"אם זה בלקשר את האנשים פה עם אנשים בארץ שיכולים להביא דברים דחופים, אם זה למצוא להם שותפים להמשך הטיול ועד להפעלת משטרה חשאית (המונה כמה מטובי הבחורים המעיינים בספרים על הספות הכחולות וחולמים על הודו) ולחלץ בחורות ישראליות מעורערות ממלונות נלוזים, מציפורניים של גורואים שבורחים איתן לתאילנד וכו`. החבר`ה מנגנים על אותו דף גמרא: בין אחת עשרה לשתיים עשרה וחצי בלילה. אחרי שכבר היינו מחסלים את התה המתוק והרולדות המתייבשות על השולחנות של בית חב"ד, אחרי שהיינו מנצחים או מופסדים בשיט –הד, יניב, וויסט, או כשבאמת היה קשה – טאקי, היינו מתיישבים, כמה אנשים, לשיעור של הרב חזקי בעינייני היום. שהיו בדרך כלל כבר בעינייני מחר. ובעיקר בעינייני קבלה. חזקי הרביץ בנו תורה ואנחנו פתחנו בויכוחים של כופרים. על הספות הכחולות הרכות עם לוח מחיק וסיפורים מהמיתולוגיה היהודית היינו שוקעים בחברותא נעימה עד השעות הקטנות.. ואז... כשהייתי חוזרת לחדרי הייתי צריכה כמעט לשבור את החלונות כדי שיבואו לפתוח לי את המלון (הנפאלים ישנים ממש חזק). הפגנה, לא חשוב על מה: נפאל עם כל הבעיות שלה היא כזאת מבולגנה.. אמנם בטאמל של התיירים קצת בעייתי להרגיש את זה, אבל אם מוציאים קצת את האף, אפשר ישר להקלע לאיזושהי הפגנה. או מאואיסטים, או אחרים, העיקר שיהיה אדום בדגלים. אחרי שפעמיים נתקעתי בשביתה החלטתי לברר מתי הן מתוכננות, מסתבר שהנפאלים יודעים בדיוק מתי יהיו שביתות ומתי כולם יתקעו באותו אזור בלי אוטובוסים ועם מעט חנויות (אי-אפשר להגיד שהחנויות ממש פתוחות בשביתה, הן חצי פתוחות, גלגל התריס הנועל מגולגול לחצי התורן, אם פתאום יעבור איזה מורד וירצה להתנקל למקומיים חפים מפשע). אצלנו כולם היו תקועים בבית חב"ד וכולם גם ניסו להתארגן על אוטובוס מיוחד להודו. אבל אף נהג לא רצה לקחת את הסיכון. ואחרי שרואים לצידי הדרכים מכוניות שרופות, גם אפשר להבין למה. נקווה שיהיה שקט, עכשיו לפרסומות. השביל הזה ממשיך מכאן... עכשיו אחרי הבלגן והשקט והחופשה, אני רגע לפני לעזוב לארץ אחרת ורגע לפני סעודת השבת האחרונה. חני של חזקי, שאלה אותי מה יש לי להגיד על נפאל. משכתי בכתפיי, הרי התעלמתי מנפאל היטב ובאלגנטיות כמעט כל התקופה הזו. איך הצלחתי? שאלתי אותי... ומה שהיה לי להגיד זה שנפאל קצת שקופה. או במושגים יותר כשרים, פרווה. אתה רואה בה את מה שראית קצת לפני, אם באת מתאילנד אז זה כמו תאילנד (רק יותר זול) אם באת מהודו, אז זה כמו הודו (רק יותר תיירי, פחות פרות) אם באת מסין, או מויאטנם או מבורמה אז זה אותו דבר (רק מערבי בטירוף) ואם באת מהארץ אז זה כמו להיות בארץ. ואני שהרגשתי יותר מכל את הארץ פה בגג העולם, אהבתי להיות בבית. אבל תמיד טוב לצאת שוב לטייל. להמשיך לנסוע.