מאת מנדי ריזל, COL

הידיעה על פטירתו בטרם עת של הרב שלמה צורף ע"ה, הכתה בתדהמה מאות רבות מאנ"ש, שעבורם היה שלמה האיש שקירבם לחב"ד, האיש שתרם להם את כל משכורתו, האיש שעזר לילדיהם בבעיות קשות של קשב וריכוז.

ביום חמישי שעבר פגע בשלמה רכב פרטי, שעה שחצה את הכביש בחוזרו מווארט של קרובת משפחתו. בכך נגדעו באחת חייו של חסיד אמיתי שקירב עשרות משפחות לרבי ולחסידות חב"ד, והעלה מאות נוספים על דרך המלך בשמירת תורה ומצוות.

שלמה נולד לפני כשבעים שנה בעיראק. בילדותו עלה עם משפחתו ארצה. בעקבות האווירה ששררה אז בארץ בכל הנוגע לדת ואמונה, עזב שלמה את הדת.

הוא הצליח בחייו והפך לסגן מנהל לבנות הקיבוצים במושב נהלל שבעמק יזרעאל. גישתו החינוכית האוהבת, החינוך לנתינה אותו התווה, הפכו אותו לשם דבר בכל האיזור.

אבל אז הגיעו שני חב"דניקים לקבוע מזוזה אצלו במשרד, ומאז השתנו חייו מן הקצה אל הקצה. שני החסידים להם הייתה השפעה רבה עליו, אלו ששינו את חייו וקירבו אותו לרבי, הם הרב יוסף-יצחק סגל, משפיע בישיבת תות"ל במגדל-העמק, והרב שמעון רוזנברג מעפולה.

הרב רוזנברג:
"הוא נפתח מהר לשמירת מצוות"

הרב רוזנברג נזכר בהתרגשות בימים ההם: "הגענו לקבוע מזוזה אצל ר' שלמה במשרד, וקבענו אחת גם בחדר של מנהל התיכון. בכיתות הלימוד לא יכולנו לקבוע, כי אלו היו שנות השבעים, ובבתי הספר הקיבוציים הייתה אווירה קשה נגד כל מה שתורה ומצוות נודף ממנו".

בעקבות קביעת המזוזות התחילו הרב שמעון רוזנברג שיחי' והרב שלמה צורף ע"ה ללמוד בצוותא.

התורה חלחלה עמוק בנפשו של שלמה ועד מהרה הוא התחיל לשקול בחיוב להעביר את בילדיו לגני חב"ד בנצרת עלית, אותם ניהל הרב רוזנברג.

"הוא נפתח די מהר, כי הוא הגיע מבית מסורתי. הבעיה העיקרית היתה עם אשתו מיכל ע"ה, שנפטרה לפני כשבע-עשרה שנים. היא נולדה והגיעה מקיבוץ איילת השחר והיינו צריכים מאמץ-על כדי לשכנע אותה.

"בנוסף לכך, שניהם היו אנשי חינוך, והיינו צריכים להוכיח להם שגם בגני חב"ד יש רמה שלא נופלת מגנים של הציבור שאינו שומר תורה ומצוות".


הרב צורף נושא דברים בבית-חב"ד

בסופו של דבר הסכימה גם מיכל צורף להעביר את ילדיהם לגני חב"ד. השלב הבא בחזרתם בתשובה התחיל.

"אחרי שהילדים למדו בגנים ובני הזוג צורף ראו את הרמה הגבוהה, הם נפתחו עוד יותר. לא אשכח את הרגע בו מיכל הגיעה לביתנו כשעל ראשה פאה".

בינתיים עברו הרב שלמה ומיכל צורף ליישוב רמת-ישי. "היה לו מרץ בלתי רגיל. מיד כהם עברו לרמת-ישי, הוא קרא לנו וביקש שנתחיל למסור שיעורי תורה ולפעול כאן עם האוכלוסיה", מספר הרב רוזנברג.

וכאילו לא די בכך, החליט שלמה שברמת-ישי יבנה מקווה חב"ד. היו אלו שנות הלמ"דים, ומקוואות חב"ד היו מצרך די נדיר אז בארץ.

אך לא שלמה, שהפך בינתיים לחסיד מן המניין, יוותר. הוא הפעיל קשרים, לחץ על האנשים הנכונים ובתוך זמן לא רב, נבנה מקווה חב"ד לנשים – בור-על-גבי-בור ביישוב הקטן.

אפילו מנהריה ומחיפה היו מגיעים למקווה, שהפך למקווה של כל אנ"ש מהאזור. "הרבי שלח אז מכתב מיוחד לראש-המועצה דאז, דרור פוגל, הודה לו בלבביות על העזרה לפתיחת המקווה, ובירך אותו".

כאיש חינוך מובהק, החליט שלמה כי לילדי רמת-ישי מגיע חינוך טוב יותר, חינוך חב"די תורני עם ערכים.

"תוך זמן קצר", נזכר הרב רוזנברג, "הגיעו מידי יום לביה"ס חב"ד בנצרת אותו ניהלתי, כמעט חמישים מילדי רמת-ישי!. היו צריכים אוטובוס שלם לכך".

אבל גם זה לא הלך בקלות, שכן מימון להסעה לא היה בנמצא. "הלכתי עם שלמה ושיגענו את ראש - המועצה. הפעלנו גם קשרים שהיו לנו במשרדי החינוך והפנים של איזור הצפון, ובחסדי השם, המועצה המקומית סידרה את  עניין המימון להסעה".

הרב יגאל ציפורי:
"אדם מיוחד, חסיד אמיתי"

כאמור, עשרות רבות, ויש אף האומרים מאות משפחות מאנ"ש התקרבו על-ידי הרב שלמה צורף לחיי תורה ומצוות.

הן מפוזרות ברמת-ישי ובקרית-מלאכי, בצפת ובנצרת. רבים חייבים לו את חייהם הרוחניים.

אחד מהם, הוא אחיינו, שליח הרבי בקרית-שמונה, הרב יגאל ציפורי: "תמיד הייתי אוהב להסתובב בקרבתו של דוד שלי, שלמה, גם לפני שהפך לדתי ועשה גם אותי לכזה. הוא היה אדם מיוחד, חסיד אמיתי, איש מאוד חכם".

שעה לפני התאונה, הם ראו זה את זה בפעם האחרונה. הרב יגאל ציפורי ערך ווארט לביתו בעיר צפת. דודו, הרב צורף, הגיע לווארט.

"זה היה מעניין, כי הווארט התחיל בשבע בערב והוא היה כבר בשלוש בצהריים. אולי הוא רצה להיפרד, אני לא יודע", אומר הרב יגאל.


הרב יגאל ציפורי ובנו ● צילום: מאיר דהן, COL

אחרי הווארט הוא חזר לרמת-ישי. ביתו ביקשה לקחת אותו מתחנת האוטובוס אך הוא סירב, ונדרס למוות כשחצה את הכביש לכיוון ביתו.

"בנוסף לרבנים רוזנברג וסגל, הוא היה מקורב מאוד גם לאחים הרבנים ראובן ע"ה ויבלחט"א אברהם שיחי' דונין, מחיפה ומתענך. הם השפיעו עליו רבות. באותה תקופה הייתי הרכז של ארגון 'תנועת הנוער העובד והלומד' בכל איזור הצפון.

"משפחתי התגוררה בטבריה, אך אני, לצורך עבודתי, התגוררתי בצפת. שלמה התחיל להשפיע עלי, והכניס אותי לעולם הנפלא של חיי תורה ומצוות. מכיוון שגרתי בצפת, הוא ייעץ לי ללכת למשפיע החסידי הרב עופר מיידובניק, וכך עשיתי. כיום ב"ה אני שליח הרבי בקרית-שמונה.

"לא מעט אנשים מאנ"ש לא שמעו עליו מעולם", אומר הרב ציפורי, "כי הוא היה נחבא אל הכלים. איש צנוע ועניו במלוא מובן המילה. מעולם לא התבלט. הצניעות שלו היתה מדהימה".

הרב רוזנברג מספר גם הוא על ענוונותו של הרב צורף: "הוא גם היה בעל צדקה גדול. משכורות שלימות הוא היה מחלק לצדקה, ממש יהודי נדיר,  הוא מעולם לא דיבר על כך.

"בשנות הנו"נים הוא הוציא לאור ספר שליקט בעמל רב, על תחיית המתים. בעבודת נמלים הוא אסף מקורות מהזוהר ומהתורה, מהראשונים, מהאחרונים ומכל מקום אפשרי. אבל את שמו הוא לא הסכים לרשום על הספר. תחת זאת, הוא רשם שם של יהודי אחר, ואת שמו הוא ציין כמגיה הספר"...

הרב וולוסוב:
"פעיל נמרץ במבצעי הרבי"

בתחילת שנות המ"מים החליט הרב צורף כי הגיע הזמן לרב חב"די עבור רמת-ישי.

הוא הפעיל את כל קשריו, והצליח להביא למקום את הרב יוסף-יצחק וולוסוב, שמכהן פאר עד היום הזה כרב היישוב.

הרב וולוסוב הפך את הזריעה הראשונית של שלמה ביישוב, לצמיחה רוחנית אדירה. כיום מתגוררות ביישוב לא פחות מעשרים משפחות חב"דיות.

"הרב שלמה צורף פעל רבות שאגיע לכהן כרב היישוב", אומר הרב וולוסוב בשיחה עם COL, הוא היה אחד מעמודי התווך של הקהילה ומחשובי אנ"ש. הוא גם הקים בית כנסת ליוצאי עדות המזרח במטרה לקרבם לרבי. בנוסף על כך הוא היה בקי גם ברפואה על פי הרמב"ם, רפואה אלטרנטיבית ועוד".

ואכן, רבים מילדי משפחות אנ"ש מכל רחבי הארץ, טופלו על-ידי שלמה בבעיות קשב וריכוז, בהצלחה רבה.

"הוא קם היה אחד מהיוזמים ומאלו שדחפו והביאו לבנייתו של תיכון "בית חנה" בצפת, בעזרת קשריו הרבים במשרד החינוך. הוא סייע ועזר רבות וחלק נכבד מהקמת המוסד הזה תלוי לזכותו. הוא היה פעיל מאוד במבצעים של הרבי והיה בקשר על שלוחים רבים בצפון", אומר רבה של רמת-ישי, הרב וולוסוב.

כאמור, ביום חמישי שעבר, נהרג שלמה בתאונת דרכים קטלנית.

הוא הותיר משפחה מכובדת, יישוב שלם ומאות ממשפחות אנ"ש אבלים וכואבים.

יהי זכרו ברוך.