מסיבת חנוכה מיוחדת נערכה בנר שביעי של חנוכה עבור משפחות נפגעי הטרור והמלחמה בעיר אשקלון וסביבתה. מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור יחד עם אגודת חב"ד אשקלון הפגישו סביב החנוכיה את התינוקת תאיר עפגי'ן והרופאה ד"ר סידרר מירלה שנפצעו קשה בפיגוע בקניון חוצות יחד עם לוחם גבעתי בן בוחניק שנפצע קשה במבצע עופרת יצוקה, יחד הם הדליקו את החנוכיה, והביעו את המסר ש"האור ינצח".

מאש המלחמה לאש החנוכיה

לפני שנה היו אלו ימים של מלחמה, ערי הדרום הופגזו ברקטות, המחבלים פגעו במרכזי הערים במבוגרים וילדים בנשים ותינוקות ללא הבחנה. כמו הפיגוע הנורא בקניון חוצות באשקלון, הרופאה ד"ר מירלה היתה באמצע יום עבודה שיגרתי כאשר היא מעניקה שירותי רפואה במרפאה כשלפתע רקטה ניחתה במקום וזרעה הרס רב ונפגעים. אנשי צעירי חב"ד התגייסו לבקר את כל הפצועים העניקו סיוע חירום לפי הצורך, ונשאו תפילה לרפואתם. השנה בחג החנוכה היה זה סגירת מעגל משמחת לראות את הפצועים שהיו במצב קשה מאוד עומדים על רגליהם סביב החנוכיה ונושאים בגאון את נס החנוכה הפרטי שלהם, ומביעים בכך את המסר לעולם כולו כי "האור ינצח". אמר מנחה הערב הרב מנחם קוטנר מצעירי חב"ד.

בכניסה למסיבה קיבלו כל משפחה שי חנוכיה וסיבבונים לילדים, וסביב שולחנות ערוכים עם סופגניות ומטעמי החג, שמעו דברי חיזוק מפי שליח הרבי מליובאוויטש באשקלון הרב מנחם מענדל ליברמן. מר שלמה כהן מ"מ ראש העיר הביא את ברכת העיר למשפחות, וחבר מועצת העיר מר הרצל ברזילאי הביא את ברכת מועצת העיר.

הפצועים מדליקים

במרכז הערב עמד טקס הדלקת נר שביעי של חנוכה בידי הלוחם בן בוחניק תושב אשקלון שנפצע אנושות במבצע עופרת יצוקה וכיום מחלים מפציעתו ועדיין נמצא בתהליך שיקום. התרגשות גדולה ניכרה בקהל לראות את בן כמו גם את התינוקת תאיר עפגי'ן והד"ר מירלה מדליקים את הנרות. יחד עם כל הקהל שרו משירי חנוכה לקול צלילי הכליזמר של "אהרן המנגן" ששיעשע את הקהל בניגון על גבי כלים מקוריים.


החלטתי לחיות

ד"ר מירלה נשאה דברים נרגשים בשם המשפחות, וסיפרה את סיפורה האישי, הנה הדברים:

ערב טוב לכולם וחג שמח

חג החנוכה הוא חג נס פח השמן. הערב, אני רוצה לספר בקצרה על הנס הפרטי שלי. חג החנוכה הוא החג בו מסופר על ניצחון המעטים על הרבים. זהו בעצם סיפור של הישרדות. הערב אני רוצה לספר בקצרה על קרב ההישרדות שלי.

בתאריך 14.5.08 עבדתי כרגיל במרפאת הנשים של קופת חולים בקניון חוצות. זה היה עוד יום שגרתי שעמד להסתיים, אבל הוא לא הסתיים כפי שקיוויתי שיסתיים. בשעה 18:00 נחת טיל גראד בקניון ופגע ישירות במרפאה שבה עבדתי. באותה שעה הייתה בחדרי מטופלת שזה עתה סיימתי לטפל בה. המקום התמלא עשן. דממה מוזרה השתררה במקום. כנראה שאיבדתי את ההכרה למספר שניות. מצאתי את עצמי מוטלת מתחת להריסות ומעליי שכבה המטופלת. שתינו היינו פצועות, אבל בהכרה. דם רב זרם מהזרוע השמאלית שלי, הפנים שרפו והרגשתי כדור אש מסתובב לי בפנים. מעליי שכבה הפציינטית שלי, גם היא פצועה קשה בבטן.

לאחר מספר שניות התאוששתי מההלם הראשוני, ביד אחת גיששתי ומצאתי את הטלפון הסלולארי שלי, התקשרתי לבעלי שגם הוא רופא וביקשתי ממנו שיבוא להציל אותי. אנשים שואלים אותי מה פתאום התקשרת לבעלך? הרי כוחות ההצלה נמצאים מול הקניון? זאת הייתה פעולה אינסטינקטיבית. באותו הרגע, סמכתי רק עליו. ידעתי שהוא יבוא ויציל אותי. בינתיים, הרגעתי את הפצועה השנייה, עודדתי אותה ואמרתי לה שתיכף יבואו להציל אותנו. פחדתי שהיא תשקע, תתעלף, לכן דיברתי איתה כל הזמן. תוך זמן קצר הגיעו למקום כוחות ההצלה ויחד עם חבריי הרופאים שהיו באותו זמן במרפאה, חילצו אותנו ופינו אותנו לבית החולים.

באותו הרגע, החלטתי שאני רוצה לחיות, שאני לא נכנעת. קרב ההישרדות שלי החל. מזה כשנה וחצי אני עוברת סידרה של ניתוחים וטיפולים, כעת אני מקווה שאני עומדת לקראת סיום הטיפולים ואחזור בקרוב לעבודה.

במשך תקופה זו החלטתי שאני לא יכולה לשתוק ואני אלחם בכל כוחי מול הטיפשות, חוסר ההגינות והאיוולת של דוח גולדסטון. נסעתי לז'נבה והעדתי מול הוועדה שלו, ניסיתי להסביר בעדותי את כל המצב כאן בארץ. לאחר שהתפרסם הדוח המעוות שלו, נסעתי שוב למוסדות האו"ם בז'נבה, ומול כל העולם זעקתי את זעקתי. לצערי הרב אנחנו מבודדים בזירה המדינית וקולי לא נשמע.

כמו בימי המכבים, גם היום עם ישראל עדים נלחם את מלחמת ההישרדות שלו. עדיין אנחנו צריכים להלחם על זכויותינו לחיות במדינת ישראל. ההיסטוריה מוכיחה שעם ישראל חזק ולמרות כל הקשיים הוא שורד וישרוד לנצח. האמונה שלנו חזקה והיא תמשיך להיות חזקה, ובעזרת השם, יבוא יום ונחיה בשלום בארצנו. אני מאחלת לכולם חג חנוכה שמח.

בסיום הערב הודו המשפחות לצעירי חב"ד על ארגון הערב הנפלא שהוסיף להם הרבה כח להמשך ההתמודדות עם האתגרים של תהליך השיקום.