מאת הרצל קוסאשוילי, COL

המעסיק 'האמיתי' הראשון שלי, היה אדם נרגן וזועף (ואני לגמרי יוצא מתוך הנחה שלכל אחד מאיתנו היה בעברו הרחוק או הקרוב 'מעסיק דמה' שהתחזה בחוצפתו כי-רבה לבעל-עסק כשבפועל הוא היה עסוק בעיקר בללטף את כרסו המשתפלת) אולם בו זמנית, בדרך מופלאה משלו, הוא גם היה ידידותי וזורם באופן יוצא-דופן וחריג.

מסתבר שככה זה כשאתה נפצע במלחמה ומערכת העצבים שלך נראית בערך כמו סמרטוט רצפה מרוט בכביסה המיליון ואחת שלו.

אני זוכר אותו לטובה ואת "ההתאהבות", שלו בי וביכולותיי, ותסלחו לי אם יש פה מידה לא מבוטלת של חוסר צניעות. אולם, בכדי לחדד את המסר שבדבריי, אני מוכרח לחטוא בכך ברשותכם. ועם כל בעלי האצטומכא הרגישה, הסליחה והמחילה מראש.

הימים הם ימי תחילת המילניום הנוכחי למניינם ולטעותם (לא שיש סיכוי שנגיע למילניום הבא ואף לכתוב על-כך...) זה עתה סיימתי את ייעודי עלי אדמות בתור בני"ש, לא לפני שהצבא סרב בתוקף לקלוט אותי לשורותיו.

חבר קרוב מביא לידיעתי "משרה פנויה" בחברה להשכרת רכב בבני-ברק בה הוא עובד.

אני מגיע לפגישת התרשמות ולאחר כשלוש דקות של שיחת היכרות שכללה שתי שאלות עם אותו מרוט העצבים דלעיל, אני מוצא את עצמי מצלם את תעודת הזהות עבור הנהלת החשבונות, מפתח של פיג'ו 206 חדשה תחוב בידי והוראה חד משמעית לעלות מחר לירושלים לסניף החדש ולהתחיל שם את יום העבודה הראשון שלי בחברה.


(צילום אילוסטרציה: מנדי לואיס, COL)

אתם בטח שואלים את עצמכם, "על מה הוא מדבר?" ובכן, אני מדבר על כל אלה שנטועים בעבודות מזדמנות במקרה הטוב או מובטלים ומחוסרי מעש במקרה הרע.

פעם חשבו כאן שבכדי להצליח בחיים, אדם צריך לעבור מסלול קבוע מראש שכולל לימודים בבית ספר, תיכון ובגרויות. משם להמשיך לצבא, לטיול יסודי במזרח. ואם אתה שורד את כל זה ויוצא על שתי רגליך המקוריות, אתה תמשיך לאוניברסיטה שאמורה לתת את הכלים הנכונים להתפרנס בכבוד בארץ הלא מפנקת הזאת.

אני מקווה שברור לכם כמו שברור לי שאלה לא החיים האמיתיים שלנו. ושלא תבינו אותי לא נכון, אינני בא לקבול על הלומדים והחרשנים למיניהם. ידע הוא בהחלט כוח ואני בעד לרכוש ידע ומקצוע כערך עליון. רק שהפחד והרתיעה ממגע עם "העולם" שבחוץ מאוד לא אופייני לנו כשזה מגיע לפרנסה.

המעסיק הקודם שלי, שהיה ועודנו (לע"ע) 'חילוני' אידיאליסט להכעיס, שמאלן שבע וחסר כל רגש למסורת ישראל סבא וסבתא גם יחד, הודה בפניי ברגע של חולשה (ושלא יתקבל אצלכם חלילה הרושם שעבדתי בשלושים מקומות עבודה בחיי הקצרים והלא מועילים) שלבחור חרדי יש נתוני פתיחה טובים יותר מאשר ל"לא דתי" להשתלב במקצועות נחשבים ונחשקים, נטולי צביון חרדי לחלוטין.

ולו בגלל האמביציה שבוערת בעצמותיו להוכיח את עצמו כשווה בין "לא דתיים". בנוסף לכך שלדעתו השקידה התורנית מחדדת את יכולת החשיבה ומשביחה את האנליטיות.
העולם השתנה ויש את העובדות הקבועות בשטח ואי-אפשר לטאטא אותם לכל רוחות השמיים.

אם פעם חרדי היה אמור לבחור בין כולל למלמד דרדקי ובין שוחט לסופר סת"ם או סתם סופר... כיום הכללים נשברו לחלוטין והתרסקו בקול רעש גדול לרצפה.

מכללות חרדיות ומרכזי השתלמויות קולטות אברכים "נחשלים" כמונו ומבצעות בנו restart שיכשיר אותנו אל מול אתגרי העולם הגדול.

אז נכון, תמיד יש את האופציה המובהקת לצאת לשליחות (הלוואי עליי). אבל מה עם כל השאר שלא בוחרים בכך? למה להסתגר בתוך המובלעת הצפופה הזאת שלא מקנה אופציות ראויות לעיסוק מכניס ולמקור פרנסה יציב ובטוח לטווח הארוך? למה לא להתמסד? היום כבר לא חסרים מקומות ראויים ויציבים שאפשר להתברג בהם. מי בצבא ומי בחברת היי-טק, מי בניהול עסק ומי במקצועות חופשיים כמו עריכת דין וראיית חשבון.


(צילום אילוסטרציה: מנדי לואיס, COL)

יש בנינו כל-כך הרבה מוכשרים וחריפים, הן בחשיבה והן ביכולת המעש, הביצוע והניהול.

רבים שגם ללא זנב תארים ארוך ורזומה צבאי מרשים, יכולים לתרום למשק הכללי והאישי. שזה אבסורדי וכואב לראות את הבזבוז שלנו בתור "כוח עבודה זול".

קומבינות זה טוב לגילאי חמש-עשרה עד שמונה-עשרה ככסף כיס או כהשלמת הכנסה.

אברך חב"די נשוי (ולאחר שנת הכולל הראשונה שלו-שלא תתעצבנו, כן?) צריך לדעת שהגיע זמנו להתבסס בעבודה קבועה ויציבה. תאמינו לי שזה "קידוש ה'" לא פחות מאשר לפתוח בית חב"ד (עם מלוא הכבוד וההערכה לבתי חב"ד ולשלוחים). אני באמת חושב שיש לאברך חרדי מוכשר שנטוע בסביבתו הלא-טבעית, הילת שליחות מבורכת ומאירה.

תתפלאו, היום זה יותר קל מאי-פעם, כאשר החוק מגן על העובדים בכל התוקף באמצעות חוק פנסיה חובה ועוד.

הקלישאה החבוטה "השמיים הם הגבול" תופסת כאן. ואת זה אני קובע, כאחד שניהל ציי-רכב בינוניים למרות שלא ידעתי את לוח הכפל על בוריו.

אולי לא תקנאו בתלוש השכר הראשון שלי לכשתראו אותו, אבל הידיעה שאני מוערך במקום עבודתי ובסביבה לא-דתית, הייתה מספקת מאין כמוה. כמו גם ההתקדמות בהיררכיה, בתלוש השכר ובתנאים. אתם חייבים לנסות את זה ולו בכדי לדעת שאפשר גם אחרת.