המדור "שאלת מחקר" מבית האנציקלופדיה של אתר ynet, אירח השבוע את חוקר החסידות, הד"ר יצחק קראוס. קראוס נשאל על תחום המחקר העיקרי שלו - חסידות חב"ד.

מהו תחום המחקר המרכזי שלך?

לאחרונה אני מתמקד בחקר תנועת חב"ד ובעקרונות הרעיוניים שהובילו לאקטיביזם חסר התקדים שלה ב-30 השנה האחרונות. המחקר שלי שואף לחשוף את המחשבה מאחורי המעשה, ולנתח את המקורות ההגותיים והכוחות המוטיבציוניים שהפכו את תנועת חב"ד מחסידות קטנה ומופנמת, לכוח המוביל והמוחצן ביותר בהפצת היהדות.

היחס של חסידי חב"ד למודרנה ולהקמת מדינת ישראל ייחודי למדי. השבר הגדול בתנועה שנוצר עם "הסתלקות" מנהיגה הנערץ - רבי מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש) - הוביל לפרשנויות מרתקות של מושג המשיחיות שלא רק שלא הפסיקו את צמיחתה ופעילותה של החסידות, אלא הטעינו אותן בערכים חדשניים שהופכים את חב"ד למקרה בוחן מעניין ליחסה של היהדות להתמהמהות ביאת המשיח.

כיצד הגעת לעסוק בתחום ומה הניע אותך לכך?

כשהתחלתי לעבוד על הדוקטורט שלי, היה בכוונתי לבחון את יחסן של חצרות חסידיות שונות לציונות ולמדינת ישראל, ואחד מפרקי המחקר היה בחינת יחסה של חב"ד לציונות. במהלך עבודתי ישבתי בספריית חב"ד בבני ברק, ושיתפתי את הספרן בהרהוריי. יום אחד הוא אמר לי בפשטות ובעדינות: "חב"ד היא תנועה רעיונית גדולה, והעיסוק שלך דווקא ביחסה לציונות מזכיר לי אדם העומד במוזיאון מול תמונה של צייר מפורסם, ומתבונן במסגרת התמונה בלבד." "כמובן", אמרתי, "זה נכון לחב"ד ההיסטורית, אבל אני חוקר את המאה ה-20 וחב"ד בתקופה זו היא יותר מסגרת ארגונית מאשר תנועה רעיונית". הוא הפטיר וענה לי: "אני רואה שאתה באמת לא מכיר את חב"ד, ואינך מכיר כלל את משנתו של הרבי מליובאוויטש".

בימים שלאחר מכן לא הרפו ממני מחשבות בנושא ותהיתי האם ניתן להצביע על משנה הגותית של הרבי מליובאוויטש? הייתי מודע לאקטיביזם הפופוליסטי של חב"ד (שליחים מבצעי מצוות כמו הנחת תפילין, ועוד), אבל דווקא בהקשר זה הסתקרנתי: מי נותן את פקודות המבצע? האם יש תוכנית עבודה מסודרת? האם זהו תכסיס מנהיגותי של הרבי, לשמר את חסידיו דרוכים ומצפים להוראות: מבצע תפילין, מבצע נש"ק (נרות שבת קודש), מבצע טהרת המשפחה, וכיוצא בזה?

להפתעתי, חיפושיי באקדמיה אחר מחקרים בתחום זה העלו תוהו, ושאלות אלו העמידו אותי בפני אתגר מחקרי שממשיך לרתק אותי עד היום, גם אחרי שעבודת הדוקטורט נשלמה.

אחד המאפיינים הבולטים של תנועת חב"ד בימינו הוא הפן השיווקי שלה – מהן סיבותיה ומאפייניה של מגמה שיווקית זו?

אחד המוטיביים המרכזיים של תנועת החסידות מראשיתה (לפני כ-300 שנה) הוא להביא לתיקון עולם. תחת הנהגתו של הרבי מליובאוויטש, האדמו"ר השביעי בשושלת חב"ד, חל שינוי מהותי: בשיחתו הראשונה כאדמו"ר (1951) הוא קבע שבדור זה יחול המפנה, והגדיר את דורו - הדור השביעי "האחרון לגלות והראשון לגאולה". הוא הציב בפני חסידיו משימה ברורה: להכין את העולם לביאת המשיח.

הרבי מליובאוויטש הדגיש שהמשיח אינו מיועד לקבוצה אקסקלוסיבית של צדיקים, אלא משיח אוניברסלי ליהודים ולשאינם יהודים. תפקידם של שליחיו (שמניינם כיום הוא כ-3,500 איש) הוא להגיע לכל יהודי באשר הוא, על פני כל הגלובוס, ואף לשאינם יהודים, בכדי שיעשו מעשים שיקדמו את ביאת המשיח. ה"דלק" המשיחי הוא המניע של האקטיביזם החב"די שאין לו אח ורע בתולדות עם ישראל.

כיצד מיישבים אנשי חב"ד את הסתירה בין הציפיה לבוא המשיח לבין מותו של הרבי מלובביץ', המשיח המיועד?

זו שאלה מורכבת. ראשית, בלקסיקון החסידי בכלל והחב"די בפרט לא מצוי המונח "מוות" בייחס לאדמו"ר, אלא "הסתלקות", ושינוי טרמינולוגי זה מהווה חלק מהתשובה לסתירה זו. בתפיסה החסידית, ששורשה בתורת הקבלה, הסתלקות הצדיק מן העולם הזה היא עליית מדרגה ברמה הרוחנית.

שנית, האמונה בביאת המשיח מהווה אחד מי"ג עיקרי היהדות שמונה הרמב"ם. לאור זאת כל יהודי מאמין, מאמין בביאת המשיח. שונים חסידי חב"ד בכך שהם מצביעים על דמות מסוימת, הרבי, כמממשת תקווה זו. מהי דרך ההתמודדות עם "ארוע ג' בתמוז" (יום הסתלקותו) בז'רגון החב"די? ישנם הטוענים שהוא לא מת במובן הרגיל, אמנם בעיני בשר אין אנו רואים אותו, אבל זה לא אומר שהתקווה המשיחית נגוזה. הם מביאים מקורות מהתנ"ך ומחז"ל על פיהם משיח עתיד להתגלות ולהתכסות לפני גילויו הסופי. לשיטתם: לפני ביאתו של המשיח, תהיה תקופה שבמהלכה הוא לא יהיה בעולם בגופו הגשמי (דוגמת משה רבנו שעלה למרום לארבעים יום), ולאחריה יתגלה שוב ותבוא הגאולה.

לעומתם ישנה גישה שנייה בחב"ד הטוענת שאי אפשר להכחיש את מצבו הפיזי, אולם נשמתו עדיין קיימת בעולמנו והוא חי בתוך כל אחד מחסידיו. הדוגלים בגישה זו מתבססים על אמרות תלמודיות כמו: "דוד מלך ישראל חי וקיים", "יעקב אבינו לא מת". חלקם הגדול מאמינים שהרבי עתיד לשוב לגאול את עם ישראל בבוא היום.

"רעיון מורכב בשפה פשוטה" – ד"ר קראוס מציג נקודה למחשבה

"משיח עכשיו" - המשיח נתפס בדרך כלל כמושג עתידי ומופשט. החידוש של תנועת חב"ד הוא הפיכת הכמיהה התיאורטית, לשאיפה בעלת אופי מעשי. אנשי חב"ד לא מסתפקים בתפילה ובתחנונים אלא רואים את הגאולה כשלב אחרון בשרשרת של פעולות מעשיות וברות השגה.

התביעה ושימת הדגש על ביאת המשיח עכשיו ולאלתר, נושאת גוון כמעט פרדוקסלי, שכן ביאת המשיח נתפסת כשייכת לאחרית הימים ולא לזמננו אנו. חב"ד שואפת להפוך את ההמתנה הפסיבית שאפיינה את העם היהודי לאורך השנים, לציפייה אקטיבית הרואה בימינו אנו את ימי ביאת המשיח, ומתייחסת לכל מצווה ומצווה שאדם מישראל מקיים כחלק משמעותי בקירוב ביאת המשיח שעשוי להטות את הכף ולהביא לגאולה עכשיו.

חידושה של חב"ד הוא הפיכת כל אינדיבידואל לשותף בתהליך היסטורי שעשוי לקרות "עכשיו" בכל רגע ורגע. הפעלתנות והאופטימיות של חסידי חב"ד נשענות על רעיון זה של "משיח עכשיו", והשאלה הגדולה היא עד מתי יהיה ניתן למשוך את ה"עכשיו" המדובר, בלי שתחול ירידה ברמת האקטיביזם.