בידיים רועדות ובלב מרוסק אבוא בזה בשורות הבאות לכתוב מעט מן המעט מאישיותה המדהימה של אמי המיוחדת והצדקנית מרת חדוה פריידא טייכמן ע"ה. לא, אין כוונתי הפעם בדברי הספד או "זכרון להולכים" גרידא. כוונתי במאמר זה אינו רק לבטא את האהבה והגעגועים העזים לאמא (שזהו לכאורה ענין פרטי ומשפחתי), אלא בזה הנני בא לקיים את דברי החכם מכל האדם "והחי יתן אל לבו". באשר, באם אפי' כמה מן הקוראים היקרים יתעוררו במעט מאישיותה הגדולה של אמא ע"ה ויתנו אל לבם – יהא זה לעילוי נשמתה והי' זה שכרי... ● השליח בקפאטים הרב מנחם מענדל טייכמן נפרד מאימו הגב' חדוה פרידא טייכמן ע"ה  למאמר ● הבלוג שלכם: יש לכם משהו שרציתם לכתוב? כאן זה המקום