מערכת COL
|
יום ד' חשוון ה׳תש״ע
22.10.2009
מי צריך לטפס 210 מדרגות כדי לקבל דואר?
חבר מועצת העיר החב"די בביתר עילית ר' אורי הולצמן ויו"ר ועדת המעקב לשיפור שירותי הדואר מטעם מועצת העיר נשא דברים בפני הועדה לפניות הציבור בכנסת ● הוא קבל על הסבל של התושבים בעיר. "משפחה מרחוב ליובאוויטש נאלצת לחצות שלושה כבישים שבהם מתנהלת תחבורה ציבורית, ולעלות 210 מדרגות, עד רחוב חפץ חיים, כדי לבדוק אם הגיע אליהם דבר דואר"... ● בואו לקרוא את פרוטקול הוועדה לסיפור המלא
ר' אורי הולצמן על רקע שכונה בביתר-עלית ● צילומי ארכיון: COL
דברים בפני הועדה לפניות הציבור בכנסת – ב' מרחשוון תש"ע
כבוד יו"ר הועדה חה"כ הרב אורי מקלב, ידידי חה"כ אורי אריאל, חברי וחברות הוועדה, חברי עיריות ומועצות, נציגי משרד התקשורת, רשות הדואר, השלטון המקומי, אירגוני הצרכנים, ואחרונים חביבים – ידידיי וריעיי מביתר עילית - חברי מועצת העיר שלום סנדרס וישראל פכטר.
צהריים טובים לכולכם!
אציג את עצמי: אורי הולצמן – חבר מועצת העיר ביתר עילית ויו"ר ועדת המעקב לשיפור שירותי הדואר מטעם מועצת העיר.
בעז"ה אנסה לא להאריך בדיבורי. אני תמיד מעריץ ומיישם את הפתגם - "אמור מעט ועשה הרבה".
ברשותכם – אקדים ואציין לשבח את רשות הדואר ששיפרו את השירות בביתר מאז הישיבה הקודמת לפני ארבעה חודשים. השיפור ניכר גם בחלוקת דברי הדואר (לאחרונה מחולק כמעט כל יום. אומנם, במשך חג הסוכות משום מה לא היתה חלוקה) - וגם בסניפי הדואר (הוסיפו סניף נוסף בגבעה ב' והתורים התקצרו פלאים).
לפני יומיים החליפו את כל הנורות השרופות בביתני החלוקה, אגב – מדובר ב80% מהנורות, וגם התקינו מחדש שלטים על תיבות הדואר. הביאו באורח זמני את מנהל הדוורים במודיעין עילית (מוטי אבוטבול) שיפקח גם על התנהלות הדוורים בביתר עילית.
גבירותיי ורבותיי!
על כל אלה אנו תושבי ונבחרי ביתר עילית מודים לרשות הדואר, אבל כמו בסיפור עם התרנגולות והעיזים (.....) עדיין נותרנו עם הבעיה המרכזית כדלהלן:
העיר ביתר עילית מונה כ-50 אלף נפשות – ששת אלפי בתי אב.
אך משום מה –
א) על פי בדיקתנו במספר סניפי דואר בירושלים, לא קיים שירות משלוח חבילות אקספרס או דואר 24 לביתר עילית – כאילו היינו איזה כפר נידח בזימבאבוויי.
ב) והבעיה בה"א הידיעה הגודלת ומתעצמת מיום ליום עם גידולה ואיכלוסה של העיר –
חלוקת המכתבים נעשית בביתני/מרכזי חלוקה במקום שיחולקו בתיבות בתי התושבים.
להמחשת הסבל הנגרם לתושבים באי חלוקת דברי הדואר בבתיהם, אציין שלושה דוגמאות:
1) משפחה בגבעה א' הנאלצת לחצות שלושה כבישים בעלי תחבורה ציבורית ולעלות 210 מדרגות (כן! מאתיים ועשר!) – כל זה רק עבור הלוקסוס לבדוק אולי הגיע איזה מכתב היום (למעוניינים: מרח' ליובאוויטש לביתן ברח' חפץ חיים)
2) משפחה בגבעה ב' הנאלצת לשלוח מישהו מבני המשפחה להליכה בריאה של רבע שעה לכל צד, רק לבדוק אם יש משהו בתיבת הדואר. (למעוניינים: מרח' מזריטש 128 עד לביתן ליד שפע שוק)
3) אדם קשיש ונכה על כסא גלגלים (האשה ב"ה עובדת ומפרנסת כל היום. הילדים כולם נשואים) הנזקק כל פעם שהוא מצפה לדבר דואר, לבקש ממישהו העובר ליד הביתן שיואיל לעצור ולבדוק עבורו בתיבה. כי בגלל צורת מבנה הביתן נמנעת היכולת לאדם נכה להסתדר בכוחות עצמו.
אני מצטט מדבריו אל הועדה בראשותי: "אני מרגיש מבוייש וחסר אונים להתחנן כל פעם מחדש לפני העוברים ושבים, או לחכות לשעות הערב כשאשתי מגיעה עייפה ורצוצה ולבקש ממנה לצאת שוב עד לביתן. מצוקה זו תיחסך לי אם תצליחו שיחולק הדואר בבתים". (למעוניינים: הוא גר ברח' הגר"א והביתן בפינת בעל התניא)
לסיכום –
אנו שואלים:
למה לא מגיע לתושבים היקרים הללו מינימום של שירות הוגן ושווה כבכל עיר ממוצעת בארץ ישראל?! סך התושבים עובר את קרית גת או את קרית מלאכי, למשל. והמספר, תודה לא-ל הולך וגדל..
אנו דורשים:
חלוקה יומיומית בבתי התושבים.
לסיום –
תודה על ההקשבה, ותשומת הלב. ובתקווה – לתיקון המעוות.
תודה רבה!
כבוד יו"ר הועדה חה"כ הרב אורי מקלב, ידידי חה"כ אורי אריאל, חברי וחברות הוועדה, חברי עיריות ומועצות, נציגי משרד התקשורת, רשות הדואר, השלטון המקומי, אירגוני הצרכנים, ואחרונים חביבים – ידידיי וריעיי מביתר עילית - חברי מועצת העיר שלום סנדרס וישראל פכטר.
צהריים טובים לכולכם!
אציג את עצמי: אורי הולצמן – חבר מועצת העיר ביתר עילית ויו"ר ועדת המעקב לשיפור שירותי הדואר מטעם מועצת העיר.
בעז"ה אנסה לא להאריך בדיבורי. אני תמיד מעריץ ומיישם את הפתגם - "אמור מעט ועשה הרבה".
ברשותכם – אקדים ואציין לשבח את רשות הדואר ששיפרו את השירות בביתר מאז הישיבה הקודמת לפני ארבעה חודשים. השיפור ניכר גם בחלוקת דברי הדואר (לאחרונה מחולק כמעט כל יום. אומנם, במשך חג הסוכות משום מה לא היתה חלוקה) - וגם בסניפי הדואר (הוסיפו סניף נוסף בגבעה ב' והתורים התקצרו פלאים).
לפני יומיים החליפו את כל הנורות השרופות בביתני החלוקה, אגב – מדובר ב80% מהנורות, וגם התקינו מחדש שלטים על תיבות הדואר. הביאו באורח זמני את מנהל הדוורים במודיעין עילית (מוטי אבוטבול) שיפקח גם על התנהלות הדוורים בביתר עילית.
גבירותיי ורבותיי!
על כל אלה אנו תושבי ונבחרי ביתר עילית מודים לרשות הדואר, אבל כמו בסיפור עם התרנגולות והעיזים (.....) עדיין נותרנו עם הבעיה המרכזית כדלהלן:
העיר ביתר עילית מונה כ-50 אלף נפשות – ששת אלפי בתי אב.
אך משום מה –
א) על פי בדיקתנו במספר סניפי דואר בירושלים, לא קיים שירות משלוח חבילות אקספרס או דואר 24 לביתר עילית – כאילו היינו איזה כפר נידח בזימבאבוויי.
ב) והבעיה בה"א הידיעה הגודלת ומתעצמת מיום ליום עם גידולה ואיכלוסה של העיר –
חלוקת המכתבים נעשית בביתני/מרכזי חלוקה במקום שיחולקו בתיבות בתי התושבים.
להמחשת הסבל הנגרם לתושבים באי חלוקת דברי הדואר בבתיהם, אציין שלושה דוגמאות:
1) משפחה בגבעה א' הנאלצת לחצות שלושה כבישים בעלי תחבורה ציבורית ולעלות 210 מדרגות (כן! מאתיים ועשר!) – כל זה רק עבור הלוקסוס לבדוק אולי הגיע איזה מכתב היום (למעוניינים: מרח' ליובאוויטש לביתן ברח' חפץ חיים)
2) משפחה בגבעה ב' הנאלצת לשלוח מישהו מבני המשפחה להליכה בריאה של רבע שעה לכל צד, רק לבדוק אם יש משהו בתיבת הדואר. (למעוניינים: מרח' מזריטש 128 עד לביתן ליד שפע שוק)
3) אדם קשיש ונכה על כסא גלגלים (האשה ב"ה עובדת ומפרנסת כל היום. הילדים כולם נשואים) הנזקק כל פעם שהוא מצפה לדבר דואר, לבקש ממישהו העובר ליד הביתן שיואיל לעצור ולבדוק עבורו בתיבה. כי בגלל צורת מבנה הביתן נמנעת היכולת לאדם נכה להסתדר בכוחות עצמו.
אני מצטט מדבריו אל הועדה בראשותי: "אני מרגיש מבוייש וחסר אונים להתחנן כל פעם מחדש לפני העוברים ושבים, או לחכות לשעות הערב כשאשתי מגיעה עייפה ורצוצה ולבקש ממנה לצאת שוב עד לביתן. מצוקה זו תיחסך לי אם תצליחו שיחולק הדואר בבתים". (למעוניינים: הוא גר ברח' הגר"א והביתן בפינת בעל התניא)
לסיכום –
אנו שואלים:
למה לא מגיע לתושבים היקרים הללו מינימום של שירות הוגן ושווה כבכל עיר ממוצעת בארץ ישראל?! סך התושבים עובר את קרית גת או את קרית מלאכי, למשל. והמספר, תודה לא-ל הולך וגדל..
אנו דורשים:
חלוקה יומיומית בבתי התושבים.
לסיום –
תודה על ההקשבה, ותשומת הלב. ובתקווה – לתיקון המעוות.
תודה רבה!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
