה לוֹ גּוֹרָל טוֹב בְּחֶלְקוֹ, "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹקָיו", שֶׁנֶּאֱמַר "בִּלַּעַ הַמָּוֶת לָנֶצַח". וְהַגּוֹיִים יִהְיוּ צוֹעֲקִים מִבַּחוּץ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צוֹעֲקִין מִבִּפְנִים עַל אֲשֶׁר לֹא זָכוּ בְּאוֹתָהּ טוֹבָה. (תנא דבי אליהו רבא פרשה ה) יום שישי, כ"ט בסיוון יַחְזְרוּ הַמְּגָדִים שֶׁל זָהָב אָמַר רַב אוֹשַעֲיָא: בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, נָטַע בּוֹ כָּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מוֹצִיאִין פֵּרוֹתֵיהֶן בִּזְמַנָּן, וּכְשֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן – נוֹשְׁרִין, שֶׁנֶּאֱמַר "יִרְעַשׁ כַּלְבָנוֹן פִּרְיוֹ". וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ נָכְרִים לַהֵיכָל – יָבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל". וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהַחְזִירָן, שֶׁנֶּאֱמַר "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ". (מסכת יומא כא,ב) יום שבת-קודש, פרשת קרח, ל' בסיוון לַחְטֹף כָּל הִזְדַּמְּנוּת בְּעָמְדֵנוּ בְּסוֹף זְמַן הַגָּלוּת, לְאַחֲרֵי רִבּוּי גָּדוֹל וְעָצוּם שֶׁל מַעֲשֵׂינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת, הֲרֵי אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה – אֵיזֶה מַעֲשֶׂה טוֹב יִהְיֶה הָעִנְיָן הַמַּכְרִיעַ שֶׁיָּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה – לָכֵן צְרִיכִים לַחְטֹף וּלְנַסּוֹת כָּל הִזְדַּמְּנוּת וְאֶפְשָׁרוּת לְהוֹסָפָה בְּעִנְיְנֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ. שֶׁזֶּה אַחַד הַטְּעָמִים לַהַצָּעָה שֶׁכָּל יְהוּדִי יִשְׁתַּדֵּל לִקְבֹּעַ שִׁעוּרֵי תּוֹרָה חֲדָשִׁים בָּרַבִּים, וְשֶׁכָּל אֶחָד יִהְיֶה בְּעַצְמוֹ "מַגִּיד שִׁעוּר" – הֵן אֲנָשִׁים (עִם אֲנָשִׁים), נָשִׁים (עִם נָשִׁים) וְטַף (עִם יְלָדִים אֲחֵרִים). (שבת פרשת קורח תש"נ; התוועדויות תש"נ כרך ג, עמ' 382)