כתב COL

הרב יוסף-שמחה גינזבורג פירסם בגיליון 'התקשרות' של צעירי-חב"ד בעניין הקריאה בתורה בחול המועד סוכות כי מפרסום התכתובת המלאה שהיתה בין הרב ברוך נאה לבין הרבי עולה כי יש לחזור למנהג שהיה נהוג בעבר בקהילות חב"ד באה"ק, לקרוא כמנהג ארץ-ישראל. 

כמה מרבני חב"ד לא קיבלו זאת והורו לבני קהילותיהם להמשיך ולנהוג כמו שנהגו בשנים האחרונות.

רבו של כפר-חב"ד, הרב מרדכי שמואל אשכנזי קובע כי "אין סיבה להפסיק כעת את המנהג ולחזור למנהג שנהגו בו בעבר, לפני שקיימו את הדיון ההלכתי בענין".

והשנה: הורה רב קהילת חב"ד בלוד הרב ברוך בועז יורקוביץ לבני קהילתו לקרוא בתורה כפי שפסק הרב גינזבורג, והקהילה סוערת.

דברי ההסבר של הרב גינזבורג להחזרת המנהג:

בקשר לקריאת התורה בחוהמ"ס בארה"ק, כתבנו כאן בעבר (ע"פ ההקלטה משיחת י"ז בתשרי תשמ"ט) כפי שהנהיגו מאז שיחה זו בהרבה קהילות אנ"ש בארה"ק, לקרוא לכל העולים כמנהג חו"ל, להוציא הרביעי שקורא רק בחובת היום. אולם לאחר שסו"ס נתפרסמה אשתקד (בקובץ 'פרדס חב"ד' גיליון 16, עמ' 26 ואילך) מלוא חליפת המכתבים שבין הרה"ג הרה"ח ר' ברוך נאה ז"ל, עורך 'לוח כולל-חב"ד', לבין הרבי בנדון, נתברר שהגר"ב, לאחר שנודע לו על השיחה והנהגת אנ"ש, פנה לרבי בכ"ב בתמוז תש"נ וביקש אישור מהרבי לשנות את המנהג בלוח תנש"א כפי ששינו את ההנהגה בכפר-חב"ד (עמ' 27) ע"פ השיחה האמורה, אך הרבי כתב לו בר"ח מנ"א תש"נ (עמ' 28): "הנ"ל משנה ראשונה, אח"כ היו ידיעות שונות מ(מבקרי) אה"ק, ולכן קודם שיפסוק דין ויפרסם, כדאי שיברר ככל הדרוש ויפרסם בצירוף מ"מ וכיו"ב".

תשובה, כתב הגר"ב לרבי את אריכות הבירור במנהג חו"ל ע"פ הגאונים והראשונים, ולסיום, לעניין המנהג בארה"ק, הביא שם מס' 'בית יעקב' למוהר"י בי רב ואת דברי הצמח צדק, וביקש אישור להדפיס בלוח את המנהג החדש. אך הרבי השיב ע"ז ביום ז' אלול תש"נ (עמ' 33): "לא ישנה ממה שנדפס כבר". מכל זה ברור שיש לחזור למנהג הרגיל בארה"ק, ועפ"ז תוקן כאן בפנים.

מאמר ההסבר של הרב יוסף-שמחה גינזוברג, בגיליון פרשת נח:

בקריאת התורה של חול-המועד סוכות מעלים לתורה ארבעה אנשים1, וחייבים לקרוא בקרבנות החג (בפרשת פינחס), כאשר קרבנותיו של כל יום כתובים בשלושה פסוקים בלבד.

המנהג הנהוג בכל קהילות ישראל באה"ק הוא לקרוא לכל ארבעת העולים את קרבנות היום. כלומר, בא' דחול-המועד קוראים ארבע פעמים את "וביום השני". כך גם נהגו חסידי חב"ד בעבר, עד שנת תשמ"ט.

בשנת תשמ"ט אמר הרבי שיחה שממנה הובן כי דעתו היא שיש לקרוא באה"ק באופן אחר, דהיינו שביום א' דחוה"מ יקראו לעולה הראשון "וביום השני"; לעולה השני – "וביום השלישי"; לעולה השלישי – "וביום הרביעי"; ולעולה הרביעי – שוב "וביום השני".

בעקבות אותה שיחה התעוררה שאלה כיצד יש לנהוג למעשה באה"ק. בהרבה מקהילות חב"ד שינו את המנהג והחלו לקרוא כפי שהשתמע מדברי הרבי. לעומת זאת, היו קהילות שנשארו עם המנהג שהיה קיים בעבר.

אנו, ב'התקשרות', תמכנו בכל השנים בשינוי המנהג, וזאת עפ"י תמונת הדברים שהיתה לפנינו, בבחינת "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אולם השנה קבענו שיש לחזור למנהג הישן, כפי שנהוג בכל קהילות אה"ק, וזאת לאור פרסום התכתובת המלאה שהיתה בנושא עם הרבי, שמאירה באור ברור יותר את התייחסותו של הרבי לנושא.

ב.

להבנת הנושא נקדים את הרקע לחילוקי הדעות בסוגיא זו.

הגמרא והראשונים דנים בשאלה לעניין חו"ל, שם יש גם "ספיקא דיומא". למשל, ביום הראשון של חול-המועד בחו"ל יש ספק אם זה היום השני של החג או השלישי. להלכההובאו שתי שיטות:

לפי הבית-יוסף, ביום זה קורא הראשון – "וביום השני", השני והשלישי – "וביום השלישי", והרביעי – בחובת היום: "וביום השני... וביום השלישי". לדעה זו אין ממשיכים לקרוא גם "ביום הרביעי", כי זה כבר אינו מעניינו של יום כלל.

לפי הרמ"א, הראשון קורא – "וביום השני", השני – "וביום השלישי", השלישי – "וביום הרביעי", והרביעי – בחובת היום: "וביום השני... וביום השלישי". לדעת הרמ"א מעדיפים לקרוא קרבן שאינו מעניינו של יום כלל ("וביום הרביעי"), ובלבד שלא יצטרכו לחזור ולקרוא פרשה פעם נוספת.

בסוף העניין הוסיף הבית יוסף על הטור: "ובארץ ישראל שאין 'ספיקא דיומא', אין קורין בכל יום כי אם פרשת היום בלבד, כי ביום השני שהוא ראשון לחול המועד קורא כהן פרשת "וביום השני", והשלושה העולים אחריו חוזרים וקורין אותה פרשה עצמה, ועל דרך זה בכל יום משאר הימים", וכן כתב בשולחן-ערוך.

הרמ"א על אתר לא הגיה מאומה על הדברים הללו. ויש להסתפק בדבר אם נהג כך מפני שהוא מסכים להם, או מפני שסמך על כך שהקורא יבין שהמחלוקת שביניהם תקפה גם לגבי ארץ-ישראל.

רבו של הבית-יוסף, מהר"י בי-רב, כתב שלפי הדעה הזאת (שהביא הרמ"א) שלושת העולים הראשונים אינם חייבים לקרוא בפרשת היום גם בארץ-ישראל, וכן כתב רבינו הצמח-צדק בתגובה לדברי הבית-יוסף הללו. ואכן הביא שם, שבזמן הבית-יוסף, לא נהגו בעיה"ק ירושלים לקרוא כפי דעתו. וכן כתב בביכורי יעקב, שלדעת הרמ"א "גם בני ארץ-ישראל היה להם לנהוג כן, שיקרא כהן - "וביום השני", לוי – "וביום השלישי", ישראל – "וביום הרביעי", והרביעי – "וביום השני"". 

ובהמשך תמה, מדוע האשכנזים שנהגו בחו"ל כדעת הרמ"א, ועלו לארץ-ישראל, אינם ממשיכים לנהוג כדעה זו גם בארץ-ישראל?.

נוסיף ונאמר: 

בשלמא על ה'פרושים' תלמידי הגר"א שעלו לאה"ק אין לתמוה שנהגו כהבית-יוסף, שהרי הגר"א מביא ראיה מן התוספתא כדעה זו, ולכן הם נוהגים הן בחנוכה (ראה בסעיף הבא) והן בסוכות כהבית-יוסף; אבל יש לתמוה על החסידים שעלו לאה"ק (עוד בדורות שלפניו) ונהגו כקבוצה עצמאית לכל דבר, מדוע נהגו הם, ושאר האשכנזים כולם מאז ועד היום, ללא יוצא מן הכלל, הן בחנוכה והן בסוכות כדעת הבית-יוסף?!

ג.

כשרוצים להבין סוגיא זו, אי-אפשר לדלג על עניין הקריאה בימי חנוכה. 

במשנה אמרו שבחנוכה קוראים בפרשת הנשיאים. ביום השני של חנוכה (וכל הימים שלאחריו), קוראים בתורה לעולה הראשון עד "מלאה קטורת", לשני – עד "זה קרבן נתנאל בן צוער". בקשר לשלישי, יש שתי דעות: לפי הבית יוסף – חוזר וקורא את "ביום השני" (כולו), ואילו לפי הרמ"א – ממשיך לקרוא את "ביום השלישי" (כולו), כדי שלא לחזור שוב פסוקים שכבר קראו.

הצמח צדק, כמו גם הגר"א, אומרים ששתי המחלוקות – אחת הן.

ומעניין לדעת:

* שלא כמו בסוכות - לא מוזכר בפוסקים שיש הבדל כלשהו בחנוכה בין ארץ-ישראל לחו"ל.

* כמו בסוכות – למעשה כל הקהילות האשכנזיות באה"ק נוהגות בחנוכה כדעת הבית-יוסף.

בספר המנהגים-חב"ד, מנהגי חנוכה, נאמר בנידון: "קריאת התורה – כמו שכתוב בסידור לאוואוט. בשבת חנוכה קורין רק נשיא אחד, וכן בראש-חודש". 

מכיוון שבדרך-כלל מדובר במנהגנו על חו"ל, אין חידוש בדבר שנהוג כדעת הרמ"א, שהרי כך נוהגים שם כל האשכנזים לקהילותיהם. אולם באה"ק נהגו בעבר, וכן הופיע בלוחות הישנים של כולל-חב"ד (כנראה עד שנת תשי"ז), כמנהג הקבוע אצל כולם, כדעת הבית-יוסף, לקרוא רק את קרבן היום.

לדברי הרב שמעון שי' יעקובוביץ מירושלים ת"ו, היה הוא זה שפנה בשעתו למנהל כולל-חב"ד באה"ק, הרב זליג סלונים ז"ל, שהיה אז המוציא והמביא בכל העניינים, והציע לשנות את ההוראה בלוח שלהם, ולכתוב בו כמנהג חו"ל ע"פ הרמ"א, וככתוב בסידור 'תורה אור'. הרב סלונים פנה לרבי, והרבי הסכים על כך (בכתב), וכך נעשה.

לעת-עתה, יש בידינו בנושא זה מכתב מאוחר מזה, מתאריך ח' ניסן תשי"ז, ובו נאמר:

"קריאת התורה בימי חנוכה – מנהגנו על-פי מה שכתב בשאלות-ותשובות צמח צדק, הועתק בקונטרס 'ברוך שעשה ניסים'. וכן כתב גם הרב רבי ברוך, שיחיה, נאה בלוח כולל חב"ד, שעברתי עליו. ופליאה: מה גרם לספק בהנהגת חב"ד מפורסמת."

נמצא שבנושא קריאת-התורה בחנוכה שינו את הכתוב בלוח כולל-חב"ד בהוראת הרבי, נגד מנהג כל קהילות האשכנזים באה"ק, והרבי התפלא מדוע מסתפקים בזה, וכך נוהגים כל חסידי חב"ד באה"ק מאז במשך כל השנים ללא פקפוק.

לעומת זה, לנושא הקריאה בחול-המועד סוכות היתה התייחסות שונה לחלוטין מצד הרבי.

ד.

גם לאחר השינוי בקריאת-התורה בחנוכה, המשיכו אנ"ש באה"ק לנהוג בחול-המועד סוכות כ"מנהג העולם", כדעת הבית-יוסף. דברי הצמח-צדק שחנוכה וחוהמ"ס הם אותה מחלוקת לא היו ידועים לרוב הציבור, כולל ת"ח (גם כשנאמרה השיחה בתשמ"ט), ואיש לא חשב לשנות את סדר הקריאה בחול המועד סוכות, עד שהעלה זאת הרבי.

וזה נוסח הדברים שאמר הרבי בנדון (קטע משיחת ליל ד' דחג הסוכות (אור לח"י תשרי) תשמ"ט – העתקה מהקלטת):

". . . וואס דאס איז דער אויפטו און דער אויסנאם לגבי כל השנה כולה, אפילו אין חג הסוכות עצמו - ניט לגבי שמע"צ נאר אין די שבעת ימי הסוכות - איז בנוגע צו דעם ערשט'ן טאג סוכות אפילו אין ארץ ישראל, אין חו"ל צו די ערשטע צוויי טעג סוכות, לייענט מען מער ניט פון קרבנות פון יום אחד, דערנאך אז ס'קומט דער ערשטער טאג חוה"מ סוכות אין חו"ל, ואפילו אין ארץ ישראל, לייענט מען דעמאלט פון כמה קרבנות פון כמה ימים קרבנות שלהם . . ."

[תרגום חופשי: וזהו החידוש והיוצא מן הכלל לגבי כל השנה כולה, אפילו בנוגע לחג הסוכות עצמו – לא לגבי שמע"צ אלא בשבעת ימי הסוכות עצמם – שבנוגע ליום הראשון של סוכות אפילו בארץ ישראל, ובחו"ל בשני הימים הראשונים של סוכות, קוראים לא יותר מאשר קרבנות של יום אחד, אמנם כאשר מגיע יום ראשון של חול המועד סוכות בחו"ל, ואפילו בארץ ישראל, אזי קוראים בו קרבנות של כמה וכמה ימים].

וראה זה פלא: השיחה מוקלטת, אבל איננה רשומה ב'הנחות', לא של אידיש ולא של לה"ק, ואף לא בר"ד (=ראשי-דברים, תקציר שהיה מופיע מיד לאחר אמירת השיחה ע"י התמימים). הרה"ח רי"ל שי' גרונר סיפר, שלאחר השיחה פנה לרבי ואמר לו שלמעשה אין נוהגים כך באה"ק, ולכן הורה לו הרבי למסור למניחי ההנחות (בשתי המערכות) להשמיט עניין זה מרשימת השיחה. 

מכאן ואילך יובאו המענות ברקע התכתובת המלאה בין הרב נאה והרבי, שנתקבלה מצאצאיו והופיעה רק בחודש טבת תשס"ו, בקובץ 'פרדס חב"ד'.

בהמשך, כתב הרב נאה לרבי ביום כ"ב תמוז תש"נ, והודיע שהוא עומד לשנות בלוח כולל-חב"ד ע"פ השיחה, ורק היה לו ספק בפרטים מסויימים. אך הרבי השיב לו ביום ר"ח מנ"א תש"נ:

"הנ"ל - משנה ראשונה, אחר-כך היו ידיעות שונות מ(מבקרי) ארץ-הקודש, ולכן, קודם שיפסוק דין ויפרסם32, כדאי שיברר ככל הדרוש ויפרסם בצירוף מראי-מקומות וכיוצא בזה". 

שוב – כמו בשיחה עצמה – הרבי אינו מדבר כלל על הפסיקה הנכונה, אלא על מנהג קיים באה"ק, שכל הבירורים טרם הוכיחו את קיומו בדורותינו.

לצערנו, הרב נאה, שהבין שהכוונה לבירור הלכתי, לא פירסם כל בירור של המצב המעשי, ורק כתב לרבי בירור הלכתי בנושא, עם ציון דברי הצמח-צדק בנדון.

בבירור ההלכתי, שאותו שלח לרבי ביום ט"ו מנ"א תש"נ, הסיק שיש לנהוג כאותה "משנה ראשונה", וביקש שזו תהיה גם ה"משנה האחרונה" של הרבי, וביקש את רשותו לפרסם זאת בלוח.

אך הרבי ענה לו (ביום ז' אלול תש"נ): "לא ישנה ממה שנדפס כבר".

ה. מענה לשואלים:

שאלה א: האם הוראת הרבי להשאיר את המנהג הישן בלוח היא הוראה ברורה ומעשית עבור כל חסידי חב"ד באה"ק, או שמא זו רק הוראה לכותבי הלוח, שהרבי לא רצה לשנותו, אבל החסידים המקושרים ימשיכו לנהוג ככתוב בשיחה?

תשובה: כבר אמרו חז"ל: "תנו רבנן: אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ולא מפי מעשה, עד שיאמר הלכה למעשה". אחד האופנים בזה הוא: "שיאמרו לו הלכה כדי לעשות מעשה". ואכן, תפקידו של הלוח הוא, כלשון הרבי: "שבו לוקטו בקיצור הדינים והמנהגים בעניינים שהזמן גרמא, כדי שיהיו חקוקים בזיכרון כל אחד ואחד ולא יצטרך לשאול אצל חבירו".

לאחר שהשינוי בלוח בחנוכה שינה את הנהגת חסידי חב"ד באה"ק בשעתו, עד שהפך, כדברי הרבי, ל"הנהגת חב"ד מפורסמת", האם (גם אם יש לנו טענות על דברים מסויימים שנדפסו בלוח, שאינם מתאימים לדעת רבותינו) צריך ראיות לכך שבסוכות הרבי מסכים ל"מה שנדפס כבר" ומורה לנהוג בו כדעת הבית-יוסף?!

שאלה ב: מה התחדש לנו ב'פרדס חב"ד', הרי מענות הרבי כבר התפרסמו, על-כל-פנים בחלקם, וגם ב'התקשרות'? 

תשובה: הרבה מענות יובנו לנכון רק אם נדע את ההקשר שלהם - על מה בדיוק ענה הרבי. וחבל מאוד שלמרות שכבר פורסמו חמשת כרכי תשובות 'שערי הלכה ומנהג', הרי רוב השאלות נשארו עלומות עד היום, ונותרו רק הכותרות שבאחריות המו"ל. המדובר אפילו במכתבים מסודרים, שלרוב מזכיר בהם הרבי את עיקרי השאלות, קל-וחומר למענות ב"פתקאות", שנתרבו בשנים האחרונות, וגם מהם פורסמו לרוב, אבל בדרך-כלל איננו מוצאים בהם את ידינו ורגלינו ללא רקע מספיק. על-כן, רק כשראינו מה בדיוק היה סדר הדברים, מה נשאל הרבי ועל מה הוא ענה, מסוגלים אנו להבין את דעת הרבי בבירור.

שאלה ג: אם נכונים הדברים דלעיל, מפני-מה אמר הרבי מראש את הדברים שבשיחה?

תשובה: יש לזכור שהיו כמה וכמה נושאים שבהם הרבי דיבר על הצורך לשנות עניינים מסויימים, אך בפועל ממש לא הניח לעשות כן (כגון סדר הנקודות בסידור, ומנהגי שבת שירה). ועל-כרחנו "לא אמרה רבי... אלא לחדד בה את התלמידים"37. ואכן, בחג הסוכות השתא עסקו בנושא בעל-פה ובכתב הרבה מאנ"ש, ובוודאי שיש לרבי נחת-רוח מזה.

שאלה ד: איך יש לנהוג במצב כזה, שבו על-פי ההלכה ברור שיש לנהוג בסוכות כמו בחנוכה, ואילו ההוראה המפורשת מהרבי היא אחרת?

תשובה: יש כמה וכמה דברים מעין אלה. הדוגמא הקיצונית היא, הנחת תפילין לאבל ר"ל ביום הראשון, ובלשון הרבי: "בנוגע להלכה – אין האבל (ביום הראשון) מניח תפילין כלל... ולאידך, בנוגע למעשה בפועל - מעשה רב – ידוע שמניחים תפילין גם ביום הראשון, ואפילו תפילין דרבינו תם". וכדברי המשנה: "אם הלכה – נקבל, ואם לדין – יש תשובה", דהיינו שמקבלים את הדברים הלכה למעשה, למרות שאין מבינים אותם.

שאלה ה: הרבי לא רצה לשנות את מנהג אה"ק, והרי אנ"ש מצידם כבר נהגו בזה שנים רבות?

תשובה: יש כלל בהלכה, שמנהג שנהגו בטעות, גם אם הוא "מנהג חשוב, על-פי ת"ח", אין לו תוקף (ואין צורך ב'התרת נדרים' כדי לבטלו). ולכן, אם ברור לנו שדעת הרבי היא שאין לשנות מ"מנהג העולם" באה"ק, אין מקום להשתמש בעובדה שכבר נהגו רבים מאנ"ש באה"ק אחרת מאז תשמ"ט, כסיבה להמשיך לנהוג כך גם להבא.

שאלה ו: מה, לדעתך, הסיבה האמיתית לכך שמתעקשים להמשיך בסדר קריאה זה, למרות כל האמור?

תשובה: בנושא זה, חבל מאוד שה"הרגש" החסידי (הנכון במקרים מסויימים), שצריך להיות תמיד מצב של "ונפלינו" בין אנ"ש לשאר "העולם", מכריע חלילה את הכף אצל גדולים וטובים, לנהוג בפועל בניגוד להוראה מפורשת של הרבי. ויהי רצון, שיערה עליהם רוח ממרום, ויזכו לנהוג כדעת הרבי, ותבוא עליהם ברכה.

אביע בזה תודתי לכל הת"ח שדנו בנושא זה מאז ועד עתה בקבצים התורניים של אנ"ש, ומהם: הרב אברהם אלתר שי' הבר, 'אהלי שם', גיליון ג עמ' צט. הרב משה שי' חפר, 'תפארת מלך' (א), כפר חב"ד תשנ"ה, עמ' 82. הרב ברוך נאה ז"ל, 'פרדס חב"ד' גיליון 16, עמ' 18.