אני חייב להודות: יכולתו של שמואל שטח לכתוב לכבוד י"ט בכסלו, החג הגדול של חסידות חב"ד, מאמר ב-ynet יהדות שמציג אותי, חסיד חב"ד, כאדם שלא הולך לעבודה בבוקר, לא משרת בצבא, לא נהנה מיגיע כפיו, ובעל תפיסה דתית 'לא בריאה' – מעידה על מידה גדולה של טקט, אמינות, ואהבת ישראל. תכונות כאלה אינן עושות לי חשק מיוחד להגיב, אלמלא שני עניינים מרגיזים במיוחד: 

הראשון, הוא ההבדלה שעשה הכותב בין פעילות חב"ד בישראל לבין זו העולמית. יש משהו צבוע בלגיטימציה שמתיימר הכותב להעניק לפעילות חב"ד מעבר לנתב"ג, לעומת זו המתרחשת ב-257 בתי חב"ד בישראל.

הלוא השליח החב"דניק הטיפוסי, בין אם הוא דובר סינית בשנחאי, פורטוגזית בברזיל או עברית באשקלון, מוזן מאותה אג'נדה של אהבת ישראל בלתי נגמרת של הרבי מליובאוויטש, מרצון עז לקרב ולחבר, ומיכולת טואלית להתמסר למען הכלל והחברה ולפעול לשמירת הזיקה ליהדות. אז למה שניצל בבית חב"ד בתאילנד או הדלקת נרות חנוכה עם סופגניות בשלוחה האלסקית זוכות לתעודת לגיטימציה יותר מפעילות ליל שבת בבית חב"ד בקריית-שמונה, או מסיבת חנוכה עם משפחות של נפגעי טרור בחדרה או בחולון? האם שיקולי נוחות אישית בניכר מורידות את מפלס המתח הבין-זרמי ומאפשרות להביט בעין אמיתית וכנה על הפעילות החב"דית, בלי להיתקע מאחורי ססמאות-סרק כמו ג'ריקן בפאתי זייתון'? 

העניין השני הוא ההצגה המעוותת לחלוטין של החב"דניק האדם. שליח חב"ד הוא בדרך כלל אדם שקם מוקדם בבוקר לעבודת יומו, נערץ על הסובבים אותו ועל בני יישובו, עסוק עד השעות הקטנות של הלילה במאמץ להביא טרף לבני ביתו, וגם למצוא מקורות מימון לפעילות שהוא מופקד עליה. אם עוד לא עבר את הגיל המתאים, גם ימצא פעם השנה בתיבת הדואר מעטפה צבאית עם חותמת של משולש. 

שליחות שלנו

ועם זה, הוא נמצא בשרות מילואים פעיל במיוחד כל ימות השנה במקום שליחותו: שמ"פ (שירות מילואים פעיל) שצריך למלא אלפי שעות ריקות של בני נוער, עשרות בני זוג שמחכים לעצה טובה ולכתף תומכת כדי להציל את חיי הנישואין שלהם, ומאות רבות של קשישים שמחכים, בלי פקלי"ם על הגב ובלי מ"ק שמטרטר ליד מכשיר השמיעה, לחב"דניק שיבוא לעשות להם קצת שמח בימים הארוכים והבודדים. 

החב"דניק מן השורה עושה שירות כפול ומכופל – הוא משרת את העם גם במדי זית, וגם בהיותו אזרח הוא מתנדב בחגי ישראל לצאת להביא קצת שמחה ואור לחיילים, לשוטרים, לקשישים, לחולים ולאסירים. ואחרי כל זה הוא גם שומע פה ושם תגובות חכמולוגיות. כי כמו ארץ ישראל, גם אהבת ישראל נקנית בייסורים. 

בדיוק אמש חגגה חסידות חב"ד את חג הגאולה של מייסדה, רבי שינאור זלמן מלאדי. דרך ארוכה עברה החסידות המפוארת מאז שהושלך האדמו"ר הזקן לבית הסוהר הרוסי באשמת מרידה במלכות ועד ימינו אנו. דרך שחרטה עבורה כתובת של זהב בספר דברי ימי עם ישראל, ומעוגנת במאות אלפי סיפורי יהודים מכל רחבי העולם – גם מישראל הקטנה שלנו.

בפעם הבאה שמר שטח ירצה ללמוד כיצד מקרבים יהודים ליהדות, הוא פשוט מוזמן להגיע לאחת ממאות ההתוועדויות של י"ט בכסלו שעורכים שלוחי חב"ד בישראל, וללמוד את השיטה והדרך. זה לא סוד צבאי.