בעיתוי מיוחד מפרסמת היום חברת המדיה החב"דית JEM, בהקשר עם האסון הכפול של משפחת רמון, קטע מתוך ראיון ווידאו עם תת אלוף בחיל האוויר רן פקר, המספר אודות 'יחידות' מרתקת עם הרבי.

האסון שפקד את משפחת רמון, בנפול הבן הטייס סרן אסף רמון ז"ל, 6 וחצי שנים אחרי פטירת אביו האסטרונאוט והטייס הישראלי אילן רמון ז"ל, זעזע את כל הציבור הישראלי.

"מי אנחנו שנבין את בינתו של הבורא", אמר הרבי בהתייחס לאסון דומה, שקרה בחיל האוויר וזעזע את מדינת ישראל כולה, לפני שלושים וחמש שנים.

לפני שבועות אחדים העניק תת אלוף במיל. רן פקר, מי שהיה מפקד בסיס חיל האוויר בתל נוף ראיון לחברת JEM, בה גולל לראשונה את סיפור ה'יחידות' המרתקת שזכה לה זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים.

הראיון נערך בקשר עם ההפקה החדשה של חברת JEM "הרבי ואנשי ביטחון" שסוקרת לראשונה על הקשר המופלא שהיה לרבי עם ראשי מערכת הממשל והביטחון בארץ ישראל.

במהלך הראיון מספר מר פקר על שיחה מיוחדת שהייתה לו עם הרבי, אודות הטרגדיה הכפולה שפקדה את חיל האוויר באותם ימים, הטרגדיה של זוריק (ארלוזור) לב:

וכך סיפר תת אלוף פקר בראיון:
"...הרבי ביקש ממני להניח תפילין, ואני אמרתי לו: ראביי, אני לא איש דתי, אני אבל מאמין גדול. אני מאמין בכוח עליון. אני מאמין בזכותנו על הארץ הזאת, אני מאמין בחברים - גם אלו שטסו אחריי ולא חזרו, וכן הלאה. אבל בשבילי, התפילין לא מראים, לא אומרים הרבה.

הוא אמר לי: מה, אתה לא מאמין באלוקים? אמתי לו: ראביי, אתה יודע מה? כל כך נעים לי כאן, ואווירה כזאת טובה, בוא אני אספר לך על אלוקים. והוא אומר: בבקשה.
אמרתי לו: היה לי חבר בכפר ביל"ו, זוריק לב. אני - בן כפר ויתקין, והוא מכפר ביל"ו. היה לנו רקע משותף - טסנו יחד על ספיטפייירים, טסנו יחד על מיראז'ים, ונלחמנו יחד על מיראז'ים. ביום כיפור, ראביי - הוא הי' מפקד הבסיס של חיל האוויר ברמת דוד, בצפון. ואני במרכז, בתל נוף. אתמול אשתי התקשרה אליי, והיא אומרת לי: רן, קרה אסון נורא.

ואז סיפרתי לו: במלחמת שבעים ושלש, ביום שני, בשמיני לחודש – היינו יחד אצל מפקד חיל האוויר בני פלד. היה יום מאוד קשה, וישבנו זוריק ואני אחרי זה ודיברנו. והוא סיפר לי על הבעיות שישנם, וכן הלאה, וכל הדברים. היה מתח. ביום ששי בבוקר, בשמונה בבוקר - הוא כבר לא היה בין החיים. הוא השתתף בתקיפה בסקייהוק באזור פורט-סעיד, והטייסים שבאוויר, ראו אותו נכנס לים. אחרי התקיפה, אחרי שהם סיימו את התקיפה. לא מצאנו את גופתו עד היום.

ואז אנחנו, המשפחה הנהדרת של טלי, ואנחנו חברים הטובים - אחרי שנה היא עברה לבית, בכפר ביל"ו על הגבעה, איפה שזוריק נולד וגדל. והבן שלהם, לאחרונה, אודי - הוא בגיל של הבן שלי זוהר. הם לומדים יחד בגבעת ברנר. אני בתל נוף, הוא בכפר בילו. זה באמצע הדרך. והוא גר אצלנו.

למה? כי אחרי שהם גומרים את הלימודים וחוזרים - הם לומדים את ההפטרה לקראת הבר מצוה של שניהם באותו זמן, עם הרב הצבאי של הבסיס.

אתמול התקשרה אליי חרותה אשתי ואומרת: רן, קרה אסון נוראי. אני אומר: למה? מה קרה? חשבתי כבר איזה ארבע פנטומים התנגשו מעל הבסיס. היא אומרת: אודי, הבן של טלי וזוריק - מת לה בידיים מאסטמה.

ראביי, את החתן שלה, הבן של רפול, יורם, סרן, שהוא גם כן היה טייס קרב. שלשה שבועות אחרי שהוא התחתן עם בתה, עם אופירה.

ראביי: למה אלוקים לא מחלק את הסבל? למה אלוקים לא לוקח קודם כל ממני, אחר כך גם מטלי? למה הכל מטלי? אשה אחת איבדה: בעל, בן, וחתן.

והרבי ענה לי: מי אנחנו בני תמותה, שנבין בינתו של אלוקים?...

הרבי אמר לי, הרי הוא רק בן 73 וכל יום הוא מוסיף ללמוד ולהיות יותר חכם ואלוקים הרבה יותר חכם מכולנו. אסור לשפוט דברים לפי ההווה בלבד, חייבים לראות את כל המערכת כולל העבר והעתיד. יתכן ומותם של זוריק ואודי הציל ויציל חייהם של רבים אחרים.

התפתח דיון כל כך יפה סביב הסוגי' הזאת. השיחה התפתחה...