מערכת COL
|
יום כ"ו אלול ה׳תשס״ט
15.09.2009
אני לא רוצה להיות 'ילדת רחוב' ● מונולוג כואב
"אני יושבת כעת בבית וחשה איך מתכווץ לי הלב, את השפתיים אני נושכת בכאב, עוצמת חזק את העיניים כדי שלא יפרצו הדמעות, קומצת את ידיי לאגרופים כדי לא לראותן רועדות, יושבת מכופפת להחליש את דפיקות הלב הרועמות. אני יוצאת "ליהנות" מהחופש! חופש שאתה, המנהל הנכבד, כפית עליי בלית ברירה.. האם חשבת פעם, איש חינוך דגול, כיצד זה מרגיש להיות ה"פסול"? ● אני לא רוצה להיות 'ילדת רחוב' מונולוג כואב
(אילוסטרציה: chpictures.blogspot.com)
מנהל יקר,
לקראת השנה החדשה ברצוני לאחל לך שנה טובה ומתוקה.
שתהיה לך שנה מתוקה.
באמת מתוקה..
לא כמו שאיחלת לי - מרה..
אני יושבת כעת בבית וחשה איך מתכווץ לי הלב..
את השפתיים אני נושכת בכאב..
עוצמת חזק את העיניים כדי שלא יפרצו הדמעות..
קומצת את ידיי לאגרופים כדי לא לראותן רועדות..
יושבת מכופפת להחליש את דפיקות הלב הרועמות..
אני שומעת את אמא מחוץ לחדרי..
יודעת שאם היא תיכנס ותראה אותי כך בסבלי,
ליבה השבור ייהפך לרסיסים...
אני מרימה את ראשי..
בולעת את הגוש שמאיים לחנוק את גרוני..
מורחת חיוך על פניי..
מציתה זיק שובב בעיניי..
שמה את הבגדים הכי נועזים..
כדי שאף לא אחד יראה את הכאב שבפנים..
שמה מוזיקה בקולי קולות..
כדי שלא אשמע יותר את המחשבות..
ויוצאת "ליהנות" מהחופשששש!
חופש שאתה, המנהל הנכבד, כפית עליי בלית ברירה..
האם חשבת פעם, איש חינוך דגול,
כיצד זה מרגיש להיות ה"פסול"?
אז נכון, אני לא שולפת מאיות בבחינות..
ולא בכל אירוע אני בין המארגנות..
נכון, קשה לי לשבת שעה וחצי ולהקשיב
ולפעמים בשיעור אני עוסקת בתחביב..
נכון, אני לא נולדתי להורים עשירים
שלבית הספר שלך הם תורמים קבועים..
נכון, אני לא גרה בעיר בו התיכון נבנה
ומאבי העצוב לא תתחמק ב"מנחה"..
נכון, אני צריכה לשפר את הבגדים
ובאמת, להתחזק בעוד הרבה דברים..
איני נמנית על הבנות החסידיות ביותר..
ונכון, שהכי קל עליי לוותר....................
אבל האם, מנהל מוסד מתפאר,
האם באמת נתת לי הזדמנות להשתפר??
כל ילד בן 6 כיום יודע את דרכה של חב"ד..
את דרכו של הרבי..
לקרב! לקרב במסירות נפש כל תלמיד
גם אם זה נראה חסר עתיד!!!
האם באמת ניסית עליי דרכים חינוכיות
שאותם אתה מדקלם אל מול המצלמות?
האם באמת הייתי בשבילך יהלום חבוי של נשמה יהודית
או סתם משהו שעוזר לשלם לעובדים משכורת חודשית?
האם לרגע הזלת דמעה
כשזרקת נערה צעירה
מעט לפני תחילת שנה
בבושת פנים כך לביתה?
האם אני באמת כל כך גרועה ואיומה
עד שלא מגיעה לי בכלל תקנה??
זהו..
נשברתי..
המחסום נפל..
דמעה קטנה מפלסת את דרכה במורד לחיי..
כל הרגשות.. רגשות הכאב.. שברון הלב..
תחושת הייאוש.. ההשפלה..
חוסר הוודאות.. הצער שגרמתי למשפחה..
תחושת הכישלון וחוסר הערכה..
מבטי הבוז מכל השכבה..
ההכרה במצבי.. החרטה..
אוסף ענק של "החלטה טובה"
שהתנפץ אל מול גלי האשליה..
הרצון להשתנות.. לחזור בתשובה..
ההרגשה שנסתם עליי הגולל..
המצוקה מפלחת את ליבי כתער אכזר
ואזלו הדמעות
נשאר רק הטעם המר..
טעם של תחינה לבורא עולם
לאביהם של "הנושרים"
או יותר נכון, לאביהם של אלו ש"השירו" אותם..
אנא אלוקים !!
אתה בוחן לבבות,
אתה יודע שטובה אני שואפת להיות!
אתה יודע שאני רוצה אבל קשה לי..
אתה יודע שאני מרגישה שכלום לא הולך לי...
אז אנא,
שהמנהל ישנה את דעתו..
שיישמע היום טלפון המודיע שהם אותי מחזירים
שהזדמנות אמיתית לי הם נותנים!
שאת כל הדעות הקדומות הם גונזים..
שיציבו תנאים, אך שיעזרו לי לעמוד בהם..
שיביאו מישהי לעזור לי ולאלו הדומות..
מישהי שיהיה אכפת לה ב-א-מ-ת-!
אני לא רוצה להיות 'ילדת רחוב'..
אבל כך גרמת לי להיות!!
אז מנהל יקר,
כשתבקש בראש השנה-
ברכות לשנה טובה..
וכשתכה ביום הכיפורים-
על חטאיך בקול נכים..
תזכור אותי..
התלמידה שזרקת..
ואז תביט לשמיים ומה' תבקש מחילה..
תבטיח להיות טוב יותר בשנה הבאה..
ומקווה שתעלה לך אז מחשבה:
למה אתה חושב של-ך כן מגיעה הזדמנות שנייה..??
********************************
שנת גאולה כללית ופרטית
לכל ישראלי ולכל ישראלית!
נ.ב.
המכתב הוא אישי לחלוטין לכל מנהל ומנהלת מוסד חב"ד!
והוא לא נכתב ע"י תלמידה..
אלא ע"י אחת שכואבת את כאב הנזרקים...
לקראת השנה החדשה ברצוני לאחל לך שנה טובה ומתוקה.
שתהיה לך שנה מתוקה.
באמת מתוקה..
לא כמו שאיחלת לי - מרה..
אני יושבת כעת בבית וחשה איך מתכווץ לי הלב..
את השפתיים אני נושכת בכאב..
עוצמת חזק את העיניים כדי שלא יפרצו הדמעות..
קומצת את ידיי לאגרופים כדי לא לראותן רועדות..
יושבת מכופפת להחליש את דפיקות הלב הרועמות..
אני שומעת את אמא מחוץ לחדרי..
יודעת שאם היא תיכנס ותראה אותי כך בסבלי,
ליבה השבור ייהפך לרסיסים...
אני מרימה את ראשי..
בולעת את הגוש שמאיים לחנוק את גרוני..
מורחת חיוך על פניי..
מציתה זיק שובב בעיניי..
שמה את הבגדים הכי נועזים..
כדי שאף לא אחד יראה את הכאב שבפנים..
שמה מוזיקה בקולי קולות..
כדי שלא אשמע יותר את המחשבות..
ויוצאת "ליהנות" מהחופשששש!
חופש שאתה, המנהל הנכבד, כפית עליי בלית ברירה..
האם חשבת פעם, איש חינוך דגול,
כיצד זה מרגיש להיות ה"פסול"?
אז נכון, אני לא שולפת מאיות בבחינות..
ולא בכל אירוע אני בין המארגנות..
נכון, קשה לי לשבת שעה וחצי ולהקשיב
ולפעמים בשיעור אני עוסקת בתחביב..
נכון, אני לא נולדתי להורים עשירים
שלבית הספר שלך הם תורמים קבועים..
נכון, אני לא גרה בעיר בו התיכון נבנה
ומאבי העצוב לא תתחמק ב"מנחה"..
נכון, אני צריכה לשפר את הבגדים
ובאמת, להתחזק בעוד הרבה דברים..
איני נמנית על הבנות החסידיות ביותר..
ונכון, שהכי קל עליי לוותר....................
אבל האם, מנהל מוסד מתפאר,
האם באמת נתת לי הזדמנות להשתפר??
כל ילד בן 6 כיום יודע את דרכה של חב"ד..
את דרכו של הרבי..
לקרב! לקרב במסירות נפש כל תלמיד
גם אם זה נראה חסר עתיד!!!
האם באמת ניסית עליי דרכים חינוכיות
שאותם אתה מדקלם אל מול המצלמות?
האם באמת הייתי בשבילך יהלום חבוי של נשמה יהודית
או סתם משהו שעוזר לשלם לעובדים משכורת חודשית?
האם לרגע הזלת דמעה
כשזרקת נערה צעירה
מעט לפני תחילת שנה
בבושת פנים כך לביתה?
האם אני באמת כל כך גרועה ואיומה
עד שלא מגיעה לי בכלל תקנה??
זהו..
נשברתי..
המחסום נפל..
דמעה קטנה מפלסת את דרכה במורד לחיי..
כל הרגשות.. רגשות הכאב.. שברון הלב..
תחושת הייאוש.. ההשפלה..
חוסר הוודאות.. הצער שגרמתי למשפחה..
תחושת הכישלון וחוסר הערכה..
מבטי הבוז מכל השכבה..
ההכרה במצבי.. החרטה..
אוסף ענק של "החלטה טובה"
שהתנפץ אל מול גלי האשליה..
הרצון להשתנות.. לחזור בתשובה..
ההרגשה שנסתם עליי הגולל..
המצוקה מפלחת את ליבי כתער אכזר
ואזלו הדמעות
נשאר רק הטעם המר..
טעם של תחינה לבורא עולם
לאביהם של "הנושרים"
או יותר נכון, לאביהם של אלו ש"השירו" אותם..
אנא אלוקים !!
אתה בוחן לבבות,
אתה יודע שטובה אני שואפת להיות!
אתה יודע שאני רוצה אבל קשה לי..
אתה יודע שאני מרגישה שכלום לא הולך לי...
אז אנא,
שהמנהל ישנה את דעתו..
שיישמע היום טלפון המודיע שהם אותי מחזירים
שהזדמנות אמיתית לי הם נותנים!
שאת כל הדעות הקדומות הם גונזים..
שיציבו תנאים, אך שיעזרו לי לעמוד בהם..
שיביאו מישהי לעזור לי ולאלו הדומות..
מישהי שיהיה אכפת לה ב-א-מ-ת-!
אני לא רוצה להיות 'ילדת רחוב'..
אבל כך גרמת לי להיות!!
אז מנהל יקר,
כשתבקש בראש השנה-
ברכות לשנה טובה..
וכשתכה ביום הכיפורים-
על חטאיך בקול נכים..
תזכור אותי..
התלמידה שזרקת..
ואז תביט לשמיים ומה' תבקש מחילה..
תבטיח להיות טוב יותר בשנה הבאה..
ומקווה שתעלה לך אז מחשבה:
למה אתה חושב של-ך כן מגיעה הזדמנות שנייה..??
********************************
שנת גאולה כללית ופרטית
לכל ישראלי ולכל ישראלית!
נ.ב.
המכתב הוא אישי לחלוטין לכל מנהל ומנהלת מוסד חב"ד!
והוא לא נכתב ע"י תלמידה..
אלא ע"י אחת שכואבת את כאב הנזרקים...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
