מערכת COL
|
יום ט' חשוון ה׳תש״ע
27.10.2009
כמה נחמד להיות 'מאוזן' ● עמדה שבועית
כמה נחמד לשחק את האו"ם ולגנות את 'שני הצדדים', בשעה שהאמת היא בדיוק כמו בדוח גולדסטון – יש פה צד אחד בלבד אלים ופרוע, שמסית ומתסיס. את הצביעות הזאת של העולם אנחנו מכירים מזמן, אבל מתברר שגם אצלנו נוקטים אותה שיטה • מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד • למאמר • דעות ב-COL
חיילים במבצע "עופרת יצוקה" ● צילום: דו"צ
הדוח של השופט גולדסטון, המאשים את חיילי צה"ל בביצוע פשעי מלחמה במבצע 'עופרת יצוקה', זוכה לתגובות זעם מצד ממשלת ישראל. זה דוח מגמתי, לא הוגן, לא מבוסס על עובדות אמיתיות, מתעלם מהעובדה שהמבצע היה מלחמת מגן נוכח מתקפה בלתי-פוסקת בת שמונה שנים על אוכלוסייה אזרחית – כך מגיבים בישראל. לעומתם טוען גולדסטון שהדוח מאוזן בהחלט, והראיה – הוא מאשים גם את החמאס בביצוע פשעי מלחמה.
זה ה'איזון' הידוע של האו"ם, שיודע 'לגנות את האלימות משני הצדדים'. צד אחד מפוצץ אוטובוסים בערי ישראל, משגר טילים על בתי-ספר וגני-ילדים, שולח מתאבדים להתפוצץ בבתי-קפה ובקניונים, וכשהצד השני מנסה להתגונן מאשימים אותו בתוקפנות, אבל לשם האיזון מגנים את 'האלימות משני הצדדים'.
הפיכת סיבה ומסובב
את הצביעות הזאת של העולם אנחנו מכירים מזמן, אבל מתברר שגם אצלנו נוקטים אותה שיטה. זה זמן רב מנסים גורמים אסלאמיים קיצוניים להבעיר אש ולחולל מהומות בירושלים. הם עוסקים בהסתה בלתי-פוסקת, המבוססת על כזבים וסיפורי-בדים. פעמים רבות הם יוצרים מהומות על לא-דבר, ומפריחים שמועות שמישהו עומד לפגוע במסגד שבנו על מקום קודשנו.
אבל אז באים גורמים מתוכנו ומגנים את 'שני הצדדים'. הם מחפשים בנרות איזו פעולה, כינוס או פרסום של גורמים יהודיים, ומציגים אותם כמעוררי ההתססה והמהומות. כמה נחמד לשחק את האו"ם ולגנות את 'שני הצדדים', בשעה שהאמת היא בדיוק כמו בדוח גולדסטון – יש פה צד אחד בלבד אלים ופרוע, שמסית ומתסיס וגורם מהומות ופרובוקציות.
השבוע נפתח בהיערכות משטרתית מוגברת סביב הר-הבית ובעיר העתיקה בירושלים, על רקע הסתה שניהלו אותם גורמים מתסיסים, מתוך קריאה לציבור הערבי להתעמת עם כוחות הביטחון. ואכן, ביום ראשון היו מהומות קשות בהר-הבית, יידויי אבנים והפרות סדר. לא ניתן שום הסבר לפריצת המהומות, והיה ברור שזו פרובוקציה מכוּונת ויזומה מצד אותם גורמים אסלאמיים.
ביום שני בבוקר נוכחנו פתאום בהתהפכות היוצרות. כלי-התקשורת דיווחו על כינוס רבנים שנערך ביום ראשון בערב, ובו הושמעו הצהרות בדבר זכותו של עם-ישראל על הר-הבית. הנה הסיבה למהומות, מיהרו מי שמיהרו להצהיר, ושר בממשלת ישראל הזדרז לגנות את 'הקיצונים היהודים' הגורמים למהומות מצד 'הקיצונים המוסלמים'. איש לא שאל איך ייתכן שהמהומות ביום ראשון בבוקר פרצו בגלל הצהרות שנשמעו ביום ראשון בערב...
מה קרה במצרים
מקומם במיוחד השימוש הציני באיסור העלייה להר-הבית כדי להצדיק את הפקרת המקום הקדוש לנו ביותר לידי הערבים. אכן, גדולי ישראל אסרו לעלות להר-הבית, אך זאת דווקא משום קדושת המקום ומשום שאיננו טהורים בשביל להיכנס למקום קדוש כל-כך. הרי שהאיסור עצמו מדגיש את קדושתו של הר-הבית ואת חשיבותו העצומה לעם היהודי.
הפיכת היוצרות הזאת מלווה את העם היהודי מראשיתו. פרשת השבוע מספרת על ירידתו של אברהם למצרים, מפני הרעב. אברהם יודע שבמצרים שולטות 'נורמות מוסריות' שלפיהן מותר לקחת אישה בכפייה, ואם יש לה בעל – הורגים אותו. לכן הוא מבקש משרה לומר שהוא אחיה. ואכן, פרעה לוקח את שרה אליו, כדי לצרפה לנשותיו. אבל אז הקב"ה מעניש את פרעה ומביא עליו "נגעים גדולים... על דבר שרי אשת אברם".
תגובתו של פרעה אופיינית מאוד. במקום להתנצל ולבקש סליחה על התנהגותו הגסה, הוא מאשים את אברהם: "מה זאת עשית לי?! למה לא הגדת לי כי אשתך היא?! למה אמרת אחותי היא, ואקח אותה לי לאשה?!". השופט גולדסטון היה מן-הסתם מגנה את 'שני הצדדים'...
זה ה'איזון' הידוע של האו"ם, שיודע 'לגנות את האלימות משני הצדדים'. צד אחד מפוצץ אוטובוסים בערי ישראל, משגר טילים על בתי-ספר וגני-ילדים, שולח מתאבדים להתפוצץ בבתי-קפה ובקניונים, וכשהצד השני מנסה להתגונן מאשימים אותו בתוקפנות, אבל לשם האיזון מגנים את 'האלימות משני הצדדים'.
הפיכת סיבה ומסובב
את הצביעות הזאת של העולם אנחנו מכירים מזמן, אבל מתברר שגם אצלנו נוקטים אותה שיטה. זה זמן רב מנסים גורמים אסלאמיים קיצוניים להבעיר אש ולחולל מהומות בירושלים. הם עוסקים בהסתה בלתי-פוסקת, המבוססת על כזבים וסיפורי-בדים. פעמים רבות הם יוצרים מהומות על לא-דבר, ומפריחים שמועות שמישהו עומד לפגוע במסגד שבנו על מקום קודשנו.
אבל אז באים גורמים מתוכנו ומגנים את 'שני הצדדים'. הם מחפשים בנרות איזו פעולה, כינוס או פרסום של גורמים יהודיים, ומציגים אותם כמעוררי ההתססה והמהומות. כמה נחמד לשחק את האו"ם ולגנות את 'שני הצדדים', בשעה שהאמת היא בדיוק כמו בדוח גולדסטון – יש פה צד אחד בלבד אלים ופרוע, שמסית ומתסיס וגורם מהומות ופרובוקציות.
השבוע נפתח בהיערכות משטרתית מוגברת סביב הר-הבית ובעיר העתיקה בירושלים, על רקע הסתה שניהלו אותם גורמים מתסיסים, מתוך קריאה לציבור הערבי להתעמת עם כוחות הביטחון. ואכן, ביום ראשון היו מהומות קשות בהר-הבית, יידויי אבנים והפרות סדר. לא ניתן שום הסבר לפריצת המהומות, והיה ברור שזו פרובוקציה מכוּונת ויזומה מצד אותם גורמים אסלאמיים.
ביום שני בבוקר נוכחנו פתאום בהתהפכות היוצרות. כלי-התקשורת דיווחו על כינוס רבנים שנערך ביום ראשון בערב, ובו הושמעו הצהרות בדבר זכותו של עם-ישראל על הר-הבית. הנה הסיבה למהומות, מיהרו מי שמיהרו להצהיר, ושר בממשלת ישראל הזדרז לגנות את 'הקיצונים היהודים' הגורמים למהומות מצד 'הקיצונים המוסלמים'. איש לא שאל איך ייתכן שהמהומות ביום ראשון בבוקר פרצו בגלל הצהרות שנשמעו ביום ראשון בערב...
מה קרה במצרים
מקומם במיוחד השימוש הציני באיסור העלייה להר-הבית כדי להצדיק את הפקרת המקום הקדוש לנו ביותר לידי הערבים. אכן, גדולי ישראל אסרו לעלות להר-הבית, אך זאת דווקא משום קדושת המקום ומשום שאיננו טהורים בשביל להיכנס למקום קדוש כל-כך. הרי שהאיסור עצמו מדגיש את קדושתו של הר-הבית ואת חשיבותו העצומה לעם היהודי.
הפיכת היוצרות הזאת מלווה את העם היהודי מראשיתו. פרשת השבוע מספרת על ירידתו של אברהם למצרים, מפני הרעב. אברהם יודע שבמצרים שולטות 'נורמות מוסריות' שלפיהן מותר לקחת אישה בכפייה, ואם יש לה בעל – הורגים אותו. לכן הוא מבקש משרה לומר שהוא אחיה. ואכן, פרעה לוקח את שרה אליו, כדי לצרפה לנשותיו. אבל אז הקב"ה מעניש את פרעה ומביא עליו "נגעים גדולים... על דבר שרי אשת אברם".
תגובתו של פרעה אופיינית מאוד. במקום להתנצל ולבקש סליחה על התנהגותו הגסה, הוא מאשים את אברהם: "מה זאת עשית לי?! למה לא הגדת לי כי אשתך היא?! למה אמרת אחותי היא, ואקח אותה לי לאשה?!". השופט גולדסטון היה מן-הסתם מגנה את 'שני הצדדים'...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
