בן שמונה-עשרה היה הרב אברהם קארף בי' בשבט תש"י, אבל היום ההוא צרוב במוחו. הוא למד אז בישיבת תומכי-תמימים בברינואה שבצרפת. "כשהגיעה לישיבה הבשורה על הסתלקותו של הרבי הקודם, אדמו"ר הריי"צ, הוכו הכול בהלם. התהלכנו כאבלים", הוא משחזר.

"עברה עלינו שנה של אי-ודאות", הוא מספר. "שמענו כי החסידים לוחצים על חתנו של הרבי לקבל עליו את הנשיאות, והוא מסרב. בי' בשבט תשי"א קיבל עליו הרבי את עול ההנהגה והשמיע את מאמר החסידות המפורסם 'באתי לגני'. זה היה יום חג. אחר-כך התחלנו לקבל תדפיסים של 'מאמרים' שאמר הרבי, והם נחטפו בהתלהבות. עשרות בחורים למדו יחד בכל תדפיס. לגמנו את המילים כמים חיים".

הרבי סידר את הקידושין

סיפורו של הרב קארף, המשמש שליח ראשי של חב"ד במדינת פלורידה שבארה"ב, הוא למעשה סיפורה של חסידות חב"ד בשישים השנים האחרונות. הוא נולד בארה"ב, וכשהגיע לגיל הנעורים נסע ללמוד בישיבה בברינואה. לאחר שהרבי מליובאוויטש קיבל את נשיאות חב"ד, השתוקק לנסוע ללמוד בחצרו. "בחורים רבים רצו לנסוע לרבי וביקשו את הסכמתו. למקצתם הורה להישאר בפריז. אני נמניתי עם המאושרים שהרבי אישר את נסיעתם", עולה חיוך על שפתיו.

בשנת תשט"ז נשלח על-ידי הרבי, בתוך קבוצת בחורים נבחרים, לארץ-ישראל, לחזק את חסידי חב"ד, לאחר הפיגוע הרצחני בבית-הספר למלאכה בכפר-חב"ד, שבו נרצחו מדריך וחמישה תלמידים. לאחר מכן חזר לניו-יורק, ובחודש שבט תש"כ התחתן. את סידור הקידושין בחופתו ערך הרבי. "אני זכיתי להיות האחרון שהרבי יערוך את סידור הקידושין בחופתו", הוא אומר. "נראה לי שזכיתי לכך משום שהבעתי את נכונותי לצאת לשליחות מיד אחרי החתונה".

145 בתי-חב"ד בפלורידה

בתשכ"א הרב קארפ ורעייתו יצאו לשליחות במיאמי. תופעת השליחות הייתה אז בראשיתה. לדבריו, הוא היה השליח השני בכל ארה"ב (כיום יש בארה"ב יותר מאלף שלוחים). בפלורידה, ארץ השמש, מצאו בני-הזוג מדבר רוחני. "לא הייתה יהדות במקום", הוא אומר. "מאות-אלפי יהודים חיו במדינה, ולא הייתה שום כתובת לקבלת מידע בסיסי על היהדות".

הם החלו בפעילות קטנה. קירבו עוד יהודי ועוד יהודי. בהמשך נפתח בית-כנסת, אחר-כך ישיבה, והוקמו עוד ועוד מקוואות-טהרה. כיום יש בפלורידה 145 בתי-חב"ד, הפזורים ברחבי המדינה. הם מפעילים עשרות מוסדות תורה, ישיבות, כוללים, מקוואות ומועדוני פעילות לנוער יהודי.

מהפכה יהודית

אחרי כחמישים שנות שליחות הוא אמור לחוש סיפוק רב, אבל עיניו נשואות קדימה. "בשנים הראשונות לשליחותנו כתבתי לרבי בהתלהבות שחילקנו ארבעת-אלפים חנוכיות ברחבי פלורידה. זה היה הישג עצום וציפיתי לתשובה מחמיאה. הרבי כתב 'תשואות חן' על הדיווח, ושאל: 'מה עם חמישים אלף היהודים שלא קיבלו חנוכייה?'. הרבי סימן לנו מה היעד האמיתי שאליו עלינו להגיע", הוא אומר.

"המהפכה היהודית בפלורידה היא דבר מופלא ולא-טבעי", הוא מדגיש. "ברור לי כי הדבר נעשה אך ורק בכוחו ובהשראתו של הרבי. כשאנחנו מציינים שישים שנה למנהיגותו, פלורידה היא רק דוגמה אחת למהפכה העולמית שחולל הרבי".