'ליל שישי חסידי': האזינו לשיחה מהרבי, לצד תמליל בעברית
לעבן מיט דעם רבי'ן:
להאזנה לחצו על כפתור ההפעלה, או באופצייה הנוספת:
● לא מצליחים להאזין? לחצו כאן
תרגום מילולי חופשי, בלתי מוגה.
דובר לעיל בנוגע לצדקה, שעל צדקה ידוע ש"כל המרבה הרי זה משובח" בכלל, ובפרט בענינים הקשורים עם כלל-ישראל, או עם פרט בישראל, ועי"ז גם ממשיך ברכות השם בענינים פרטיים, עד שמובא בספרי מוסר וגם בספרי חסידות אודות הנהגת אברהם אבינו, דהגם ש"אחד הי' אברהם" – שהי' האדם האחד ויחיד בעל מעלות כאלה, עד שאפילו למשה רבינו אמרו "במקום גדולים אל תעמוד" ופירש במדרש "גדולים" זה אברהם אבינו.
אף על פי כן אמרו, שישנם ענינים שאברם אבינו עשה, וספר מוסר ומאמר חסידות שנאמר ונכתב ונדפס בשנים האחרונות, הביא ענין זה כהוראה שכן צריך לעשות כאו"א מישראל, עם הפרטים כפי שעשה אברהם אבינו.
ומזה מובן, שענין זה הוא מההוראות והלימודים שה' נותן לכאו"א מישראל הכחות לעשות זאת בכל הפרטים, כמו שנעשה ע"י אברהם אבינו,
רק שאברהם אבינו ידע הכוונות עד למרכבה העליונה, כמאמר "האבות הן הן המרכבה", אלא שכוונות לבד אינם מספיקות, ואדרבה, כמ"ש בתניא: המכוין כל הכוונות ואינו עושה המעשה בפועל – הנה אפילו ע"פ תורת החסידות חסר עיקר הענין. משא"כ העושה המעשה בפועל, ואינו יודע הכוונות – מ"מ פעל והשלים את העיקר.
על אחת כמה וכמה בנוגע לענין הצדקה, וכידוע תורת הבעש"ט, שישנם מצוות שבהם ה"לא-לשמה" אינו מקלקל כל כך, וא' מהם – מצוות הצדקה. כי העני אין לו נפק"מ האם הנותן הייתה לו כוונה טובה, לא הייתה לו כוונה, או שהייתה לו כוונה שלא לשמה – העני בכל מקרה קיבל את חייו וחיי ביתו...
ולכן (כאמור לעיל) העובדה שאברהם אבינו הורה דוגמא ע"י היותו נדיב, ונתן צדקה ובנדיבות, הן בתורתו ובנשמתו והן בגופו והן בממונו – הנה מזה מוציאים ומתפרשת ההוראה, אשר כן צריך לעשות כאו"א מישראל, בכל מקום שהוא.
שכן, אע"פ [שכן עשה אברהם אבינו, מ"מ ממנו ניתן] הכח על זה, כמ"ש "ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה", דקאי על אברהם אבינו – שנתן הכח לזה, כולל "יצוה" מלשון צוותא וחיבור: אברהם עומד ביחד עם כאו"א מישראל ומסייע לו להיות נדיב בנשמתו ובגופו ובממונו, ובתורתו – כל הפרטים השייכים בצדקה.
ומזה גם מובן: כיון שניתן לכאו"א מישראל הכחות לעשות [צדקה] בכל הפרטים, נמצא שבשעה שאינו עושה בכל הפרטים, אלא רק בחלקם – חסר אצלו לא רק בהידור מצוה, אלא חסר אצלו עיקר בדבר: ד' נתן לו כחות ויכולת, ואילו הוא מניח לכחותיו של הקב"ה לשכב בלי שימוש לצרכים שרצה ה'.
והרי פשיטא, שכאו"א מישראל, ובכלל כל אדם נורמלי – אם הקב"ה נתן לו כחות ורוצה שיעשה בהם איזה דבר – בודאי לא ירצה לעשות חצי דבר, ולהשאיר את החצי הנותר ללא שימוש.
לא צריכים בשביל זה "מוסר" ו"חסידות" ו"לפנים משורת הדין" וכו'; באם הוא רק אדם נורמלי, ומאמין שהעולם אינו הפקר, אלא ישנו בעל הבית, ובעל הבית זה הקב"ה, והקב"ה נתן לו יכולת – הנה מצד אנושיות גרידא, עאכו"כ אנושיות המחוממת וחדורה באמונה וחיות – ינצל כחות אלו בתכלית השלימות...
ועד"ז (כאמור) בנוגע כאו"א שהוא בעל השפעה על בני-ביתו, מורֶה או מורָה, שהם בעלי השפעה על תלמידיהם ותלמידותיהם, אשר כאו"א [מהמושפעים] הוא "עולם מלא", "נפש אחת מישראל (ה"ז כמאמר המשנה) עולם מלא",
ומדין הנ"ל מוכרח ש"נפש אחת" היינו לאו דוקא לאחרי בר (בת) מצוה, שכן, הדין שם קאי גם על תינוק בן יומו,
ומזה מובן, בנוגע למורֶה או מורָה, מדריך ומדריכה – גודל הכחות שהשקיעו בהם, שכן באם ישנם עשרה מישראל [או פחות, עאכו"כ אם יותר מעשרה] בכיתתו, תחת השפעתו – אזי פשיטא שה' נתן לו הכחות לפעול עם עשרה ילדים ועשרה ילדות אלו (או ילד וילדה א') – לחנכם להיות יהודי (יהודי') שעליהם יוכלו אח"כ להצביע ולומר "הגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב".
ולכן הדין הוא, כידוע תשובת הרגצ'ובי, ששאלו אצלו בנוגע לקבלת (תלמידים) תלמידות לבית-ספר שהי' יכול לקבל מספר מוגבל, ורצו לפעול אצל הרגצ'ובי שיורה לקבל רק את המצויינים, ולא את האחרים – והתכעס וטען וכתב שזהו היפך הדין.
וא' הטעמים לזה, שאי אפשר לידע מה יצמח מהתלמיד. והרי ענינו של בית-חינוך הוא – לחנך ילד כדי שאח"כ כשיגדל הילד יהי' כדבעי למהוי.
מקבל איפוא כאו"א מישראל הכח לומר "מתי" – כלומר: אין זו אלא שאלה של זמן, "מתי" – "יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב".
עאכו"כ מנהל בית-ספר שלם, או ישיבה שלימה, עאכו"כ רב ומורה-הוראה דקהילה שלימה – המקבלים כחות כנגד כולם, כנגד כל אלו שתחת השפעתו – ובמילא ענין ניצול כחות אלו במילואם ובשלימותם לטובת הכלל ולטובת הפרט ולטובת היחיד, אינו רק ענין של "לפנים משורת הדין", חסידות ומוסר; אלא באם הוא מאמין שה' מנהיג את העולם ואותו, וה' נתן לו הכחות והעמידו במעמד ומצב זה – עליו לידע ש"לא ברא הקב"ה דבר אחד בעולמו לבטלה", רק שישנם ענינים שה' מסרם לבחירת האדם ואומר לו, שמצדו של הקב"ה אין זה "לבטלה", ובידך – היהודי – לפעול שהבריאה של הקב"ה תהי' ענין לא של תועלת (ח"ו) – שזהו בלבול שלם, היפך כללות סדר ההשתלשלות דעניין הבריאה.
מאפשרים לכם לקבל
