מערכת COL
|
יום כ"א אלול ה׳תשס״ט
10.09.2009
הסופר הליטאי ביקר בפראג והוקסם מחב"ד
במלאת ארבע מאות שנה להסתלקות אור העולם המהר"ל, שהה הרב יעקב ב. פרידמן לשעת חסד רוחנית במחיצת רבה של פראג, הרב מאניס באראש ו'ישיבת מהר"ל' שהקים בפראג הציורית, הנעה בין עבר עתיר קסם, להווה בלייני, נוסח המאה ה-21 ● הסופר הליטאי הרב יעקב ב. פרידמן בכתבה מרגשת במוסף "בקהילה פלוס" השבוע לסיפור המלא
הרב יעקב ב. פרידמן
סמטת קוזיי, סמטה ציורית ואפלולית בעיר העתיקה של פראג. אחת מהסמטאות בהן פסע לפני ארבע מאות שנה, אבי אבות המחשבה, מרנא המהר"ל, רוחשת היום חיים חדשים. מהחלונות הצבעוניים של הבניין העתיק, בוקעים קולות רעננים, עם טל תחייה שפראג הספיקה לשכוח.
אני מתהלך בחרדת קודש בפראג המסתורית, האפלולית. מרצפותיה כורעות תחת נטל היסטוריה יהודית חובקת זרועות. כל לבנה בה ספוגה ניחוח של עבר מחריד, קסום, מדמם ומאיר – באותן רמות של איכות ועוצמה. פראג היהודית, אכולת הרדיפות וספוגת הקדושה, מהווה משל ונמשל לגלות, שהמהר"ל מורה דרכה, הרבה כל כך לתאר בכתביו.
העם היהודי, כותב המהר"ל, כאילו דיבר על פראג עירו שלו, הוא במהות עם של גלות. עולם החומר היהודי אינו אמור מעצם טבעו, ומעצם מה שהוא מכנה ה"צורה שבחומר שלו", לנוח בשלווה על זרי דפנה.
מחד הייתה פראג ערש עלילות הדם, הפוגרומים והגירוש. ורדיפת נקודת החיות היהודית. אבל פראג גם הייתה, לצד עונייה ומרודיה, מתוך עונייה ומרודיה, מקור התחייה היהודית!
המהר"ל שחי רוב ימיו בפוזנא וניקלשבורג, בחר בשנים הספורות בהן כיהן ברבנות פראג, להאיר את העם היהודי באור האינסוף של כתביו. ה'נודע ביהודה', רבה הגדול, האיר את פני המזרח באחד מספרי הלמדנות הנועזים שידע העולם היהודי.
*
רחוב קוזיי, סמטה ציורית קטנה. השנה התקבצו לשם נערים מרחבי העולם. מישראל, וינה ברזיל ופראג עצמה, והקימו בעזות דקדושה את 'ישיבת מהר"ל', לשמו ולזכרו של מאור הגולה.
ושוב בוקע קול התורה בין סמטאותיה. שתיל רך ומלבלב החל בוקע ומיתמר, עם אד של תעוזה הרואית, מהסמטאות השבויות כבר מאה שנה בידי עולם ציני, של תיירות וגריפת רווחים.
הרב מאניס באראש, הוא אבי המפעל הזה. הרב באראש, רבה של פראג ושליח חב"ד במקום, תלמיד חכם והוגה דעות נכבד בזכות עצמו, הקים את הישיבה בעשר אצבעותיו, יש מאין. יותר מאשר זכר לפטירת המהר"ל, מהווה הישיבה זכר לחייו. בישיבתו הקדושה לומדים לצד כתובות ויורה דעה, ספרי מהר"ל.
"הושיבו ישיבה", אומר הרב באראש, "לא על קברו, אלא על חייו".
דרך הלימוד בישיבה, מרתקת. כאן הישיבה היחידה בתבל, המשלבת לימוד עיוני למדני באווירה ישיבתית סוחפת, עם כתבי מהר"ל, וגם בכתבי ה'נודע ביהודה', שגם הוא היה מרא דאתרא במקום הקדוש הזה.
כשעה וחצי ביום נקבע כאן שיעור קבוע בספרי מהר"ל. השיעור התחיל באחד מספרי היסוד של המהר"ל, 'תפארת ישראל', העוסק ביקר תפארת גדולת התורה והקשר המיוחד שלה לאומה היהודית.
בחורי הישיבה גם יוזמים שיעורי תורה במשנת המהר"ל בקרב הקהל המקומי. יהודי פראג, רחוקים מאוד מתורה, אבל לכולם יש פינה חמה של הערצה וכבוד למהר"ל.
ההגות הפילוסופית של משנתו החלה לחדור ללבם וליצור מהפך הדרגתי אצל סוג יהודים שלימוד גפ"ת ומצוות מעשיות לא היו יכולים לחולל את המהפך הזה.
בעבר, למד הרב באראש עם תלמידיו בקודש הקודשים של פראג, ה'אלטנוישול' עצמו. היום מסיבות פוליטיות מורכבות, שהרב באראש מסרב באצילות רוח מרהיבה להרחיב בהן, מתקיימים הלימודים בבית מדרש בסמיכות מקום.
*
השבוע, בי"ח באלול, מלאו ארבע מאות שנה להסתלקות קדוש ה', אור העולם רבנו המהר"ל. המאורע הזה צוין בפראג, עירו של המהר"ל באירועים מגוונים.
ריבוי הגוונים של האירועים, מספר את סיפורה של פראג, העיר הקסומה, הציורית, הנעה באי-נוחות בין עבר מעורפל עתיר קסם ומסתורין, להווה ענייני, בלייני, נוסח המאה העשרים ואחת.
בליל י"ח באלול, יום ההילולא של רבנו הקדוש, שהוא גם יום הולדתם של המאורות הגדולים, הבעש"ט והאדמו"ר הזקן בעל ה'תניא', (שגם היה מצאצאי המהר"ל), התקיימה ועידה רבת משתתפים בבית חב"ד בעיר העתיקה של פראג. באירוע נשאו דברים רבה של פראג, הרב מאניס באראש, הקונסול הישראלי ורבנים נכבדים.
למחרת, לאחר תפילת שחרית, עלה קהל המתפללים בהמוניו אל ה'ציון' הקדוש, כדי להעתיר תחינה עבור כלל ישראל.
*
אחד מחשובי מפרשי המהר"ל החי עמנו, הגאון רבי משה שפירא, תלמידו של מרן ה'פחד יצחק' (ה'פחד יצחק עצמו ראה את עצמו תלמיד מובהק למהר"ל), התבקש ליצור מסע מרומם בראשותו, לציונו של המהר"ל.
הגר"מ שפירא סירב לנסוע דווקא השנה. למרות שבימים כתיקונם הוא מרבה לפקוד את ציונו. הוא ביאר כי הוא משער שהמעמד השנה ילווה בטקסיות יתרה והמולה תקשורתית. ההמולה הזו איננה לרוחו.
המהר"ל, אמר רבי משה, הוא דמות פנימית מדי וגבוהה מדי מכדי שבעלי אינטרסים ימסחרו אותה.
*
בידינו תיאור מזעזע ומפעים לבבות של ה'פחד יצחק' עצמו, אחרון תלמידי המהר"ל, שזכיתי לינוק מדלייו, על הרגעים שחווה כשהשתטח על ציונו הקדוש. הוא פרץ שם ליד ה'ציון' הקדוש בבכי נדיר, וכינה את דמעותיו: "דמעות עתיקות שנצטברו בתשתית נפשי".
הוא עצמו תיאר אחר כך באיגרת מדהימה, אלו דברים אמר למהר"ל רבו, בדיבור ומחשבה:
"...כאשר הרגישו אצבעותיי באבן המצבה – נבקע לרסיסים הסלע המונח על סגור-לבי, ודמעותיי פרצו כמפל מים בין נקיקי סלעים...
"...חכמים קראו לאבן שעל המצבה 'נפש'. והלא אצלך, רבי, למדתי, שאין מליצה בדברי חכמים... אינני יודע כיצד, אינני יודע איך, ואינני יודע מה, אבל בלבבי פנימה יש עכשיו תחושה עצומה בכינוי שם 'נפש' למצבה...
"...אינני יודע איך, ואינני יודע מה, ואינני יודע כיצד... אבל במישוש אבני ה'ציון' שלך הרטיט בחוט השדרה שלי זרם חיות של נפשך...
"...ללכת מכאן? להסתלק מכאן? אין לשבועות עצרת של 'קשה עליי פרידתכם'... אין פרידה מקבלת התורה... אבל כל זה הוא ב'טעם העליון' בנפש... אבל ב'טעם התחתון' שבנפש, יש הכרח של הסתלקות מכאן...
"...כל המעמד הזה משליט בי מחנק בגרון... כל כך כל כך מחניק כאן...
"רק עוד דמעה אחת - - - ".
*
להבדיל, גם שלטונות העיר פראג ציינו את האירוע ברוב פאר והדר, לפי השגתם, על ידי הקמת יריד מכירות ענק בכיכר העיר העתיקה. במקום הוקמו דוכני מאכל ובילוי.
במרכז הכיכר הציבה העירייה פסל ענק של הגולם מפראג. הפסל עשוי להטעות, כאילו הוא מסמל את גישתה של ממשלת צ'כיה ועיריית פראג לאישיותו של המהר"ל. אבל העובדות מצביעות על כך שבקרב העם הצ'כי יש מודעות והערכה עמוקה לאישיותו הרוחנית, והוא נחשב לאחד מאנשי השם הדגולים בהיסטוריה של צ'כיה.
לצד זה, תיירות היא עניין אחר. דווקא סיפור הגולם מהווה מוקד משיכה תיירותי והאפלוליות שבו מוסיפה לניחוח הקסום ולמסתוריות המאפיינות את פראג. גם חלק ניכר מהמזכרות המחולקות בימים האלו לתיירים קשורות בסיפור הגולם.
בין שלל הדוכנים שהיו פזורים במרכז העיר העתיקה בפראג, ניתן היה למצוא דוכנים רבים שהוקמו על ידי בית חב"ד במקום, המופעל על ידי הרב מאניס באראש הבלתי נלאה. במקום הוצעו למכירה ספרי יהדות חשובים, מזכרות יהודיות. גולת הכותרת הייתה דוכן שהציע אוכל יהודי מסורתי, כשר למהדרין.
ואל תהי קלה בעיניכם ערכה העצום של סעודה יהודית כשרה בפראג של ימינו!
סמטת קוזיי, סמטה ציורית ואפלולית בעיר העתיקה של פראג. אחת מהסמטאות בהן פסע לפני ארבע מאות שנה, אבי אבות המחשבה, מרנא המהר"ל, רוחשת היום חיים חדשים. מהחלונות הצבעוניים של הבניין העתיק, בוקעים קולות רעננים, עם טל תחייה שפראג הספיקה לשכוח.
אני מתהלך בחרדת קודש בפראג המסתורית, האפלולית. מרצפותיה כורעות תחת נטל היסטוריה יהודית חובקת זרועות. כל לבנה בה ספוגה ניחוח של עבר מחריד, קסום, מדמם ומאיר – באותן רמות של איכות ועוצמה. פראג היהודית, אכולת הרדיפות וספוגת הקדושה, מהווה משל ונמשל לגלות, שהמהר"ל מורה דרכה, הרבה כל כך לתאר בכתביו.
העם היהודי, כותב המהר"ל, כאילו דיבר על פראג עירו שלו, הוא במהות עם של גלות. עולם החומר היהודי אינו אמור מעצם טבעו, ומעצם מה שהוא מכנה ה"צורה שבחומר שלו", לנוח בשלווה על זרי דפנה.
מחד הייתה פראג ערש עלילות הדם, הפוגרומים והגירוש. ורדיפת נקודת החיות היהודית. אבל פראג גם הייתה, לצד עונייה ומרודיה, מתוך עונייה ומרודיה, מקור התחייה היהודית!
המהר"ל שחי רוב ימיו בפוזנא וניקלשבורג, בחר בשנים הספורות בהן כיהן ברבנות פראג, להאיר את העם היהודי באור האינסוף של כתביו. ה'נודע ביהודה', רבה הגדול, האיר את פני המזרח באחד מספרי הלמדנות הנועזים שידע העולם היהודי.
*
רחוב קוזיי, סמטה ציורית קטנה. השנה התקבצו לשם נערים מרחבי העולם. מישראל, וינה ברזיל ופראג עצמה, והקימו בעזות דקדושה את 'ישיבת מהר"ל', לשמו ולזכרו של מאור הגולה.
ושוב בוקע קול התורה בין סמטאותיה. שתיל רך ומלבלב החל בוקע ומיתמר, עם אד של תעוזה הרואית, מהסמטאות השבויות כבר מאה שנה בידי עולם ציני, של תיירות וגריפת רווחים.
הרב מאניס באראש, הוא אבי המפעל הזה. הרב באראש, רבה של פראג ושליח חב"ד במקום, תלמיד חכם והוגה דעות נכבד בזכות עצמו, הקים את הישיבה בעשר אצבעותיו, יש מאין. יותר מאשר זכר לפטירת המהר"ל, מהווה הישיבה זכר לחייו. בישיבתו הקדושה לומדים לצד כתובות ויורה דעה, ספרי מהר"ל.
"הושיבו ישיבה", אומר הרב באראש, "לא על קברו, אלא על חייו".
דרך הלימוד בישיבה, מרתקת. כאן הישיבה היחידה בתבל, המשלבת לימוד עיוני למדני באווירה ישיבתית סוחפת, עם כתבי מהר"ל, וגם בכתבי ה'נודע ביהודה', שגם הוא היה מרא דאתרא במקום הקדוש הזה.
כשעה וחצי ביום נקבע כאן שיעור קבוע בספרי מהר"ל. השיעור התחיל באחד מספרי היסוד של המהר"ל, 'תפארת ישראל', העוסק ביקר תפארת גדולת התורה והקשר המיוחד שלה לאומה היהודית.
בחורי הישיבה גם יוזמים שיעורי תורה במשנת המהר"ל בקרב הקהל המקומי. יהודי פראג, רחוקים מאוד מתורה, אבל לכולם יש פינה חמה של הערצה וכבוד למהר"ל.
ההגות הפילוסופית של משנתו החלה לחדור ללבם וליצור מהפך הדרגתי אצל סוג יהודים שלימוד גפ"ת ומצוות מעשיות לא היו יכולים לחולל את המהפך הזה.
בעבר, למד הרב באראש עם תלמידיו בקודש הקודשים של פראג, ה'אלטנוישול' עצמו. היום מסיבות פוליטיות מורכבות, שהרב באראש מסרב באצילות רוח מרהיבה להרחיב בהן, מתקיימים הלימודים בבית מדרש בסמיכות מקום.
*
השבוע, בי"ח באלול, מלאו ארבע מאות שנה להסתלקות קדוש ה', אור העולם רבנו המהר"ל. המאורע הזה צוין בפראג, עירו של המהר"ל באירועים מגוונים.
ריבוי הגוונים של האירועים, מספר את סיפורה של פראג, העיר הקסומה, הציורית, הנעה באי-נוחות בין עבר מעורפל עתיר קסם ומסתורין, להווה ענייני, בלייני, נוסח המאה העשרים ואחת.
בליל י"ח באלול, יום ההילולא של רבנו הקדוש, שהוא גם יום הולדתם של המאורות הגדולים, הבעש"ט והאדמו"ר הזקן בעל ה'תניא', (שגם היה מצאצאי המהר"ל), התקיימה ועידה רבת משתתפים בבית חב"ד בעיר העתיקה של פראג. באירוע נשאו דברים רבה של פראג, הרב מאניס באראש, הקונסול הישראלי ורבנים נכבדים.
למחרת, לאחר תפילת שחרית, עלה קהל המתפללים בהמוניו אל ה'ציון' הקדוש, כדי להעתיר תחינה עבור כלל ישראל.
*
אחד מחשובי מפרשי המהר"ל החי עמנו, הגאון רבי משה שפירא, תלמידו של מרן ה'פחד יצחק' (ה'פחד יצחק עצמו ראה את עצמו תלמיד מובהק למהר"ל), התבקש ליצור מסע מרומם בראשותו, לציונו של המהר"ל.
הגר"מ שפירא סירב לנסוע דווקא השנה. למרות שבימים כתיקונם הוא מרבה לפקוד את ציונו. הוא ביאר כי הוא משער שהמעמד השנה ילווה בטקסיות יתרה והמולה תקשורתית. ההמולה הזו איננה לרוחו.
המהר"ל, אמר רבי משה, הוא דמות פנימית מדי וגבוהה מדי מכדי שבעלי אינטרסים ימסחרו אותה.
*
בידינו תיאור מזעזע ומפעים לבבות של ה'פחד יצחק' עצמו, אחרון תלמידי המהר"ל, שזכיתי לינוק מדלייו, על הרגעים שחווה כשהשתטח על ציונו הקדוש. הוא פרץ שם ליד ה'ציון' הקדוש בבכי נדיר, וכינה את דמעותיו: "דמעות עתיקות שנצטברו בתשתית נפשי".
הוא עצמו תיאר אחר כך באיגרת מדהימה, אלו דברים אמר למהר"ל רבו, בדיבור ומחשבה:
"...כאשר הרגישו אצבעותיי באבן המצבה – נבקע לרסיסים הסלע המונח על סגור-לבי, ודמעותיי פרצו כמפל מים בין נקיקי סלעים...
"...חכמים קראו לאבן שעל המצבה 'נפש'. והלא אצלך, רבי, למדתי, שאין מליצה בדברי חכמים... אינני יודע כיצד, אינני יודע איך, ואינני יודע מה, אבל בלבבי פנימה יש עכשיו תחושה עצומה בכינוי שם 'נפש' למצבה...
"...אינני יודע איך, ואינני יודע מה, ואינני יודע כיצד... אבל במישוש אבני ה'ציון' שלך הרטיט בחוט השדרה שלי זרם חיות של נפשך...
"...ללכת מכאן? להסתלק מכאן? אין לשבועות עצרת של 'קשה עליי פרידתכם'... אין פרידה מקבלת התורה... אבל כל זה הוא ב'טעם העליון' בנפש... אבל ב'טעם התחתון' שבנפש, יש הכרח של הסתלקות מכאן...
"...כל המעמד הזה משליט בי מחנק בגרון... כל כך כל כך מחניק כאן...
"רק עוד דמעה אחת - - - ".
*
להבדיל, גם שלטונות העיר פראג ציינו את האירוע ברוב פאר והדר, לפי השגתם, על ידי הקמת יריד מכירות ענק בכיכר העיר העתיקה. במקום הוקמו דוכני מאכל ובילוי.
במרכז הכיכר הציבה העירייה פסל ענק של הגולם מפראג. הפסל עשוי להטעות, כאילו הוא מסמל את גישתה של ממשלת צ'כיה ועיריית פראג לאישיותו של המהר"ל. אבל העובדות מצביעות על כך שבקרב העם הצ'כי יש מודעות והערכה עמוקה לאישיותו הרוחנית, והוא נחשב לאחד מאנשי השם הדגולים בהיסטוריה של צ'כיה.
לצד זה, תיירות היא עניין אחר. דווקא סיפור הגולם מהווה מוקד משיכה תיירותי והאפלוליות שבו מוסיפה לניחוח הקסום ולמסתוריות המאפיינות את פראג. גם חלק ניכר מהמזכרות המחולקות בימים האלו לתיירים קשורות בסיפור הגולם.
בין שלל הדוכנים שהיו פזורים במרכז העיר העתיקה בפראג, ניתן היה למצוא דוכנים רבים שהוקמו על ידי בית חב"ד במקום, המופעל על ידי הרב מאניס באראש הבלתי נלאה. במקום הוצעו למכירה ספרי יהדות חשובים, מזכרות יהודיות. גולת הכותרת הייתה דוכן שהציע אוכל יהודי מסורתי, כשר למהדרין.
ואל תהי קלה בעיניכם ערכה העצום של סעודה יהודית כשרה בפראג של ימינו!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
