הרצל קוסאשוילי

"תגיד, איפה זה כפר חב"ד?" שאל אותי מכר וותיק שהמרחק האידיאולוגי מכפר-חב"ד ניכר היטב בעגיל שבאוזנו השמאלית ובקעקוע המפחיד על זרועו הימנית. בטרם הספקתי לענות לו, מיהר להשלים אותי, כמו קרא את מחשבתי: "זה הבית החום של הרבי מליובאוויטש שרואים מכביש 1 בדרך לירושלים, נכון?"

"שמע, זה מקום גדול כפר-חב"ד..." אמרתי לו, "...והבית החום של הרבי הוא אכן סימן ההיכר המפורסם של כפר-חב"ד, אבל זה לא רק זה".

-"כן, אבל זה כולה כפר, לא? תגיד לי, לא קשה לכם לצאת כל הזמן החוצה בשביל קניות מהכפר"? הוא שאל אותי כשדאגה כנה ניכרת על פניו.

לך עכשיו תסביר לו שבקיבוץ החרדי הזה שנקרא כפר חב"ד יש שלוש מכולות שחולשות על הכפר מקצה לקצה. בנוסף למאפיית מצות, חנות תכשיטים, שתי חנויות לכלי בית ומתנות, חנות לבגדי ילדים, חנות ביגוד למבוגרים, חנות כובעים, קייטרינג, מסעדה, אולמות אירועים, ישיבות, בתי ספר, מכללה, שתי משחטות, אטליז, מכבסה, תחנת רכבת, חברה להשכרת רכב, חנויות ספרים ותשמישי קדושה, סניף דואר, שני מטעי אתרוגים, בית דפוס, נגריה, מסגריה, בריכת שחייה, אולמות ספורט, יקב בוטיק (גם-כן יקב...) מפעל כריכיית עור, חנות פרחים, מכוורת דבש, חנות מחשבים, קיוסק, מפעל מזגנים, תאגיד אינטרנט ענק המספק חמצן חדשותי 24 שעות און-ליין, מקוואות ובתי כנסת שצצים פה תחת כל עץ רענן או נופל שכבר הפסקנו לספור מזמן...

משמניתי באוזניו את השליש הראשון של רשימת העסקים דלעיל, הוא הניד בראשו מעלה ומטה בתנועת "כן, בטח...אני מאמין לך לכל מילה".

בית עבודה, עבודה בית...

כפר-חב"ד. מרכז העצבים (תרתי משמע) של כל אשר בשם חב"דניק יכונה. בעבור רבים מכם מדובר בבית הראשון שלכם. אני עובד בכפר-חב"ד וזה כבר יותר מידיי בשבילי. נכון ששלוש שנים מחיי עברו עליי בישיבה הגדולה כאן.

אולם, בסופו של דבר, 'הכפר' גדול עליי בכמה וכמה מידות. ומי שמכיר אותי יודע שמדובר במידה טובה וגדולה מאוד...

לא שאני מתלונן חלילה לכאן או לכאן. באמת טוב לי איפה שאני, בלוד. מאידך, גם פה בכפר ב"ה לא חסרות אטרקציות ושלל דמויות ססגוניות שיכולות לספק כמויות צחוק אדירות.


הכפר ממעוף הציפור (צילום: מסוק COL)

קשה באמת להסביר לזרים את הווי החיים ואת קווי המתאר של כפר-חב"ד. הפיוז הראשון שקופץ במוח בהקשר למילה כפר, גורר בעקבותיו תסריט קבוע של רפת וערימות חציר, לול, טרקטור מפלצתי ומרחבי מרעה אינסופיים.

עודני זוכר את חנוכת הבית של 770 לפני קצת יותר משני עשורים. עשר דקות הנסיעה שהפרידו בין לוד לכפר-חב"ד נדמו לי כטיול שנתי, לא פחות.

מי כמוכם יודע שהכפר של היום זה כבר לא אותו הכפר של האתמול. אין-ספור שינויים ותמורות חלו בכפר-חב"ד מאז היווסדו. מספיק אם ניקח דוגמא קלאסית מכפר-חב"ד דאז, את העמידה הממושכת והדי שגרתית בתור אינסופי לכמה כוסות חלב בבקבוק זכוכית...

תסכימו איתי שהיום, המתנה של לא יותר משלושים שניות בתור לקופה במכולת, עלולות להפוך אותנו לאנשים עצבניים ואחוזי תזזית, המחפשים מפלט מהמבוי הסתום, גם במחיר נעיצת אי-אלו מרפקים גסים בחסרי האונים שסביבנו.

אז נכון שבכפר-חב"ד של היום, תמצאו את כל הנדרש לחיי קהילה ותנאים סביבתיים, לפיתוח וביסוס הציוויליזציה החסידית בארצנו הקדושה.

אבל השאלה המתבקשת היא, איפה בעצם עובר לו הקו הבלתי נראה בין כפר לעיר? מישהו יכול לענות לי? רק אל תגידו לי, "אין עדיין בנק בכפר-חב"ד..." זה מה שחסר לנו פה, בנק.

(הטור פורסם בעיתון 'הכפר של הרבי')