כאשר החליטה הממשלה לצרף את מערת-המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת של העם היהודי היא בוודאי לא צפתה את המהומה שתעורר הרשות הפלסטינית בתגובה. כי באמת אין שום עילה אמיתית לתגובה הזאת. הלוא הממשלה לא העלתה על דעתה להכריז כי האתרים האלה יישארו לעולם בריבונות ישראל. דבר כזה הס מלהזכיר. הממשלה רק קבעה כי אלה אתרים חשובים למורשת היהודית, ולכן הם ראויים לשיקום ולשיפוץ. על מה אפוא הצעקה?

הפרשנות הרוֹוחת היא שהתגובה והמהומות הן ניסיון מלאכותי ליצור מהומה על לא-מאומה בניסיון להתסיס את השטח. אויבי ישראל לא יוותרו על כל בדל הזדמנות לתקוף אותה ולהסית את העם הערבי נגד היהודים. אין הם זקוקים לעילה ממשית, כשם שבעבר הבעירו אש מלאכותית מפתיחת מנהרות הכותל או מעליית חבר-כנסת להר-הבית.

לב העימות

זו פרשנות שטחית למדיי, הנובעת מאי-רצון לקרוא לילד בשמו ולהבין את עומק העימות בינינו ובין הערבים. למרבה הצער, רבים בתוכנו הלכו שבי אחר התעמולה הערבית, שלפיה שורש הסכסוך הוא מה שמכונה 'השטחים'. לכן נדמה להם כי אם אך נוותר על יהודה ושומרון – ישגשג כאן שלום אמת.

התעמולה הערבית הצליחה להשכיח את העובדה הפשוטה כי ארגון אש"ף הוקם בשנת 1964, שלוש שנים לפני מלחמת ששת-הימים, כאשר כל ה'שטחים' היו בחזקת הערבים. הארגון לא קם כדי 'לשחרר' את יהודה ושומרון ואת רצועת עזה, אלא כשמו המפורש – ארגון לשחרור פלסטין – לסלק את היהודים מארץ-ישראל, מכיוון שלתפיסת הערבים היא אמורה להיות מוסלמית.

וכאן טמון לב העימות. הערבים מטפחים תודעה שהארץ הזאת שייכת להם ושההיסטוריה שלה גם היא ערבית-מוסלמית. אנחנו, לתפיסתם, כובשים זרים, שאין להם שורשים בארץ. הם עושים כל מה שלאל-ידם כדי למחוק את הזיקה היהודית לארץ-ישראל ולהשמיד הוכחות ארכאולוגיות המוכיחות זאת.

זה השקר הגדול שהערבים מנסים להשריש. לצד הכחשת הזיקה היהודית לארץ-ישראל הם מנסים לשכתב את ההיסטוריה ולטעון שהם היו כאן מאז ומעולם. העובדה ההיסטורית היא שהארץ עמדה בשיממונה מאז חורבן הבית השני ויציאת העם היהודי לגלות. כל מי שביקרו בארץ בשנים האלה ותיעדו את ביקורם תיארו את השממה ואת האוכלוסייה הדלה שהתגוררה כאן.

הערבים התחילו לנהור לארץ במקביל להתגברות העלייה היהודית. היהודים הפריחו את השממה, ובעקבות זאת התחילו להגר לכאן ערבים מהמדינות השכנות. הם מעולם לא היו עם בעל זהות לאומית מגובשת, וכל הסיפור על 'עם פלסטיני' אינו אלא המצאה מאוחרת, שבאה כדי לשמש איל-ניגוח כנגד היהודים. אלה העובדות האמיתיות.

האמת מתבררת

וכאן טמונה הטרגדיה הגדולה: בעוד אויבי ישראל עוסקים בטיפוח תודעת השקר והניסיון ליצור זיקה היסטורית במקום שזו אינה קיימת, אנחנו ממעטים לעסוק בחיבור התודעתי והערכי, ומתמקדים בדיונים פרגמטיים על הסכמים והסדרים. איננו מבינים שבלי תודעה אין מציאות, ובלי שורשים אין עם יכול להיאחז בארצו.

טוב אפוא שבלי להתכוון העלתה ממשלת ישראל אל פני השטח את הוויכוח האמיתי. ראוי שהעם היהודי ישמע את הצהרות 'שותפינו' לשלום, כי אין ליהודים שום זיקה למערת-המכפלה, לקבר רחל ולירושלים. טוב שנקשיב לצעקות של חברי-כנסת (!) ערבים כי הימצאותנו כאן ארעית כנוכחותם של הצלבנים. אולי נתחיל להבין עם מי יש לנו עסק, וכמה חשוב לבסס את התודעה היהודית כבסיס לזכותנו על הארץ הזאת.

יותר משחשוב לשמר ולשפץ את אתרי המורשת היהודית, חשוב שכל ילד יהודי ידע כי זו ארצנו ונחלתנו, וכי שורשינו נטועים כאן עוד מימי האבות והאימהות.