מערכת COL
|
יום י"ד כסלו ה׳תש״ע
01.12.2009
'המבשר' על הספריה החסידית הגדולה בעולם
ספריית חב"ד ליובאוויטש היא הספריה החסידית הגדולה בעולם ומכילה אוצרות יקרות המציאות, כתבי יד עתיקים, חפצי קודש קדומים וספרים נדירים ● יסוד הספריה הוא במאה הספרים של ראשון אדמו"רי בית חב"ד כ"ק אדמו"ר בעל ה"תניא" זצוק"ל ● אחריו המשיכו לפתח ולהגדיל את הספריה אדמו"רי חב"ד לדורותיהם ● הספריה עברה גלגולים רבים, שריפות ומלחמות עד שזכתה למבנה של קבע גדול ומרווח בבית 'מרכז חסידי חב"ד' בברוקלין ● אשנב לספריה החסידית הגדולה בתבל: ספריית אגודת חסידי חב"ד המתפרסם בעיתון "המבשר" לסיפור המלא
א. למל
770 איסטערן פארקווי ברוקלין ניו יורק. הבנין המיתולוגי של המרכז העולמי של תנועת חב"ד. הבית אליו נשואות עיניהם של אלפים ורבבות על פני הגלובוס. כאן ישב כ"ק אדמו"ר הגה"ק מליובאוויטש זצוק"ל ועסק בעבודת הקודש לתקן עולם במלכות ש-ד-י, ומשם שואבים אלפי השלוחים כח ועוצמה עד היום הזה.
בקומות הבית: בית המדרש הגדול, דירתו של הרבי הריי"צ, חדרו הפרטי של הרבי וקומות הספריה. אם תרצו הרי אלו סמליה של חב"ד. הרבי הריי"צ, ששיקם והניח את יסודות חב"ד בארה"ב. הרבי, אביהם ולבם של המוני ישראל. בית המדרש, מקום עריכת התפילות וההתוועדויות. חדרו של הרבי, משם יצאו ההוראות לכל כנפי תבל. והספריה, אוצר הספרים וגנזי הקודש, נכסי צאן ברזל הרוחניים, אליהם היו קשורים אדמו"רי חב"ד בעבותות אהבה וחיבת הקודש.
ספריה אחת גדולה
אחד מהדברים המקודשים ביותר בתולדות חב"ד, היו הספרים הקדושים. אדמו"רי ליובאוויטש לדורותיהם, שמרו עליהם כבבת עיניהם, וראו בהם חלק בלתי נפרד מנשמתם.
לאורך כל ימי היסטוריית חב"ד, היה קיים אוסף ספרים וכתבי-יד ברשות האדמו"רים רועי החסידות. אולם מהאוסף של הדורות הראשונים כמעט ולא נשאר שריד, היות ורובם המכריע של הספרים וכתבי-היד נשרפו בשריפות המרובות שפקדו את העיירות הקטנות בימים ההם, או שאבדו בהרפתקאות הזמנים.
עיקרו של האוסף הקיים כיום החל בתקופתו של הרה"ק ה"צמח צדק" זי"ע, והלך והתרחב במשך הדורות, עד אשר הפך והיה לאחת הספריות היהודיות החשובות בעולם.
כיום הספריה מכילה כמאתיים וחמישים אלף ספרים לערך, רובם עתיקים ונדירים. ספריה ששרדה מלחמות עולם ותהפוכות תבל, ועודנה פועלת וקיימת, מתפתחת ומשגשגת.
בתקופת נשיאותו של הרבי, קיבלו הספרים משנה תוקף וחשיבות, כאשר דאג ופיקח אישית על שגשוג והתפתחות הספריה.
בין היתר עשה הרבי ככל אשר לאל ידו להשיב את ספריות אדמו"רי חב"ד שנותרו בפולין וברוסיה וראה בזאת ערך נשגב מאין כמותו.
במשך השנים עם הרחבת אוצרות הספריה, הורה לרכז את כל שלוחותיו תחת קורת גג אחד, בבנין הצמוד לבית אגודת חב"ד ולחבר את שני הבנינים לקומפלקס אחד גדול, דבר המצביע על החשיבות העצומה שרחש הרבי לספריה ולספרים.
אחד הפרויקטים החשובים מהווה גנזך חפצי הקודש, בהם חפצים שנותרו בירושה מאדמו"רי חב"ד ומצדיקים מפורסמים נוספים.
בכדי לרוות את נפש הציבור הרחב אשר חשקה נפשו לראות מעט מזעיר מהאוצרות הקדושים הגנוזים בספריה, הוקדש אולם מיוחד לתערוכות. כל שנה נבחר על ידי הנהלת הספריה נושא מיוחד, שאליו מוקדשת התערוכה.
במשך השנים הוצגו בתערוכות ספרים, כתבי-יד, חפצים, ציורים ותמונות הקשורים לאדמו"רי חב"ד, ולגדולי התורה והחסידות. כך גם הוצג אוסף ההגדות המיוחד של הספריה, כתובות והוצאות הראשונות של ספרי חסידות, שנדפסו בדורות הראשונים.
בחודש הקרוב אמור להופיע על ידי הספריה הספר הייחודי "מבית הגנזים". המאגד בתוכו מכתבים, מסמכים, תמונות וציורים, תפילין, מגילות וחפצים, ספרים נדירים וכתבי יד, במהדורה אלבומית מפוארת.
לרגל המאורע ויום י"ט כסלו הקרוב, יום גאולת הרה"ק בעל ה"תניא" הצצנו לספריה החסידית הגדולה בתבל.
מאה הספרים של בעל ה"תניא"
בספריה נמצאת רשימה ובה כמאה ספרים, שנלקחו מביתו של בעל ה"תניא" בעת מאסרו, בכדי ללמוד אם יש בביתו חומר בכתב ובדפוס נגד המלוכה. לא ידוע האם הרשימה הזאת מושלמת ואם כל ספריו היו בביתו בעת החיפוש. אך מספר של מאה כרכים, היה בעל חשיבות בתקופה הזאת ברוסיה. בסוף ימיו אירעו בביתו שבלאדי שתי שריפות, האחת בשנת תק"ע, בו נשרף כתב היד של השולחן ערוך שחיבר, והשניה בשנת תקע"ב, כאשר נמלט מביתו בתקופת מלחמת נפוליון וגלה ממקום למקום, עד ליום כ"ד טבת תקע"ג, בו הסתלק לשמי רום.
לאחר הסתלקותו, כאשר הבית בלאדי נשרף על כל אשר בו, לא שב בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי, לעיר לאדי, ואיווה למושב את העיר ליובאוויטש. היתה זו תקופה קשה ביותר בתולדות ישראל ברוסיה. כאשר עוד לא הספיקו להתאושש מההרס שגרמה המלחמה בשנים תקע"ב-ג, וכבר החל הצאר ניקולאי להראות את נחת זרועו בהטלת גזרות קשות על היהודים. מצב הפרנסה באותם ימים היה דחוק כל כך, עד שכאשר ביקש הרבי להדפיס את ספרו "תורת חיים", לא היה באפשרות החסידים לקנות ספר שלם בבת אחת, והוכרח להדפיסו ולמוכרו קונטרסים קונטרסים.
כאמור, התחלת אוסף הספרים וכתבי-היד העיקרי של חב"ד, היא מתקופת נשיאות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", כאשר כתב כרכים רבים בכת"י בתורת הנסתר והנגלה, וכן השלים סימנים בשו"ע של זקנו בעל ה"תניא" שעלו באש.
בשנת תרח"י אירעה שריפה גדולה בליובאוויטש בה עלה באש ביתו של הרבי ובתיהם של שאר תושבי העיירה, והרבה ספרים נשרפו כליל. חלק חשוב מבין כתבי-היד ניצלו במסירות נפשם של כמה מהחסידים, אך את ספרי הדפוס לא הצליחו להציל.
בעת הסתלקותו ביום י"ג ניסן תרכ"ו נשאר בעזבונו אוסף ספרים שרכש מחדש וכתבי-יד רבים. לאחר הסתלקות אדמו"ר ה"צמח-צדק", עלה בנו אדמו"ר מוהר"ש, למלאות את מקומו בליובאוויטש, וגם הוא הרחיב את ספרייתו.
בנו ממשיך דרכו אדמו"ר הרש"ב, אף הוא הרגיש קשר עז לספרים ולכתבי יד, ומלבד הספריה הגדולה אותה ירש מאביו, הוסיף ורכש ספרים וכתבי יד עתיקים לרוב, ביניהם כת"י על גבי קלף, שהיו מיוחסים לדורות הראשונים, כהסמ"ג, הרמב"ן, וספרי קבלה שונים. הכתבים נשמרו תמיד אצלו בכל עת, וכאשר היה נוסע למקומות רחוקים היה ממנה את בנו אדמו"ר הריי"צ על שמירת הכתבים, מלבד כשהיה נוסע לתקופה ארוכה לנפוש בנאות דשא, היה אורז את הכתי"ק ולוקחם אתו עמו.
בשנת תרע"ד רעדה הארץ לקול מלחמת העולם הראשונה. כאשר התקרב הצבא הגרמני לרוסיה הלבנה, נאלץ אדמו"ר הרש"ב לברוח מליובאוויטש, והתיישב ברוסטוב שברוסיה הפנימית. כיון שבתקופת המלחמה לא היתה אפשרות להעביר משלוח גדול כזה של ספרים לכל רוחב רוסיה עד רוסטוב, הוחלט להשאיר את הספרים במקום בטוח במוסקבה. אמנם את אוצר הכתי"ק שעליו שמר תמיד כבבת עינו, לא הסכים להוציאו מרשותו, ולקחו עמו לרוסטוב. במוצש"ק פרשת ויקרא אור ליום ב' בניסן תר"פ בהיותו ברוסטוב נסתלק הרבי לבית עולמו. שעה קלה לפני ההסתלקות פנה אל החסידים שסבבוהו ואמר "איך גיי אין הימעל, די כתבים לאז איך פאר אייך". (אני עולה השמימה, את הספרים משאיר אנכי בעבורכם).
מה יהיה עם הכתבים
הרבי הריי"צ שירש את ספריית אביו, היה חובב מושבע של ספרים כפי שהעיד על עצמו באחת מאגרותיו "מעודי הנני מאסף ספרים, יש לומדי ספרים, קוראי בספרים ויש מאסף ספרים". ואכן כבר בצעירותו, כשאביו בנה והרחיב את ספרייתו בליובאוויטש, עסק הריי"צ באיסוף ספרים לספרייתו הפרטית. ברוסיה עצמה לא קל היה למצוא מוכרי ספרים שיש להם ספרים רבים במחירים סבירים ובפרט יקרי ערך. זאת היו רוכשים בעיקר ממוכרי ספרים עתיקים שמחוץ לגבולות רוסיה, באירופה, אפריקה הצפונית או ארץ הקודש.
במהלך הזמן נעשו מאמצים מרובים על ידי הרבי הריי"צ להשיב את אוסף הספרים שנשלח למוסקבה ע"י אביו הרש"ב בעת הבריחה לרוסטוב. הספרים הוחרמו על ידי השלטונות בתואנה שניתנו לשם תערוכה ולכן הם מהווים נכס מדיני. לשם כל ייסד הרבי ועד מיוחד להצלת הספרים בשם "חברה בית-רבי".
בשנת תרפ"ז נאסר הרבי הריי"צ בעוון הפצת יהדות, וברשימות שכתב על המאסר מספר הרבי על החשש הכבד שמא יחרימו את כתבי היד שברשותו: "מה נעשה בביתנו בשעה זו? .. ומה נעשה עם המיועד להיות חתני מר מנחם, שהלך אל מעונו של מזכירי מר ליבערמאן, האם ח"ו לא נתפס בכף .. התמונה הכללית הרהיבתני ושטף דמעה התפרץ מעיני, דמעות חמות מאד התגלגלו על פני, לבי מתרגש וכל גופי רועד: מי יודע פן ואולי ח"ו לוקחו הכתבים. באותה שעה שהלך כ"ק המיול"ח אדמו"ר שליט"א לבית המזכיר (להודיע לו מהמאסר, על מנת להכחיד מיד את המסמכים שיכולים להרשיע וכו'), גם הוא דאג את אותה דאגה: מה יהיה עם הכתבים?. ואכן חתנו לימים הרבי, הזדרז אז וחילק מיד את הכתי"ק לכמה מאנ"ש ע"מ להחביאם, ואחרי הגאולה בי"ב תמוז הוחזרו כתבי היד".
לאחר ששוחרר הרבי החל להתרקם רעיון יסוד 'ספריית ליובאוויטש', כאשר רכש ספרים רבים שהיו ברשות הצנזורה הראשית ברוסיה, שדרשה לקבל עותק מכל ספר העומד לצאת לאור. והיות בשנה הראשונה לשלטון הקומוניסטי היתה העניות גדולה, מכרו השלטונות את הספרים היהודיים שהיו ברשותם.
בשעה שעמד הרבי הריי"צ, לצאת את רוסיה בראשית שנת תרפ"ח, שלחו השלטונות נציג יהודי מטעמם שיבדוק את ספרייתו של הרבי אותה הוא מבקש להוציא מרוסיה. משראה הלה את ספרי הערך וכתבי היד העתיקים, הודיע על אתר כי לא יאשר זאת. העסקנים הפעילו לחץ ונשלח נציג נוסף גוי, והלה נתן מיד את אישורו להוצאתם.
עם צאתו של הרבי מרוסיה והתיישבותו בריגה, החל במימוש תכניתו להקמת 'ספריית שניאורסון'. הרבי עדיין לא הצליח לשלם את החובות הגדולים שבאו עקב ההגירה מרוסיה, עדיין לא הספיק להסתדר בדירה קבועה ועם כל זאת מצא את הזמן הנכון להתעסק בעצמו בהשלמת הספריה.
לשם כך פנה לחסידיו בארה"ק ובארה"ב במכתבי בקשה שיתעסקו באיסוף ספרים עבור הספריה. הוא פנה למוכרי ספרים מרובים בבקשה שישלחו לו את קטלוגי הספרים שלהם כדי לבחור מהם את הדרוש לו. הרבי לא ביקש דווקא ספרי קודש אלא אפילו לוחות שנה כמו שמפרט במכתבו לאחד מסוחרי הספרים "ועתה אבאר לך בפרטיות את אשר בחפצי לאסוף באוצר הספרים שלי. בירושלים תובב"א ישנם כמה מוסדות וכל מוסד יש לו הבלאנקען שלו, כן שוברות, קבלות וכתבי נשיאות וגבאות ומכתבים מעוררים נדפסים, כן חשבונות ולוחות מה שמדפיסים בכל שנה ושנה, למשל ישיבת 'עץ חיים' או 'תורת חיים' שנוסדו זה עשירות שנים, וזה הוא חפצי לקבוץ. כן מהכוללים למשל מכולל חב"ד הלוא בוודאי יש עוד משנים קדמוניות לוחות, והי' אם אפשר להשיג כל מין ומין מתחילה ועד היום למשל לוחות כולל חב"ד משנה ראשונה עד היום וכן השאר".
הספרים לפני הכל
הקשר הנפשי בינו ובין הספריה, היה עצום. בשנת תרצ"ג כאשר גברה מחלתו והרופאים הורו לו לנסוע למעיינות המרפא במרינבאד, בדוחק רב הצליחו החסידים להשיג בעבורו כדי הוצאות הנסיעה. על אף כל זאת בעצם אותם ימים ישב הרבי ותכנן רכישות ספרים לרוב, והקציב מעות לקופה המיוחדת של הספריה, שממנה היה הספרן קונה ספרים להגדלת הספריה.
באותם ימים כבר החלו חוקרים לבקר בספרייתו של הרבי, אחד מהם מסר רשמים מביקורו לאחד העתונים: "ספריה זו היא אוצר בלום של עתיקות יהודיות. נמצא שם, למשל, כתב-יד של ר' אברהם סבע, בעל ה"צרור המור", שנכתב לפני 440 שנה.
נמצא שם גם אחד הסידורים העתיקים ביותר בעולם, מדפוס ונציה, שנדפס בשנת 1475, לאמור כ-30 שנה אחר המצאת הדפוס. בין כתבי-היד יש לציין ספר המילים בלשון הקודש ובלשון כלדי, סורית, ארמית, שנכתב בשנת 1600. בכתב-יד יקר מציאות זה לא נכתב שם מחברו. יקר-ערך הוא, כמו כן פירוש התורה של הרלב"ג, נדפס בשנת רל"ו (1476), ועל ידו אחד מספרי הרמב"ן, נדפס בלישבון בשנת רמ"ט. - בספריה נמצאות 950 הוצאות של ההגדה של פסח בתרגומים לכל השפות שבעולם, 900 מיני סליחות, גם הם מכל הזמנים והמדינות, "צאינה וראינה", "שאלות ותשובות" וכו'. הספרים כולם השחירו מרוב הזמן, אך הם נמצאים עדיין במצב טוב ויכולים לשמש מקור חשוב לחקירת היהדות בגולה. בביתו של הרבי מליובביץ נמצאים גם כתבי-יד של הבעש"ט, של המגיד ממזריץ ועוד - אלא שאי-אפשר לראותם בלי טבילה מוקדמת".
בקיץ תרצ"ג העתיק הרבי את מושבו לוורשה, היות ומחיר הספרים בפולין היה זול ביותר, נרכשו ספרים רבים והספריה הלכה וגדלה. קרוב לשנתיים ישב הריי"צ בוורשה, ואז עבר לאטוואצק הסמוכה, שם שכן חלק גדול מהספריה בארגזים שמורים מחמת חוסר מקום מתאים. באטוואצק ישב עד סוף שלהי שנת תרצ"ט, אז נמלט לוורשה עם פרוץ מלחמת העולם השניה.
כשפרצה המלחמה נמלט לוורשה על מנת להמשיך משם לריגה. אך כשהוא מסתתר ביום ובלילה כשחייו תלויים לו מנגד, המשיך הרבי בפעולות חובקות עולם להצלת הספריה שנותרה באטוואצק, ופנה במברק מיוחד לאגודת חסידי חב"ד בארה"ב, בו הודיע להם כי הוא מתארח עם משפחתו בחדר אחד בבית ידיד, ועל כן אין באפשרותו להחזיק את הספרים שהם השאילו לו, ועל כן מבקש הוא מהם לקחת זאת ממנו בהקדם. בדברים שנכתבו ברמז מפחד הצנזורה, מבקש הרבי מאגודת חב"ד בארה"ב שעל שמם היה רשום הספריה, להחיש את הפעולות להצלת הספרים.
במאמצים מרובים הצליחו להוציא מוורשה כמאה תיבות עם ספרים, אולם שאר התיבות ובתוכן כתבי יד נותרו בוורשה. עם תום המלחמה, פנה הרבי אל גדולי הספרנים בארה"ב וביקשם להתגייס למערכה הגדולה להשבת הספרים.
מאמצים חובקי עולם
מאז תום המלחמה ועד להסתלקותו ביו"ד שבט תש"י, לא הפסיק הרבי הריי"צ, להשתדל באיתור והצלת אוסף הכתי"ק והספרים שעדיין לא הגיעו מפולין. הרבי עירב עורכי דין ואנשי ממשל רבים. מזמן לזמן היתה מתקבלת התשובה "לא נמצא כלום", למורת רוחו הגדולה של הרבי.
בשנת תשל"ב קיבלה הספריה הציבורית באוטובה מיקרופילמים מכל כתבי היד שבספריית ה"יידישער היסטארישער אינסטיטוט" שבוורשה, וביניהם גם כתבי יד רבים השייכים לחב"ד. כשנודע על כך למרכז תנועת חב"ד, קיבלו צילום מהמיקרופילמים של כתבי היד השייכים לחב"ד, ויחד עם זה התחילו בהשתדלות להשיג רשיון לקבלת כל האוסף הזה חזרה.
למערכה גויס מי שהיה אז מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר, שהגיש לממשלת פולין בקשה רשמית לשחרור הספרים. בד-בבד פנו גם אנשי כמורה בדרגות גבוהות בארה"ב לגורמים נוצריים בוורשה, בבקשה לפעול לשחרור הספרים. בתחילה השיבו כי אינם מצליחים למצוא את האוסף. בחודש מר-חשוון תשל"ו נשלח מומחה מיוחד, שאיתר וזיהה את אוסף הכתי"ק של חב"ד. כעבור שנתיים לאחר אין ספור מאמצים נשלחו הספרים לניו יורק.
כאשר הגיע אוסף הכתי"ק לספריה, בשלהי חודש תשרי תשל"ח, שהה הרבי בחדרו שב-770, לאור חולשתו בשמחת התורה באותה השנה. בער"ח כסלו בא יחד עם מזכיריו לספריה, כדי לבדוק את אוסף הכתי"ק. במשך שעתיים ישב הרבי בספריה ובדק את הכתבים כרך אחרי כרך. וכשגמר, חזר ל-770 לתפילת המנחה. עובדת החזרת הספרים הוסיפה לבריאותו, ולמחרת ר"ח כסלו כבר שב לביתו.
בשנת תשל"ט, כתב הרבי אגרת תודה מיוחדת לעוה"ד המפורסם מר יוסף שוסטק, שסייע במשא ומתן עם הפולנים, ומתוך השורות ניכרת החשיבות העצומה שראה לספרים אלו: "מכתבי זה בא באיחור, בייחוד בהתחשב בנושא הנידון. ואולם, הנושא גופא, או ליתר דיוק, ההיבט הרגשי שלו, הוא הינו הסיבה העיקרית לדחיית כתיבת המכתב, מכיון שאין זה דבר קל להביע במילים, ועוד פחות קל, להביע בכתיבה, רגשות אישיים עמוקים. זו הסיבה שבגללה דחיתי את כתיבת המכתב שוב ושוב, עד שאמצא את מנוחת הנפש הדרושה לכך. מכל מקום, מכיון שרגשותי אלה לא נרגעו אין טעם לדחיה נוספת.
"כוונתי, כמובן, ליוזמה בעלת ערך יהודי מובהק, בענין החזרת כתבי היד והספרים השייכים לספרייתו של מו"ח אדמו"ר נ"ע, אשר יזמת בעזרת ידידיך, ואשר כבר נשאה פרי במידה ניכרת, לגבי חלק גדול של הספרים, אשר הוחזרו למקומם הנכון ולביתם.
"כפי שידוע לך, ספריית שניאורסון זו, כוללת לא רק את האוסף שמו"ח אדמו"ר נ"ע רכש בעצמו בימי חייו. אלא גם ובעיקר את כתבי היד והספרים שבאו לו בירושה מאבותיו הקדושים בדורות הקודמים וכמה מהם נשתיירו עוד מימי אדמו"ר הזקן, מייסד שיטת חב"ד.
"בוודאי אין צורך להאריך אודות המשמעות העמוקה שהיתה לכתבים אלה לגבי מו"ח אדמו"ר נ"ע, כמו לגבי כל שאר אדמו"רי חב"ד שקדמו לו. היה לו אליהם קשר נפשי עמוק מעל ומעבר לקשר אל ספרים וכתבי יד בלי תוכן מקודש דומה. רבים מן הכתבים האלה הם הינם לבה ונשמתה של ספרות חב"ד המקודשת".
לא חזרו מרוסיה
ההצלחה בוורשה הדליק זיק של תקוה, שאולי יצליחו למצוא ולפדות גם את אוסף הספרים של אדמו"ר הרש"ב, שנלקח לספריית לנין במוסקבה, ומעולם לא הוחזר.
בהוראתו של הרבי החלו במאמצים חובקי עולם להשבת הספרים אך כל אלו עלו בתוהו. בחודש כסלו תשמ"ח, הסכים הממשל במוסקבה לנסיעת מומחים מטעם חב"ד לבדיקת הכתבים. הרבי הורה לקבוצת עסקנים לנסוע לרוסיה, הקבוצה שהתה ברוסיה במשך כשנה וחצי כשהם חוזרים ושבים לפרקים. במשך הזמן הזה נוצרו קשרים הדוקים עם כל הצמרת האקדמאית, המשפטית והפוליטית בברית המועצות. כולם הבטיחו להירתם למאבק להחזיר את הספרים לבעליהם, אך בסופו של דבר ירדו כל המאמצים לטמיון, ועד היום לא שבו לבעלותם האמיתית.
בשנת תשמ"ה קמו עוררים לבעלות הספריה, שטענו שהספריה הזאת איננה רכושה של אגודת חסידי חב"ד או של תנועת חב"ד, אלא רכושו הפרטי של הרבי הריי"צ, ובעקבות זאת נלקחו כמה מאות ספרים מתוך הספריה, וביום ב' כסלו הוחזרו בהצלחה הספרים למקומם בספריה.
במלאות שנה להשבת הספרים הורה הרבי להרחיב ולהגדיל את הספריה, וקרא לציבור המו"לים והאספנים לתרום ולשלוח את ספריהם להרחבת הספריה. כמו"כ הורה הרבי לאחד את ספריית 'אגודת חסידי חב"ד' מיסודו של הרבי הריי"צ, ואת ספריית 'המרכז לעניני חינוך' מיסודו שלו, לחטיבה אחת. ואכן במשך השנה התקבלו לספריה כששת אלפי ספרים חדשים.
באותה הזדמנות הורה הרבי על הגדלת והרחבת בנין הספריה. וכיום שוכנת הספריה בבנין הסמוך ל-770 ומחובר אליו בגשר. הבנין בן שלש קומות, שתי הקומות הראשונות משמשות לאחסון הספרים הרבים, הקומה השלישית משמשת כמשרד, חדר קריאה (בו ניתן להזמין ספרים שונים, לערוך צילומים והשוואות, ולעיין בספרים) ואולם תערוכה המציגה פריטים שונים מחיי האדמו"רים הקודמים, ומוצגים הקשורים לפועלם.
770 איסטערן פארקווי ברוקלין ניו יורק. הבנין המיתולוגי של המרכז העולמי של תנועת חב"ד. הבית אליו נשואות עיניהם של אלפים ורבבות על פני הגלובוס. כאן ישב כ"ק אדמו"ר הגה"ק מליובאוויטש זצוק"ל ועסק בעבודת הקודש לתקן עולם במלכות ש-ד-י, ומשם שואבים אלפי השלוחים כח ועוצמה עד היום הזה.
בקומות הבית: בית המדרש הגדול, דירתו של הרבי הריי"צ, חדרו הפרטי של הרבי וקומות הספריה. אם תרצו הרי אלו סמליה של חב"ד. הרבי הריי"צ, ששיקם והניח את יסודות חב"ד בארה"ב. הרבי, אביהם ולבם של המוני ישראל. בית המדרש, מקום עריכת התפילות וההתוועדויות. חדרו של הרבי, משם יצאו ההוראות לכל כנפי תבל. והספריה, אוצר הספרים וגנזי הקודש, נכסי צאן ברזל הרוחניים, אליהם היו קשורים אדמו"רי חב"ד בעבותות אהבה וחיבת הקודש.
ספריה אחת גדולה
אחד מהדברים המקודשים ביותר בתולדות חב"ד, היו הספרים הקדושים. אדמו"רי ליובאוויטש לדורותיהם, שמרו עליהם כבבת עיניהם, וראו בהם חלק בלתי נפרד מנשמתם.
לאורך כל ימי היסטוריית חב"ד, היה קיים אוסף ספרים וכתבי-יד ברשות האדמו"רים רועי החסידות. אולם מהאוסף של הדורות הראשונים כמעט ולא נשאר שריד, היות ורובם המכריע של הספרים וכתבי-היד נשרפו בשריפות המרובות שפקדו את העיירות הקטנות בימים ההם, או שאבדו בהרפתקאות הזמנים.
עיקרו של האוסף הקיים כיום החל בתקופתו של הרה"ק ה"צמח צדק" זי"ע, והלך והתרחב במשך הדורות, עד אשר הפך והיה לאחת הספריות היהודיות החשובות בעולם.
כיום הספריה מכילה כמאתיים וחמישים אלף ספרים לערך, רובם עתיקים ונדירים. ספריה ששרדה מלחמות עולם ותהפוכות תבל, ועודנה פועלת וקיימת, מתפתחת ומשגשגת.
בתקופת נשיאותו של הרבי, קיבלו הספרים משנה תוקף וחשיבות, כאשר דאג ופיקח אישית על שגשוג והתפתחות הספריה.
בין היתר עשה הרבי ככל אשר לאל ידו להשיב את ספריות אדמו"רי חב"ד שנותרו בפולין וברוסיה וראה בזאת ערך נשגב מאין כמותו.
במשך השנים עם הרחבת אוצרות הספריה, הורה לרכז את כל שלוחותיו תחת קורת גג אחד, בבנין הצמוד לבית אגודת חב"ד ולחבר את שני הבנינים לקומפלקס אחד גדול, דבר המצביע על החשיבות העצומה שרחש הרבי לספריה ולספרים.
אחד הפרויקטים החשובים מהווה גנזך חפצי הקודש, בהם חפצים שנותרו בירושה מאדמו"רי חב"ד ומצדיקים מפורסמים נוספים.
בכדי לרוות את נפש הציבור הרחב אשר חשקה נפשו לראות מעט מזעיר מהאוצרות הקדושים הגנוזים בספריה, הוקדש אולם מיוחד לתערוכות. כל שנה נבחר על ידי הנהלת הספריה נושא מיוחד, שאליו מוקדשת התערוכה.
במשך השנים הוצגו בתערוכות ספרים, כתבי-יד, חפצים, ציורים ותמונות הקשורים לאדמו"רי חב"ד, ולגדולי התורה והחסידות. כך גם הוצג אוסף ההגדות המיוחד של הספריה, כתובות והוצאות הראשונות של ספרי חסידות, שנדפסו בדורות הראשונים.
בחודש הקרוב אמור להופיע על ידי הספריה הספר הייחודי "מבית הגנזים". המאגד בתוכו מכתבים, מסמכים, תמונות וציורים, תפילין, מגילות וחפצים, ספרים נדירים וכתבי יד, במהדורה אלבומית מפוארת.
לרגל המאורע ויום י"ט כסלו הקרוב, יום גאולת הרה"ק בעל ה"תניא" הצצנו לספריה החסידית הגדולה בתבל.
מאה הספרים של בעל ה"תניא"
בספריה נמצאת רשימה ובה כמאה ספרים, שנלקחו מביתו של בעל ה"תניא" בעת מאסרו, בכדי ללמוד אם יש בביתו חומר בכתב ובדפוס נגד המלוכה. לא ידוע האם הרשימה הזאת מושלמת ואם כל ספריו היו בביתו בעת החיפוש. אך מספר של מאה כרכים, היה בעל חשיבות בתקופה הזאת ברוסיה. בסוף ימיו אירעו בביתו שבלאדי שתי שריפות, האחת בשנת תק"ע, בו נשרף כתב היד של השולחן ערוך שחיבר, והשניה בשנת תקע"ב, כאשר נמלט מביתו בתקופת מלחמת נפוליון וגלה ממקום למקום, עד ליום כ"ד טבת תקע"ג, בו הסתלק לשמי רום.
לאחר הסתלקותו, כאשר הבית בלאדי נשרף על כל אשר בו, לא שב בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי, לעיר לאדי, ואיווה למושב את העיר ליובאוויטש. היתה זו תקופה קשה ביותר בתולדות ישראל ברוסיה. כאשר עוד לא הספיקו להתאושש מההרס שגרמה המלחמה בשנים תקע"ב-ג, וכבר החל הצאר ניקולאי להראות את נחת זרועו בהטלת גזרות קשות על היהודים. מצב הפרנסה באותם ימים היה דחוק כל כך, עד שכאשר ביקש הרבי להדפיס את ספרו "תורת חיים", לא היה באפשרות החסידים לקנות ספר שלם בבת אחת, והוכרח להדפיסו ולמוכרו קונטרסים קונטרסים.
כאמור, התחלת אוסף הספרים וכתבי-היד העיקרי של חב"ד, היא מתקופת נשיאות כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", כאשר כתב כרכים רבים בכת"י בתורת הנסתר והנגלה, וכן השלים סימנים בשו"ע של זקנו בעל ה"תניא" שעלו באש.
בשנת תרח"י אירעה שריפה גדולה בליובאוויטש בה עלה באש ביתו של הרבי ובתיהם של שאר תושבי העיירה, והרבה ספרים נשרפו כליל. חלק חשוב מבין כתבי-היד ניצלו במסירות נפשם של כמה מהחסידים, אך את ספרי הדפוס לא הצליחו להציל.
בעת הסתלקותו ביום י"ג ניסן תרכ"ו נשאר בעזבונו אוסף ספרים שרכש מחדש וכתבי-יד רבים. לאחר הסתלקות אדמו"ר ה"צמח-צדק", עלה בנו אדמו"ר מוהר"ש, למלאות את מקומו בליובאוויטש, וגם הוא הרחיב את ספרייתו.
בנו ממשיך דרכו אדמו"ר הרש"ב, אף הוא הרגיש קשר עז לספרים ולכתבי יד, ומלבד הספריה הגדולה אותה ירש מאביו, הוסיף ורכש ספרים וכתבי יד עתיקים לרוב, ביניהם כת"י על גבי קלף, שהיו מיוחסים לדורות הראשונים, כהסמ"ג, הרמב"ן, וספרי קבלה שונים. הכתבים נשמרו תמיד אצלו בכל עת, וכאשר היה נוסע למקומות רחוקים היה ממנה את בנו אדמו"ר הריי"צ על שמירת הכתבים, מלבד כשהיה נוסע לתקופה ארוכה לנפוש בנאות דשא, היה אורז את הכתי"ק ולוקחם אתו עמו.
בשנת תרע"ד רעדה הארץ לקול מלחמת העולם הראשונה. כאשר התקרב הצבא הגרמני לרוסיה הלבנה, נאלץ אדמו"ר הרש"ב לברוח מליובאוויטש, והתיישב ברוסטוב שברוסיה הפנימית. כיון שבתקופת המלחמה לא היתה אפשרות להעביר משלוח גדול כזה של ספרים לכל רוחב רוסיה עד רוסטוב, הוחלט להשאיר את הספרים במקום בטוח במוסקבה. אמנם את אוצר הכתי"ק שעליו שמר תמיד כבבת עינו, לא הסכים להוציאו מרשותו, ולקחו עמו לרוסטוב. במוצש"ק פרשת ויקרא אור ליום ב' בניסן תר"פ בהיותו ברוסטוב נסתלק הרבי לבית עולמו. שעה קלה לפני ההסתלקות פנה אל החסידים שסבבוהו ואמר "איך גיי אין הימעל, די כתבים לאז איך פאר אייך". (אני עולה השמימה, את הספרים משאיר אנכי בעבורכם).
מה יהיה עם הכתבים
הרבי הריי"צ שירש את ספריית אביו, היה חובב מושבע של ספרים כפי שהעיד על עצמו באחת מאגרותיו "מעודי הנני מאסף ספרים, יש לומדי ספרים, קוראי בספרים ויש מאסף ספרים". ואכן כבר בצעירותו, כשאביו בנה והרחיב את ספרייתו בליובאוויטש, עסק הריי"צ באיסוף ספרים לספרייתו הפרטית. ברוסיה עצמה לא קל היה למצוא מוכרי ספרים שיש להם ספרים רבים במחירים סבירים ובפרט יקרי ערך. זאת היו רוכשים בעיקר ממוכרי ספרים עתיקים שמחוץ לגבולות רוסיה, באירופה, אפריקה הצפונית או ארץ הקודש.
במהלך הזמן נעשו מאמצים מרובים על ידי הרבי הריי"צ להשיב את אוסף הספרים שנשלח למוסקבה ע"י אביו הרש"ב בעת הבריחה לרוסטוב. הספרים הוחרמו על ידי השלטונות בתואנה שניתנו לשם תערוכה ולכן הם מהווים נכס מדיני. לשם כל ייסד הרבי ועד מיוחד להצלת הספרים בשם "חברה בית-רבי".
בשנת תרפ"ז נאסר הרבי הריי"צ בעוון הפצת יהדות, וברשימות שכתב על המאסר מספר הרבי על החשש הכבד שמא יחרימו את כתבי היד שברשותו: "מה נעשה בביתנו בשעה זו? .. ומה נעשה עם המיועד להיות חתני מר מנחם, שהלך אל מעונו של מזכירי מר ליבערמאן, האם ח"ו לא נתפס בכף .. התמונה הכללית הרהיבתני ושטף דמעה התפרץ מעיני, דמעות חמות מאד התגלגלו על פני, לבי מתרגש וכל גופי רועד: מי יודע פן ואולי ח"ו לוקחו הכתבים. באותה שעה שהלך כ"ק המיול"ח אדמו"ר שליט"א לבית המזכיר (להודיע לו מהמאסר, על מנת להכחיד מיד את המסמכים שיכולים להרשיע וכו'), גם הוא דאג את אותה דאגה: מה יהיה עם הכתבים?. ואכן חתנו לימים הרבי, הזדרז אז וחילק מיד את הכתי"ק לכמה מאנ"ש ע"מ להחביאם, ואחרי הגאולה בי"ב תמוז הוחזרו כתבי היד".
לאחר ששוחרר הרבי החל להתרקם רעיון יסוד 'ספריית ליובאוויטש', כאשר רכש ספרים רבים שהיו ברשות הצנזורה הראשית ברוסיה, שדרשה לקבל עותק מכל ספר העומד לצאת לאור. והיות בשנה הראשונה לשלטון הקומוניסטי היתה העניות גדולה, מכרו השלטונות את הספרים היהודיים שהיו ברשותם.
בשעה שעמד הרבי הריי"צ, לצאת את רוסיה בראשית שנת תרפ"ח, שלחו השלטונות נציג יהודי מטעמם שיבדוק את ספרייתו של הרבי אותה הוא מבקש להוציא מרוסיה. משראה הלה את ספרי הערך וכתבי היד העתיקים, הודיע על אתר כי לא יאשר זאת. העסקנים הפעילו לחץ ונשלח נציג נוסף גוי, והלה נתן מיד את אישורו להוצאתם.
עם צאתו של הרבי מרוסיה והתיישבותו בריגה, החל במימוש תכניתו להקמת 'ספריית שניאורסון'. הרבי עדיין לא הצליח לשלם את החובות הגדולים שבאו עקב ההגירה מרוסיה, עדיין לא הספיק להסתדר בדירה קבועה ועם כל זאת מצא את הזמן הנכון להתעסק בעצמו בהשלמת הספריה.
לשם כך פנה לחסידיו בארה"ק ובארה"ב במכתבי בקשה שיתעסקו באיסוף ספרים עבור הספריה. הוא פנה למוכרי ספרים מרובים בבקשה שישלחו לו את קטלוגי הספרים שלהם כדי לבחור מהם את הדרוש לו. הרבי לא ביקש דווקא ספרי קודש אלא אפילו לוחות שנה כמו שמפרט במכתבו לאחד מסוחרי הספרים "ועתה אבאר לך בפרטיות את אשר בחפצי לאסוף באוצר הספרים שלי. בירושלים תובב"א ישנם כמה מוסדות וכל מוסד יש לו הבלאנקען שלו, כן שוברות, קבלות וכתבי נשיאות וגבאות ומכתבים מעוררים נדפסים, כן חשבונות ולוחות מה שמדפיסים בכל שנה ושנה, למשל ישיבת 'עץ חיים' או 'תורת חיים' שנוסדו זה עשירות שנים, וזה הוא חפצי לקבוץ. כן מהכוללים למשל מכולל חב"ד הלוא בוודאי יש עוד משנים קדמוניות לוחות, והי' אם אפשר להשיג כל מין ומין מתחילה ועד היום למשל לוחות כולל חב"ד משנה ראשונה עד היום וכן השאר".
הספרים לפני הכל
הקשר הנפשי בינו ובין הספריה, היה עצום. בשנת תרצ"ג כאשר גברה מחלתו והרופאים הורו לו לנסוע למעיינות המרפא במרינבאד, בדוחק רב הצליחו החסידים להשיג בעבורו כדי הוצאות הנסיעה. על אף כל זאת בעצם אותם ימים ישב הרבי ותכנן רכישות ספרים לרוב, והקציב מעות לקופה המיוחדת של הספריה, שממנה היה הספרן קונה ספרים להגדלת הספריה.
באותם ימים כבר החלו חוקרים לבקר בספרייתו של הרבי, אחד מהם מסר רשמים מביקורו לאחד העתונים: "ספריה זו היא אוצר בלום של עתיקות יהודיות. נמצא שם, למשל, כתב-יד של ר' אברהם סבע, בעל ה"צרור המור", שנכתב לפני 440 שנה.
נמצא שם גם אחד הסידורים העתיקים ביותר בעולם, מדפוס ונציה, שנדפס בשנת 1475, לאמור כ-30 שנה אחר המצאת הדפוס. בין כתבי-היד יש לציין ספר המילים בלשון הקודש ובלשון כלדי, סורית, ארמית, שנכתב בשנת 1600. בכתב-יד יקר מציאות זה לא נכתב שם מחברו. יקר-ערך הוא, כמו כן פירוש התורה של הרלב"ג, נדפס בשנת רל"ו (1476), ועל ידו אחד מספרי הרמב"ן, נדפס בלישבון בשנת רמ"ט. - בספריה נמצאות 950 הוצאות של ההגדה של פסח בתרגומים לכל השפות שבעולם, 900 מיני סליחות, גם הם מכל הזמנים והמדינות, "צאינה וראינה", "שאלות ותשובות" וכו'. הספרים כולם השחירו מרוב הזמן, אך הם נמצאים עדיין במצב טוב ויכולים לשמש מקור חשוב לחקירת היהדות בגולה. בביתו של הרבי מליובביץ נמצאים גם כתבי-יד של הבעש"ט, של המגיד ממזריץ ועוד - אלא שאי-אפשר לראותם בלי טבילה מוקדמת".
בקיץ תרצ"ג העתיק הרבי את מושבו לוורשה, היות ומחיר הספרים בפולין היה זול ביותר, נרכשו ספרים רבים והספריה הלכה וגדלה. קרוב לשנתיים ישב הריי"צ בוורשה, ואז עבר לאטוואצק הסמוכה, שם שכן חלק גדול מהספריה בארגזים שמורים מחמת חוסר מקום מתאים. באטוואצק ישב עד סוף שלהי שנת תרצ"ט, אז נמלט לוורשה עם פרוץ מלחמת העולם השניה.
כשפרצה המלחמה נמלט לוורשה על מנת להמשיך משם לריגה. אך כשהוא מסתתר ביום ובלילה כשחייו תלויים לו מנגד, המשיך הרבי בפעולות חובקות עולם להצלת הספריה שנותרה באטוואצק, ופנה במברק מיוחד לאגודת חסידי חב"ד בארה"ב, בו הודיע להם כי הוא מתארח עם משפחתו בחדר אחד בבית ידיד, ועל כן אין באפשרותו להחזיק את הספרים שהם השאילו לו, ועל כן מבקש הוא מהם לקחת זאת ממנו בהקדם. בדברים שנכתבו ברמז מפחד הצנזורה, מבקש הרבי מאגודת חב"ד בארה"ב שעל שמם היה רשום הספריה, להחיש את הפעולות להצלת הספרים.
במאמצים מרובים הצליחו להוציא מוורשה כמאה תיבות עם ספרים, אולם שאר התיבות ובתוכן כתבי יד נותרו בוורשה. עם תום המלחמה, פנה הרבי אל גדולי הספרנים בארה"ב וביקשם להתגייס למערכה הגדולה להשבת הספרים.
מאמצים חובקי עולם
מאז תום המלחמה ועד להסתלקותו ביו"ד שבט תש"י, לא הפסיק הרבי הריי"צ, להשתדל באיתור והצלת אוסף הכתי"ק והספרים שעדיין לא הגיעו מפולין. הרבי עירב עורכי דין ואנשי ממשל רבים. מזמן לזמן היתה מתקבלת התשובה "לא נמצא כלום", למורת רוחו הגדולה של הרבי.
בשנת תשל"ב קיבלה הספריה הציבורית באוטובה מיקרופילמים מכל כתבי היד שבספריית ה"יידישער היסטארישער אינסטיטוט" שבוורשה, וביניהם גם כתבי יד רבים השייכים לחב"ד. כשנודע על כך למרכז תנועת חב"ד, קיבלו צילום מהמיקרופילמים של כתבי היד השייכים לחב"ד, ויחד עם זה התחילו בהשתדלות להשיג רשיון לקבלת כל האוסף הזה חזרה.
למערכה גויס מי שהיה אז מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר, שהגיש לממשלת פולין בקשה רשמית לשחרור הספרים. בד-בבד פנו גם אנשי כמורה בדרגות גבוהות בארה"ב לגורמים נוצריים בוורשה, בבקשה לפעול לשחרור הספרים. בתחילה השיבו כי אינם מצליחים למצוא את האוסף. בחודש מר-חשוון תשל"ו נשלח מומחה מיוחד, שאיתר וזיהה את אוסף הכתי"ק של חב"ד. כעבור שנתיים לאחר אין ספור מאמצים נשלחו הספרים לניו יורק.
כאשר הגיע אוסף הכתי"ק לספריה, בשלהי חודש תשרי תשל"ח, שהה הרבי בחדרו שב-770, לאור חולשתו בשמחת התורה באותה השנה. בער"ח כסלו בא יחד עם מזכיריו לספריה, כדי לבדוק את אוסף הכתי"ק. במשך שעתיים ישב הרבי בספריה ובדק את הכתבים כרך אחרי כרך. וכשגמר, חזר ל-770 לתפילת המנחה. עובדת החזרת הספרים הוסיפה לבריאותו, ולמחרת ר"ח כסלו כבר שב לביתו.
בשנת תשל"ט, כתב הרבי אגרת תודה מיוחדת לעוה"ד המפורסם מר יוסף שוסטק, שסייע במשא ומתן עם הפולנים, ומתוך השורות ניכרת החשיבות העצומה שראה לספרים אלו: "מכתבי זה בא באיחור, בייחוד בהתחשב בנושא הנידון. ואולם, הנושא גופא, או ליתר דיוק, ההיבט הרגשי שלו, הוא הינו הסיבה העיקרית לדחיית כתיבת המכתב, מכיון שאין זה דבר קל להביע במילים, ועוד פחות קל, להביע בכתיבה, רגשות אישיים עמוקים. זו הסיבה שבגללה דחיתי את כתיבת המכתב שוב ושוב, עד שאמצא את מנוחת הנפש הדרושה לכך. מכל מקום, מכיון שרגשותי אלה לא נרגעו אין טעם לדחיה נוספת.
"כוונתי, כמובן, ליוזמה בעלת ערך יהודי מובהק, בענין החזרת כתבי היד והספרים השייכים לספרייתו של מו"ח אדמו"ר נ"ע, אשר יזמת בעזרת ידידיך, ואשר כבר נשאה פרי במידה ניכרת, לגבי חלק גדול של הספרים, אשר הוחזרו למקומם הנכון ולביתם.
"כפי שידוע לך, ספריית שניאורסון זו, כוללת לא רק את האוסף שמו"ח אדמו"ר נ"ע רכש בעצמו בימי חייו. אלא גם ובעיקר את כתבי היד והספרים שבאו לו בירושה מאבותיו הקדושים בדורות הקודמים וכמה מהם נשתיירו עוד מימי אדמו"ר הזקן, מייסד שיטת חב"ד.
"בוודאי אין צורך להאריך אודות המשמעות העמוקה שהיתה לכתבים אלה לגבי מו"ח אדמו"ר נ"ע, כמו לגבי כל שאר אדמו"רי חב"ד שקדמו לו. היה לו אליהם קשר נפשי עמוק מעל ומעבר לקשר אל ספרים וכתבי יד בלי תוכן מקודש דומה. רבים מן הכתבים האלה הם הינם לבה ונשמתה של ספרות חב"ד המקודשת".
לא חזרו מרוסיה
ההצלחה בוורשה הדליק זיק של תקוה, שאולי יצליחו למצוא ולפדות גם את אוסף הספרים של אדמו"ר הרש"ב, שנלקח לספריית לנין במוסקבה, ומעולם לא הוחזר.
בהוראתו של הרבי החלו במאמצים חובקי עולם להשבת הספרים אך כל אלו עלו בתוהו. בחודש כסלו תשמ"ח, הסכים הממשל במוסקבה לנסיעת מומחים מטעם חב"ד לבדיקת הכתבים. הרבי הורה לקבוצת עסקנים לנסוע לרוסיה, הקבוצה שהתה ברוסיה במשך כשנה וחצי כשהם חוזרים ושבים לפרקים. במשך הזמן הזה נוצרו קשרים הדוקים עם כל הצמרת האקדמאית, המשפטית והפוליטית בברית המועצות. כולם הבטיחו להירתם למאבק להחזיר את הספרים לבעליהם, אך בסופו של דבר ירדו כל המאמצים לטמיון, ועד היום לא שבו לבעלותם האמיתית.
בשנת תשמ"ה קמו עוררים לבעלות הספריה, שטענו שהספריה הזאת איננה רכושה של אגודת חסידי חב"ד או של תנועת חב"ד, אלא רכושו הפרטי של הרבי הריי"צ, ובעקבות זאת נלקחו כמה מאות ספרים מתוך הספריה, וביום ב' כסלו הוחזרו בהצלחה הספרים למקומם בספריה.
במלאות שנה להשבת הספרים הורה הרבי להרחיב ולהגדיל את הספריה, וקרא לציבור המו"לים והאספנים לתרום ולשלוח את ספריהם להרחבת הספריה. כמו"כ הורה הרבי לאחד את ספריית 'אגודת חסידי חב"ד' מיסודו של הרבי הריי"צ, ואת ספריית 'המרכז לעניני חינוך' מיסודו שלו, לחטיבה אחת. ואכן במשך השנה התקבלו לספריה כששת אלפי ספרים חדשים.
באותה הזדמנות הורה הרבי על הגדלת והרחבת בנין הספריה. וכיום שוכנת הספריה בבנין הסמוך ל-770 ומחובר אליו בגשר. הבנין בן שלש קומות, שתי הקומות הראשונות משמשות לאחסון הספרים הרבים, הקומה השלישית משמשת כמשרד, חדר קריאה (בו ניתן להזמין ספרים שונים, לערוך צילומים והשוואות, ולעיין בספרים) ואולם תערוכה המציגה פריטים שונים מחיי האדמו"רים הקודמים, ומוצגים הקשורים לפועלם.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
