מערכת COL | יום ט' ניסן ה׳תש״ע 24.03.2010

ילדים ב-COL: פרשת צו

כמידי שבוע, מפרסם COL מגזין שבועי לילדים: 'בשביל הילדים'. במגזין: פרשת השבוע מעובדת לילדים, סיפורים חסידי, מבט לגאולה, תשבצים ועוד ● כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)  המגזין המלא
ילדים ב-COL: פרשת צו

המגזין מתפרסם באדיבות 'תורתך שעשועי' – השבועון לילדי ישראל
בהוצאת המרכז חינוכי חסידותי של צעירי-חב"ד.
להצטרפות למשפחת המנויים, טל: 072-2770130, פקס: 03-9606169
[email protected]
(C) כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

 

השבוע היהודי   l   דבירה גרוזמן

פָּרָשַׁת צַו

בְּכִתָּה ה בַּתַּלְמוּד-תּוֹרָה, הֻרְגְּשָׁה תְּכוּנָה מְיֻחֶדֶת לִקְרַאת חַג הַפֶּסַח. הַמּוֹרִים שֶׁל שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת הַמַּקְבִּילוֹת הִכְרִיזוּ עַל מִבְצַע לִמּוּד מַקִּיף שֶׁתְּחִלָּתוֹ חֹדֶשׁ קֹדֶם הַחַג וְהוּא עָתִיד לְהִסְתַּיֵּם מִיָּד לְאַחֲרָיו.

בְּמִסְגֶּרֶת הַמִּבְצָע הִתְבַּקְּשׁוּ הַיְּלָדִים לִלְמֹד אֶת רֹב הִלְכוֹת הַפֶּסַח, לִלְמֹד רַעְיוֹנוֹת חֲסִידִיִּים שׁוֹנִים הַמַּסְבִּירִים אֶת תֹּכֶן הַחַג.

רֹב הַיְּלָדִים נַעֲנוּ לָאֶתְגָּר בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִתְחִילוּ לִלְמֹד בִּשְׁקִידָה. אַךְ כְּבָר לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים נִתַּן הָיָה לְהַבְחִין בַּשְּׁנַיִם הַמּוֹבִילִים, שֶׁהוֹסִיפוּ מִדֵּי יוֹם דַּפֵּי לִמּוּד רַבִּים נוֹסָפִים: מֵאִירִי מִה/1 וְנָחוּמִי מִה/2. שְׁנֵיהֶם הִשְׁקִיעוּ מַאֲמָץ רַב בַּלִּמּוּד, וְנִכַּר הָיָה שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹאֲפִים לִזְכּוֹת בַּתֹּאַר הַנִּכְסָף: "חֲתַן הַפֶּסַח".

"אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים כְּדֵי לָדַעַת וְלֹא כְּדֵי לְנַצֵּחַ" – שִׁנְּנוּ הַמּוֹרִים מִדֵּי יוֹם בְּאָזְנֵי כָּל הַתַּלְמִידִים. "בַּמִּבְצָע הַזֶּה כָּל אֶחָד מְנַצֵּחַ. כָּל אֶחָד זוֹכֶה בִּפְרָס, לְפִי כַּמּוּת הַלִּמּוּד שֶׁצָּבַר".

וּבְכָל זֹאת תַּחֲרוּת סְמוּיָה הֻרְגְּשָׁה בֵּין שְׁנֵי הַ'לַּמְדָנִים' מֵאִירִי וְנָחוּמִי. כָּל אֶחָד מֵהֶם רָצָה לִהְיוֹת רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד מֵהֶם מְאוֹד לֹא רָצָה שֶׁהַשֵּׁנִי יַקְדִּים אוֹתוֹ.

וּפִתְאוֹם, מִבְּלִי שֶׁאַף אֶחָד הֵבִין מַדּוּעַ וְלָמָּה, הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ נָחוּמִי פָּרַשׁ מִן הַמֵּרוֹץ. הוּא הִמְשִׁיךְ לִלְמֹד, וּבְכִשְׁרוֹנוֹתָיו הַבְּרוּכִים אַף עָשָׂה חַיִל, אֲבָל בְּלִי לַחַץ וּמֶתַח שֶׁל תַּחֲרוּת, בְּלִי לְנַסּוֹת לִהְיוֹת דַּוְקָא הָרִאשׁוֹן.

הַמַּצָּב הֶחָדָשׁ הַזֶּה הָיָה דַּוְקָא מְאוֹד נוֹחַ לְהַרְבֵּה תַּלְמִידִים. פִּתְאוֹם הָיָה אֶפְשָׁר לָגֶשֶׁת אֶל נָחוּמִי, לִשְׁאֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת עַל חֹמֶר קָשֶׁה, לִקְבֹּעַ אִתּוֹ לִמּוּד מְשֻׁתָּף וְלֵהָנוֹת מֵאוֹצַר יְדִיעוֹתָיו.

עִם מֵאִירִי, לֹא נָעִים לְסַפֵּר, בִּכְלָל אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לְדַבֵּר בְּאוֹתָם יָמִים. הָאַף הָיָה 'תָּקוּעַ' בַּסֵּפֶר, וְאִם מִישֶׁהוּ הָיָה נִגַּשׁ אֵלָיו בְּטָעוּת לִשְׁאֹל מַשֶּׁהוּ, מֵאִירִי הָיָה מִיָּד נוֹעֵץ בּוֹ עֵינַיִם שֶׁאוֹמְרוֹת: "אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז לְהַפְרִיעַ לַ'חֲתַן הַפֶּסַח' בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ?".

יוֹם אֶחָד, בִּתְחִלַּת הַשִּׁעוּר, לֹא יָכֹל הָיָה הַמּוֹרֶה שֶׁל כִּתָּה ה/2 לִכְבֹּשׁ אֶת סַקְרָנוּתוֹ וְהוּא שָׁאַל אֶת נָחוּמִי בְּרֹךְ: "מַה קָּרָה נָחוּמִי, מַדּוּעַ נִרְאֶה שֶׁוִּתַּרְתָּ עַל סִכּוּיֶיךָ לִהְיוֹת הֶ'חָתָן'?".

"הָיְתָה לִי שִׂיחָה מְאוֹד גְּלוּיָה עִם הַהוֹרִים שֶׁלִּי, לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים" – הֵשִׁיב נָחוּמִי לְלֹא הִסּוּס וּמִבְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ. "הֵם גָּרְמוּ לִי פִּתְאוֹם לָשִׂים-לֵב לְכָל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁלֹּא הִרְגַּשְׁתִּי בָּהֶם קֹדֶם. הַהִתְעַמְּקוּת בַּלִּמּוּד בִּלְבַד 'עָצְמָה לִי אֶת הָעֵינַיִם' מִמַּה שֶּׁאֲנִי חַיָּב לַסְּבִיבָה שֶׁלִּי. כִּמְעַט לֹא עָזַרְתִּי בַּבַּיִת בִּכְלָל, לֹא עָזַרְתִּי בַּכִּתָּה לְאַף אֶחָד, אֲפִלּוּ אֶת בִּקּוּרַי הַקְּבוּעִים אֵצֶל סַבָּא שֶׁלִּי הִזְנַחְתִּי... אַבָּא שֶׁלִּי אָמַר לִי שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא שֶׁ'כָּל הָאוֹמֵר אֵין לִי אֶלָּא תּוֹרָה, אֲפִלּוּ תּוֹרָה אֵין לוֹ. אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת תּוֹרָה עִם גְּמִילוּת-חֲסָדִים'.

"אָז הֶחְלַטְתִּי, פָּשׁוּט – לְשַׁלֵּב. וַאֲנִי מֻכְרָח לוֹמַר שֶׁאֵיכְשֶׁהוּ, הַהֶסְפֵּק שֶׁלִּי נִשְׁאַר כִּמְעַט אוֹתוֹ דָּבָר... אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מֵבִין אֵיךְ זֶה קוֹרֶה. אָז אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁבַּסּוֹף בְּכָל זֹאת אֵדַע אֶת רֹב הַחוֹבֶרֶת"...

שְׁתִיקָה שָׂרְרָה בַּכִּתָּה לְאַחַר דְּבָרָיו שֶׁל נָחוּמִי. שְׁתִיקָה שֶׁל הַעֲרָכָה לְמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת. רַק הַמּוֹרֶה הֵפֵר אֶת הַדְּמָמָה: "הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים, יְלָדִים יְקָרִים, מֵהֵיכָן נִלְקְחָה הָאֵשׁ לְהַדְלִיק מִדֵּי יוֹם אֶת מְנוֹרַת הַזָּהָב הַקְּדוֹשָׁה בַּמִּקְדָּשׁ? הָאֵשׁ נִלְקְחָה מֵהַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שָׁם הָיְתָה אֵשׁ דּוֹלֶקֶת תָּמִיד.

"אֵשׁ הַמְּנוֹרָה מְשׁוּלָה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר'. הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן מָשׁוּל לַמִּצְווֹת שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִחוּצָה לוֹ, עִם סְבִיבָתוֹ, כְּמוֹ גְּמִילוּת-חֲסָדִים.

"אֵשׁ הַמְּנוֹרָה הַנִּלְקַחַת דַּוְקָא מֵאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁדַּרְכּוֹ הַחֲדָשָׁה שֶׁל נָחוּמִי צוֹדֶקֶת. מִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁתִּבְעַר 'אֵשׁ' בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, צָרִיךְ לְשַׁלֵּב גַּם הִתְעַסְּקוּת בִּגְמִילוּת-חֲסָדִים וַהֲטָבָה עִם הַזּוּלָת".

וְאַתֶּם, קוֹרְאִים יְקָרִים, בְּוַדַּאי לֹא תִּתְפַּלְּאוּ אִם נְסַפֵּר לָכֶם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה הָיוּ שְׁנֵי 'חַתְנֵי פֶּסַח' בְּכִתּוֹת ה – מֵאִירִי וְנָחוּמִי, שֶׁהִגִּיעוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד לְקַו הַגְּמָר.

 (על-פי 'לקוטי שיחות' חלק יז, צו ב)

 

הסיפור השבועי   l   זלמן רודרמן

אִם תְּחַפְּשִׂי – תְּגַלִּי

נוֹלַדְתִּי וְגָדַלְתִּי בְּהוֹלַנְד, בְּבַיִת נוֹצְרִי אָדוּק. חָגַגְנוּ אֶת הַחַגִּים הַנּוֹצְרִיִּים וְהוֹרַי פּוֹקְדִים עַד הַיּוֹם, מִדֵּי יוֹם רִאשׁוֹן, אֶת הַכְּנֵסִיָּה. בַּבַּיִת שָׁרְתָה אֲוִירָה שֶׁל שִׂנְאָה לַיְּהוּדִים. הַמִּלָּה 'יְהוּדִי' נֶחְשְׁבָה בְּמִשְׁפַּחְתִּי מִלַּת-גְּנַאי.

כְּשֶׁבָּגַרְתִּי לָמַדְתִּי עִצּוּב וְזָכִיתִי לְהַצְלָחָה גְּדוֹלָה. כַּמָּה מִיְּצִירוֹתַי זָכוּ לְהַכָּרָה בֵּין-לְאֻמִּית, וְהֻזְמַנְתִּי לְכַבֵּד בָּהֶן תַּעֲרוּכוֹת וְאֵרוּעִים חֲשׁוּבִים. לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה נִשְׁלַחְתִּי מִטַּעַם מֶמְשֶׁלֶת הוֹלַנְד לְיִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְיַצֵּג אֶת הוֹלַנְד בְּתַעֲרוּכַת עִצּוּב שֶׁהִתְקַיְּמָה בְּחֵיפָה.

הֻקְסַמְתִּי מִיָּפְיָהּ שֶׁל הָאָרֶץ, וְטִיַּלְתִּי בָּהּ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ. בִּמְיֻחָד שָׁבְתָה אֶת לִבִּי יְרוּשָׁלַיִם, וְנִקְשַׁרְתִּי אֵלֶיהָ בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה. כְּשֶׁהִתְקָרֵב מוֹעֵד צֵאתִי מֵהָאָרֶץ, דָּחִיתִי אֶת הַטִּיסָה, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נִשְׁאַרְתִּי בָּאָרֶץ כַּמָּה חֳדָשִׁים.

הַתַּחֲנָה הַבָּאָה בְּחַיַּי הָיְתָה – נְיוּ-יוֹרְק. אַךְ גַּם בַּכְּרַךְ הַגָּדוֹל מָצָאתִי עַצְמִי אֵיכְשֶׁהוּ בְּחֶבְרַת יְדִידִים יְהוּדִיִּים. מֵאֶחָד מֵהֶם שָׁמַעְתִּי לְפֶתַע דְּבָרִים חֲדָשִׁים עַל מַשְׁמָעוּת הַקִּיּוּם הַיְּהוּדִי. דְּבָרָיו עוֹרְרוּ בִּי עִנְיָן רַב, וְאַט-אַט מָצָאתִי עַצְמִי נִשְׁאֶבֶת לְתוֹךְ עוֹלַם הַמֻּשָּׂגִים שֶׁל הַיַּהֲדוּת.

כַּעֲבֹר זְמַן הִצְטָרַפְתִּי לְסַדְנָאוֹת לְמִתְגַּיְּרִים, בְּהַנְהָלַת הָרַב שְׁלֹמֹה רִיסְקִין (כַּיּוֹם רַבָּהּ שֶׁל אֶפְרָת). אֶת כָּל עִתּוֹתַי הַפְּנוּיוֹת הִקְדַּשְׁתִּי לְלִמּוּדֵי יַהֲדוּת, דְּרָכֶיהָ וְהַשְׁקָפָתָהּ. זוֹ הָיְתָה כִּמְעַט הִתְמַכְּרוּת.

כָּךְ נִמְשְׁכוּ הַדְּבָרִים חֳדָשִׁים, עַד שֶׁהִגִּיעַ רֶגַע הָאֱמֶת; הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הָיָה עָלַי לְהַחְלִיט אִם אֲנִי מוּכָנָה לַעֲשׂוֹת צַעַד בַּכִּוּוּן הַמַּעֲשִׂי. הִתְחַלְתִּי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרֵי הֲלָכָה, וּפִתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהָעִנְיָן לֹא מַתְאִים לִי. מִמְּרוֹמֵי הַהַרְצָאוֹת הַמַּעֲמִיקוֹת נָפַלְתִּי לְתוֹךְ עוֹלָם שֶׁל פְּרָטִים, שֶׁיָּרְדוּ עַד הַצֹּרֶךְ לְהָכִין סַבּוֹן נוֹזְלִי לִשְׁטִיפַת כֵּלִים וּנְיָר חָתוּךְ לְשַׁבָּת. "נִרְאֶה שֶׁבְּכָל-זֹאת הַיַּהֲדוּת נוֹעֲדָה לִיהוּדִים", אָמַרְתִּי בְּלִבִּי.

כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ זֹאת מַכָּרַי הַיְּהוּדִיִּים, נִסּוּ לְהָנִיאֵנִי מֵהַחְלָטָתִי לִנְטֹשׁ הַכֹּל. "הִשְׁקַעְתְּ זְמַן רַב כָּל-כָּךְ בַּלִּמּוּדִים וּבַקּוּרְסִים. יִהְיֶה זֶה פָּזִיז מִדַּי לְהַפְסִיק הַכֹּל בְּלִי לִבְחֹן אֶת הָעִנְיָן לָעֹמֶק", טָעֲנוּ.

הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי חַג-הַסֻּכּוֹת וְהֻצַּע לִי לְהִתְלַוּוֹת לַהֲלִיכָה בְּלֵיל שִׂמְחַת-תּוֹרָה לַ'הַקָּפוֹת' בְּבֵית-מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ. הַהַצָּעָה נִרְאֲתָה לִי מוּזָרָה לְמַדַּי, אַךְ בְּכָל-זֹאת נַעֲנֵיתִי.

עֶזְרַת-הַנָּשִׁים הָיְתָה דְּחוּסָה. מִישֶׁהִי דָּאֲגָה לְפַלֵּס לִי מָקוֹם אֶל הַחַלּוֹן הַכֵּהֶה, שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשְׁקִיף אֶל הַנַּעֲשֶׂה בָּאוּלָם הַגָּדוֹל. בְּאוֹתוֹ רֶגַע בְּדִיּוּק הִסְתּוֹבֵב הָרַבִּי, וְהֵחֵל לְעוֹדֵד אֶת שִׁירַת הַקָּהָל הָאַדִּירָה בִּמְחִיאוֹת-כַּפַּיִם מְהִירוֹת. רֶטֶט חָלַף בְּגֵוִי. פָּשׁוּט רָעַדְתִּי מֵהִתְרַגְּשׁוּת. הָיִיתִי מְהֻפְּנֶטֶת שָׁעָה אֲרֻכָּה, שֶׁבְּסוֹפָהּ יָדַעְתִּי בְּבֵרוּר – אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת שַׁיֶּכֶת לָעָם הַזֶּה!

מִיָּד לְאַחַר הַחַג נִרְשַׁמְתִּי לַתּוֹר לְהִתְקַבֵּל לְשִׂיחָה אֵצֶל הָרַבִּי. לְאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, בְּאִישׁוֹן לַיִל, הִגִּיעַ תּוֹרִי. נִכְנַסְתִּי לְחַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְסַפֵּר לוֹ עַל חַיַּי וְעַל מַסֶּכֶת הִתְלַבְּטֻיּוֹתַי, אֲבָל לְרֶגַע אָבְדוּ לִי הַמִּלִּים. סֵבֶר פָּנָיו הַטּוֹבוֹת וְהַנְּעִימוֹת שֶׁל הָרַבִּי הוּא שֶׁסִּיֵּעַ לִי לְהִתְעַשֵּׁת וּלְהַתְחִיל בִּדְבָרַי.

דִּבַּרְתִּי גֶּרְמָנִית, וְהָרַבִּי הֵשִׁיב לִי בְּשָׂפָה זוֹ. הַשִּׂיחָה נִמְשְׁכָה כִּשְׁמוֹנֶה דַּקּוֹת. לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת דְּבָרַי, פָּנָה אֵלַי הָרַבִּי וְאָמַר: "לְדַעְתִּי אֵינֵךְ צְרִיכָה לְהִתְגַּיֵּר מֵאַחַר שֶׁאַתְּ יְהוּדִיָּה". הָרַבִּי הוֹסִיף וְאָמַר עוֹד דְּבַר-מָה, אַךְ אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהַקְשִׁיב מֵרֹב הֶלֶם וְתַדְהֵמָה.

"זֶה לֹא יִתָּכֵן... יֵשׁ כָּאן טָעוּת!", אָמַרְתִּי. הָרַבִּי עָנָה: "זוֹ לֹא טָעוּת". הִתְנַצַּלְתִּי וְסִפַּרְתִּי לוֹ כִּי גָּדַלְתִּי בְּבַיִת נוֹצְרִי וְכִי בְּבֵיתִי נִזְרְעָה שִׂנְאָה רַבָּה כְּלַפֵּי יְהוּדִים. הָרַבִּי אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט וְסַמְכוּתִי: "אִם תְּחַפְּשִׂי, וַדַּאי תְּגַלִּי זֹאת. חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה אוֹמְרִים 'יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ – תַּאֲמִין'".

הִתְקַשַּׁרְתִּי מִיָּד לְאִמִּי וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ אִם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי יְהוּדִיָּה. הִיא חָשְׁבָה לְרֶגַע שֶׁאֵינָהּ שׁוֹמַעַת הֵיטֵב אֶת שְׁאֵלָתִי. כְּשֶׁהָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁזּוֹ אָכֵן הַשְּׁאֵלָה, חָתְכָה: "אִם אֵי-פַּעַם אֶשְׁמַע אוֹתָךְ מְדַבֶּרֶת שׁוּב בָּעִנְיָן הַזֶּה, לֹא אַכִּיר בָּךְ כְּבִתִּי וְרַגְלֵךְ לֹא תִּדְרֹךְ עַל סַף בֵּיתֵנוּ".

דַּוְקָא תְּגוּבָתָהּ הָרוֹגֶזֶת שֶׁל אִמִּי הֵבִיאָה אוֹתִי לַהַחְלָטָה לָשׁוּב לְהוֹלַנְד וּלְהִתְחַקּוֹת אַחַר שָׁרְשֵׁי הַמִּשְׁפָּחָה. לְאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה. בֵּינְתַיִם שָׁתַקְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי מִלָּה בָּעִנְיָן הַיְּהוּדִי.

כַּעֲבֹר שְׁלֹשָׁה יָמִים קָרְאָה לִי אִמִּי לְהִצְטָרֵף אֵלֶיהָ לְטִיּוּל בַּחוּץ. לְאַחַר שְׁתִיקָה אֲרֻכָּה בִּקְּשָׁה שֶׁאַבְטִיחַ לָהּ שֶׁלֹּא לוֹמַר לְעוֹלָם לְאָבִי דָּבָר וַחֲצִי-דָּבָר בָּעִנְיָן. הִבְטַחְתִּי לָהּ וְאָז הִיא סִפְּרָה לִי עַל סָבָתָהּ, אֵם אִמָּהּ, שֶׁהִגְּרָה מִסְּפָרַד לְהוֹלַנְד בִּהְיוֹתָהּ בַּחוּרָה צְעִירָה, וּבְשֶׁל הַצָּרוֹת וְהָרְדִיפוֹת הֶחְלִיטָה לְהַסְתִּיר אֶת יַהֲדוּתָהּ וְלִפְתֹּחַ פֶּרֶק חָדָשׁ בְּחַיֶּיהָ, כְּנוֹצְרִיָּה.

הַגִּלּוּי הַמַּרְעִישׁ זִעְזֵעַ אוֹתִי עַד עִמְקֵי נַפְשִׁי. הוֹדַעְתִּי לְאִמִּי כִּי הֶחְלַטְתִּי לַחְזֹר לַיַּהֲדוּת. שָׁעָה אֲרֻכָּה נִסְּתָה לְשַׁדֵּל אוֹתִי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת זֹאת: "לָמָּה לָךְ לָשֵׂאת עַל גַּבֵּךְ אֶת כָּל הַשִּׂנְאָה שֶׁבָּעוֹלָם?". אַךְ הַחְלָטָתִי הָיְתָה נְחוּשָׁה.

חָזַרְתִּי לְשָׁרָשַׁי, אֶל הַיַּהֲדוּת. לְאַחַר שְׁהִיָּה קְצָרָה בְּהוֹלַנְד חִדַּשְׁתִּי קֶשֶׁר עִם אֶחָד מִמַּכָּרַי הַיְּהוּדִיִּים, צַלַּם עִתּוֹנוּת בְּשֵׁם נִסִּים עוֹזֵרִי. לְאַחַר הַשְׁלָמַת הֲלִיךְ הַשִּׁיבָה לַיַּהֲדוּת הֵקַמְנוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה יָפָה, תּוֹדָה לָאֵ-ל. כַּיּוֹם אֲנִי יְהוּדִיָּה גֵּאָה, הַמִּשְׁתַּדֶּלֶת לִשְׁמֹר עַל אֹרַח-חַיִּים דָּתִי-מְסוֹרָתִי.

(סיפורה של הגב' הרמין עוזרי מהרצליה-פיתוח, שסופר לארי סמית ופורסם בשבועון 'כפר-חב"ד')

 

מבט לגאולה   l   מנדי הרשקוביץ

תַּקְצִיר הַפְּרָקִים הַקּוֹדְמִים: מִתְבָּרֵר כִּי יִשְׁעִי נִרְדַּם מִתַּחַת לְסֶלַע, מִזְּמַן חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי עַד לִתְקוּפָתֵנוּ.

פרק שישי:

דּוֹר שֶׁל הַמְצָאוֹת

בַּחוּץ כְּבָר הֶחְשִׁיךְ לְגַמְרֵי. פָּנָסֵי הָרְחוֹב נִדְלְקוּ, וְקוֹל נְקִישַׁת מַזְלְגוֹת בְּצַלָּחוֹת מְעֹרָב בְּקוֹלוֹת צוֹהֲלִים שֶׁל מִשְׁפָּחוֹת הַסּוֹעֲדוֹת אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב נִשְׁמְעוּ מֵחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים הַמּוּאָרִים שֶׁהִקִּיפוּ אֶת הַכִּכָּר. יִשְׁעִי סָקַר הַכֹּל בְּהִשְׁתָּאוּת.

"יֵשׁ לִי כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה מַה לִּשְׁאֹל!", הוּא אָמַר. "מַה זֶּה הַקֻּפְסָאוֹת הָאֵלּוּ שֶׁנּוֹסְעוֹת עַל הַשְּׁבִילִים? וְאֵיךְ הָעַמּוּדִים הָאֵלּוּ מְפִיקִים אוֹר לְלֹא אֵשׁ? וּמַה הֵם שְׁלַל הָאוֹרוֹת הַנִּרְאִים בְּחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים? וְעוֹד הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת! אֲבָל מַה שֶּׁמַּטְרִיד אוֹתִי עַכְשָׁו יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, זֶה אֵיפֹה אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַלּוֹת אֶת הַלַּיְלָה הַזֶּה. אֶצְלֵנוּ, מִיָּד כְּשֶׁנִּהְיָה חֹשֶׁךְ הָיִינוּ הוֹלְכִים לִישֹׁן. וְאִלּוּ לְךָ נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ זְמַן רַב לַמְרוֹת הַחֹשֶׁךְ"...

אוֹרִי לֹא הִסֵּס לְרֶגַע. "אַתָּה מַגִּיעַ לִישֹׁן אֶצְלִי בַּבַּיִת, וְהַהוֹרִים שֶׁלִּי בְּוַדַּאי יַסְכִּימוּ! בּוֹא נֵלֵךְ!".

אוֹרִי וְיִשְׁעִי צָעֲדוּ בִּשְׁתִיקָה לְאֹרֶךְ רְחוֹב הָרַב מַיְמוֹן, לְכִוּוּן צֹמֶת חַנְקִין. אוֹרִי הָיָה שָׁקוּעַ בְּמַחְשָׁבוֹת עַל סִפּוּרוֹ הַמְּרַתֵּק – אִם-כִּי עָגוּם – שֶׁל יִשְׁעִי, וְיִשְׁעִי לֹא הִפְסִיק לְרֶגַע לִשְׁטֹף בְּעֵינָיו אֶת כָּל הַפְּלָאִים שֶׁסְּבִיבוֹ. הַמְּכוֹנִיּוֹת, עַמּוּדֵי הַתְּאוּרָה, הַחֲנֻיּוֹת הַמּוּאָרוֹת, הַטֶּלֶפוֹנִים הַצִּבּוּרִיִּים, הַבִּנְיָנִים הַגְּבוֹהִים... בִּמְיֻחָד הִתְעַכֵּב מַבָּטוֹ עַל הַבִּנְיָן הַגָּבוֹהַּ בֶּן 25 הַקּוֹמוֹת, בְּפִנַּת חַנְקִין-הַהִסְתַּדְּרוּת.

"אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאַסְבִּיר לְךָ עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, שֶׁלֹּא הָיוּ בִּזְמַנְּךָ?", הֵפֵר אוֹרִי אֶת הַשְּׁתִיקָה.

"לֹא, אֵין צֹרֶךְ בָּזֶה עַכְשָׁו דַּוְקָא", הֵשִׁיב יִשְׁעִי בִּנְדִיבוּת. "אֲנִי אֲחַכֶּה בְּסַבְלָנוּת עַד מָחָר, וְתַסְבִּיר לִי אָז עַל כָּל הַדְּבָרִים הַלֹּא-מֻכָּרִים הַלָּלוּ. אַתָּה בְּוַדַּאי עָיֵף וְרוֹצֶה כְּבָר לָלֶכֶת לִישֹׁן. אַתָּה הֲרֵי לֹא יָשַׁנְתָּ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן כָּמוֹנִי... רַק דָּבָר אֶחָד אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּתוּב שֶׁ'בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ תִּרְבֶּה הַדֵּעָה מְאוֹד'. לֹא פֶּלֶא שֶׁדַּוְקָא הַיּוֹם, כְּשֶׁאַתֶּם בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, יֵשׁ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה הַמְצָאוֹת מְעַנְיְנוֹת!".

אוֹרִי חִיֵּךְ. כֵּיצַד יַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אֶת יִשְׁעִי שֶׁמָּשִׁיחַ עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ? הֲלוֹא כָּל הַטְּעָנוֹת מוֹכִיחוֹת לְטוֹבָתוֹ! אֵיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה, הֵם נִכְנְסוּ כָּעֵת אֶל תּוֹךְ כְּנִיסַת הַבִּנְיָן שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרֵר אוֹרִי. חֹשֶׁךְ שָׂרַר בִּפְנִים, וְאוֹרִי לָחַץ עַל מֶתֶג הַחַשְׁמַל. אוֹר בָּהִיר שָׁטַף אֶת חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת.

"מְמְ... מַה זֶּה הָיָה?", קָפַץ יִשְׁעִי כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ. "אֶ... אֵיךְ עָשִׂיתָ אֶת זֶה?".

"זֶה נִקְרָא חַשְׁמַל", חִיֵּךְ אוֹרִי. "אֲבָל בִּקַּשְׁתָּ שֶׁאַסְבִּיר לְךָ עַל כָּל זֶה רַק מָחָר!".

"אֲבָל זֶה לֹא כִּשּׁוּף?", הִסְתַּיֵּג יִשְׁעִי. "עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוּעַ לִי, הַמִּלָּה הַזּוֹ שֶׁאָמַרְתָּ 'חַשְׁמַל' זֶה שֵׁם שֶׁל מַלְאָךְ!".

"אֶת זֶה לֹא יָדַעְתִּי"... מִלְמֵל אוֹרִי. "אֲבָל", קוֹלוֹ הִתְאוֹשֵׁשׁ, "אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאֵין בָּזֶה שׁוּם כִּשּׁוּף. הַיּוֹם הַכֹּל עוֹבֵד עַל חַשְׁמַל, זוֹ הַמְצָאָה שֶׁאִי-אֶפְשָׁר בִּלְעָדֶיהָ!".

"תִּשְׁמַע", אָמַר יִשְׁעִי. "מַה שֶּׁתַּסְבִּיר לִי מָחָר – תַּסְבִּיר לִי מָחָר. אֲבָל עַל הַחַשְׁמַל הַזֶּה אַתָּה חַיָּב לְהַסְבִּיר לִי כְּבָר עַכְשָׁו".

"נִכָּנֵס קֹדֶם הַבַּיְתָה?", אָמַר אוֹרִי וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת.

*

כְּשֶׁגַּבּוֹ פּוֹנֶה לַדֶּלֶת, יָשַׁב אֱלִיעֶזֶר קְרִיסְפִּין –  אָבִיו שֶׁל אוֹרִי – בְּכֻרְסַת הַסָּלוֹן, כְּשֶׁהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה בְּפִתְאוֹמִיּוּת. "שָׁלוֹם צַדִּיק!", קָרָא לְעֵבֶר אוֹרִי, כָּךְ הוּא רָגִיל לִקְרֹא לִבְנוֹ מֵאָז הִתְחִיל לִלְמֹד בַּתַּלְמוּד-תּוֹרָה, וּבִפְרָט מֵאָז הִתְחִיל לְהַקְפִּיד עַל תְּפִלַּת מִנְחָה בְּמִנְיָן. אָח! כַּמָּה נַחַת הוּא מַרְוֶה אוֹתוֹ. אֵין סָפֵק שֶׁלְּסַבָּא-יִצְחָק הַטָּמוּן בְּמָרוֹקוֹ יֵשׁ נַחַת-רוּחַ רַבָּה מִנִּינוֹ הַחוֹזֵר לְשָׁרָשָׁיו! גַּם לְרִגְעֵי נַחַת אִישִׁיִּים הוּא זוֹכֶה, כְּשֶׁאוֹרִי קוֹרֵא לוֹ "אַבָּא", וּפוֹנֶה אֵלָיו אַךְ וְרַק בְּגוּף שְׁלִישִׁי. זֶה נִרְאֶה לוֹ אָמְנָם מֻגְזָם מְעַט, אַךְ זֶה בְּוַדַּאי עָדִיף מֵאֲשֶׁר שֶׁיִּתְחַצֵּף אֵלָיו.

"אַבָּא", קוֹלוֹ שֶׁל אוֹרִי הָיָה מְהֻסָּס, "הֵבֵאתִי חָבֵר!".

"מְצֻיָּן, הִכָּנְסוּ!", הֵגִיב אֱלִיעֶזֶר סְפּוֹנְטָנִית, אַךְ מַשֶּׁהוּ בְּקוֹלוֹ שֶׁל אוֹרִי הִבְהִיר לוֹ שֶׁאֵין מְדֻבָּר בְּחָבֵר שִׁגְרָתִי. הוּא הִסְתּוֹבֵב סִיבוּב שֶׁל מֵאָה וּשְׁמוֹנִים מַעֲלוֹת לְעֵבֶר הַדֶּלֶת, וְאָז רָאָה שֶׁ... בְּהֶחְלֵט! הֶחָבֵר אֵינוֹ שִׁגְרָתִי מִכָּל כִּוּוּן שֶׁלֹּא תִּסְתַּכֵּל עָלָיו.

הַיֶּלֶד אָמְנָם נֶחְמָד – סִכֵּם אֱלִיעֶזֶר לְעַצְמוֹ. נִרְאֶה מְחֻנָּךְ וּפִקֵּחַ. טוֹב מְאוֹד שֶׁאוֹרִי מִתְחַבֵּר עִם חֲבֵרִים כָּאֵלּוּ וְלֹא עִם נַעֲרֵי הַשְּׁכוּנָה. אֲבָל רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם! מֵאַיִן הוּא הֵבִיא אֶת הַבְּגָדִים הַלָּלוּ?

"אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו לִפְנֵי חֲנֻכָּה וּכְבָר הִתְחַפַּשְׂתָּ לְפוּרִים?", תָּמַהּ אֱלִיעֶזֶר בְּקוֹל. כְּדַרְכּוֹ, לֹא הָיָה שׁוֹמֵר אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו לְעַצְמוֹ. הוּא הֶעֱדִיף לוֹמַר תָּמִיד אֶת הַכֹּל 'דּוּגְרִי'. אוֹרִי גַּם הוּא יָרַשׁ אֶת הַטֶּבַע הַזֶּה מִמֶּנּוּ, אֲבָל מֵאָז עָבַר לַתַּלְמוּד-תּוֹרָה הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּטֶּבַע הַזֶּה רַק כְּדֵי לָתֵת מַחְמָאוֹת וּבְשׁוּם-אֹפֶן לֹא כְּדֵי לְהַעֲבִיר בִּקֹּרֶת.

יִשְׁעִי הָיָה מָלֵא בְּבִטָּחוֹן עַצְמִי. "שְׁמִי יִשְׁעִי, וְהִגַּעְתִּי לְכָאן מִן הֶעָבָר...", הִצִּיג אֶת עַצְמוֹ. הוּא כְּבָר עִכֵּל אֶת הָעֻבְדָּה הַזּוֹ.

פִּיו שֶׁל אֱלִיעֶזֶר נִשְׁאַר פָּעוּר לִרְוָחָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל עֶשֶׂר הַדַּקּוֹת שֶׁאוֹרִי וְיִשְׁעִי סִפְּרוּ לוֹ בְּדוּאֶט מְשֻׁתָּף אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל יִשְׁעִי. "מוּזָר מְאוֹד, מַפְלִיא מְאוֹד", הוּא גֵּרֵד בְּפַדַּחְתּוֹ.

"וְכָעֵת אַבָּא, יִשְׁעִי יוּכַל לִישֹׁן כָּאן?", שָׁאַל אוֹרִי מִשֶּׁהִסְתַּיֵּם הַסִּפּוּר. תַּחֲנוּנִים נִמְסְכוּ בְּקוֹלוֹ.

"בְּוַדַּאי בְּוַדַּאי", אָמַר אֱלִיעֶזֶר. "אַתָּה לֹא צָרִיךְ לְהִתְחַנֵּן כָּל-כָּךְ..."

המשך יבוא אי"ה

 

סיפורי חסידים

צַדִּיק גּוֹזֵר

מְסַפֵּר הָרַב שִׁמְעוֹן בֶּקֶרְמָן מִכְּפַר-חַבַּ"ד:

לִפְנֵי כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּבִקּוּרִי בִּכְפַר הַנֹּעַר שֶׁל הַכְּפָר הַיָּרֹק, נִגְּשָׁה אֵלַי אִשָּׁה שֶׁהִצִּיגָה עַצְמָהּ בְּשֵׁם חַנָּה. "יֵשׁ לִי בְּעָיָה", הִיא אָמְרָה. "בְּנִי, הַמִּתְגּוֹרֵר בְּהֶרְצְלִיָּה, נָשׂוּי מִזֶּה מִסְפַּר שָׁנִים וַעֲדַיִן אֵין לוֹ יְלָדִים".

הִצַּעְתִּי לָהּ אֵפוֹא שֶׁתַּמְלִיץ לִבְנָהּ לְהִכָּנֵס לְבֵית-חַבַּ"ד בְּעִיר מְגוּרָיו עַל-מְנָת לִכְתֹּב לָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ וּלְבַקֵּשׁ אֶת בִּרְכָּתוֹ.

וְאָכֵן כָּךְ עָשָׂה הַבֵּן, וּבְעִקְּבוֹת הַבִּקּוּר קָם וְ... נָסַע לָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, לִבְרוּקְלִין שֶׁבִּנְיוּ-יוֹרְק. כְּשֶׁהִגִּיעַ לָרַבִּי, עָבַר בְמַעֲמַד חֲלֻקַּת הַדּוֹלָרִים, שֶׁהִתְקַיְּמָה מִדֵּי יוֹם רִאשׁוֹן, וְאָמַר: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ בְּרָכָה לִזְכּוֹת בִּילָדִים!". הָרַבִּי שְׁאָלוֹ לִשְׁמוֹ, שֵׁם רַעְיָתוֹ וּשְׁמוֹת הָאִמָּהוֹת וְהָרַבִּי בֵּרְכוֹ.

בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא הוּא עָבַר שֵׁנִית וְגַם הַפַּעַם אָמַר: "רַבִּי, אֲנִי רוֹצֶה בְּרָכָה לִילָדִים!". אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "וַהֲרֵי כְּבָר קִבַּלְתָּ?". אַךְ הוּא הִתְעַקֵּשׁ...

בְּאוֹתָהּ שָׁנָה כְּבָר חָגְגוּ בְּנֵי הַזּוּג אֶת בְּרִית-הַמִּילָה לִבְנָם. בְּמַהֲלַךְ הַבְּרִית סִפְּרוּ אֶת הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם בִּזְכוּת בִּרְכַּת הָרַבִּי.

בְּעִקְּבוֹת אוֹתָהּ סְעוּדַת בְּרִית, גַּם גִּזְבַּר הַכְּפָר כָּתַב בַּקָּשַׁת בְּרָכָה לָרַבִּי לִזְכּוֹת בְּבֵן. כַּעֲבֹר שְׁבוּעַיִם הִתְקַבְּלָה תְּשׁוּבַת הָרַבִּי – לִבְדֹּק אֶת הַתְּפִלִּין וְהַמְּזוּזוֹת. מִבְּלִי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם, נָסַע הָאִישׁ לִבְנֵי-בְּרַק וְקָנָה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת חֲדָשׁוֹת, מְהֻדָּרוֹת בְּיוֹתֵר.

לֹא חָלַף זְמַן רַב וְאַף הוּא נִתְבַּשֵּׂר בִּבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.

 

(C) כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

 

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.