לחזור לעצמאות רוחנית ● עמדה שבועית
כמעט אלפיים ומאתיים שנים חלפו מאז נס חנוכה, אך למרות מרחק הזמן, החג הזה משקף להפליא את הדילמות העומדות לפתחנו, כאן ועכשיו. ההתמודדות מול התרבות העולמית, המודרנית, והניסיון לשמור על הייחוד היהודי – זה בעצם סיפורו של חנוכה וזה גם האתגר של כולנו.
כדאי לתת את הדעת על היבט שאין שמים לב אליו כל-כך – הזיקה של החירות הרוחנית לחירות המדינית. מאבק החשמונאים לא החל מתוך מניעים לאומיים, ולא נולד בשאיפה לעצמאות מדינית. הוא התפרץ מתוך המצוקה שמנעה מעם-ישראל להישאר נאמן לאמונתו ולדתו, ומטרתו הייתה השגת חירות רוחנית. אבל מתוך המאבק למען העצמאות הדתית הושגה בסופו של דבר גם העצמאות המדינית.
מקור העוצמה
ההיבט הזה בא לידי ביטוי גם בדרך שאנו מציינים בה את נס החנוכה. היה כאן ניצחון צבאי כביר – קומץ לוחמי גרילה הצליחו להביס את הצבא הענק של המעצמה הגדולה ביותר בעולם של אותם ימים. לכאורה, ראוי היה לקשור את הזיכרון הנצחי של החג בניצחון הצבאי. בפועל, הניצחון הצבאי מוזכר בקיצור בתפילת 'ועל הניסים', ואילו המצווה העיקרית של חנוכה שמה את הדגש על אירוע אחר לגמרי – נס פך השמן.
כך ביקשו חז"ל להנחיל לדורות את ההכרה שעיקר המאבק של חנוכה התבטא בצד הרוחני-ערכי, שאותו מסמל פך השמן. המלחמות והניצחונות באו מכוחו של אותו 'פך שמן טהור', אותה נקודה של אמונה עזה ולוהטת בקב"ה, שהתפרצה אז במלוא עוזה. את הנקודה הזאת ראוי לזכור ולהנחיל מדור לדור.
המשכה של ממלכת החשמונאים משקף אמת זו מהכיוון השני. כל עוד הייתה העוצמה הרוחנית בשלמותה, הממלכה פרחה ושגשגה. דעיכתה וקריסתה החלו ברגע שאיבדה את כוחה הרוחני-ערכי ואת עצמאותה התודעתית. כשהחלה הפזילה אחר הממלכות השכנות, לצד שחיתויות פנימיות, זו הייתה הנקודה שסימנה את סופה של ממלכת החשמונאים.
רדיפה אחר אהדה
שנים על שנים בזו אצלנו לדמותו של 'היהודי הגלותי', אותו יהודי שחי בעיירה קטנה בפולין או בכפר נידח במרוקו, וידע שאין מנוס מלהרכין ראש לפני גזרות הגויים ורדיפותיהם. כמה לעגו לחוסר-האונים שלו, לקבלת הדין שהופגנה מצידו. תחת זאת טיפחו את דמותו של הצבר הגאה, שאינו מכופף את ראשו לפני אומות-העולם, והיודע להילחם באויביו ולהכותם שוק על ירך.
אבל מציאות השנים האחרונות מעוררת בנו געגועים ל'יהודי הגלותי' מן העיירה. אמנם הוא קיבל באהבה את הסבל והרדיפות, אבל לזכותו ייאמר שלא היו לו מדינה וצבא. כניעוּתו כלפי הגוי באה מחוסר ברירה, אבל לא הייתה בה התבטלות פנימית. להפך, בתוך נפשו היה יהודי גאה, וידע להעריך את היותו יהודי. ואילו אנו מכניעים את עצמנו לגמרי לפני ארה"ב ומדינות אירופה, ומוותרים על אינטרסים חיוניים וקיומיים, מתוך תקווה נאיבית שהכניעה הזאת תזכה אותנו במעט אהדה.
אין עוד מדינה בעולם שהייתה מסכימה להתערבות בוטה כזאת בענייניה הפנימיים. אנחנו באיוולתנו יצרנו מצב שבו האמריקנים והאירופים מפעילים פקחים בתוך יישובים יהודיים, ומדינות העולם משגרות אלינו הוראות איפה מותר לנו לבנות ואיפה עלינו להקפיא את הבנייה. במקום לדחות את הלחצים האלה על הסף, אנחנו מנסים להתמקח, לוותר פה ולהיכנע שם, ואיננו מבינים שברגע שנקבע העיקרון, כל השאר הוא רק שאלה של זמן.
חיזוק הזהות היהודית אפוא הוא צורך קיומי. חובה להשריש בלב הדור הצעיר הכרה יהודית איתנה, כדי שיבין את הטעם והמשמעות של הקיום היהודי. כשנחדל מלנהות אחר תרבות הגויים, נדע גם להדוף את לחציהם, ודווקא הדרך הזאת תביא לנו כבוד אמיתי והערכה בעולם.
מאפשרים לכם לקבל
