כמדי שנה, גם השנה החליטו "המשיחיסטים" של חסידות חב"ד (האגף המטפח את האמונה במשיחיותו של הרבי מלובביץ' גם לאחר מותו) לציין ברוב עם את יום הולדתו של הרבי, בתאריך י"א בניסן. הם אירגנו חגיגת "יום הולדת" גדולה בהיכל הספורט ביד אליהו וצירפו אליה גם קמפיין פרסומי: שלטי אוטובוסים בכל רחבי המדינה, הקוראים לציבור לבקש מהרבי - באמצעות פנייה למספר טלפון מסוים - ברכות על הפרנסה. קשה להבין מדוע החליטו על קמפיין כזה דווקא השנה, שכן לא מדובר בתאריך יום הולדת עגול (השנה מלאו 102 שנה להולדתו של הרבי). אולי היו אלה הכנות לציון עשור לפטירתו של הרבי בעוד כחודש - בתאריך ג' בתמוז. אולי ביקשו לנצל את המצוקה הכלכלית במדינה, מתוך הנחה שהיא תגביר את זרם הפניות לברכה. ואולי פשוט רצו, באמצעות הקמפיין, לחזור לתודעה הציבורית. כך או כך, הממסד החב"די בישראל, המתנגד לדרכם של המשיחיים (זו גם עמדתו של הממסד החב"די העולמי, היושב בניו יורק), החליט להיאבק בקמפיין. כשהמשיחיים ציפצפו על בית הדין של החסידות, שהורה להם להפסיק את הקמפיין בנימוק של פגיעה בדמותו של הרבי, פנו "צעירי חב"ד" לבית המשפט המחוזי בחיפה (המיקום נקבע בשל מקום מגוריו של ירון בר-זוהר, יוזם קמפיין האוטובוסים) בבקשה להורות למשיחיים לכבד את פסק דינו של בית הדין. הם נחלו אכזבה במערכה הזאת: בית המשפט סירב לתת את הצו המבוקש, בנימוק שהוא אינו יכול לאכוף על המשיחיים ציות לבית דין וולונטרי, שהם אינם מכירים בסמכותו. הממסד ממשיך בינתיים במאבק בתוך הרחוב החרדי, בעיקר באמצעות הפצת "פשקווילים" נגד המשיחיים. אבל דובר חב"ד בישראל, מנחם ברוד, שהוא אחד הפעילים הראשיים נגד המשיחיים, אומר שהחסידות שוקלת גם את המשך המאבק בזירה המשפטית, "אולי בהקשר של בירור עקרוני של השאלה האם כל אחד זכאי להשתמש בשם 'חב"ד'". קמפיין האוטובוסים והמאבק נגדו קצת חיממו מחדש את המאבק הפנימי בין אנשי חב"ד, זירה שנרגעה בשנים האחרונות לאחר שהתלהטה מאוד בעקבות מותו של הרבי. בסך הכל נראה שהממסד של התנועה נחל הצלחה במאבקו: הקבוצות המשיחיות בודדו מאוד; אין להן דריסת רגל בממסד והן נאלצו להקים מערכת ארגונית נפרדת; רק אחת מתוך שש ישיבות חב"ד בישראל, הישיבה בצפת, מזוהה כישיבה משיחית. כמשה רבנו בשעתו אבל התמונה בכל זאת מורכבת יותר. הממסד החב"די אמנם נשמר על טהרת האנטי-משיחיים, אבל במעגלים הרחבים יותר של התנועה, בעיקר בקרב חוזרים בתשובה המצטרפים לחסידות, הפופולריות המשיחית גואה. אין בכך פלא: איזה ייחוד יש לחב"ד למכור לחוזר בתשובה, כדי שיעדיף אותה על פני זרמים דתיים אחרים, מלבד האמונה המשיחית? מעבר לכך, כפי שמעריך אחד מאנשי חב"ד: "רבים מאנשי החסידות, כנראה רובם, ממשיכים להאמין במשיחיותו של הרבי, אם כי באופן 'מתון' יותר מהמשיחיים האקטיוויסטים. הם מתנגדים לעריכת קמפיינים פומביים בנושא הזה, בעיקר מתוך הנחה שזה רק מעורר התנגדות כלפי החסידות, אבל בלבם הם ממשיכים להאמין במשיחיות של הרבי". זו הסיבה לכך שהממסד החב"די העדיף "להרוג" את המשיחיים ברכות: לא לתקוף אותם חזיתית אלא בעיקר להתעלם מהם, ורק לדאוג להרחקתם מכל עמדה ממסדית. כך, למשל, לאחר שנוכחו אנשי הממסד בבולטותם של החוזרים בתשובה בקרב המשיחיסטים, הם החליטו שלא למנות עוד ל"שלוחי" התנועה (האנשים המרכזים את פעילות סניפי התנועה ברחבי העולם) חוזרים בתשובה, שלא הספיקו ללמוד לפחות כמה שנים בישיבות הממוסדות של חב"ד. מנגד, גם המדיניות הזאת וגם פעולות אנטי-משיחיות אחרות ננקטו בלא הכרזת מלחמה פומבית, כדי שלא ללבות את האש בקרב אותו רוב גדול התומך ברעיון משיחיותו של הרבי, גם אם לא במשיחיסטים הקולניים. נראה שזו בדיוק הסיבה לכך שהמשיחיסטים דווקא מעוניינים בפרובוקציות דוגמת קמפיין האוטובוסים, האמורות לגרות את המאבק נגדם מצד הממסד המבקש שקט ולהצית מחדש את הפולמוס. הרב זמרוני ציק, הוא אחד ממובילי האגף המשיחי. הוא חוזר בתשובה ותיק מאוד - עוד מראשית שנות השבעים - שהקים עוד בחיי הרבי את "עיתון הגאולה", שהבליט כבר אז את הקמפיין המשיחי. אחרי מותו של הרבי הקים את עלון פרשת השבוע "שיחת הגאולה". אמונתם של המשיחיים, כפי שמבהיר ציק, כוללת את ההנחה שהרבי כלל לא מת: "אנחנו לא מדברים על פטירתו, וגם לא על 'הסתלקותו' (זה הכינוי שבו משתמשים שאר החסידים, כינוי דתי מקובל לפטירתו של צדיק, י"ש). אנחנו מאמינים שהוא חי וקיים, ורק 'נעלם' באופן זמני, והוא עתיד להתגלות בכל רגע. כפי שמשה רבינו נעלם לארבעים יום כשעלה לקבל את התורה, וכשאיחר לחזור זה גרם לבני ישראל לחטוא בחטא העגל, אנחנו מאמינים שגם ההיעלמות של הרבי היא ניסיון כדי לראות האם נמשיך לדבוק בדרך שהורה לנו". רעיון הניסיון מאפשר למשיחיים להתמודד עם העובדה שבכל זאת חלפו עשר שנים, והרבי "הנעלם" טרם התגלה שוב. עם זאת, גם ציק מודע לאפשרות שככל שיחלוף הזמן והרבי לא "יתגלה", הדבר עלול לעורר ספקות לגבי עצם ההנחה המשיחית. את התשובה לשאלה בעניין זה הוא מפנה איפוא לקב"ה: "זו בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו פונים לקב"ה ומבקשים: אנחנו עשינו את כל מה שהיינו יכולים, עכשיו עשה אתה את שלך ו'גלה' את הרבי". ואמנם, למשיחיים יש נטייה "לתבוע" מהקב"ה "לגלות מחדש" את הרבי. אחד הקיצונים שבהם, מאיר ברנס, אף פירסם לפני שנים אחדות סדרת מודעות בעיתונות שפנו לקב"ה בעניין זה, ואף אירגן "הפגנה" בתביעה דומה. המשיחיים המתונים יותר, לעומת זאת (שהם רוב החסידות), מקבלים, לפי ברוד, את העובדה שהרבי נפטר, "אבל מאמינים, כפי שהדבר מופיע במקורות לגבי דמותו של המשיח, שהוא יהיה ראשון הקמים לתחייה בתחיית המתים". האמונה במשיח שכבר הופיע, "נעלם" ואמור לשוב ולהתגלות, מזכירה לרבים ממבקרי חב"ד את האמונה הנוצרית, ולמעשה העובדה הזאת עצמה הגבירה את המוטיווציה של המבקרים. כך, למשל, מיוחסת לרב שך המנוח, שרדף את אנשי חב"ד בשנות פעילותו האחרונות, האמרה השנונה ש"חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות". ציק עצמו לא מתרגש מהדמיון לנצרות: "היהדות הרי קדמה לנצרות. אז אם יש בנצרות מרכיבים שהושפעו מהיהדות, אני צריך בגלל זה לבטל את האמונה שלי? זה בדיוק כמו שמישהו יגיד שצריך לבטל את ההשתחוות בתפילת יום הכיפורים בגלל שהיא מזכירה את ההשתחוויות של המוסלמים בתפילתם". אולי אפילו אלוהים אם למתבוננים מבחוץ אמונתם של המשיחיים היא הטעונה הסבר, הרי בהקשרים פנים-חב"דיים דווקא המתנגדים הם שזקוקים להסבר. שהרי בחייו של הרבי דבקו כולם באמונה שהוא-הוא המשיח, בעיקר משום שהרבי עצמו עודד אותה. זו הסיבה שהמתנגדים אכן מתמקדים בעיקר בהתנגדות לתפישה שהרבי לא מת, ולא לעצם הצגתו כמשיח. רק קומץ אנטי-משיחיים מובהקים ואמיצים במיוחד מסתמכים על מדרש האומר שבכל דור יש אדם המסוגל להתגלות כמשיח, אבל רק אם זכה הדור ורצה הקב"ה מממש אותו אדם את הפוטנציאל שלו. אותם אנשים יאמרו איפוא, שבחייו אמנם ראו את הרבי כ"משיח דורנו", כלומר, זה שהוא בעל הפוטנציאל המשיחי בדור שלנו, אבל עם מותו התברר שלא מימש את הפוטנציאל. יש דיווחים סותרים גם על עצם הזדהותו של הרבי עם הקמפיין המשיחי: יש בכתביו ביטויים שאינם יכולים להיות מוסברים אלא בכך שראה את עצמו משיח, והוא אף עודד בהזדמנויות שונות את מי שהחלו עוד בחייו בקמפיין המשיחי. מנגד, יש גם עדויות שבהזדמנויות אחרות דווקא נזף בהם. פרופ' דוד ברגר, מרצה ללימודי יהדות מהאוניברסיטה של העיר ניו יורק, שעסק רבות בעשור האחרון במתרחש בחב"ד, מעריך שלרבי עצמו היתה נפש חצויה בעניין זה: "היתה לו נטייה לזהות את עצמו כמשיח, ובמקביל הוא גם היסס בקשר לכך. הוא הצליח לרסן את עצמו ממש עד לשנותיו האחרונות, אבל אז הלכה התנגדותו ודעכה ולכן הביטויים המשיחיים גברו באותן שנים". ברגר, בעצמו יהודי אורתודוקסי, ניהל בשנים האחרונות קמפיין פרטי חריף נגד חב"ד בטענה שחלק מהמשיחיים כבר לא מסתפקים בזיהוי הרבי כמשיח, אלא מזהים אותו כאלוהים בכבודו ובעצמו. הוא ציטט, למשל, גיליון של "שיחת הגאולה", שבו שונתה מעט סיסמת המשיחיים ל"יחי אדוננו, מורנו ובוראנו"; ספרון משיחי שהופץ בצפת, שקבע כי ברבי "שורה הקב"ה בכל תוקפו, כמות שהוא"; סיפור בעלון "פניני גאולה" שדיווח על אשה שכתבה לרבי לאחר פטירתו במלים "כבוד הרב קודשא בריך הוא שליט"א" ובקשתה נענתה, ועוד. ברגר פירסם שורה של מאמרים בעיתונות האורתודוקסית בארה"ב (ואחד גם ב"הארץ"), וכן פנה אישית לשורה של רבנים, בדרישה להגדיר תופעות אלה כעבודה זרה, על מלוא המשמעות ההלכתית המשתמעת: איסור על שליחת תלמידים למוסד המחנך להשקפות מסוג זה; איסור אכילה משחיטה של אדם שאלה השקפותיו, וכדומה. בנוסף, הוא מפנה את חציו גם כלפי עצם האמונה המשיחית בחב"ד. הוא מדגיש שאמנם אין בכך עבודה זרה, אבל זו בהחלט חריגה מעקרונות התפישה המשיחית היהודית. עיקר חששו בתחום הזה הוא מהעובדה שמחנכים ורבנים המחזיקים בעמדות הללו מכהנים בעמדות רבניות כלליות. הוא תבע איפוא את סילוקם של אלה מתפקידיהם. יתר על כן: לדעתו, "מכיוון שהאמונה המשיחית התפשטה בחב"ד כל כך, יש צורך לדרוש מכל רב חב"די המבקש להתמנות לתפקיד במערכת האורתודוקסית להשיב בבירור על שאלות בנוגע לאמונתו המשיחית, ורק אם ישיב תשובות ברורות שאינו מאמין במשיחיותו של הרבי אפשר לקבל אותו". להפתעתו, הוא אומר, הוא גילה "אדישות ואפילו סירוב מכוון לעסוק בנושא הזה". לאדישות הזאת - לא פחות מאשר לעצם תופעת המשיחיות - הוא הקדיש חלק ניכר מספר שפירסם, "הרבי, המשיח וסקנדל האדישות האורתודוקסית" (אמור להופיע בעברית בעוד כחצי שנה). פרופ' מנחם פרידמן, איש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן המתמחה בחברה החרדית בכלל, ובשנים האחרונות עסק רבות בסיפורה של חב"ד (הוא כותב ביוגרפיה על הרבי מלובביץ'), דווקא לא מתפלא על האדישות הזאת: "זה חלק מתהליך המודרניזציה של החברה הדתית. בחברה מודרנית, גם אם היא דתית, כל אחד עוסק בענייניו ונותן לאחר לפעול כהבנתו, כל עוד הוא אינו מנסה 'לפלוש' לתחומו ולהשפיע על אנשיו". כיצד השפיעו פטירתו של הרבי, והעימות בעניין המשיחיות, על פעילותה הכללית של חסידות חב"ד בעשור האחרון? לכאורה, היה צפוי שתנועה שהיתה בנויה על אישיותו הכריזמטית של הרבי תלך ותדעך ללא דמותו החיה. בפועל, התנועה אמנם פחות בולטת במבצעים גדולים וביוזמות חדשות - מטבע הדברים, אין סמכות שתחליט ותורה על כיווני פעולה חדשים - אבל פעילותה השוטפת נמשכת, כך נראה, במלוא העוצמה. ברוד, למשל, מספר שב"כנס השלוחים" השנתי, המתקיים בניו יורק מדי נובמבר, "מספרם של השלוחים שהתחילו את פעילותם בעשור האחרון גדול ביותר מפי שניים מכל שאר השלוחים, הוותיקים יותר". הוא מעריך את מספרם הנוכחי של כלל השלוחים ברחבי העולם ביותר מ-4,000. עם זאת, לפחות פרידמן מעריך שבעתיד הרחוק יותר יחסי הכוחות בין הממסד למשיחיים ישתנו מאוד: "אין מה לעשות, 'האש', ההתלהבות הגדולה, קיימת במיוחד אצל המשיחיסטים. לכן אני מאמין שהשלוחים האחרים כבר פחות יפעלו לפי הוראות המטה העולמי מברוקלין ויותר יקבלו החלטות עצמאיות, ולמעשה יתערו יותר ויותר בקהילות הדתיות הרגילות, איש-איש במקום מושבו. כך שבסופו של דבר, לאורך זמן השם חב"ד יהפוך להיות יותר מזוהה דווקא עם המשיחיים". אולי יקרה אז לחב"ד מה שכבר קרה לחסידות אחרת הפועלת כבר קרוב ל-200 שנה ללא אדמו"ר, הלא היא חסידות ברסלב - כאשר המצטרפים החדשים והפופוליסטיים גזלו את המותג ואת תשומת הלב גם יחד מהחסידים הוותיקים, שהשקפת עולמם ואישיותם מעמיקה יותר. עוד על הנושא (הכאוב): + היערכות לכינוס העשור לכבוד ג' בתמוז + ארמון המשיח: הסיפור, ההכחשה - האמת + הזווית "הלא-מוכרת" של העצרת ב'יד אליהו' + "הרבי עדיין חי, אתה לא רואה?" + ערוץ 10 על מופע הזמר החסידי ב'יד אליהו' + עימות ברדיו 'קול-חי': קמפיין האוטובוסים + האמת על המרידה החמורה של יוזמי קמפיין האוטובוסים + יוזמי קמפיין האוטובוסים כפרו בסמכות רבני חב"ד + רבני חב"ד מנסים לעשות 'סדר' + מעקב COL: לא נמסר לבית-דין ביטול החוזה + צו-מניעה של בי"ד רבני חב"ד: לבטל את הקמפיין + הרב אשכנזי במחאה חריפה נגד קמפיין האוטובוסים + זעזוע ותדהמה: קמפיין אוטובוסים מביש נוסף + גרפיטי קדוש