בתפילות הימים הנוראים אנו אומרים:"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".
הרבי בשיחה (ליקוטי שיחות חלק ב') מבהיר נקודות יסודיות בשלושת עניינים אלו, כדלהלן.
היות והקשר בנינו לבין ה' הוא בדוגמת ומשל הקשר הזוגי בין איש לאישה. וכידוע שכל שיר השירים מיוסד על כך. ננסה במאמר זה, לגעת בקצרה במסרים הזוגיים העולים מכך.

א. התשובה היהודית לחרטה הלועזית
ביהדות שיפור האישיות לא מוגדר כחרטה גרידא(כבתרגום הלועזי repents) אלא במונח תשובה שמשמעותו שאין צורך ליצור מצב חדש, אלא לשוב ולגלות את המהות האמיתית.
המסר בזוגיות:
החיים,מטבע הדברים, מזמנים מצבים של עליה וירידה. ועלינו לשפר את עצמנו בטעון שיפור, אך יתירה מכך,עלינו תמיד לזכור שאיננו צריכים לשם כך ליצור מציאות חדשה, אלא לגלות את המצב האמיתי והפנימי.
אנו צריכים לנהל את חיינו באמונה שאנו חצי נשמה ללא האחר, ובן הזוג משלים אותנו לנשמה שלמה. בהלכה אנו מוצאים שאחת הסיבות לכך שנשים פטורות ממצוות מסוימות הוא מפני שהן יוצאות ידי חובה ע" בעליהן.

ב.כשהגוי מבקש,היהודי מתפלל
תפילה בלשון הקודש מובנה חיבור. במסכת כלים אנו מוצאים את השורש תפילה,במובן גשמי. תיאור פעולה:"התופל כלי חרס", שמשמעותה-המחבר.
הביטוי הלועזי לתפילה הוא prayer, המתרגם למונח בקשה. בקשה משמעותה שמהות הקשר הוא טכני, מאין 'בנקט משיכת מזומנים' במגוון נושאים.
חיבור לעומת זאת מבטא ומדגיש שהשיחה (התפילה) היא מתוך קשר עצמי ומהותי שתכליתה בעצם קיומה של השיחה הישרה בין שני הגורמים.
המסר בזוגיות:
עלינו לבדוק: האם נהלי הדיבור בנינו הם רק 'טכניים', סביב הצרכים ומטלות היומיום בלבד?
יש לדעת ש ישנו ערך מהותי לשיחה חופשית עם בן הזוג ללא מטרה ספציפית, אלא לשם וכביטוי לעצם החיבור והשותפות בניהם.
לחיזוק הדברים יש לציין את העובדה שהרבי נהג בכל יום להקדיש עשרים דקות מזמנו היקר לשיחה חופשית ושתית כוס תה עם אשתו הרבנית.
מכאן נמצאנו למדים שאין מקום לטרמינולוגיה של "בזבוז זמן" בשיחה הזוגית. השיחה היא מאושיות החיבור בין בני הזוג הגורם לאפקט רב.
(בשולי הדברים יש לציין את העובדה הבעייתית.. בכך שאצל נשים כשרון הדיבור והשיחה המפורטים מתוך תחושת שיתופיות מפותחת יותר, לעומת הגברים שלעיתים לא ניחנו בסבלנות הראויה לכך. חשוב שנהיה מודעים לקונפליקט זה ונשתדל ליצור את האווירה והסביבה המתאימה שתתמוך בקיום שיחה פתוחה כזו. כמו למשל שיחה על כוס תה- 'גדולה לגימה שמקרבת', טיול רגלי, נופש משותף ללא הילדים ולו לזמן קצר, או כל אופציה אחרת הגורמת לתזמון זמן איכות ביניהם).

ג. צדקה או חסד?
בעם ישראל מעשי גמילות חסידים ממותגים תחת המונח "צדקה", לעומת המינוח הלועזי charity המתרגם למילה "חסד".
ביהדות, עשית חסד אינה מחווה הומניטארית יוצאת מן הכלל המחייבת קבלת "צל"ש" והבזקי מצלמות רועשים, אלא חובה בסיסית של האדם בעולמו.
המסר בזוגיות:
איש ואישה הם הפכים בעצם מהותם. ולכן לעיתים אנו נדרשים לוויתורים בנוחיותנו ובצרכינו האישים לטובת בן/בת הזוג.
יש לזכור שאין בכך משום התנהגות הניתנת לשיקול דעתנו ובחירתנו החופשית רק כש"מתחשק לנו", במצב שאנו חשים נוח ושמגיע לנו על כך "שכוייח" גדול, אלא זו חובה בסיסית של כל אחד מבני הזוג כחלק מהמשימה האלוקית של בניית בית בעם ישראל.
כשהרמב"ם מדבר (הלכות אישות פרק ט"ו) על ההנהגות הראויות והכבוד ההדדי שבין בני הזוג, הוא משתמש בלשון חד משמעית של חיוב: "ציוו חכמים".
זו פקודה לביצוע וחלק אינטגראלי מעבודת ה' הרוחנית שלנו , מעצם היותנו חיילים בצבא ה'.

יה"ר שבזכות שיפור הקשר הזוגי ושלום הבית, כמאמר חז"ל שזוהי משימת על, עד שלשם כך הקב"ה מוכן שימחה שמו על המים, נזכה כולנו לגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.