מערכת COL
|
יום כ"א טבת ה׳תש״ע
07.01.2010
לא תאמין, אבא ● יוסי אליטוב
"אם כבר התנתקות, אז בא נעשה את זה קצר. כי די לא נעים לדבר על זה: אז ככה, כשאתה קם ויוצא בחוץ אתה לא מדבר מילה על ההתנתקות. תעשה עצמך ששכחת. כדאי לך. תשאל את ראובן. ככה עדיף. שכחת את ההתנתקות וזהו. למה יש מלא אנשים שלא שכחו והם כועסים עליך מאוד"... ● העיתונאי החב"די יוסי אליטוב מביא ב'משפחה' 'מונולוגים' שהושמעו לאריאל שרון, במלאות 4 שנים להתמוטטותו לקריאה
אריאל שרון (צילום ישראל ברדוגו)
מאת יוסי אליטוב
הוא לא איתנו מזה ארבע שנים תמימות, אבל מקורביו (האתיאיסטיים, לא להאמין) של אריאל שרון מאמינים בכל ליבם – סוג של אמונה משונה, עיוורת ומיסטית – כי ראש הממשלה לשעבר רק יצא לפגרה קצרצרה ואו-טו-טו הוא ישוב אל החווה המפורסמת.
בינתיים שרון יושב במשך רבות משעות היום על כורסה תומכת, רואה פרות בצבע שחור-לבן צועדות בסך על המסך ושומע ברבורים של מוזיקה קלסית.
ועד שיתעורר מאותה תרדמת שהשבוע נכנסה לשנתה החמישית, משחקים הנערים לפניו, מאחוריו ומצדדיו. ביבי טומן מארבים סודיים ללבני שמטיילת בבריטניה בשעמום אופוזיציוני גובר, ברק ממשיך לפמפם הצהרות כשהוא שוחה בבריכה של דבק שנשפך על כורסת השרד, אולמרט מתאושש מהבדידות ומנסה לעזור-להפריע מאחורי הקלעים.
אדרי ואפללו תופרים ופורמים חליפות, תירוש ואיציק מצווחות בהרמוניה ורק את גדעון סער ואת גלעד ארדן לא שמענו הרבה זמן.
הילדים מתקוטטים, משחקים בנדמה להם. בעיקר, מנצלים את זה שהגננת הלכה לישון ולא התעוררה ארבע שנים. שקט, ילדים, אבא ישן.
הוא ישן בעיניים פקוחות. שני הבנים המסורים, עומרי וגלעד, פוקדים את חדרו מדי יום במשך ארבע שנים ברציפות, למעט התקופה שבה נשא עומרי את עונש המאסר. הבנים ומקורבים בודדים נוספים המורשים להיכנס למתחם השמור, מדברים אליו כאילו אין תרדמת ומעדכנים אותו במתרחש.
איש חזק הוא אריק, אומרים בכירי הרופאים. אם אחרי כל העדכונים הוא עדיין לא מראה נכונות לסגת בו מהחלטת התרדמת, אם הוא מסוגל להמשיך ולשתוק, כנראה הוא עשוי מפלדה. או כפי שנהג לומר אהוד ברק בסיבוב הראשון שלו כראש ממשלה, בכל פעם ששר החוץ הנשכח, פרופסור בן עמי, אסר עליו להגיב באש: "הגבלה היא כוח - איפוק הוא כוח".
באוזניות המוצמדות לאוזניו מעת לעת, שומע אריק שרון מוזיקה קלסית שאהב לשמוע לפני שנרדם. על המסך הגדול שמולו נראות פרות פוסעות בשדות מרעה ירוקים ומלחכות עשב רך.
"הוא מבין מה קורה, הוא עוקב אחרי הפרות במבטו", מתעקשים מקורבים כשעוד פרה צועדת אל השוקת ועל הדרך מחזירה לשרון מבט משלה.
הם מחפשים לספר לו דברים מסעירים, כדי לגרות אותו להגיב. להדליק את העצבים הרדומים ולגרום לו לצאת מעורו. הדרך הנוחה ביותר להגיע לדברים שירגיזו את אריק ויוציאו אותו משלוותו היא להקריא לו את הכותרות היומיומיות ולתאר לו את המצב לאשורו, ללא כחל ושרק.
בקיצור, לספר לו על ביבי.
ממצמץ ראשון
הסודיות שאופפת את מדורת המיסטיות הבוערת סביב מיטתו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, נסדקה קלות כאשר גלעד שרון, בנו, פנה במודעת ענק לחברי קדימה וביקש מהם בשמו או למענו של אבא, שלא לפרק את המפלגה.
היה זה ביטוי מתפרץ שהסתנן החוצה מאוקיינוס התקוות והאמונות שבו שוחים שני בניו של אריק שרון. פרסום המודעה ועשיית שימוש פוליטי בשמו של האב המוטל על מיטתו בחוסר הכרה, שחררו מחסומים רבים של אנשים שעד כה נהגו בטקט מתבקש ונמנעו מלעסוק במה שמתחולל סביב מיטתו של ראש הממשלה לשעבר.
אם הבן מרשה לעצמו לפרסם מודעה שכמו נחתמה לפני דקות אחדות בחתימת יד אביו ואפילו נוסחה בידו, מה יעשו אזובי הקיר המלאים תהיות כרימון על אודות ההתנהלות סביב אשפוזו של שרון? אלא שקשה לבוא בטענות של ממש למשפחת שרון. מבחינתה מדובר בעניין של יום או יומיים עד שאריק יזנק ממיטתו בריא כשור ויסתער על סטייק עגל עסיסי. קורה שיום או יומיים נמשכים ארבע שנים. בשביל זה בדיוק ישנו ביבי. הסיפורים על ראש הממשלה אמורים לחולל את נס היקיצה של אריק שרון. לגרות אותו להגיב.
הבנים, ילדים טובים שכמותם, לא צריכים להתאמץ. רק לספר בפירוט מה קורה בחוץ ולתאר לאבא את המציאות כפי שהיא. הקירות במחלקת השיקום של תל-השומר עשויות מאבן, אחרת היו נמחים לאבק משמיעת התיאורים המציאותיים של עומרי וגלעד.
שימו לב עד כמה זה קל. שימו לב עד כמה המצב שלנו קשה.
"אז, אתה שומע, אבא? זוכר את ביבי? כן, ביבי, נו, ביבי נתניהו. בקיצור, אבא, ה'דיפלומט' הזה שקראת לו בלגלוג 'לחיץ' ושלא הבין מימינו לשמאלו בפוליטיקה, הספיק ללמוד בינתיים את המקצוע. הפוליטיקה כבר אינה תחביב מהצד, זה נהיה למקצוע ולעיסוק המרכזי שלו, אבא.
"אתה זוכר, אבא אריק, בטח שאתה זוכר, איך התגנבת אל הבמה ב-2001 לאחר שטובי פרשנינו גמרו להספיד את הקריירה הפוליטית שלך? התגנבת חרש ואמרת לו בערמומיות הזוממת שלך, שאתה, בגילך, מעדיף בעצם לנוח על כיסא קש ולהשתזף בחולות הנגב, רק שקפצת לביקור במפלגה כדי לסדר כמה דברים אחרונים ולחשוב ביחד, אם אפשר, איך ניתן להעלות את הליכוד ממצולות התרסקות אלי אדמה יציבה.
"זוכר איך פתאום מצא אותך ביבי יושב על ההגה, יושב חזק, כמו שאתה יודע לשבת, עם כל הכובד, מגחך את הגיחוך הטוב הזה? אחרי נדנודים טורדים שלו, הסכמת באבירות של מנצח שהוא יהיה הכרטיסן. 'גם ביבי, גם ביבי', גיחכת בבוז במרכז המפלגה כשאתה שופע חיוכים ומסובב לעברו את הראש הגדול שלך בתיעוב רחמני, וכולם צחקו חוץ מביבי. אחר כך תקעת אותו באוצר וסיבכת אותו חזיתית עם מאגרי המצביעים שלו. ביבי לא קלט עד כמה אתה מסוכן, אה, אבא.
"זהו, שכבר לא. היום הוא שיושב על ההגה, ותתפלא, אבא, הוא יודע לסובב אותו. הבחור למד נהיגה. גם תיאוריה וגם למעשה. פעם מסובב לימין, אבא, פעם לשמאל, אבא, פעם ישר, אבא - לפי תנאי הדרך ובהתאם למזג האוויר. כמו שלימדת אותנו. הוא גנב את הסוד".
החדשות מסעירות את נשמתו הלוחמנית של סבא אריק. עובדה, הוא ממצמץ בעצבנות. הלפלופים שהצטברו בזווית העין ומעוררים רפלקסים אינם מכהים את התקווה. הבן התורן מתרגש עד דמעות. הנה, אבא ראש הממשלה ממצמץ ראשון. אבא בדרך ליקיצת התעוררות.
אבא יתעורר, יאכל טוב, ישתה טוב. נלך לחווה, נזמין את הפורום ונציב אותו בראש 'קדימה'. ראובן אדלר יבריק סיסמה מנצחת, אייל ארד ישחיז משהו מכוער על ביבי, סתם בשביל התענוג, והאינדיאנים שוב יצביעו ויצרחו 'אריק מלך ישראל'. נו, אבא אריק, עוד קצת תזוזות באצבעות, והנס יתחולל.
"הוא לא איש רגיל, הוא איש של נסים, אולי הגנטיקה תוכיח את עצמה", צוטט רופאו האישי, ד"ר שלמה שגב, שמבקר אותו בהזדמנויות שונות ו"מספר לו שאכלתי סטייק נהדר. הוא מאוד אהב לאכול".
לדברי רופאו, "הוא פוקח את עיניו וסוגר את עיניו, הוא ישן וער בזמנים התואמים לו, הוא יושב, כלומר מושיבים אותו בכורסה והעיניים שלו עוקבות אחרי מה שקורה. לחלק מהאנשים שמטפלים בו יש תחושה שהוא מגיב. קרוב לודאי שיש משהו בזה".
ואיך לא יגיב אם מספרים לו שביבי מולך בכיפה?
אסטרטג חולם בהקיץ
הבנים מתאמצים לדבר אליו חד-סטרית. לגרות עוד ועוד את רגישותו. שיפסיק את איוולת התרדמת וימצא את הכוחות להתעורר לג'ונגל ולהסתער.
"אז לא תאמין, אבא, או אולי דווקא כן תאמין", מתעודד הבן התורן וממשיך לצרוב באש את הנקודות של מרכזי העצבים החשופים, "ביבי הפך לפוליטיקאי ענק. בא נגיד שכמדינאי הוא נחשב לאטרקציה בין-לאומית ובענייני בטחון הוא מבין כל כך, שהוא נותן לברק לפרק את כל השעונים לבד עם ישיבות ההסדר יחד. אבל בפוליטיקה, אוהו, הבחור נהיה עילוי.
"זוכר אבא, שפעם מינית 'שר ללא תיק' כדי לשמור על יציבות הקואליציה? כמה התביישנו אז. זהו, שביבי בנה בממשלה מחנה פליטים של שרים בלי תיקים. לא שזה מספיק לו, הוא עדיין לא סיים. ביבי עם קואליציית הענק שלו יכול היה לשבת על זרי דפנה וליהנות מיציבות של טנק מרכבה בארגז חול של גן ילדים בגן ציפורה, אבל הוא לא.
"בלילות ירח מלא הוא חולם בהקיץ ונשטף זיעה מעומס של תכנונים מייגעים איך לפרק את 'קדימה', הבית שבנינו לנו במאמצים רבים. אנחנו שומרים את קדימה לך כשתתעורר, אולמרט ביקש לשמור את קדימה לעצמו כשהוא ישתחרר, אבל ביבי רוצה לפרק.
"עד כמה שזה לא נעים לך לשמוע, אבא", אומר הבן ולוקח כמה צעדים לאחור, ליתר בטחון, "הוא אפילו עובר אותך בציניות שלו. האם האמנת שאפשר לקחת אוגדן פרוספקטים גדושים בשירי הלל וכתרי תשבחות ולהפוך אותם לעיתון יומי שמחולק בחינם? ביבי עשה את זה. אני אומר לך, האיש למד את העבודה.
"הוא נהיה אסטרטג דגול. לא תאמין, למשל, כמה סבלנות יש לו לאהוד ברק שמצניח עליו כל בוקר שערורייה מגושמת. הוא סופג, ביבי. לא תאמין, למשל, איך הוא קד במלוא הקומה לאותו שר מש"ס שמעולם לא חיבבת ואפילו פיטרת בגסות מצחיקה. ביבי מזמר לו 'שאו שערים' כל פעם שהוא מבקיע על מפתן משרדו. תקום אבא, אתה חייב לראות את זה בעצמך. תקום אבא.
"אתה רוצה באמת לצחוק, אבא? תקשיב, ותקשיב טוב: ביבי מתקשר לשרים האלה, לברק, לחברים מש"ס, ולעוד כמה, מרידור, בגין, נו, אבא, אל תצחק עכשיו, יגידו שזה רפלקס. ביבי מתקשר אליהם ומבקש להתייעץ איתם. עם כל הכבוד לך, אבל אפילו אתה בארוחות הכבשים בחווה, לא היית כזה נדיב, אבא".
מורשת שרון בע"מ
"תגיד, אבא, כבר מותר לך לגלות לנו איך חיסלתם את ערפאת? יש כל מיני שמועות שמתרוצצות. ערפאת לא מוכן לספר מהקבר מה באמת קרה. גם אתה שותק. מה יהיה? הסוד הלך איתכם יחד. אבל מה, אבא אריק, לא תאמין איך היורש שלו שורד".
בשלב זה נכנסת אחות. צריך להחליף מצעים. המנקה רוצה לנקות את החדר. אבל הבן שקוע כולו בתוך החלק המדיני של המסה ואינו יכול לעצור את שטף מילותיו.
"אבא, כל אמריקה הגדולה מגויסת לשמור שלא תיפול שערה אחת משערות ראשו ושלא תישרט ציפורן שלו. הפנטגון ומזכירות המדינה, הבית הלבן ופסל החירות. כולם סביב הראיס החדש. לא תאמין איך הצליח אבו-מאזן התמים הזה במשקפיים המרובעים לארגן לעצמו שמירה היקפית של המעצמה הגדולה בעולם. אפילו את ברגותי שביבי כמעט הסכים לשחרר בעסקה אחת, לא של טננבאום, הוא כבר כאן, אבא, אתה החזרת אותו כי אתה לא שוכח חברים טובים גם אם הם עוברים עבירות חמורות. יש איזו עסקה אחרת על השולחן, וביבי רצה לשחרר את ברגותי, אתה יודע, כן, נו, ברגע של לחץ, כרגיל אצלו, אבל אמריקה הטילה וטו על השחרור כדי לא לפגוע באבו מאזן. היית מאמין?!
"המשחק של אבו-מאזן פשוט, אבא. כדאי שנאמץ אותו אחרי שתחזור ללשכת ראש הממשלה. פעמיים ביממה הוא מאיים שהוא הולך הביתה. זה כל התרגיל. ואז קופצים ביחד, ברק אובמה - זה איזה מישהו שאתה לא מכיר אבא - ומובארק, מישהו שאתה כן מכיר ודי לימדת אותו לקח, ומתחננים אליו שימשיך, בבקשה, למען המזרח התיכון, למען היציבות האזורית, והוא עושה טובה ונשאר.
"אבו מאזן מסכים להישאר, ואז הכדור של המשחק עובר לצד של ביבי. תאמין לי, אבא, איש לא יודע מה הבנאדם הזה רוצה. הוא נוסע לוושינגטון ומפריח שבועות-שלום נרגשות, טס לקהיר ובוכה כמו אלמנה שכולה למה עוד לא בא השלום. הוא לא חוזר הביתה עד שהוא מוודא שכולם שם השתכנעו.
"כאן הוא מוצא במגירה נסתרת איזה אישור בנייה בשכונה ירושלמית שיחזיר את ההצגה לפרק הראשון ויתחיל הכל מחדש. שוב אבו-מאזן ייעלב ושוב ירצה להתפטר וחוזר חלילה, אבא, אמריקה תבכה שלא, מצרים תאיים שבשום אופן וביבי ילך לישון בחיוך גדול על הפנים. כן, כן. ביבי, ביבי, אבל למד משהו.
"מה אומר לך אבא, יורשים גדולים לא העמדת וגם לא מדינאים דגולים. אבל חיידק הציניות וכישורי המשחק שלך הפכו למורשת שרון. לא מנפחים אותה כמו מורשת רבין, כי יצחק בכל זאת מת ואתה עוד חי, אבל כבר יש מורשת. דגולה. יש לך הרבה ממשיכים".
"קח למשל את אולמרט. זה שהלביש עניבה קודרת ונכנס בכובד ראש מלא התלהבות לתפקיד שלך באותם לילות שהחברים שלך רצו ממיקרופון למיקרופון וסיפרו כמה רחום וחנוך ורך לבב היית. אז, זהו, שאהוד הזה שעוד לא התחיל בכלל את המערכה המשפטית שלו באיזו רכבת של תיקים כבדים, ועדיין מתקוטט עם שולה זקן מי צותת למי, כבר הספיק לבקש מהחברים בקדימה שלא יפרקו את המפלגה כדי שיהיה לו לאן לחזור... נכון, מצחיק, אבא? נו, אז קום כבר. הרי אם מישהו משניכם אמור לחזור לקדימה, אתה תעשה זאת הרבה לפניו. הבחור לא מבין מה מכינים לו במסדרונות החשוכים. לו היה יודע, הוא היה מוציא מהשרוול איזו התנתקות וסוגר עניינים עם מזוז.
"כן, אבא, מזוז שלנו, זה שסגר את כל התיקים נגדך, לא נשאר כזה עלם חמודות נבוך ומצטנע. לא תאמין כמה הוא הכניס לכלא וכמה נמצאים בדרך לשם בגללו. אתה קיבלת ממנו מבצע היכרות. האחרים משלמים גם עליך, אבא, זה מה יש.
"לפעמים אני חושב, אבא, שלו היית ממשיך עוד איזו שנה, לא היינו רואים את המחזות המבישים של תהלוכת כתבי האישום. ממשיכי מורשתך היו לומדים ממך איך להחביא את הסיאוב מתחת למעטה של חברמניות פורצת בשלל חיוכים וצ'פחות ואיך לכסות את ערמות השחיתות בסלים של נדיבות. כשאני מסתכל על השחקנים שהחליפו אותך, אני רואה שהם למדו ממך רק דבר אחד: איך לרכוש את שתיקת השמאל ואהדתו. הדבר היחיד שהם לקחו ממך, אבא, הוא איך הפכת משנוא ומשוקץ ליקיר האומה, למלך תל-אביב, בנאום אחד של קיסריה.
"תראה את מופז, תראה. האיש הזה שבתקופתו כרמטכ"ל אסף נאסרללה את כל הטילים, האיש ששלח מכתב לחברי הליכוד ובו הצהיר אמונים למפלגה כי בית לא עוזבים, ועוד באותו לילה הצלחת בתחכום האגדי שלך לטוות מסביב לרגליו את הקורים והוא נפל שדוד לזרועות קדימה. אתה זוכר איך התפקענו מצחוק שבן משפחתו עלה למחרת לשידור והתפלא בקול בוכים מה רוצים משאול ומדוע מתייחסים אליו לא יפה אם הוא עובר לקדימה לילה אחרי שהוא נשבע שלא לעזוב את הליכוד?
"אז, תקשיב, אבא, עכשיו כל כך טוב לו בקדימה, שהוא לא רוצה לעזוב לליכוד. עזוב מה שכתוב בעיתונים. מופז משתוקק לחזור לליכוד, אתה הרי מכיר אותו, רק שיש לו תנאי אחד: תיק הביטחון. תנאי בעייתי הייתי אומר. ביבי, לא חכם גדול, אבל גם לא חמור פוליטי. הוא לא יריב עם ברק בשביל מופז. מה פתאום שיתכתש עם מפלגת העבודה?!
"אל תכעס אבל, כן, אתה אמור לפגוש את ברק. תתרגל מעכשיו. הוא עדיין בעניינים. הנחמה פורתא שלך היא שראש ממשלה הוא כבר לא יהיה בישראל, אך הוא עדיין פעיל מאוד. אל תשאל במה, כי אלו סודות ביטחוניים. הוא מתקוטט עם עוזריו ומחליף אותם חדשים לבקרים. אין אצלו שעה בלי תאונת דרכים. קנה בית והוציא למכירה והתחרט שהוציא למכירה, הסתבך בשל אירוח במלון יוקרתי, לקח אחריות והתפתל, העסיק עובדות לא חוקיות והכחיש שידע והודה במקצת ונחקר, פתח חברה וסגר אותה. אל תשאל, מבקר המדינה - לא יודע אם נפגשתם - לינדנשטראוס, לא אל תתאמץ להגיד את השם הזה, די חוגג עליו.
"המפלגה שלו, מפא"י, חוגגת תשעים או שבעים שנה להקמתה, מי זוכר. מה? כזאת בדיחה לא ראית בחיים שלך, אבא. אהוד ברק שמעולם לא אהבת את היהירות שלו, קבר את מפא"י עמוק באדמה. מחפשים מישהו שיחתום על תעודת הפטירה, אבל עוד לא נבחר רב ראשי לירושלים, אז בינתיים המפלגה חיה וגוססת".
דווקא המורה למתמטיקה?!
"אבל למה אתה עצוב, אבא? אתה זוכר אותו, את אפללו? אל תגיד שאתה לא זוכר. האמת גם אני לא מצליח להיזכר איפה העמסנו אותו בבגז'. זה היה בתחנת הדלק בעפולה, לא? אז אולי כשנכנסנו למטבח של אחת המסעדות ורצינו להגיד תודה למישהו שהיה שם. טוב, מה זה משנה. עברו הזמנים, ובוקר טוב אליהו. הוא נהיה מלך.
"היית צריך לראות, אבא, את החליפה שהוא תפר ואיזו קבלת פנים הכינו לו בליכוד. איזה מלך הוא היה, אבא. היו איזה יומיים שלמים שהוא הרגיש כאילו אחראי מטעם חיל-האוויר על בניית תכנית התקיפה של מערכת הגרעין האיראנית.
"ואם נגענו בסוגיית אפללו, דע לך, שלו היית שומע לנו אבא ומתעורר, היית נהנה בשבוע שעבר כמו שלא נהנית מעולם. התבשיל של ביבי-קדימה-לבני-ליכוד הסריח והתפוצץ לאלפי רסיסים. כל מי שעבר בסביבה חטף נתז. ביבי עוד צריך ללמוד ממך איך מביאים תכניות מורכבות עד לקו הגמר בלי לתת להן להתפוצץ לקראת הסיום ובלא ללכלך ידיים ולזהם את האוויר. כי את מעשי ידך, אבא, את קדימה, איש לא יצליח לקבור.
"לא, נו, סתם צחקתי, אבא. ודאי שיש מי שיקבור את קדימה. לבני עושה את זה מעולה. תגיד, אתה זוכר שבאיזה ראיון נשאלת מי יכול להיות היורש שלך, וברגע של היסח הדעת, כשחשבת בזעם על הצלעות של הטלה המתקררות על השולחן בחווה אמרת 'לבני'? אנ'לא מצליח להיזכר את מי רצית לחסום אז כשאמרת לבני. אולי את סילבן או את מופז. מה זה משנה. אולי רצינו לקדם איזה מישהו לרמטכ"ל ומופז הפריע, לא זוכר. אבל אמרת לבני. אחרי אלפית שנייה שכחת. אבל אייל (ארד) וראובן (אדלר) נשארו חיילים חרוצים שלוקחים ברצינות כל הבל שיצא מפיך.
"סביב כל חץ שירית בבדיחות דעת, בעיקר בגלל רצון לצחוק על מישהו, להעלות לו את היהירות המדומה לראש ולגרום לו לסחרור, הם סובבו את מעגל המטרה וננעלו. אז אתה שומע, אבא'לה, הם לקחו את גברת לבני ובאמת באמת הפכו אותה למועמדת לראשות ממשלה. לא, אבא, אני לא צוחק, תפסיק למצמץ ותקשיב לי רגע. הם באמת עשו את זה. למה אתה בוכה אבא? כן אותה, אותה, לא אותי, אותה.
"הגברת הזאת שברזומה שלה אין אפילו הישג אחד שניתן להצביע עליו, זאת שלא רשום על שמה שום משהו של עשייה - אותה הם לקחו רק כי אמרת ורק כי חשבו שהיא היחידה שתוכל לנצח את ביבי. אז היא, שאפילו הגיג אחד ראוי לשמו אינה יודעת להנפיק ולו בשביל הפרוטוקול, היא רשומה כמועמדת. היית מאמין אבא?
"למזלנו - ויש למדינה הזאת מזל - יש ללבני השכל הדרוש בשביל לדעת איך להחמיץ בהצלחה כל הזדמנות פז לממש את המועמדות. אבל היא עוד נשארה מועמדת. לו היית בקבר היית מתהפך, אבא, טוב שאתה לא. נכון שהתבשיל הבאוש של ביבי לא הצליח בינתיים לפרק את קדימה, ביבי הוא לא אתה, אבל הישג אחד יש לו לביבי: לבני טרודה מעל לראש בביתה פנימה".
תסכים, אבא, שגם זה משהו".
"תעשה עצמך ששכחת!"
קרני שמש מגיחות למסדרון השמור ביותר במחלקת השיקום בבית החולים 'תל-השומר'. במונחים רפואיים מוגדר מצבו של אריק שרון כיציב. בשפה הרשמית הוא סובל מחוסר הכרה שטחי ומהעדר תקשור עם הסביבה. הסביבה המטפלת מתווכחת אם הוא מבין ואם הוא עוקב, אם תזוזת האצבעות היא רפלקטיבית או רציונלית. כשיתעורר נשאל אותו, מסכם אחד מהם.
משמרות מתחלפות סביב השעון. בן הולך ובן בא. המסירות ראויה להערצה. האשליות זוכות לטיפוח.
"התעורר?" שואל האחד.
"כן, התעורר בבוקר. אבל אמרנו לו מי ראש הממשלה ומי שר הביטחון, והוא הסתובב לצד השני וחזר לישון".
המתחם מאובטח ומבודד. רשימת המורשים לביקור מצומצמת בקנאיות. ראש לשכתו לשעבר ומקורבו, עו"ד וייסגלס, אינו נמנה עם מורשי הכניסה. אנשי הצוות הרפואי שנכנסים לחדרו של אריאל שרון חתומים על הסכם סודיות. בדיקות רפואיות במכשור שנמצא מחוץ לחדר נעשות בשעות לילה מאוחרות כשמסדרונות המוסד הרפואי שוממים. ראש הממשלה לשעבר אינו מוצא מחדרו.
תקוותם של קרובי המשפחה נעוצה במנת העדכונים היומית. אין סמי מרפא חריפים ממנה. "הוא מגלה סימני התעוררות", אמר וייסגלס בראיון לתקשורת. לדבריו, שרון שרוי בתרדמת לא עמוקה ונמצא במבחנים לקראת התעוררות.
הכל תלוי בכמות הדיווחים שיוזרמו למוחו ובאיכותם. עוד מכת חשמל ועוד אחת. עוד טיפול הלם ועוד אחד - עד שהוא יתעורר. עוד סיפור על ביבי ועוד תיאור על שעון בשווי 60 אלף דולר שקנה שר הביטחון הצולל בסקרים אך לא לומד לקח מינימלי. בסוף הוא יהיה חייב להתעורר.
"אתה שומע אבא, לא תאמין איך השתנתה שיטת המינויים בארץ מאז שהלכת. זוכר איך ישבנו על גבינות ויין והחלטנו מי יהיה רמטכ"ל ומי יהיה מפכ"ל, מי יהיה ראש אמ"ן ומי ינהל את מנהל מקרקעי ישראל? אני רואה שאתה ממצמץ חזק. אני מבין ממך שאתה זוכר היטב ולא צריך לפרט את השיקולים הכבדים שהנחו אותנו. ודאי, ודאי, לא חשבתי לפרט. רק טובת המדינה. יו נואו, אבא. המינויים היו מותאמים לאג'נדה שהייתה תואמת לאינטרס שהיה תואם כמו כפפה לידיים הטובות שלך.
"הזמנים האלו עברו. היה ועכשיו אין. מצטערים, נגמר. תבואו מחר. מישהו השתגע. לכל מינוי יש לקבל אישור מוועדות של מלומדים שמרוויחים בינתיים משכורת לא רעה. יש איזה פרופסור חביב מחיפה שעשה אותו ביבי לשר מדע. הוא הביא מנכ"ל טוב, בחור לא מזיק בעל הרבה ניסיון - אבל הוועדה פסלה אותו. למה לא? גם רב, גם פרופסור וגם יש לו שפם. למה לא להציק לו? למען האמת, אני לא מאמין שמינוי אחד מהמינויים שמינינו בחוות השקמים היינו מסוגלים להעביר בטירוף של היום. אללה ירחמו".
"אבא, בבקשה, אם כבר מדברים על מינויים, כשתקום, אל תשאל מי זה חלוץ ואל תרים לו טלפון. אה, הוא הפך לבדיחה היסטורית ולא יודעים מי הוא. אל תבנה על ההתנתקות. הייתה לו מאז מלחמה קשה, והוא גילה שנחישות ורגישות טובות למכולת של גוש קטיף. בלבנון לא מבינים מה זה, והוא לא מבין מה זה לבנון.
"אם כבר התנתקות, אז בא נעשה את זה קצר. כי די לא נעים לדבר על זה: אז ככה, כשאתה קם ויוצא בחוץ אתה לא מדבר מילה על ההתנתקות. תעשה עצמך ששכחת. כדאי לך. תשאל את ראובן. ככה עדיף. שכחת את ההתנתקות וזהו. למה יש מלא אנשים שלא שכחו והם כועסים עליך מאוד. אני לא אומר, זה היה טוב, השתקנו את פרשת סיריל קרן, הורדנו את הפרקליטות מהזנב שלנו, אבל, אבא, יש מאות מטופלים אצל פסיכולוגים, יש מאות שחלו במחלות קשות, אלפי משפחות הרוסות ונערים פגועים. יש חורבות, יש התפרקויות, יש עוול היסטורי מושחת הזועק לשמים. עזוב, תשכח וזהו.
"אבא, כל מי שהיה קשור להתנתקות מתחמק מלהזדהות איתה. חוץ, אולי, מצחי הנגבי, שעושה את זה בשביל הסטייל. בא נסכם שבגלל ההתנתקות ודאי שעדיף לך להתעורר לסיוט הישראלי מלהמשיך לצד השני ולפגוש למעלה אחרי מאה ועשרים את אלו שמפח הנפש של הגירוש מוטט עליהם את בריאותם וחייהם. עדיף שלא תיפגשו. נו, תתעורר".
עציץ יבול נכרי במוצאי שמיטה
ויש גם קינוחים.
"אבא, עוד משהו ואני זז. אחרי שכל השקרנים יספרו לך כמה הם האמינו כל הזמן שתתעורר, ואחרי שכל הצבועים יבכו מהתרגשות ויבררו אם אתה זוכר אותם בשיבוץ הרשימה הבאה לכנסת, יש גם קינוחים. סתם נשב רגל על רגל ונסתכל על הדברים ביחד לצורך רענון. לא תאמין, אבל יש חדשות.
"קח לדוגמה את משרד הבריאות. זוכר ששני בניזרים נתקעו שם? זוכר שאיש לא רצה אותו? בא ליצמן, זה שעשה לך בעיות עם שינוי ולא רצה להיכנס לקואליציה. הוא תפס את המשרד והפך אותו פופולארי כל כך, שהמשבר הקואליציוני הראשון שלך יהיה אחרי שתצטרך להחליט אם לתת את המשרד לשלום שמחון או ליצחק הרצוג. אולי מני מזוז שיהיה נשיא בית המשפט העליון כשתתעורר, יעזור לך להחליט.
"אה, איך שכחנו. לא תאמין מי בא במקום מזוז. הולך להגיע מישהו שהייתם מסתדרים לא רע. כאילו שעם מזוז לא עשית חיים. אבל עכשיו בא ויינשטיין, מהחברים של אולמרט. כדאי לך להתעורר. אל תדאג, אפילו שמשהו בלב של כולם מרגיש שבפרקליטות נוברים לו עכשיו ומחפשים לו תיק. אבל יהיה בסדר. אם שרדת את מני מזוז תשרוד את כולם.
"טוב אבא אני רואה שנרדמת. תישן, תישן, תאגור כוח, כי עוד לא החלפנו מילים על מישהו שתשמח לשמוע עליו. זוכר את שמעון? נו, פרס? הוא עוד בועט. בשנים האחרונות אתה והוא נהייתם ידידים טובים. שני חתרנים בלתי נלאים שכמותכם. שרידים לדור הנפילים.
"שמעון בחור כארז, אבא. בעשור התשיעי לחייו הוא פורח. שותה טוב ואוכל טוב, מסתובב בעולם ומצטלם. אומרים שלפעמים מנמנם יותר מדיי. לא נורא, יש מי ששומר עליו שלא יגזים. הוא שואל עליך הרבה. כנראה מתגעגע למישהו גדול שיהיה לידו. נמאס לו מהילדים החכמולוגים האלו – ביבי, ברק ולבני. אמנם דליה איציק ורובי ריבלין ("מירושלים השלמה והמאוחדת לנצח נצחים", זוכר?) חושבים ששמעון מתכוון לפנות להם את הכיסא, אבל הוא צולח לקראת חתימת עשור תשיעי עם תכניות שרק מלאך החיים יודע להכין. למה לא תהיה כמוהו, אבא, למה?"
"אם מדברים על פרס, אתה יודע, בעל כל החלומות והחזיונות והאשליות, אז דע לך, אריק, סליחה אבא, שבתחום הביטחוני יש קצת שקט, זמני כמובן, הכל זמני כאן. הטילים שהתעופפו מאז ההתנתקות כמו גשם, הפסיקו אחרי מבצע צבאי שהבריח את תושבי אשקלון ואשדוד לתוך הארץ. אה, גם את תושבי שדרות. בחווה ברוך השם לא היו נזקים. היו המלטות טובות, ועגלים בריאים נולדו. בארץ אין טילים ואין פיגועים ברוך השם.
"החבר הטוב שלך שפעם אמרת עליו ש'המומחיות שלו היא להפריד ראשו של ערבי מגופו' (זה היה לפני שגילית את האור במנהרת השמאל, אבא), ממשיך לעשות חיל בתפקידו כראש המוסד. הוא עובד קשה. את עימאד מורנייה הוא הזיז, אבל הגרעין האיראני מעצבן אותו, והוא ישמח להזיז גם שם כמה דברים. ביבי שלנו נדרש ברצינות לאיום האיראני. טוב, הוא לחיץ, מה לעשות.
"לפי פרסומים זרים הוא משקיע סכומי עתק בתרגולות ובהכנת המדינה ומערכת הביטחון ליום שבו יצטרכו ללחוץ על הכפתור. חברים שלי המתגוררים בהרי בית שמש מדווחים לי על מטוסים שממריאים ללא הרף לתרגולים סודיים במדבריות שוממים. אומרים שאתה בזמנך יכולת לגמור את זה במאמץ פשוט יותר. אולי, אבל היית מאבד את קולות השמאל. לא חבל?
"טוב. בא נחזור לקינוחים. הגפני שתראה בכנסת, זה הוא, לא האח שלו. רק נראה צעיר יותר, זה הכל. גם ליצמן. גם פרוש. גם ישי. כולם, זה הם. את אטיאס הכרת באקראי, אז זה הוא. בעקרון, הכל פחות או יותר אותו דבר. שם, אצל החרדים, אבא, כולם שמעון פרס. מתחלפים פעם בשלושים שנה וגם אז בקושי. נכון, אבא, אתה זוכר איך אהבת לצחוק על החרדים עם טומי ושאול יהלום? ביבי לא צוחק עליהם, הוא חונק אותם. כן, כן, פשוט חונק אותם. אל תשאל מה ביבי להם עשה בביתר ובמודיעין-עילית, שתי הערים היפות שבנית בתור שר שיכון ופיתחת כראש ממשלה. הוא השתגע לגמרי.
"אתה ידעת להחניף לציבור החרדי. הבנת שצריך להצטלם עם התלמידים של הרב גרוסמן בחנוכה ועם קטר הרכבת מכפר חב"ד בפסח, אכלת מאכלים יהודיים בין מזללה אחת לרעותה, אמרת בדיחות יהודיות, החמאת וגילית מינימום של התעניינות. ביבי מתנהג אחרת, הוא מקפיא ומייבש. מקרר ומדיח.
"תקום אבא, נו, תקום כבר. רגע, אל תשאל, אין רב בירושלים אבל יש ראש עירייה מישהו שחבל על הזמן. בא לעיר הבירה ראש עירייה חדש ומוזר שלא היית מבזבז עליו כוס בירה, אבל מה, שווה הצצה. נו, אתה חייב להתעורר אבא, כי דברים נוראיים קורים. טומי לפיד, החבר שלך, מזמן באדמה. אבל השבוע מישהו העיר אותו לחיים. הבן שלו התחיל להתנבא ולכתוב דברים בשמו. מדבר וכותב כאילו נכנס בו דיבוק של אבא שלו, לא אני לא צוחק, כאילו אבא שלו מדבר ממנו. אבא, קום כבר.
"סטנלי פישר שהבאת לבנק ישראל עם ביבי, כדי לשכוח את הצרות של הדולר שטיפס לחמישה שקלים - מה שבשבילו העפת את ש"ס כדי ליצור מומנטום אחר - אז הוא עסוק בלקנות דולרים ולקבור את כל כספי המדינה בדולר הצונח. ועוד משהו על הדרך, זוכר את וינרוט שחשבנו אם לקחת אותו לייצוג בפרשת האי היווני לפני שעלה הרעיון של ההתנתקות? אז תתפלא, אבל הוגש נגדו כתב אישום פלילי. זוכר את סילבן שלום, כמה היית צריך לפייס אותו ולפצות אותו, אחרי שהלך דוד לוי? ביבי שלך הצליח להפוך אותו לעציץ של יבול נכרי במוצאי שנת שמיטה. ככה שלא בטוח שיהיה לך לאן לחזור אם תמשיך לישון. ביבי מתפתח ולומד דרכי סיכול חדשים, אבא.
"אז בבקשה, אל תחלום. תתעורר ודי. שמח כאן, אבא, ואתה חסר חבר".
חלומות פז, אבא.
הוא לא איתנו מזה ארבע שנים תמימות, אבל מקורביו (האתיאיסטיים, לא להאמין) של אריאל שרון מאמינים בכל ליבם – סוג של אמונה משונה, עיוורת ומיסטית – כי ראש הממשלה לשעבר רק יצא לפגרה קצרצרה ואו-טו-טו הוא ישוב אל החווה המפורסמת.
בינתיים שרון יושב במשך רבות משעות היום על כורסה תומכת, רואה פרות בצבע שחור-לבן צועדות בסך על המסך ושומע ברבורים של מוזיקה קלסית.
ועד שיתעורר מאותה תרדמת שהשבוע נכנסה לשנתה החמישית, משחקים הנערים לפניו, מאחוריו ומצדדיו. ביבי טומן מארבים סודיים ללבני שמטיילת בבריטניה בשעמום אופוזיציוני גובר, ברק ממשיך לפמפם הצהרות כשהוא שוחה בבריכה של דבק שנשפך על כורסת השרד, אולמרט מתאושש מהבדידות ומנסה לעזור-להפריע מאחורי הקלעים.
אדרי ואפללו תופרים ופורמים חליפות, תירוש ואיציק מצווחות בהרמוניה ורק את גדעון סער ואת גלעד ארדן לא שמענו הרבה זמן.
הילדים מתקוטטים, משחקים בנדמה להם. בעיקר, מנצלים את זה שהגננת הלכה לישון ולא התעוררה ארבע שנים. שקט, ילדים, אבא ישן.
הוא ישן בעיניים פקוחות. שני הבנים המסורים, עומרי וגלעד, פוקדים את חדרו מדי יום במשך ארבע שנים ברציפות, למעט התקופה שבה נשא עומרי את עונש המאסר. הבנים ומקורבים בודדים נוספים המורשים להיכנס למתחם השמור, מדברים אליו כאילו אין תרדמת ומעדכנים אותו במתרחש.
איש חזק הוא אריק, אומרים בכירי הרופאים. אם אחרי כל העדכונים הוא עדיין לא מראה נכונות לסגת בו מהחלטת התרדמת, אם הוא מסוגל להמשיך ולשתוק, כנראה הוא עשוי מפלדה. או כפי שנהג לומר אהוד ברק בסיבוב הראשון שלו כראש ממשלה, בכל פעם ששר החוץ הנשכח, פרופסור בן עמי, אסר עליו להגיב באש: "הגבלה היא כוח - איפוק הוא כוח".
באוזניות המוצמדות לאוזניו מעת לעת, שומע אריק שרון מוזיקה קלסית שאהב לשמוע לפני שנרדם. על המסך הגדול שמולו נראות פרות פוסעות בשדות מרעה ירוקים ומלחכות עשב רך.
"הוא מבין מה קורה, הוא עוקב אחרי הפרות במבטו", מתעקשים מקורבים כשעוד פרה צועדת אל השוקת ועל הדרך מחזירה לשרון מבט משלה.
הם מחפשים לספר לו דברים מסעירים, כדי לגרות אותו להגיב. להדליק את העצבים הרדומים ולגרום לו לצאת מעורו. הדרך הנוחה ביותר להגיע לדברים שירגיזו את אריק ויוציאו אותו משלוותו היא להקריא לו את הכותרות היומיומיות ולתאר לו את המצב לאשורו, ללא כחל ושרק.
בקיצור, לספר לו על ביבי.
ממצמץ ראשון
הסודיות שאופפת את מדורת המיסטיות הבוערת סביב מיטתו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, נסדקה קלות כאשר גלעד שרון, בנו, פנה במודעת ענק לחברי קדימה וביקש מהם בשמו או למענו של אבא, שלא לפרק את המפלגה.
היה זה ביטוי מתפרץ שהסתנן החוצה מאוקיינוס התקוות והאמונות שבו שוחים שני בניו של אריק שרון. פרסום המודעה ועשיית שימוש פוליטי בשמו של האב המוטל על מיטתו בחוסר הכרה, שחררו מחסומים רבים של אנשים שעד כה נהגו בטקט מתבקש ונמנעו מלעסוק במה שמתחולל סביב מיטתו של ראש הממשלה לשעבר.
אם הבן מרשה לעצמו לפרסם מודעה שכמו נחתמה לפני דקות אחדות בחתימת יד אביו ואפילו נוסחה בידו, מה יעשו אזובי הקיר המלאים תהיות כרימון על אודות ההתנהלות סביב אשפוזו של שרון? אלא שקשה לבוא בטענות של ממש למשפחת שרון. מבחינתה מדובר בעניין של יום או יומיים עד שאריק יזנק ממיטתו בריא כשור ויסתער על סטייק עגל עסיסי. קורה שיום או יומיים נמשכים ארבע שנים. בשביל זה בדיוק ישנו ביבי. הסיפורים על ראש הממשלה אמורים לחולל את נס היקיצה של אריק שרון. לגרות אותו להגיב.
הבנים, ילדים טובים שכמותם, לא צריכים להתאמץ. רק לספר בפירוט מה קורה בחוץ ולתאר לאבא את המציאות כפי שהיא. הקירות במחלקת השיקום של תל-השומר עשויות מאבן, אחרת היו נמחים לאבק משמיעת התיאורים המציאותיים של עומרי וגלעד.
שימו לב עד כמה זה קל. שימו לב עד כמה המצב שלנו קשה.
"אז, אתה שומע, אבא? זוכר את ביבי? כן, ביבי, נו, ביבי נתניהו. בקיצור, אבא, ה'דיפלומט' הזה שקראת לו בלגלוג 'לחיץ' ושלא הבין מימינו לשמאלו בפוליטיקה, הספיק ללמוד בינתיים את המקצוע. הפוליטיקה כבר אינה תחביב מהצד, זה נהיה למקצוע ולעיסוק המרכזי שלו, אבא.
"אתה זוכר, אבא אריק, בטח שאתה זוכר, איך התגנבת אל הבמה ב-2001 לאחר שטובי פרשנינו גמרו להספיד את הקריירה הפוליטית שלך? התגנבת חרש ואמרת לו בערמומיות הזוממת שלך, שאתה, בגילך, מעדיף בעצם לנוח על כיסא קש ולהשתזף בחולות הנגב, רק שקפצת לביקור במפלגה כדי לסדר כמה דברים אחרונים ולחשוב ביחד, אם אפשר, איך ניתן להעלות את הליכוד ממצולות התרסקות אלי אדמה יציבה.
"זוכר איך פתאום מצא אותך ביבי יושב על ההגה, יושב חזק, כמו שאתה יודע לשבת, עם כל הכובד, מגחך את הגיחוך הטוב הזה? אחרי נדנודים טורדים שלו, הסכמת באבירות של מנצח שהוא יהיה הכרטיסן. 'גם ביבי, גם ביבי', גיחכת בבוז במרכז המפלגה כשאתה שופע חיוכים ומסובב לעברו את הראש הגדול שלך בתיעוב רחמני, וכולם צחקו חוץ מביבי. אחר כך תקעת אותו באוצר וסיבכת אותו חזיתית עם מאגרי המצביעים שלו. ביבי לא קלט עד כמה אתה מסוכן, אה, אבא.
"זהו, שכבר לא. היום הוא שיושב על ההגה, ותתפלא, אבא, הוא יודע לסובב אותו. הבחור למד נהיגה. גם תיאוריה וגם למעשה. פעם מסובב לימין, אבא, פעם לשמאל, אבא, פעם ישר, אבא - לפי תנאי הדרך ובהתאם למזג האוויר. כמו שלימדת אותנו. הוא גנב את הסוד".
החדשות מסעירות את נשמתו הלוחמנית של סבא אריק. עובדה, הוא ממצמץ בעצבנות. הלפלופים שהצטברו בזווית העין ומעוררים רפלקסים אינם מכהים את התקווה. הבן התורן מתרגש עד דמעות. הנה, אבא ראש הממשלה ממצמץ ראשון. אבא בדרך ליקיצת התעוררות.
אבא יתעורר, יאכל טוב, ישתה טוב. נלך לחווה, נזמין את הפורום ונציב אותו בראש 'קדימה'. ראובן אדלר יבריק סיסמה מנצחת, אייל ארד ישחיז משהו מכוער על ביבי, סתם בשביל התענוג, והאינדיאנים שוב יצביעו ויצרחו 'אריק מלך ישראל'. נו, אבא אריק, עוד קצת תזוזות באצבעות, והנס יתחולל.
"הוא לא איש רגיל, הוא איש של נסים, אולי הגנטיקה תוכיח את עצמה", צוטט רופאו האישי, ד"ר שלמה שגב, שמבקר אותו בהזדמנויות שונות ו"מספר לו שאכלתי סטייק נהדר. הוא מאוד אהב לאכול".
לדברי רופאו, "הוא פוקח את עיניו וסוגר את עיניו, הוא ישן וער בזמנים התואמים לו, הוא יושב, כלומר מושיבים אותו בכורסה והעיניים שלו עוקבות אחרי מה שקורה. לחלק מהאנשים שמטפלים בו יש תחושה שהוא מגיב. קרוב לודאי שיש משהו בזה".
ואיך לא יגיב אם מספרים לו שביבי מולך בכיפה?
אסטרטג חולם בהקיץ
הבנים מתאמצים לדבר אליו חד-סטרית. לגרות עוד ועוד את רגישותו. שיפסיק את איוולת התרדמת וימצא את הכוחות להתעורר לג'ונגל ולהסתער.
"אז לא תאמין, אבא, או אולי דווקא כן תאמין", מתעודד הבן התורן וממשיך לצרוב באש את הנקודות של מרכזי העצבים החשופים, "ביבי הפך לפוליטיקאי ענק. בא נגיד שכמדינאי הוא נחשב לאטרקציה בין-לאומית ובענייני בטחון הוא מבין כל כך, שהוא נותן לברק לפרק את כל השעונים לבד עם ישיבות ההסדר יחד. אבל בפוליטיקה, אוהו, הבחור נהיה עילוי.
"זוכר אבא, שפעם מינית 'שר ללא תיק' כדי לשמור על יציבות הקואליציה? כמה התביישנו אז. זהו, שביבי בנה בממשלה מחנה פליטים של שרים בלי תיקים. לא שזה מספיק לו, הוא עדיין לא סיים. ביבי עם קואליציית הענק שלו יכול היה לשבת על זרי דפנה וליהנות מיציבות של טנק מרכבה בארגז חול של גן ילדים בגן ציפורה, אבל הוא לא.
"בלילות ירח מלא הוא חולם בהקיץ ונשטף זיעה מעומס של תכנונים מייגעים איך לפרק את 'קדימה', הבית שבנינו לנו במאמצים רבים. אנחנו שומרים את קדימה לך כשתתעורר, אולמרט ביקש לשמור את קדימה לעצמו כשהוא ישתחרר, אבל ביבי רוצה לפרק.
"עד כמה שזה לא נעים לך לשמוע, אבא", אומר הבן ולוקח כמה צעדים לאחור, ליתר בטחון, "הוא אפילו עובר אותך בציניות שלו. האם האמנת שאפשר לקחת אוגדן פרוספקטים גדושים בשירי הלל וכתרי תשבחות ולהפוך אותם לעיתון יומי שמחולק בחינם? ביבי עשה את זה. אני אומר לך, האיש למד את העבודה.
"הוא נהיה אסטרטג דגול. לא תאמין, למשל, כמה סבלנות יש לו לאהוד ברק שמצניח עליו כל בוקר שערורייה מגושמת. הוא סופג, ביבי. לא תאמין, למשל, איך הוא קד במלוא הקומה לאותו שר מש"ס שמעולם לא חיבבת ואפילו פיטרת בגסות מצחיקה. ביבי מזמר לו 'שאו שערים' כל פעם שהוא מבקיע על מפתן משרדו. תקום אבא, אתה חייב לראות את זה בעצמך. תקום אבא.
"אתה רוצה באמת לצחוק, אבא? תקשיב, ותקשיב טוב: ביבי מתקשר לשרים האלה, לברק, לחברים מש"ס, ולעוד כמה, מרידור, בגין, נו, אבא, אל תצחק עכשיו, יגידו שזה רפלקס. ביבי מתקשר אליהם ומבקש להתייעץ איתם. עם כל הכבוד לך, אבל אפילו אתה בארוחות הכבשים בחווה, לא היית כזה נדיב, אבא".
מורשת שרון בע"מ
"תגיד, אבא, כבר מותר לך לגלות לנו איך חיסלתם את ערפאת? יש כל מיני שמועות שמתרוצצות. ערפאת לא מוכן לספר מהקבר מה באמת קרה. גם אתה שותק. מה יהיה? הסוד הלך איתכם יחד. אבל מה, אבא אריק, לא תאמין איך היורש שלו שורד".
בשלב זה נכנסת אחות. צריך להחליף מצעים. המנקה רוצה לנקות את החדר. אבל הבן שקוע כולו בתוך החלק המדיני של המסה ואינו יכול לעצור את שטף מילותיו.
"אבא, כל אמריקה הגדולה מגויסת לשמור שלא תיפול שערה אחת משערות ראשו ושלא תישרט ציפורן שלו. הפנטגון ומזכירות המדינה, הבית הלבן ופסל החירות. כולם סביב הראיס החדש. לא תאמין איך הצליח אבו-מאזן התמים הזה במשקפיים המרובעים לארגן לעצמו שמירה היקפית של המעצמה הגדולה בעולם. אפילו את ברגותי שביבי כמעט הסכים לשחרר בעסקה אחת, לא של טננבאום, הוא כבר כאן, אבא, אתה החזרת אותו כי אתה לא שוכח חברים טובים גם אם הם עוברים עבירות חמורות. יש איזו עסקה אחרת על השולחן, וביבי רצה לשחרר את ברגותי, אתה יודע, כן, נו, ברגע של לחץ, כרגיל אצלו, אבל אמריקה הטילה וטו על השחרור כדי לא לפגוע באבו מאזן. היית מאמין?!
"המשחק של אבו-מאזן פשוט, אבא. כדאי שנאמץ אותו אחרי שתחזור ללשכת ראש הממשלה. פעמיים ביממה הוא מאיים שהוא הולך הביתה. זה כל התרגיל. ואז קופצים ביחד, ברק אובמה - זה איזה מישהו שאתה לא מכיר אבא - ומובארק, מישהו שאתה כן מכיר ודי לימדת אותו לקח, ומתחננים אליו שימשיך, בבקשה, למען המזרח התיכון, למען היציבות האזורית, והוא עושה טובה ונשאר.
"אבו מאזן מסכים להישאר, ואז הכדור של המשחק עובר לצד של ביבי. תאמין לי, אבא, איש לא יודע מה הבנאדם הזה רוצה. הוא נוסע לוושינגטון ומפריח שבועות-שלום נרגשות, טס לקהיר ובוכה כמו אלמנה שכולה למה עוד לא בא השלום. הוא לא חוזר הביתה עד שהוא מוודא שכולם שם השתכנעו.
"כאן הוא מוצא במגירה נסתרת איזה אישור בנייה בשכונה ירושלמית שיחזיר את ההצגה לפרק הראשון ויתחיל הכל מחדש. שוב אבו-מאזן ייעלב ושוב ירצה להתפטר וחוזר חלילה, אבא, אמריקה תבכה שלא, מצרים תאיים שבשום אופן וביבי ילך לישון בחיוך גדול על הפנים. כן, כן. ביבי, ביבי, אבל למד משהו.
"מה אומר לך אבא, יורשים גדולים לא העמדת וגם לא מדינאים דגולים. אבל חיידק הציניות וכישורי המשחק שלך הפכו למורשת שרון. לא מנפחים אותה כמו מורשת רבין, כי יצחק בכל זאת מת ואתה עוד חי, אבל כבר יש מורשת. דגולה. יש לך הרבה ממשיכים".
"קח למשל את אולמרט. זה שהלביש עניבה קודרת ונכנס בכובד ראש מלא התלהבות לתפקיד שלך באותם לילות שהחברים שלך רצו ממיקרופון למיקרופון וסיפרו כמה רחום וחנוך ורך לבב היית. אז, זהו, שאהוד הזה שעוד לא התחיל בכלל את המערכה המשפטית שלו באיזו רכבת של תיקים כבדים, ועדיין מתקוטט עם שולה זקן מי צותת למי, כבר הספיק לבקש מהחברים בקדימה שלא יפרקו את המפלגה כדי שיהיה לו לאן לחזור... נכון, מצחיק, אבא? נו, אז קום כבר. הרי אם מישהו משניכם אמור לחזור לקדימה, אתה תעשה זאת הרבה לפניו. הבחור לא מבין מה מכינים לו במסדרונות החשוכים. לו היה יודע, הוא היה מוציא מהשרוול איזו התנתקות וסוגר עניינים עם מזוז.
"כן, אבא, מזוז שלנו, זה שסגר את כל התיקים נגדך, לא נשאר כזה עלם חמודות נבוך ומצטנע. לא תאמין כמה הוא הכניס לכלא וכמה נמצאים בדרך לשם בגללו. אתה קיבלת ממנו מבצע היכרות. האחרים משלמים גם עליך, אבא, זה מה יש.
"לפעמים אני חושב, אבא, שלו היית ממשיך עוד איזו שנה, לא היינו רואים את המחזות המבישים של תהלוכת כתבי האישום. ממשיכי מורשתך היו לומדים ממך איך להחביא את הסיאוב מתחת למעטה של חברמניות פורצת בשלל חיוכים וצ'פחות ואיך לכסות את ערמות השחיתות בסלים של נדיבות. כשאני מסתכל על השחקנים שהחליפו אותך, אני רואה שהם למדו ממך רק דבר אחד: איך לרכוש את שתיקת השמאל ואהדתו. הדבר היחיד שהם לקחו ממך, אבא, הוא איך הפכת משנוא ומשוקץ ליקיר האומה, למלך תל-אביב, בנאום אחד של קיסריה.
"תראה את מופז, תראה. האיש הזה שבתקופתו כרמטכ"ל אסף נאסרללה את כל הטילים, האיש ששלח מכתב לחברי הליכוד ובו הצהיר אמונים למפלגה כי בית לא עוזבים, ועוד באותו לילה הצלחת בתחכום האגדי שלך לטוות מסביב לרגליו את הקורים והוא נפל שדוד לזרועות קדימה. אתה זוכר איך התפקענו מצחוק שבן משפחתו עלה למחרת לשידור והתפלא בקול בוכים מה רוצים משאול ומדוע מתייחסים אליו לא יפה אם הוא עובר לקדימה לילה אחרי שהוא נשבע שלא לעזוב את הליכוד?
"אז, תקשיב, אבא, עכשיו כל כך טוב לו בקדימה, שהוא לא רוצה לעזוב לליכוד. עזוב מה שכתוב בעיתונים. מופז משתוקק לחזור לליכוד, אתה הרי מכיר אותו, רק שיש לו תנאי אחד: תיק הביטחון. תנאי בעייתי הייתי אומר. ביבי, לא חכם גדול, אבל גם לא חמור פוליטי. הוא לא יריב עם ברק בשביל מופז. מה פתאום שיתכתש עם מפלגת העבודה?!
"אל תכעס אבל, כן, אתה אמור לפגוש את ברק. תתרגל מעכשיו. הוא עדיין בעניינים. הנחמה פורתא שלך היא שראש ממשלה הוא כבר לא יהיה בישראל, אך הוא עדיין פעיל מאוד. אל תשאל במה, כי אלו סודות ביטחוניים. הוא מתקוטט עם עוזריו ומחליף אותם חדשים לבקרים. אין אצלו שעה בלי תאונת דרכים. קנה בית והוציא למכירה והתחרט שהוציא למכירה, הסתבך בשל אירוח במלון יוקרתי, לקח אחריות והתפתל, העסיק עובדות לא חוקיות והכחיש שידע והודה במקצת ונחקר, פתח חברה וסגר אותה. אל תשאל, מבקר המדינה - לא יודע אם נפגשתם - לינדנשטראוס, לא אל תתאמץ להגיד את השם הזה, די חוגג עליו.
"המפלגה שלו, מפא"י, חוגגת תשעים או שבעים שנה להקמתה, מי זוכר. מה? כזאת בדיחה לא ראית בחיים שלך, אבא. אהוד ברק שמעולם לא אהבת את היהירות שלו, קבר את מפא"י עמוק באדמה. מחפשים מישהו שיחתום על תעודת הפטירה, אבל עוד לא נבחר רב ראשי לירושלים, אז בינתיים המפלגה חיה וגוססת".
דווקא המורה למתמטיקה?!
"אבל למה אתה עצוב, אבא? אתה זוכר אותו, את אפללו? אל תגיד שאתה לא זוכר. האמת גם אני לא מצליח להיזכר איפה העמסנו אותו בבגז'. זה היה בתחנת הדלק בעפולה, לא? אז אולי כשנכנסנו למטבח של אחת המסעדות ורצינו להגיד תודה למישהו שהיה שם. טוב, מה זה משנה. עברו הזמנים, ובוקר טוב אליהו. הוא נהיה מלך.
"היית צריך לראות, אבא, את החליפה שהוא תפר ואיזו קבלת פנים הכינו לו בליכוד. איזה מלך הוא היה, אבא. היו איזה יומיים שלמים שהוא הרגיש כאילו אחראי מטעם חיל-האוויר על בניית תכנית התקיפה של מערכת הגרעין האיראנית.
"ואם נגענו בסוגיית אפללו, דע לך, שלו היית שומע לנו אבא ומתעורר, היית נהנה בשבוע שעבר כמו שלא נהנית מעולם. התבשיל של ביבי-קדימה-לבני-ליכוד הסריח והתפוצץ לאלפי רסיסים. כל מי שעבר בסביבה חטף נתז. ביבי עוד צריך ללמוד ממך איך מביאים תכניות מורכבות עד לקו הגמר בלי לתת להן להתפוצץ לקראת הסיום ובלא ללכלך ידיים ולזהם את האוויר. כי את מעשי ידך, אבא, את קדימה, איש לא יצליח לקבור.
"לא, נו, סתם צחקתי, אבא. ודאי שיש מי שיקבור את קדימה. לבני עושה את זה מעולה. תגיד, אתה זוכר שבאיזה ראיון נשאלת מי יכול להיות היורש שלך, וברגע של היסח הדעת, כשחשבת בזעם על הצלעות של הטלה המתקררות על השולחן בחווה אמרת 'לבני'? אנ'לא מצליח להיזכר את מי רצית לחסום אז כשאמרת לבני. אולי את סילבן או את מופז. מה זה משנה. אולי רצינו לקדם איזה מישהו לרמטכ"ל ומופז הפריע, לא זוכר. אבל אמרת לבני. אחרי אלפית שנייה שכחת. אבל אייל (ארד) וראובן (אדלר) נשארו חיילים חרוצים שלוקחים ברצינות כל הבל שיצא מפיך.
"סביב כל חץ שירית בבדיחות דעת, בעיקר בגלל רצון לצחוק על מישהו, להעלות לו את היהירות המדומה לראש ולגרום לו לסחרור, הם סובבו את מעגל המטרה וננעלו. אז אתה שומע, אבא'לה, הם לקחו את גברת לבני ובאמת באמת הפכו אותה למועמדת לראשות ממשלה. לא, אבא, אני לא צוחק, תפסיק למצמץ ותקשיב לי רגע. הם באמת עשו את זה. למה אתה בוכה אבא? כן אותה, אותה, לא אותי, אותה.
"הגברת הזאת שברזומה שלה אין אפילו הישג אחד שניתן להצביע עליו, זאת שלא רשום על שמה שום משהו של עשייה - אותה הם לקחו רק כי אמרת ורק כי חשבו שהיא היחידה שתוכל לנצח את ביבי. אז היא, שאפילו הגיג אחד ראוי לשמו אינה יודעת להנפיק ולו בשביל הפרוטוקול, היא רשומה כמועמדת. היית מאמין אבא?
"למזלנו - ויש למדינה הזאת מזל - יש ללבני השכל הדרוש בשביל לדעת איך להחמיץ בהצלחה כל הזדמנות פז לממש את המועמדות. אבל היא עוד נשארה מועמדת. לו היית בקבר היית מתהפך, אבא, טוב שאתה לא. נכון שהתבשיל הבאוש של ביבי לא הצליח בינתיים לפרק את קדימה, ביבי הוא לא אתה, אבל הישג אחד יש לו לביבי: לבני טרודה מעל לראש בביתה פנימה".
תסכים, אבא, שגם זה משהו".
"תעשה עצמך ששכחת!"
קרני שמש מגיחות למסדרון השמור ביותר במחלקת השיקום בבית החולים 'תל-השומר'. במונחים רפואיים מוגדר מצבו של אריק שרון כיציב. בשפה הרשמית הוא סובל מחוסר הכרה שטחי ומהעדר תקשור עם הסביבה. הסביבה המטפלת מתווכחת אם הוא מבין ואם הוא עוקב, אם תזוזת האצבעות היא רפלקטיבית או רציונלית. כשיתעורר נשאל אותו, מסכם אחד מהם.
משמרות מתחלפות סביב השעון. בן הולך ובן בא. המסירות ראויה להערצה. האשליות זוכות לטיפוח.
"התעורר?" שואל האחד.
"כן, התעורר בבוקר. אבל אמרנו לו מי ראש הממשלה ומי שר הביטחון, והוא הסתובב לצד השני וחזר לישון".
המתחם מאובטח ומבודד. רשימת המורשים לביקור מצומצמת בקנאיות. ראש לשכתו לשעבר ומקורבו, עו"ד וייסגלס, אינו נמנה עם מורשי הכניסה. אנשי הצוות הרפואי שנכנסים לחדרו של אריאל שרון חתומים על הסכם סודיות. בדיקות רפואיות במכשור שנמצא מחוץ לחדר נעשות בשעות לילה מאוחרות כשמסדרונות המוסד הרפואי שוממים. ראש הממשלה לשעבר אינו מוצא מחדרו.
תקוותם של קרובי המשפחה נעוצה במנת העדכונים היומית. אין סמי מרפא חריפים ממנה. "הוא מגלה סימני התעוררות", אמר וייסגלס בראיון לתקשורת. לדבריו, שרון שרוי בתרדמת לא עמוקה ונמצא במבחנים לקראת התעוררות.
הכל תלוי בכמות הדיווחים שיוזרמו למוחו ובאיכותם. עוד מכת חשמל ועוד אחת. עוד טיפול הלם ועוד אחד - עד שהוא יתעורר. עוד סיפור על ביבי ועוד תיאור על שעון בשווי 60 אלף דולר שקנה שר הביטחון הצולל בסקרים אך לא לומד לקח מינימלי. בסוף הוא יהיה חייב להתעורר.
"אתה שומע אבא, לא תאמין איך השתנתה שיטת המינויים בארץ מאז שהלכת. זוכר איך ישבנו על גבינות ויין והחלטנו מי יהיה רמטכ"ל ומי יהיה מפכ"ל, מי יהיה ראש אמ"ן ומי ינהל את מנהל מקרקעי ישראל? אני רואה שאתה ממצמץ חזק. אני מבין ממך שאתה זוכר היטב ולא צריך לפרט את השיקולים הכבדים שהנחו אותנו. ודאי, ודאי, לא חשבתי לפרט. רק טובת המדינה. יו נואו, אבא. המינויים היו מותאמים לאג'נדה שהייתה תואמת לאינטרס שהיה תואם כמו כפפה לידיים הטובות שלך.
"הזמנים האלו עברו. היה ועכשיו אין. מצטערים, נגמר. תבואו מחר. מישהו השתגע. לכל מינוי יש לקבל אישור מוועדות של מלומדים שמרוויחים בינתיים משכורת לא רעה. יש איזה פרופסור חביב מחיפה שעשה אותו ביבי לשר מדע. הוא הביא מנכ"ל טוב, בחור לא מזיק בעל הרבה ניסיון - אבל הוועדה פסלה אותו. למה לא? גם רב, גם פרופסור וגם יש לו שפם. למה לא להציק לו? למען האמת, אני לא מאמין שמינוי אחד מהמינויים שמינינו בחוות השקמים היינו מסוגלים להעביר בטירוף של היום. אללה ירחמו".
"אבא, בבקשה, אם כבר מדברים על מינויים, כשתקום, אל תשאל מי זה חלוץ ואל תרים לו טלפון. אה, הוא הפך לבדיחה היסטורית ולא יודעים מי הוא. אל תבנה על ההתנתקות. הייתה לו מאז מלחמה קשה, והוא גילה שנחישות ורגישות טובות למכולת של גוש קטיף. בלבנון לא מבינים מה זה, והוא לא מבין מה זה לבנון.
"אם כבר התנתקות, אז בא נעשה את זה קצר. כי די לא נעים לדבר על זה: אז ככה, כשאתה קם ויוצא בחוץ אתה לא מדבר מילה על ההתנתקות. תעשה עצמך ששכחת. כדאי לך. תשאל את ראובן. ככה עדיף. שכחת את ההתנתקות וזהו. למה יש מלא אנשים שלא שכחו והם כועסים עליך מאוד. אני לא אומר, זה היה טוב, השתקנו את פרשת סיריל קרן, הורדנו את הפרקליטות מהזנב שלנו, אבל, אבא, יש מאות מטופלים אצל פסיכולוגים, יש מאות שחלו במחלות קשות, אלפי משפחות הרוסות ונערים פגועים. יש חורבות, יש התפרקויות, יש עוול היסטורי מושחת הזועק לשמים. עזוב, תשכח וזהו.
"אבא, כל מי שהיה קשור להתנתקות מתחמק מלהזדהות איתה. חוץ, אולי, מצחי הנגבי, שעושה את זה בשביל הסטייל. בא נסכם שבגלל ההתנתקות ודאי שעדיף לך להתעורר לסיוט הישראלי מלהמשיך לצד השני ולפגוש למעלה אחרי מאה ועשרים את אלו שמפח הנפש של הגירוש מוטט עליהם את בריאותם וחייהם. עדיף שלא תיפגשו. נו, תתעורר".
עציץ יבול נכרי במוצאי שמיטה
ויש גם קינוחים.
"אבא, עוד משהו ואני זז. אחרי שכל השקרנים יספרו לך כמה הם האמינו כל הזמן שתתעורר, ואחרי שכל הצבועים יבכו מהתרגשות ויבררו אם אתה זוכר אותם בשיבוץ הרשימה הבאה לכנסת, יש גם קינוחים. סתם נשב רגל על רגל ונסתכל על הדברים ביחד לצורך רענון. לא תאמין, אבל יש חדשות.
"קח לדוגמה את משרד הבריאות. זוכר ששני בניזרים נתקעו שם? זוכר שאיש לא רצה אותו? בא ליצמן, זה שעשה לך בעיות עם שינוי ולא רצה להיכנס לקואליציה. הוא תפס את המשרד והפך אותו פופולארי כל כך, שהמשבר הקואליציוני הראשון שלך יהיה אחרי שתצטרך להחליט אם לתת את המשרד לשלום שמחון או ליצחק הרצוג. אולי מני מזוז שיהיה נשיא בית המשפט העליון כשתתעורר, יעזור לך להחליט.
"אה, איך שכחנו. לא תאמין מי בא במקום מזוז. הולך להגיע מישהו שהייתם מסתדרים לא רע. כאילו שעם מזוז לא עשית חיים. אבל עכשיו בא ויינשטיין, מהחברים של אולמרט. כדאי לך להתעורר. אל תדאג, אפילו שמשהו בלב של כולם מרגיש שבפרקליטות נוברים לו עכשיו ומחפשים לו תיק. אבל יהיה בסדר. אם שרדת את מני מזוז תשרוד את כולם.
"טוב אבא אני רואה שנרדמת. תישן, תישן, תאגור כוח, כי עוד לא החלפנו מילים על מישהו שתשמח לשמוע עליו. זוכר את שמעון? נו, פרס? הוא עוד בועט. בשנים האחרונות אתה והוא נהייתם ידידים טובים. שני חתרנים בלתי נלאים שכמותכם. שרידים לדור הנפילים.
"שמעון בחור כארז, אבא. בעשור התשיעי לחייו הוא פורח. שותה טוב ואוכל טוב, מסתובב בעולם ומצטלם. אומרים שלפעמים מנמנם יותר מדיי. לא נורא, יש מי ששומר עליו שלא יגזים. הוא שואל עליך הרבה. כנראה מתגעגע למישהו גדול שיהיה לידו. נמאס לו מהילדים החכמולוגים האלו – ביבי, ברק ולבני. אמנם דליה איציק ורובי ריבלין ("מירושלים השלמה והמאוחדת לנצח נצחים", זוכר?) חושבים ששמעון מתכוון לפנות להם את הכיסא, אבל הוא צולח לקראת חתימת עשור תשיעי עם תכניות שרק מלאך החיים יודע להכין. למה לא תהיה כמוהו, אבא, למה?"
"אם מדברים על פרס, אתה יודע, בעל כל החלומות והחזיונות והאשליות, אז דע לך, אריק, סליחה אבא, שבתחום הביטחוני יש קצת שקט, זמני כמובן, הכל זמני כאן. הטילים שהתעופפו מאז ההתנתקות כמו גשם, הפסיקו אחרי מבצע צבאי שהבריח את תושבי אשקלון ואשדוד לתוך הארץ. אה, גם את תושבי שדרות. בחווה ברוך השם לא היו נזקים. היו המלטות טובות, ועגלים בריאים נולדו. בארץ אין טילים ואין פיגועים ברוך השם.
"החבר הטוב שלך שפעם אמרת עליו ש'המומחיות שלו היא להפריד ראשו של ערבי מגופו' (זה היה לפני שגילית את האור במנהרת השמאל, אבא), ממשיך לעשות חיל בתפקידו כראש המוסד. הוא עובד קשה. את עימאד מורנייה הוא הזיז, אבל הגרעין האיראני מעצבן אותו, והוא ישמח להזיז גם שם כמה דברים. ביבי שלנו נדרש ברצינות לאיום האיראני. טוב, הוא לחיץ, מה לעשות.
"לפי פרסומים זרים הוא משקיע סכומי עתק בתרגולות ובהכנת המדינה ומערכת הביטחון ליום שבו יצטרכו ללחוץ על הכפתור. חברים שלי המתגוררים בהרי בית שמש מדווחים לי על מטוסים שממריאים ללא הרף לתרגולים סודיים במדבריות שוממים. אומרים שאתה בזמנך יכולת לגמור את זה במאמץ פשוט יותר. אולי, אבל היית מאבד את קולות השמאל. לא חבל?
"טוב. בא נחזור לקינוחים. הגפני שתראה בכנסת, זה הוא, לא האח שלו. רק נראה צעיר יותר, זה הכל. גם ליצמן. גם פרוש. גם ישי. כולם, זה הם. את אטיאס הכרת באקראי, אז זה הוא. בעקרון, הכל פחות או יותר אותו דבר. שם, אצל החרדים, אבא, כולם שמעון פרס. מתחלפים פעם בשלושים שנה וגם אז בקושי. נכון, אבא, אתה זוכר איך אהבת לצחוק על החרדים עם טומי ושאול יהלום? ביבי לא צוחק עליהם, הוא חונק אותם. כן, כן, פשוט חונק אותם. אל תשאל מה ביבי להם עשה בביתר ובמודיעין-עילית, שתי הערים היפות שבנית בתור שר שיכון ופיתחת כראש ממשלה. הוא השתגע לגמרי.
"אתה ידעת להחניף לציבור החרדי. הבנת שצריך להצטלם עם התלמידים של הרב גרוסמן בחנוכה ועם קטר הרכבת מכפר חב"ד בפסח, אכלת מאכלים יהודיים בין מזללה אחת לרעותה, אמרת בדיחות יהודיות, החמאת וגילית מינימום של התעניינות. ביבי מתנהג אחרת, הוא מקפיא ומייבש. מקרר ומדיח.
"תקום אבא, נו, תקום כבר. רגע, אל תשאל, אין רב בירושלים אבל יש ראש עירייה מישהו שחבל על הזמן. בא לעיר הבירה ראש עירייה חדש ומוזר שלא היית מבזבז עליו כוס בירה, אבל מה, שווה הצצה. נו, אתה חייב להתעורר אבא, כי דברים נוראיים קורים. טומי לפיד, החבר שלך, מזמן באדמה. אבל השבוע מישהו העיר אותו לחיים. הבן שלו התחיל להתנבא ולכתוב דברים בשמו. מדבר וכותב כאילו נכנס בו דיבוק של אבא שלו, לא אני לא צוחק, כאילו אבא שלו מדבר ממנו. אבא, קום כבר.
"סטנלי פישר שהבאת לבנק ישראל עם ביבי, כדי לשכוח את הצרות של הדולר שטיפס לחמישה שקלים - מה שבשבילו העפת את ש"ס כדי ליצור מומנטום אחר - אז הוא עסוק בלקנות דולרים ולקבור את כל כספי המדינה בדולר הצונח. ועוד משהו על הדרך, זוכר את וינרוט שחשבנו אם לקחת אותו לייצוג בפרשת האי היווני לפני שעלה הרעיון של ההתנתקות? אז תתפלא, אבל הוגש נגדו כתב אישום פלילי. זוכר את סילבן שלום, כמה היית צריך לפייס אותו ולפצות אותו, אחרי שהלך דוד לוי? ביבי שלך הצליח להפוך אותו לעציץ של יבול נכרי במוצאי שנת שמיטה. ככה שלא בטוח שיהיה לך לאן לחזור אם תמשיך לישון. ביבי מתפתח ולומד דרכי סיכול חדשים, אבא.
"אז בבקשה, אל תחלום. תתעורר ודי. שמח כאן, אבא, ואתה חסר חבר".
חלומות פז, אבא.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
