הרצל קוסאשוילי, COL

בחיוך נבוך ובגזרה דקיקה וזקופה, בניגוד גמור למה שציפיתי ממתאגרף שמטיל את חיתתו על כל אדם שפוי, נכנס דימיטרי סליטה למסיבת העיתונאים בבית ארגון "נפש לנפש", ששם לו למטרה להפיח חיים בעלייה לישראל.

גילו הצעיר אכן משתקף היטב מפניו המטופחות, אולם המבט בעיניים מסגיר אמונה יוקדת בלתי מתפשרת ארוכת טווח.

העיתונאים שמסביב, מנסים כמובן למצות עד תום את אפקט האקשן, ומרבים בשאלות על ההפסד המהיר והצורב במוצאי שבת האחרון לחאן המוסלמי. הם רק לא לקוחים בחשבון את העובדה שמדובר בהפסד בודד מול שלושים נצחונות!

סליטה, שלא היה נראה נרגש מהמעמד, אולי קצת נבוך, אבל לא יותר מזה, ענה בבטחה ובמבט ישיר (של מתאגרף?) ישר אל תוך עיניהם של העיתונאים הרבים שהתגודדו מולו.

חרף האנגלית המסורסת שלי, אני מצליח להשחיל שלוש שאלות במהלך מסיבת העיתונאים ואף לקבל עליהן תשובות מפורטות.

האנדרסטייטמנט מתבקש, "האם הקהילה בקראון-הייטס תומכת בך, בקריירה שבחרת לך? האם אין קונפליקט בין מה שאתה עושה לבין עובדת היותך, סוף כל סוף יהודי אורתודוכסי"?

"אני חושב שכל אחד בתפקידו ובייעודו יכול לגרום לקידוש שם שמיים. אני בהחלט מודע לתחילת דרכי כיהודי שומר תורה ומצוות בכלל ובחב"ד בפרט. התחלתי בשמירת שבת ומשם זה המשיך.

"אני רק יכול להיות אסיר תודה על התמיכה שאני מקבל מהם", הוא עונה במתינות ובענווה כובשת.

העיתונאים מתעניינים בהתרשמותו מישראל כמקום עצבני וטעון, אבל סליטה מדגיש את עובדת היותו נרגש מהמעמד, מהביקור הראשון שלו בארץ הקודש ובעיקר מהביקור הבוקר בכותל.

"עד כמה אתה רציני בכוונותיך לעלות לישראל"? אני שואל אותו.

"כרגע זה לא עומד על הפרק, ביתי הוא בניו-יורק", אומר דימיטרי, "אבל אני נרגש מאוד להגיע לארצי, לארץ הקדושה. ישנה משמעות מיוחדת עבורי לארץ הזאת ואני בהחלט מתכוון בעתיד להגיע לכאן... הרי משיח בדרך ובסופו של דבר כולנו נצטרך להגיע לכאן".

הקהל פורץ בצחוק ודימיטרי מצידו, מבהיר את עמדתו לגבי המשפט האחרון בנוגע לאמונתו בביאת המשיח: "אני רציני" הוא אומר בחיוך נבוך.

לבסוף, ממש לפני פיזור, בעזרת אי-אלו מרפקים אני מצליח לתפוס דקה וחצי איתו, אחד על אחד, במסר שהוא רוצה להעביר לגולשי COL (חב"ד און-ליין).

הוא לוחץ את ידי בחמימות ומודה שוב על התמיכה מחב"ד שהוא מקבל לאורך כל הדרך, כולל בליל הקרב האחרון בניוקאסל שבאנגליה.

בעוד אני מפלס את דרכי לצינה הירושלמית המבורכת, בין צלמי העיתונות שמבזיקים צרור אחרון של תמונות לפרידה, אני שומע צלם עיתונות שמתעניין אצל הקולגה שלו ברצינות תהומית: "תגיד לי, איך זה שהוא גם מתאגרף וגם דוס? מה? מותר להרביץ בתורה..."?

לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן (להורדה)