הקטע הרלוונטי באדיבות 'משפחה'

סיפור מדהים על התמנותו לאדמו"ר מספר הגה"צ רבי דוד חיים שטרן שליט"א מבני ברק, חתנו של הצדיק המפורסם הרב משה מַנדל זצוק"ל.

היה זה ימים אחדים לפני פטירתו של האדמו"ר הקודם מלעלוב זיע"א ששכב על ערש דווי ומדי יום התפרסמו מודעות "בקשו רחמים" לרפואתו. בנו של הרבי שהיה מודאג מאד ממצבו, חיפש כתובות של צדיקים שיתפללו על אביו, וכך הגיע לביתו של הרב מנדל ברחוב ראב"ד בבני ברק.

הקיש בדלת, וכשיצא אליו הרב שטרן, הציג את עצמו כבנו של האדמו"ר מלעלוב החולה קשות, וביקש להיכנס אל חמיו כדי לבקש ממנו שיתפלל לרפואתו. הכניסו הרב שטרן אל חמיו ופנה אל הרב מנדל: "נמצא כאן בנו של הרבי מלעלוב, הוא בא להזכיר את אביו רבי משה מרדכי בן חנה רייצא לרפואה שלמה".

הרב מנדל פנה אל אורחו בפנים נוהרות והושיט לו יד לשלום - "שלום עליכם לעלובער רבי".

הרב שטרן חשב שחמיו התבלבל ותיקן, "שווער לעבין, זה לא הרבי מלעלוב, זה הבן שלו".

הרב מנדל הביט בחתנו במבט עמוק ואמר לו: "אתה אומר לי? והרי בשמים כבר הכריזו עליו כעל ממלא מקום אביו האדמו"ר מלעלוב".

ואילו הרבי הזקן ממכנובקא שביכה מרות את הסתלקותו של האדמו"ר הקודם מלעלוב, ואמר בשעתו כי זהו אסון עולמי ("וועלט'ס ברוך"), נפגש עם בנו ואמר לו "איהר זענט אינגאנצין ווי דער טאטע (אתה לגמרי כמו אביך) ועליך למלא את מקומו".

ולא נתקררה דעתו עד שעמד והעניק לרבי החדש כתב הסמכה להנהגה, כתב שהרבי מלעלוב (לאחר שהגיב תגובת ביטול מפליגה כשהוא משתמש על עצמו בביטוי משפיל), הביע את סיפוקו באשר האדמו"ר ממכנובקא נסמך בעצמו לאדמו"רות דור אחר דור עד הבעש"ט הקדוש.

ברם, מי שיודע, עוד הרבה שנים לפני כן, כאשר התגורר עדיין בשכונת קראון-הייטס, הלך הרבי (שהיה אז אברך כבן 45) להתפלל תפילת מנחה של שבת במרכז הגדול של חסידות ליובאוויטש, 770.

בעת קריאת התורה לאחר שעלו הכהן והלוי, הזמין הגבאי את הרבי מליובאויטש לעלות לתורה בנוסח "יעמוד מורנו ורבנו".

להפתעת הכל - באותה שבת לא ניגש הרבי אל הבימה וסימן באצבעו אל האורח שעמד שם במלוא הדר לבושו החסידי, שייגש הוא אל התורה, כשהוא אינו מותיר בפניו ברירה אחרת.

במעשה זה - הסבירו בחב"ד - הסמיך אותו הרבי מליובאוויטש לאדמו"רות.

הדבר עוד היה שנים רבות לפני שהדבר התרחש בפועל, אבל עיניו של הרבי מחב"ד הרחיקו לראות.

ואכן, כבר באותן שנים זכה בנו של הרבי מלעלוב להערצה בלתי רגילה מצד הציבור הרחב. אברכים חסידיים התגנבו לביתו באמתלאות אלו ואחרות, ובלבד שיזכו לראותו בשעת אכילתו. מימיו לא התכופף אל האוכל, ומי שהבין בנסתרות - ראה כל מיני הנהגות שנעשו בחטף, בהבזקת רגע.