הבוקר קיבלה את פנינו הבהלה. "התמוטט"! - זעקו הכותרות בעיתונות הכללית.

אתם רשאים, כמובן, לשאול אותנו בפעם המי יודע כמה למה אנחנו נזקקים להם בכלל, כשיש עיתונות חרדית החוסכת מאיתנו, על פי רוב, את המצבים הלא נעימים האלה, ולא מדווחת עליהם גם לא היום? - צודקים.

אבל היום יש לנו תירוץ מוכן: הכותרות שם, המזכירות לנו שהיום הוא יום הסתלקותו של ה'חפץ חיים' זצ"ל, אמורות להפחיד אותנו, אנשי התקשורת שומרי המצוות ההולכים כלוליינים על החבל הדק, שמשני עבריו פעורה תהום של רכילות ולשון הרע, הרבה יותר מההתמוטטות שעדיין לא בררנו בשל מה אירעה.

אז ברחנו לעיתונות הכללית.

ברגע שקלטנו את כותרות הענק הזהות כמעט בכולן, החלו הידיים שלנו רועדות, הרגלים כושלות, ומצאנו את העיתון מושלך על הרצפה ואת עצמנו שקועים עמוק בכורסא.

מי או מה יכול היה עוד להתמוטט במדינה שלנו שלא התמוטט עדיין ולמשוך תשומת לב וכותרת ענק? - היתה שאלת המוצא כשיצאנו למסע החיפושים והתלבטויות שאליו נסחפנו בבעתה.

לכלכלה זה כבר קרה. הדולר כבר בתחתית. מערכת הבריאות קרסה עוד לפני 'שפעת החזירים'. החינוך, שלטון החוק, אפריקה ישראל, צים, ניצול השואה שנותר בלא קצבה לאוכל - כולם כבר התמוטטו. נאות הפסגה, חברת ההשקעה חומש, הבניה בביתר. מי עוד נותר בימים הנוראים של השנה הקשה הזו תמיר וזקוף שיכול עדיין להתמוטט?

אולי הכוונה לכמה מקרי רצח ואלימות שאירעו גם בסוף שבוע זה, שהקרבנות בהם התמוטטו בטרם כוסו ונלקחו על-ידי מתנדבי זק"א מהזירות למכון לרפואה משפטית. אבל אם הכוונה היתה אליהם היה צריך לכתוב : "התמוטטו" ברבים ולא "התמוטט" בלשון יחיד - אמרנו לעצמנו, כאילו אנחנו מפלפלים בעיצומה של סוגיה תלמודית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו יוצא היום לגיחה בקהיר. הסכם השלום עם מצרים כבר אינו קיים שנים רבות, ולא יכול להיות שהתמוטט ערב הביקור ה'חשוב' הזה - הרגענו את עצמנו.

כשלא מצאנו עברנו לחפש בלוח.

ה-11 בספטמבר כבר היה שלשום, ולנו לא ידוע של'תאומים' היתה צלע שלישית שיכולה היתה גם היא להתמוטט. שביתת השלטון המקומי שנקבעה להיום לא הראתה אמש, בטרם עלינו על יצוענו, סימנים של היענות רבה ולא יכול להיות שהיא כבר מוטטה את הממשלה כפי שרוצים מתכנניה.
אז מה לעזאזל יכול להתמוטט עוד?

ואז נזכרנו שהיום, ה-13 בספטמבר על פי מנינם - הוא היום שבו מגיע השליח האמריקני מיטשל לסיבוב נוסף של לחצים בנושא הפלשתינים - הוא היום המר והנמהר שבו נחתם 'הסכם אוסלו' בדיוק לפני 16 שנה.

באותו יום ממש פותח 'הארץ' שוב את מהדורת יום א' של עיתונו בכותרת: "מקורות אירופאים: סוכמו התנאים לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלשתינים" ובהמשך: "להארץ נודע כי המגעים בין ירושלים לרמאללה יחודשו בחודש הבא על בסיס הבנה שבתוך שנתיים תקום מדינה פלסטינאית עצמאית בגדה".

על פי הידיעה של עקיבא אלדר, שמקורותיו בצד שכנגד הם, בדרך כלל, אמינים, גם פגישת נתניהו עם מובארק היום היא על הרקע האמתי הזה. "בגלל התנגדותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לדון בשלב הראשון בסוגית ירושלים והפליטים, פתרון סוגיות אלו לא יעכב את ההכרזה על מדינה פלסטינית עצמאית" - נאמר בידיעה.

איך זה? - אם גם אתם שואלים הרי ש'הארץ' מגלה היום, כי "בתמורה הסיר נתניהו את תביעתו שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת לאום של העם היהודי וכן צעדי נורמליזציה מצד מדינות ערב לא יהוו תנאים להכרה מוקדמת בפלשתין".

זה לא מזכיר לכם את 'הסכם אוסלו' הכושל שנחתם בדיוק היום לפני 16 שנה?

אז פלא שחובה היה להזכיר הבוקר, בדיוק 16 שנה אחרי הטעות הגורלית ההיא שההסכם ההוא התמוטט לחלוטין, וקבר מתחתיו לא מעט מעקרונות היסוד של מדינת ישראל?

התמוטט! - זעקו הכותרות, ובצדק.

לקחנו שוב את העיתונים ליד, והסתבר שלא בדיוק קלענו. מי שהתמוטט הוא הנשיא שמעון פרס, לעשר שניות ממש, במהלך נאום שנשא במרכז רבין. הוא התעורר מעלפונו והועבר להשגחה ב'תל השומר'.

איזה צרוף מקרים. פרס היה האיש שהוביל ל'הסכם אוסלו' ואף היה הראשון שחתם על הטיוטה שלו היום לפני 16 שנים. אם הוא היה מתעורר גם אז, עשר שניות אחרי עלפון החושים שתקף אותו ואת כל חבורת הרופסים, ואפילו אחרי קצת יותר מזה, יתכן שכל המדינה לא היתה היום ממוטטת.