מערכת COL
|
יום ג' חשוון ה׳תש״ע
21.10.2009
הרחקת אורחים, אבל ● מונלוג של נערה שחזרה מ-770
החלטתי לעשות גיחה קצרה, ולבקר את חברותיי השוהות בחדר 'הכנסת אורחים', שהוקצה עבורם. נכנסתי... עדיף שלא אתאר מה עבר לי בראש באותם רגעים, אבל במילה אחת: ה-ל-ם. הכנסת אורחים? המממ... מזכיר קצת הרחקת אורחים... ● ואז, ביום לפני שהמראתי חזרה ארצה, עמדתי באוהל, הדמעות חנקו, והמילים יצאו. רבי! תראה את החסידים שלך... איזה חסידישע נחת! נותנים את כל-כולם, לך ● לידי COL הגיע בלוג שכתבה נערה שחזרה מ-770 לבלוג המלא
רבי! תראה את החסידים שלך... איזה חסידישע נחת! (צילום אילוסטרציה: דיאל, COL)
מאת נערה שחזרה מ-770
נחתתי...
אני מוצאת את עצמי, זוחלת לעבר ה'בייסמנט' אותו שכרנו, יחד עם קבוצת חברות.
מתחילה להתרגל... להתאקלם...
"די! הפסיקי להיות מפונקת", אני שומעת את עצמי צורחת... על מי? על עצמי.
אז המזרון לא הכי נוח, וקצת צפוף.
אבל הכל שווה...!
מה לא עושים בשביל לזכות להיות אצל הרבי!
ואז, יום אחד בשלהי חודש תשרי המדהים, הבנתי שהתנאים שלי טובים... הבנתי שלא עשיתי מספיק. אני צריכה קצת יותר מסירות נפש...
הפסיקי להסתכל על הטפל.. תהיי מאושרת בזכות שנפלה בחלקך: "תשרי אצל הרבי"!!!
זה קרה!
החלטתי לעשות גיחה קצרה, ולבקר את חברותיי השוהות בחדר 'הכנסת אורחים', שהוקצה עבורם.
נכנסתי....
עדיף שלא אתאר מה עבר לי בראש באותם רגעים,
אבל במילה אחת: ה-ל-ם. הכנסת אורחים? המממ... מזכיר קצת הרחקת אורחים...
"איך אתן שורדות?!!!", שאלתי את אחת הבנות.
"אח!", נאנחת מושי. "מה זה משנה, אלו שטויות.
העיקר אני אצל הרבי!".
המחזה מדהים, ואני לגמרי משתאה.
60 מזרונים פרוסים על הרצפה.
רצפה שהיתה בעבר חנות, והפכה לסוג של הכנסת אורחים.
מקלחת אחת – לכ-ו-ל-ן.
איך זה עובד? אני שואלת?!
ורבקי עונה לי בפשטות,יש תור ארוך. מה שמתסכל הוא, שזה לא תור רוחני, כמו חלוקת דולרים, או לחיים. בסך הכול תור למקלחת.
מכוונים ת'שעון ל-4:00 או 5:00 לפנות בוקר.
כל אחת בתורה.
כאן יש לנו מבחן ל'אהבת ישראל' שלנו, היא מסכמת.
ומי בכלל מדבר על אוכל...
כל בוקר ביצה, סלט, קצת לחם.
להרגיש נצרכים, כמו בבית התבשיל.
פתאום אני מרגישה את אלה שאנו מארחים כל השנה.
לומדת טיפים, חשה על בשרי וחורטת במוחי מה לשפר.
ועל שינה, מי מדבר?!
תפילה, שיעורים, 770, אוהל, מבצעים, לפגוש ישראלים ולתת להם תחושה של בית.
לדבר איתם על השבת או החג הקרוב, ולראות את הצמאון... לפגוש מוכרת בחנות נעליים במנהטן, שלא זכרה את יום כיפור הקרב ובא ולקשר בינה לבין השליח, בקרבת מקום מגוריה.
הגשמיות, כלל לא משחקת תפקיד!
ובשמחת תורה מגיע רגע השיא, תופסים מקומות.
היי, אסתי את לא באה לאכול...?
לא, אני נשארת פה שלא יתפסו לי ת'מקום...
ונחמה-דינה מה איתך??? אני גם... ישנה פה הלילה!
ואז, ביום לפני שהמראתי חזרה ארצה, עמדתי באוהל, הדמעות חנקו, והמילים יצאו.
רבי! תראה את החסידים שלך...
איזה חסידישע נחת!
נותנים את כל-כולם, לך.
רבי, תעזור לי לקחת איתי את כל מה שקיבלתי, וקיבלתי המון, שיעורי חסידות נון-סטופ, כל ערב התוועדות חמה ומרוממת, סיפורים מדהימים, חידושים...ללמוד להתבטל בשביל האחר, ועודדד...
זה ייחרט לתמיד... אקיים את הבקשה שלך רבי, ''המעשה הוא העיקר"
שאזכה לקרב את הגאולה בצעדי ענק,
ושב'פאברענגען' הבא נשמע מאמר, נראה רבי, בעיניים גשמיות, ונזכה, זעהן זיך מיטן רבי'ן כאן, למטה מעשרה טפחים.
נחתתי...
אני מוצאת את עצמי, זוחלת לעבר ה'בייסמנט' אותו שכרנו, יחד עם קבוצת חברות.
מתחילה להתרגל... להתאקלם...
"די! הפסיקי להיות מפונקת", אני שומעת את עצמי צורחת... על מי? על עצמי.
אז המזרון לא הכי נוח, וקצת צפוף.
אבל הכל שווה...!
מה לא עושים בשביל לזכות להיות אצל הרבי!
ואז, יום אחד בשלהי חודש תשרי המדהים, הבנתי שהתנאים שלי טובים... הבנתי שלא עשיתי מספיק. אני צריכה קצת יותר מסירות נפש...
הפסיקי להסתכל על הטפל.. תהיי מאושרת בזכות שנפלה בחלקך: "תשרי אצל הרבי"!!!
זה קרה!
החלטתי לעשות גיחה קצרה, ולבקר את חברותיי השוהות בחדר 'הכנסת אורחים', שהוקצה עבורם.
נכנסתי....
עדיף שלא אתאר מה עבר לי בראש באותם רגעים,
אבל במילה אחת: ה-ל-ם. הכנסת אורחים? המממ... מזכיר קצת הרחקת אורחים...
"איך אתן שורדות?!!!", שאלתי את אחת הבנות.
"אח!", נאנחת מושי. "מה זה משנה, אלו שטויות.
העיקר אני אצל הרבי!".
המחזה מדהים, ואני לגמרי משתאה.
60 מזרונים פרוסים על הרצפה.
רצפה שהיתה בעבר חנות, והפכה לסוג של הכנסת אורחים.
מקלחת אחת – לכ-ו-ל-ן.
איך זה עובד? אני שואלת?!
ורבקי עונה לי בפשטות,יש תור ארוך. מה שמתסכל הוא, שזה לא תור רוחני, כמו חלוקת דולרים, או לחיים. בסך הכול תור למקלחת.
מכוונים ת'שעון ל-4:00 או 5:00 לפנות בוקר.
כל אחת בתורה.
כאן יש לנו מבחן ל'אהבת ישראל' שלנו, היא מסכמת.
ומי בכלל מדבר על אוכל...
כל בוקר ביצה, סלט, קצת לחם.
להרגיש נצרכים, כמו בבית התבשיל.
פתאום אני מרגישה את אלה שאנו מארחים כל השנה.
לומדת טיפים, חשה על בשרי וחורטת במוחי מה לשפר.
ועל שינה, מי מדבר?!
תפילה, שיעורים, 770, אוהל, מבצעים, לפגוש ישראלים ולתת להם תחושה של בית.
לדבר איתם על השבת או החג הקרוב, ולראות את הצמאון... לפגוש מוכרת בחנות נעליים במנהטן, שלא זכרה את יום כיפור הקרב ובא ולקשר בינה לבין השליח, בקרבת מקום מגוריה.
הגשמיות, כלל לא משחקת תפקיד!
ובשמחת תורה מגיע רגע השיא, תופסים מקומות.
היי, אסתי את לא באה לאכול...?
לא, אני נשארת פה שלא יתפסו לי ת'מקום...
ונחמה-דינה מה איתך??? אני גם... ישנה פה הלילה!
ואז, ביום לפני שהמראתי חזרה ארצה, עמדתי באוהל, הדמעות חנקו, והמילים יצאו.
רבי! תראה את החסידים שלך...
איזה חסידישע נחת!
נותנים את כל-כולם, לך.
רבי, תעזור לי לקחת איתי את כל מה שקיבלתי, וקיבלתי המון, שיעורי חסידות נון-סטופ, כל ערב התוועדות חמה ומרוממת, סיפורים מדהימים, חידושים...ללמוד להתבטל בשביל האחר, ועודדד...
זה ייחרט לתמיד... אקיים את הבקשה שלך רבי, ''המעשה הוא העיקר"
שאזכה לקרב את הגאולה בצעדי ענק,
ושב'פאברענגען' הבא נשמע מאמר, נראה רבי, בעיניים גשמיות, ונזכה, זעהן זיך מיטן רבי'ן כאן, למטה מעשרה טפחים.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
