הרב חיים זאב לוריא

תכונה רבה ניכרת במעונו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל רבה של ירושלים, בשעות הבוקר המוקדמות מיד לאחר תפילת שחרית, הרב חובש את מגבעו, לובש את מעילו העליון ובצעדים חפוזים פונה לצאת מביתו, בליווי בני ביתו ומקורביו.

לאן מועדות פניו? לשכונה ירושלמית מרוחקת, בה הולך ונבנה בנין מגורים חדש. הוא מגיע למחוז חפצו, חיוך רחב ננסך על פניו, בסקירה אחת בוחן את התקדמות הבניה, מביע את שביעות רצונו, ופותח בהתרגשות בברכה: "ברוך מציב גבול אלמנה".

באותם ימים לא היה זה חזון נפרץ לראות בנינים רבי קומות נבנים בארץ ישראל, אולם כל אימת שהיתה מגיעה לאזנו בשורה טובה ומשמחת על בניה יהודית כל שהיא, היה  מטריח עצמו ללכת לראות במו עיניו את התגשמות ההבטחה על כך שארץ ישראל האלמנה הבוכייה, תתנחם מאבלה, ותתנער מכבלי עגינותה, תבנה ותכונן עיר ציון.

ואכן מה יותר מרגש לב יהודי, מתנופת בניה בארץ ישראל? ומה יכול לצבוט את הלב ולהטיף טל של נוחם, ותקוה לימות המשיח, כנדבכי האבנים הירושלמיות המוקמות זה על זה לגובה רב, בשמים התכולים של ארץ הצבי שמשם עולות ומתנקזות התפילות של כל העולם, אמנם כן, לא בכדי היו צדיקים וגאונים, מוחים דמעות התרגשות, למראות אלו. ולא בכדי היו הרבה צדיקים, פועלים למען קופות הצדקה עבור יישוב ארץ ישראל, לבניית ורכישת דירות עבור יהודים בארבע ערי הקודש.

עם ישראל בארץ ישראל, זהו האידיאל האמיתי שאליו יש צורך לחתור, וכבר אמרו חז"ל "כל הדר בארץ ישראל כאילו יש לו אלוק וכל מי שלא דר בא"י, וכו'", המקום הנכון והמתאים ביותר ליהודי עלי אדמות הוא בארץ ישראל העומדת בקדושתה אף כשהיא שוממה, וכפי שהאריכו הפוסקים שמצוות יישוב ארץ ישראל, היא גם כן בזמן הגלות.

אי לכך, כואבת היא מאוד הגזירה שנחתה עלינו בימים האחרונים, הקרואה בשם: צו הקפאה, או צו תליה, שבמסגרתה נעצרו הליכי בניה של מאות ואלפי יחידות דיור שתוכננו להיבנות בארץ הקודש, עבור עם ישראל שומרי תורה ומצוות. גזירה היא משמים, ואין לנו רשות להרהר אחריה, אולם כואבת ודואבת היא מאוד, וחותכת את חדרי ליבנו כאיזמל בבשר החי.

*

ואילו היתה הקפאה זו ראויה להחשב כ"דורון" לאויב, החרשנו. שכן כך גם נהג יעקב אבינו בהערכו למפגש הגורלי והמסוכן בינו ובין אחיו עשיו, הוא נערך לדורון ולתפילה ולמלחמה. וכך גם היום פעולות אלו בהן הממשלה כביכול 'באה לקראת' דרישות האויב מכונות בשם "מחוות". האמורות לסמל את אותו "דורון", התנכ"י שנשלח לעשו הרשע כשי ומחווה מאת יעקב אחיו.

אך מה לעשות? שהרי המציאות בשטח היא לא כך, וכל אשר מוח לו בקדקדו, והמכיר קצת את הרקע וההיסטוריה של השתלשלות המאורעות, וסדר התנהלותם של שכינינו הפלסטינים, יכול להבטיח בהן צדקו, שיותר מ'כלום ועוד כלום' לא יצמחו לנו ממחוה נפלאה זו, והם כלל לא מנסים להסתיר זאת, כבר עכשיו יצאו בתגובות קרירות ומתלהמות, נוכח הקפאה זו, שעל אף ה'קיפאון' שבה לא הצליחה כלל לקרר את רוחם הלוהטת, ואת עיניהם המלוטשות לעיר הבירה ירושלים, שעל פחות מכך אינם חפצים להתפשר.

קשה מאוד להניח שמר נתניהו כן תולה תקוות בפעימה זו, ושהוא חי באיזו אשליה שמשהו ישתנה פה, על אף שהוא "להיץ", "והפכפך", "חלש" ו"נבוך", ועוד שלל שבחים שהתקשורת תפרה עליו, בכל זאת הכינוי "טיפש", לא מופיע עדיין אצלם בלקסיקון התארים, ולכן מסתבר יותר שנתניהו מבין כמו כולנו, שהקפאה זו לא תוביל לשום מהלך נורמטיבי מצדם, וכמו שהיה אצל יעקב אבינו ש"הלך לקראתו" של עשיו, בדורון מפואר, והמחווה מצידו של עשיו היתה "וגם הוא 'הולך לקראתך', וארבע מאות איש עמו", הוא גם 'בא לקראת' יעקב, אבל עם ארבע מאות שולפי חרב למלחמה.

אם כנים הדברים, עלינו לסכם שמסתבר יותר שאכן גזירה משמים הוא, כח עליון שיבש משהו במוחו של ראש הממשלה, ולפתע בבת-אחת נטש את מורשתו, ואת משנתו הסדורה על ההיסטוריה העשירה של עמו, וכתוצאה מכך הפנה ערפו, והחל בתהליך של התכחשות בזהות העצמית היהודית, המכירה בארצינו הקדושה כמקומו האידיאלי של עם ישראל. התרחשות זו עולה בקנה אחד עם האנדרלמוסיה המתחוללת לאחרונה בנושא הגיורים הפיקטיביים, שנוצרה גם כן מפאת חוסר הזדהות עם המהות של יהודי אמיתי, בן אברהם יצחק ויעקב.

ובכן, כלל לא מומלץ שראש הממשלה יחזור לכתוב ספרים כבשנים קדמוניות, - כפי שהציע חה"כ יעקב כ"ץ – מכיון שספרי היסטוריה אלו בהם יובעו הגיגי משנתו המחודשת של ההיסטוריון הבוגד לכאורה, כלל וכלל לא יהיו מקובלים עלינו, ולא יתאימו לרוח יהודים אפילו מסורתיים שנשמה יוקדת להם.

אלא אם כן נחזור בנו, ונלמד זכות עליו, שסודות כמוסים ביותר, הובילו למהלך האומלל הזה, כמו שנדמיין למשל, שנשיא ארצות הברית, הבטיח לתת אור ירוק לפעולת תקיפה ישראלית באיראן בתקופה הקרובה, ותלה זאת בתנאי נוקשה שישראל תבצע הקפאה מוחלטת באכיפה מלאה, כמובן כדי לשרת את מטרותיו הפוליטיות של הנשיא השחור המשווע להציג בפני בוחריו קבלות המעידות על תזוזה משמעותית בסוגיית המזרח התיכון, שעד עתה רק גרמה לו לנפילה תלולה בסקרי דעת הקהל האמריקאית.

*

למרבה הצער, אין פנינו מועדות לדורון אלא למלחמה, "אני שלום", - אנו מדברים על שלום "וכי אדבר המה למלחמה",  - בתוך כדי הדיבורים על שלום, -  מכוונים אויבנו את קני רוביהם למלחמה, ומצחצחים את חרבותיהם לקרב, בכל החזיות, מצפון ומדרום בטווח הקרוב, ומהמזרח הלא רחוק, ועלינו לקוות שמקבלי ההחלטות מודעים לכך היטב, מתכוננים ונערכים לפעול להצלת "המחנה הנשאר לפליטה".

ואף עתה בימים אלו, נקלענו שלא בטובתינו למצב מעין מלחמה, מלחמת הישרדות של אלפי בתי אב, העלולים להפגע קשות מהקפאה עלובה זו, כפי שהביעו את זעקתם השבוע, קבלנים ומשווקי דירות, לצד ראשי משפחות שהשקיעו הון רב וייחלו להגיע לקורת גג המתאימה להם, וכעת נגנזו כל התכניות, לתקופה ארוכה, שאחריתה מי ישורנה.

ואכן, עסקני הציבור הנאמנים נחלצו חושים ופועלים בימים אלו בקדחתנות לגבש מהלכים משפטיים כיצד להתמודד עם גזירה קשה זו, וכבר התבשרנו על הצלחות חלקיות ב"ה. עיני הקהל צופיות אליהם, שה' יאיר דרכם, ויצליחו להצמיח קרן ישועה ואורה לאלפי המשפחות הסובלות. מצוקת הדיור הקשה בלאו הכי, והגוברת עקב השהיית תהליכי הבנייה.

*

והחלק העיקרי הנוגע לנו בשעה קשה זו, הוא חלק התפילה, כפי שהתפלל יעקב אבינו, וחינן לה' קולו "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", הן מיד העשו השונא המוצהר, והן מיד השונא המתחזה כאח דואג, ומנסה לעזור ולהשכין שלום, אולם באמת אינו אלא שונא ואויב לנו ומבקש רעתינו.

התפילה הכרחית היא ותועלתית, גם יחד עם מהלך הדורון, וגם במהלך המלחמה, בכל זמן ובכל עת חייבים להתפלל ולבקש סייעתא דשמייא על כל צעד ושעל, קשה מאוד לבחוש "בהדי כבשי דרחמנא". אולם מי יודע אם אין כאן איזו שהיא תביעה משמים, בבחינת 'אבל אשמים אנחנו על אחינו בית ישראל יושבי גוש קטיף אשר ראינו צרת נפשם בהתחננם אלינו ולא שמענו, על כן באה לנו היום  הצרה הזאת'?!

אולי לא מספיק הזדהינו וחשנו את מצוקת נפשם של אחינו שעה שעלה עליהם המציק, גירשם ועקרם באכזריות מבתיהם, בעת 'ההתנתקות'?! אולי הבטנו עליהם כעל שונים 'וכתומים' ואינם שייכים לאנ"ש?! האם נעמדנו עם ספר תהילים, לשפוך שיח לפני ה', ולהגיד כמה פרקים לישועתם והצלתם, היו מאיתנו שעשו זאת, אבל לא כולם. ומי יודע אם אין כאן כוונה משמים לקרב את המחזות האיומים שנראו בשעתו, למחוזותינו ה"בטוחים", שנרגיש גם קצת שלא בנוח, ונחוש על בשרינו את הטעם המר?!

אין כוחינו אלא בפה! לפחות עכשיו נקלוט את האיתות, נרבה בתפילה ותחנונים לה' שיבטל את רוע הגזירה המרחפת על יושבי ארץ ישראל, ישמרם ויצילם מכל אויביהם מבית ומחוץ, ולקברניטי המדינה נקרא: אנא! התעשתו מבעוד מועד, והוציאו הבהרה על הקפאה זו, שתהיה כמו "הפסקת אש על תנאי", דהיינו: שכל זמן שהאויב נוצר את נשקו, הפסקת האש תשמר בכל תוקפה, אולם ברגע שהאויב מראה סימנים של המשך בדרכו, אם זה בעדוד ההתנגדות התוקפנית, או בחתירה להכרזות חד צדדיות כלשהם, או אז פוקעת הפסקת האש, והדחפורים מוזמנים להמשיך מיד במלאכת הקודש של יישוב ארץ ישראל.

והיה אם כך יהיו פני הדברים, אזי הם יתקבלו כנכונים והגיוניים, ולגבי עשרות הפקחים החדשים שגוייסו, אל דאגה! ניתן להעסיקם בפיקוח על מערכת הגיור והכשרות המשוועות לכח אדם, כדי שיתנהלו כראוי וכיאות. נשמע בלתי הגיוני, אמנם כן. אולם בתפילה מעומק הלב, הכל אפשרי ומציאותי.

אך בזה אין ספק שריחות הגאולה הממשמשת ובאה גוברים והולכים, ובקרוב ממש נזכה כבר לראות בהתגשמות נבואת עובדיה שעל ירושלים ידו גורל, וקרוב יום ה' על כל הגויים, ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש.