מערכת COL
|
יום ט' אדר ה׳תש״ע
23.02.2010
עוזי ברעם מגלה: "פרוש תבע ממני חופש הצבעה על מיהו יהודי"
בדיוק בשבוע בו מלאו 40 שנה למאבק של הרבי על סוגיית "מיהו יהודי", מפרסם עוזי ברעם, חבר-כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, מאמר לזכרו של הרב מנחם פרוש ז"ל, בו הוא מגלה כי הרב פרוש לחץ עליו לאפשר חופש הצבעה בסוגיית "מיהו יהודי" ● "כשנענה בשלילה אמר לי "קודמיך הבינו טוב ממך ומחבריך מה זה שיתוף פעולה עם מפא"יניק חרדי...", סיפר ברעם למאמר המלא
מאת עוזי ברעם, ישראל היום
אני לא בטוח שמנחם פרוש ז"ל היה מאשר את הכותרת הזו. ימים רבים עברו מאז ימי מפא"י, המים זרמו בנהר ומה שהיה אתמול אינו נכון היום. אבל הכינוי מפא"יניק אינו שלי אלא שלו. כך היה פרוש סונט בי בכנסת בתחילת שנות ה־80. "אתם", נהג לומר, "כבר לא מפא"יניקים. אני נותרתי כזה".
שיהיה ברור: פרוש היה יהודי חרדי בכל עצמותיו. אבל בכל הנוגע להליכותיו הציבוריות הוא לא הסתגר בדל"ת אמותיו. הוא ידע לרקום יחסים עם חילונים, וחבר לראשי מפא"י בעת הצורך. לוי אשכול ופנחס ספיר היו לו חברים קרובים.
כמובן, הוא חיפש את קרבתם כי רצה לקדם את החינוך החרדי בסיועם, משום שבבת עינו אז היתה קריית הנוער שבראשותו. אבל אלה לא היו רק אינטרסים. הוא קיבל את המחשבה הפרגמטית שלהם ותמך בחלק מהיעדים שהציבו.
עד כדי כך שבשורת המהפך של 1977 איכזבה אותו. מנחם פרוש לא רצה מהפך אלא המשכיות. אבל עד מהרה הוא התקרב למנחם בגין, אשר גינוניו היו יותר "יהודיים" ויותר מסורתיים. בגין היטה ליבו לחרדים ורצה לכונן איתם ברית אסטרטגית ממושכת, מה שנעם מאוד לפרוש ולחבריו.
מנחם בגין כראש ממשלה רצה מאוד לקדם חוק בריאות ממלכתי והוא הטיל זאת על ועדה בכנסת אשר בראשה עמד מנחם פרוש. פרוש הבין שביטול ייחודה של קופת חולים כללית יפגע בהסתדרות העובדים, ולדבריו תיגרם פגיעה "בפועלים שנאבקים על זכויותיהם". לכן עסק בתרגילי דחייה והשהיה. באותה תקופה, כשנפגשנו בכנסת נהג לומר לי: "אני לא אקבור את ההסתדרות. אני יותר מפא"יניק מכם...".
לעומת זאת, בכל הנוגע למאבקים הדתיים הוא היה תקיף כלפינו. כאשר הייתי מזכ"ל מפלגת העבודה, באמצע שנות ה־80, הוא תבע ממני לאפשר חופש הצבעה בעניין "מיהו יהודי". כשנענה בשלילה אמר לי "קודמיך הבינו טוב ממך ומחבריך מה זה שיתוף פעולה עם מפא"יניק חרדי...".
פרוש היה איש מעשה. בתקופת כהונתו כסגנו של טדי קולק בעיריית ירושלים הוכיח יכולת ארגונית והבנה פיננסית. הוא ידע לנהל משאים ומתנים מייגעים בשעה שתיים בבוקר במלון המרכז, שהיה בבעלותו. כשאנו כבר היינו מותשים עם האשמורת הראשונה, הוא התכונן לאשמורת הבאה.
ב־1983, כשבגין ז"ל התפטר מראשות הממשלה, היה ברור שעלינו להתכונן לממשלה החדשה. באותה העת היו דוד לוי ויצחק שמיר המועמדים להחליף את בגין הפורש. חיים צדוק ז"ל ואני נועדנו עם פרוש במשרדו שליד קולנוע אדיסון בירושלים, בניסיון לשכנע אותו שעם פרישת בגין ימליץ בפני נשיא המדינה על שמעון פרס כמרכיב הממשלה החדשה.
צדוק קיים עימו קשר של שנים. הקשר איתי היה הדוק, אבל שונה מהקשר הקרוב שהיה לו עם אבי, משה ברעם. צדוק אמר לו שיש אפשרות לחבר מחדש בינינו ובין החרדים מול המפד'"ל הלאומני (אף על פי שפרוש היה נץ מובהק וקנאי לשלמות ירושלים). הוא גם הוסיף באוזניו כי אחרי עידן בגין, לליכוד אין מועמד חלופי ברמתו של פרס. אבל פרוש סירב, ונותר נאמן לליכוד.
מאמר זה מוקדש לזכרו.
אני לא בטוח שמנחם פרוש ז"ל היה מאשר את הכותרת הזו. ימים רבים עברו מאז ימי מפא"י, המים זרמו בנהר ומה שהיה אתמול אינו נכון היום. אבל הכינוי מפא"יניק אינו שלי אלא שלו. כך היה פרוש סונט בי בכנסת בתחילת שנות ה־80. "אתם", נהג לומר, "כבר לא מפא"יניקים. אני נותרתי כזה".
שיהיה ברור: פרוש היה יהודי חרדי בכל עצמותיו. אבל בכל הנוגע להליכותיו הציבוריות הוא לא הסתגר בדל"ת אמותיו. הוא ידע לרקום יחסים עם חילונים, וחבר לראשי מפא"י בעת הצורך. לוי אשכול ופנחס ספיר היו לו חברים קרובים.
כמובן, הוא חיפש את קרבתם כי רצה לקדם את החינוך החרדי בסיועם, משום שבבת עינו אז היתה קריית הנוער שבראשותו. אבל אלה לא היו רק אינטרסים. הוא קיבל את המחשבה הפרגמטית שלהם ותמך בחלק מהיעדים שהציבו.
עד כדי כך שבשורת המהפך של 1977 איכזבה אותו. מנחם פרוש לא רצה מהפך אלא המשכיות. אבל עד מהרה הוא התקרב למנחם בגין, אשר גינוניו היו יותר "יהודיים" ויותר מסורתיים. בגין היטה ליבו לחרדים ורצה לכונן איתם ברית אסטרטגית ממושכת, מה שנעם מאוד לפרוש ולחבריו.
מנחם בגין כראש ממשלה רצה מאוד לקדם חוק בריאות ממלכתי והוא הטיל זאת על ועדה בכנסת אשר בראשה עמד מנחם פרוש. פרוש הבין שביטול ייחודה של קופת חולים כללית יפגע בהסתדרות העובדים, ולדבריו תיגרם פגיעה "בפועלים שנאבקים על זכויותיהם". לכן עסק בתרגילי דחייה והשהיה. באותה תקופה, כשנפגשנו בכנסת נהג לומר לי: "אני לא אקבור את ההסתדרות. אני יותר מפא"יניק מכם...".
לעומת זאת, בכל הנוגע למאבקים הדתיים הוא היה תקיף כלפינו. כאשר הייתי מזכ"ל מפלגת העבודה, באמצע שנות ה־80, הוא תבע ממני לאפשר חופש הצבעה בעניין "מיהו יהודי". כשנענה בשלילה אמר לי "קודמיך הבינו טוב ממך ומחבריך מה זה שיתוף פעולה עם מפא"יניק חרדי...".
פרוש היה איש מעשה. בתקופת כהונתו כסגנו של טדי קולק בעיריית ירושלים הוכיח יכולת ארגונית והבנה פיננסית. הוא ידע לנהל משאים ומתנים מייגעים בשעה שתיים בבוקר במלון המרכז, שהיה בבעלותו. כשאנו כבר היינו מותשים עם האשמורת הראשונה, הוא התכונן לאשמורת הבאה.
ב־1983, כשבגין ז"ל התפטר מראשות הממשלה, היה ברור שעלינו להתכונן לממשלה החדשה. באותה העת היו דוד לוי ויצחק שמיר המועמדים להחליף את בגין הפורש. חיים צדוק ז"ל ואני נועדנו עם פרוש במשרדו שליד קולנוע אדיסון בירושלים, בניסיון לשכנע אותו שעם פרישת בגין ימליץ בפני נשיא המדינה על שמעון פרס כמרכיב הממשלה החדשה.
צדוק קיים עימו קשר של שנים. הקשר איתי היה הדוק, אבל שונה מהקשר הקרוב שהיה לו עם אבי, משה ברעם. צדוק אמר לו שיש אפשרות לחבר מחדש בינינו ובין החרדים מול המפד'"ל הלאומני (אף על פי שפרוש היה נץ מובהק וקנאי לשלמות ירושלים). הוא גם הוסיף באוזניו כי אחרי עידן בגין, לליכוד אין מועמד חלופי ברמתו של פרס. אבל פרוש סירב, ונותר נאמן לליכוד.
מאמר זה מוקדש לזכרו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
