מאת רענן זיו

אטימות. פשוט אטימות אין לי מילה אחרת. הכללה פרועה וגובל ברשעות.

אנחנו, המפיקים החרדיים ובראשם יגאל הושיאר ואני הקטן, עושים מאמצים אדירים להביא תוכן חינוכי על טהרת הקודש ובא משהו וקובע קביעות על סמך מה? על סמך שראה איזה סרט וחצי של מפיק לא-חב"די?

האם "רכבת המצוות" היא לא חינוכית? כן אני יודע יש כאלה שחושבים שללמד ילדים על ברכות זה אך ורק בצורה הדידקטית הרגילה. אך אני יכול להעיד שאימהות התקשרו לאשתי ואמרו שמאז הקלטת הילד כל הזמן שואל האם כבר ברך מאה ברכות היום.

האם "אוצר המשלים" שמביא את המשלים הכי יהודיים הוא לא חינוכי? אמר לי אחד הרבנים שאלו בדיוק המשלים שהוא מביא בדרשות שלו ושאנחנו עושים את זה הרבה יותר טוב ממנו.

וכן יש מקום גם לקומדיות איכותיות. בספרים מובא שישנם כמה גדרים לליצנות: צחוק על חשבון חבר, רפיון ידיים מהקדושה - קובע עצמו למושב לצים (כלומר ערב שלם של צחוקים ללא כל מסר) אבל מובא גם שכל צחוק שאינו בגדרים הללו הוא רצוי ואף מצווה של שמחת הבריות (זהו הגבול הדק כמו הרבה דברים בקדושה ולכן מצד אחד מובא הסיפור על שני הבדחנים בני עולם הבא ומצד שני הפליגו בגודל הפגם של ליצנות).

ב"תחרות במדבר" עשינו קומדיה מצחיקה עם דמויות גרוטסקיות כדרכן של קומדיות אך נגענו בתיקון מידות, כגון היכולת לקבל מתחרה עיסקי בפרק הראשון והביטחון בה' בפרק השני.

הרמב"ם קובע שכל דיבור שיש בו תיקון מידה טובה או גנות מידה רעה הוא רצוי ונכלל בשני חלקי הדיבור הנרצה (מתוך חמשת חלקי הדיבור) האם לצחוק על אדם קנאי או חסר בטחון בצורה ברורה שמעבירה את המסר זו ליצנות ח"ו?

סרטים של הרבי ורגש יהודי

אין ספק שלהראות לילדים סרטים של הרבי, הוא דבר מבורך ואף חובה. אך האם ראיתם פעם ילד שכל אחר-הצהריים יצפה רק בסרטים של הרבי? יתירה מזו, הרבי קובע במכתב שתפקידו של אמן לעורר רגש יהודי וזה יכול לעשות רק אמן. הרבנים מדברים לשכל וזה חשוב והאמנים מדברים לרגש וזה חובה בדורנו.

זה שיש יצירות חסרות טעם? סליחה יש גם רבנים שדרשותיהם חסרות טקט וטעם. זוכרים מה אמר הרבי פעם על רב שאמר שמגיעה לנו שואה שניייה רח"ל היל"ת...

האם אין ספרי קריאה חרדים חסרי-טעם - כל מיני מותחנים זולים והאם זה אומר שאין ספרים מוצלחים.

מה ההכללות הללו? הרבי עודד כל סוגי האמנות ובא אדם ושלל בשם מה ובשם מי?

חשבתי שחב"ד מספיק חכמה כדי לא ללכת שבי אחרי העסקנים החרדיים שמנסים לדכא כל יצירה כי אינה נשלטת על ידם (עיין ערך ההופעות של פריד וורדיגר בישראל לאחר מסע ייסורים והפרעות שונות).

צדקנות שתעלה לנו ביוקר

המחלה של דורנו היא הצדקנות. יצר הרע עיניינו להפוך את חיינו לבלתי נעימים בשם התורה כביכול.

ישנם משפחות שמתפארות שאצלם אין סרטים בכלל. מה ההתפארות? בדורנו מדיה ויזואלית היא חלק בלתי נפרד מהחיים ואם זה לא יהיה חולין על טהרת הקודש זה יהיה חולין בלי קודש. ואני מדגיש חולין על טהרת הקודש.

תארו לעצמכם שיקום מחר מישהו ויחליט שמטעמי "קדושה" הוא אוסר על ילדים לשחק בכדור...קדושה נכון? שמעתי על ישיבה קטנה שהנערים שיחקו כדורגל פעם בשבוע. בא ר"מ חדש צדיק גדול ואסר את הכדורגל. באותו שבוע הוא התמודד עם בעיות אלימות וזה סיפור אמיתי.

אל תנצלו את העובדה שתועלתם של הסרטים הטובים לא ניתנת למדידה כי היא הכרחית.

מישהו מחסידות מסויימת (שהשתמשה הרבה בסרטים שלנו ובסוף אסרו הכל) סיפר לי שישנם כאלו אצלם שאכן לא רואים כלום, אבל בעלי 'המרה הלבנה' שכן אוהבים סרטים, עכשיו הם כבר רואים גם הוליווד, כי ממילא הכל אסור...

חוסר פרגון

כשכואב צועקים ואם כבר...
הוצאנו סרטי גמרא ומשנה. המחשת סוגיות הגמרא בצורה ויזואלית חלומו של כל מלמד. היינו בטוחים שתלמודי התורה יחטפו את זה. אבל חוסר הפרגון מגיע לרמות בלתי נתפסות. תלמודי-תורה מעדיפים לצלם סוגיות גמרא בצורה ביתית ובלבד שלא לשלם רח"ל ל"נצוצות" עבור צפייה בסרטי הגמרא.

חברים - לא מתקנים באסורים גורפים. ישנם סרטים טובים - ישנם סרטים רעים.

קנו את הטובים בכיף, תהנו לפרגן למפיקים שנלחמים על קיומם - כן, נלחמים על קיומם.

כשהחילונים מפרגנים

ועוד משהו מעניין. ההצגה "משנה המידות" בכתיבה שלי ובבימויו המצוין של מיכאל וייגל היא ההצגה החרדית היחידה שהופיעה בפסטיבל הצגות ילדים בחיפה וגם היחידה שאתרי החדשות החרדים פרגנו לה.

ככה זה כשאתה מצליח אצל החילונים, פתאום גם אצל החרדים אתה נחשב, כי החרדים מצד עצמם לא יודעים לפרגן...

אני בכל אופן אמשיך ליצור, בתחושת שליחות מהרבי ובאהבה, רענן זיו.

האתר שלי לאלו שבכל זאת רוצים לפרגן, www.hafle.org